הון

 השם ׳הון׳, אם נחפש את מקורו נראה כי אינו משמש להוראה כללית הנרדפת עם רכוש, עושר ונכסים סתם, אלא לעושר הנאסף בעניין רע, בשוד וחמס, גזל ועשק, גנוב רצוח ונאוף, והנה הוראת השם הון במקרא נפרדת לשלשה סוגים:  א. כסף גנוב, ב. גזל, ג. נאוף - ונבוא אל תכליתם:

א. כסף אשם גניבה

לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב: וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת כׇּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן: (משלי ו, לא-לב) מדוע ישללו מהגנב כל הון ביתו, אחרי ששלם הגניבה שבעתים? ולמה ישלם שבעתים אם גנב אך למלאת נפשו כי רעב? והנה דבר הכתוב בהוה, כי בעת המצא הגנב בגניבה אחת, אז יבוא איש איש ויכיר את יגיעו בבית הגנב, אשר גנב מהם בימים עברו.

ב. כסף אשם גזלה

תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן מַאֲכָל וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ: תִּמְכֹּר עַמְּךָ בְלֹא הוֹן וְלֹא רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם: (תהלות מד, יב-יג) מי ראה כסף נמאס יותר ממחיר הנלקח בעד נפש אדם, בחיר הבריאה בצלם אלהים, אשר היה נהוג אז בארצות בני קדם? ועל דרך השאלה והמליצה מדבר הנביא כן אל ה׳ בעת יחם לבבו על עמו, כאילו מכרם מבלי כסף הנלקח בגזל, ועל זה אומר יחזקאל ע״ה ׳מֵרֹב כׇּל הוֹן׳ (יחזקאל כט, יב;יט;לד) המוסב על מכירת נפשות אדם הנזכר שמה על צֹר המעטירה אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ גם היום.

הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים וְדָל מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד: (משלי יט, ד) וזה פרושו: הון של השוכר יוסיף רעים רבים, כולם יעידו שקר למענו, ואילו הדל מוכרח לשקר בעד כסף ולפשוע על פת לחם, יפרד מרעהו כי יעיד שקר אף על רעהו ודודו.

לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת: (משלי יא, ד) רצונו: כסף בלי צדקה ועושר ולא במשפט, לא יועיל ולא יציל, אולם כסף הנעשה בצדק יציל ממות.

ואין הפסוק כטעות החושבים שאם יתרמו ויפזרו כספם לאחר שחטאו יצילו נפשם ממות, וידמו שיקח ה׳ שוחד למחות רעתם, וחלילה, כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד: (דברים י, יז)

ג. כסף זנות ונאוף

וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן: (משלי כט, ג) כי פזר נתן לקדשות, וכנה כספו בשם הון בעבור הנתנו למחיר זונה, אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כׇּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ מתפרש כמו כן, כי אהבה הנקנית בעד בצע כסף איננה אהבה נקיה שאינה תלויה בדבר והמשורר מדבר על האהבה ההנקיה והטהורה, על כן בוז יבוזו לו.

ועוד כתובים מתבארים בזה האופן:

הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט (משלי יג) עושר הנאסף בענין רע יתמוטט.

נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן (משלי כח) הנחפז לעושר בענין רע איש שעינו רעה.

כַּבֵּד אֶת יְהוָה מֵהוֹנֶךָ (משלי ג) אשר אין משמעו לכבד את ה׳ ולתת לו מהכסף ההוא, אלא כבד את ה׳ יותר ממה שתכבד אלילי כספך לבצוע בצע ולשלול שלל, כי בצל אלהים בצל הכסף ובשמאלו עושר וכבוד, על כן וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ:

ומכאן הושאלה המילה הון לשימוש רב בכלכלת ימינו: איל הון, אבטלת הון, איכות הון, בעד כל הון שבעולם, בעל הון, גיוס הון, הון אנושי, הון בעלים, הון הלוואות, הון זר, הון חוזר, הון יסוד, הון לאומי, הון מושקע, הון מניות, הון סיכון, הון עצמי, הון עתק, הון פוליטי, הון ציבורי, מס רווחי הון, נכסי הון, עושה הון, עושר לאומי, עתיר הון, פריון הון, צריכת הון, קיצוב הון, שוק הון, שחיקת הון, שטר הון,

ועוד כהנה וכהנה מלאה הארץ בצרופים למילה הון, אשר כעת מובן היטב עניינם.

בעזר ׳ספר המידות׳ ד״ר שלמה רובין 1854