וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת:
אם תתור בעין הלב ותדרוש בכל מצות התורה, תמצא שבכל מצוה ומצוה או אזהרה מאזהרותיה, שיש פתחון פה לנפש מן הנפשות לערער או לדבר עליה שיש בה קושי או מעמס לנפש לשמרה או להזהר ממנה, אבאר בקצרה שאין הענין כן:
מצות עשה
*אנכי ה׳ אלהיך וגו'. וכן *וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים וגו'. וענין שתיהן לדעת שהוא ב"ה מצוי מציאות אמתי. ואין עוד מלבדו. *שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד. *מצות את ה׳ אלהיך תירא. *ואהבת את ה׳ אלהיך. *ובו תדבק. והיא כוללת קרבת אלהים וההתדבקות בו שהן סגולות נפלאות לנפשות הזכות. ויש בה פרטים שנצטוו עליהן ההמון כלו. *והלכת בדרכיו. המצוה הזאת רחבה מאד וכוללת דרכי ה' שרבים מהם נשגבים ונפלאים מבינת ההמון מבני אדם. ואולם יש בה פרטים רבים הכוללים לכל ההמון, גדוליהם וקטניהם. *ונקדשתי בתוך בני ישראל. גם המצוה הזאת כוללת ענינים גדולים. ומפרטיהן, להלל ולשבח ולקדש שמו הגדול ית' בקדושות ובהודאות ובתשבחות, ולפרסם כבודו ותהלתו בארץ. ויוכל כל אדם לעשות כן כפי כחו וכפי ידיעתו.
*מצות תלמוד תורה, ללמוד וללמד. והיא מצוה גדולה ושקולה כנגד הכל, לפי שגדול התלמוד שמביא לידי מעשה. בעבור שהיא מטהרת הנפש ממחשבות אוֶן ועוֹן וחטאה, מחכימת פתי, משמחת הלב ומאירה עינים, וכל אדם יוכל להגות בה כפי כחו. *מצות תפילה. לקרוא אל ה׳ ב"ה בכל עת ולבקש מלפניו צרכו, טרפו וחוקו, כי בידו נפש כל חי, ויוכל למלאת משאלות כל שואל. *מצות הרִנָה והזעקה בכל עת צרה, לבקש ישועת ה'. כי הוא ב"ה רב להושיע ורואה ומשגיח בצרות בריותיו. *מצות ברכת המזון אחר כל סעודה, לתת ברכה והודאה לשמו הגדול הזן אותנו בטובו. *מצות ספור יציאת מצרים בכל שנה בליל פסח, לספר נפלאותיו וחסדיו אשר גמלנו וגאל אותנו מעבדות לחירות, להיות לו לעם קדוש מכל העמים אשר על פני האדמה. *מצות זכירת מעשה עמלק בכל יום, כדי לחזק השנאה בלבנו, לפי שהתקוממו נגד השם ב"ה ובקשו להשחית הנפשות שיאמרו בלבם "אין אלהים". כדרך "הלא משנאיך ה׳ אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי" (תהלים קלט, כא-כב)
*מצות קדוש יום השבת *מצות הוידוי והתשובה. כי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא, ונצטוינו לשוב מן החטאים והעונות להתודות עליהם, ולבקש מלפניו ית' מחילה וסליחה עליהן. *מצות התוכחה. שנודיע השגגות והזדונות לזולתינו בעברם עליהם. הן מה שיחטאו לאלהים הן במה שיחטאו לבני אדם. ולברר להם כי לא טוב הם עושים, ולהזהירם שישובו מאולתם. *מצות ואהבת לרעך כמוך. והוא כלל גדול בתורה וכולל כל המנהגים שבין אדם לחבירו. לאהבו ולחוש על כבודו ולחמול עליו ועל קניניו ועל אנשי ביתו, לדבר על לבו ולנחמו וכיוצא בזה. *מצות אהבת גרים. כי המאמין בה' יודע כי לה' המלוכה וכלנו גרים ותושבים עמו. ושכל איש הנלוה אלינו מן העמים לשם ה' שוה עמנו.
*מצוה לשמוע לדברי הנביא ולקבל באמונת הלב מה שיאמר הנביא הדובר אמת בשם ה', בין שיצוה בדבר מצוה או בדברי הרשות. ואע"פי שאין אתנו נביא בזמן הזה הנה תכלול המצוה זאת לקבל דברי ספרי הנביאים הקדושים אשר אתנו, ולהאמין בכל מה שדברו אלינו, הן בפירוש המצווֹת כמו שהבינו ברוח קדשם כמו ספר משלי וכיוצא. הן להאמין בהבטחות ויעודים שהבטיחו ושיעדו אותנו. כל המפקפק על דבריהם עובר על מצוה זו וענשו גדול, כי התורה אמרה על האיש אשר לא ישמע לדברי הנביא "אנכי אדרש מעמו" (דברים יח, יט).
*מצות כבוד אב ואם. *מצות מורא אב ואם. *מצות כבוד חכמים וזקנים, להדרם ולקום מפניהם. *מצות לקדש זרע אהרן הכהנים. ארבעתן תסכים דעת האדם עליהן. כי האבות ראוים לכבוד וליראה אותם, בעבור שהולידוהו וגדלוהו והטיבו עמו ולמדוהו מוסר ויראה. והחכמים והזקנים כי הם יודעים דרך ה' ומדריכים אותנו בדרך ישרה, ומצילים נפשותינו מִשַׁחַת. והכהנים מזרע אהרן, בם בחר ה' לשרתו ולברך בשמו ולהורות התורה, ועל ידיהן יברך ה׳ ב"ה את עמו.
ותשכיל שאין בשום אחד מהן, ענין שהוא מעמס לנפשות או דבר מנגד לדרכי השכל האנושי.
וצונו *לשבות ביום השבת ושיהיה לנו עונג ושמחה. ובחר ביום זה מכל הימים בעבור ששבת בו מכל מלאכתו. *ומצות שביתה ביום הצום. *ויום ראשון של פסח. *ויום שביעי. *ויום הבכורים. *ובאחד לחדש השביעי. *יום ראשון של סכות. *ובשמיני בו. והן בשב ואל תעשה. *לשמוח ברגלים. *מצות שופר. *סוכה. *השבתת חמץ ושאור. *אכילת מצה. *ועשו להם ציצית. *כתיבת עשרת הדברים על מזוזה. *ללמוד שירת האזינו. *מצות ספירת 49 ימים בין 4 מועדי הבכורים.
*לקחת אשה ולהוליד בנים ובנות, לקיים המין האנושי. *ושהנושא אשה יהיה שנה נקי לביתו לשמח אשתו אשר לקח. *שתהיינה המשקולות והמדות נערכים כפי הצדק. *ושנסיר מבתינו כל המכשולות והנזקים, והבונה בית יעשה מטעם זה מעקה לגגו. *וכן צונו מצות שחיטה ומשפטיה. *ומצות כסוי הדם. ומצות *בדיקת סימני בהמה וחיה. *סימני העוף הטהור. *סימני חגבים טהורים. *סימני דגים טהורים.
וכלל המצות והחקים כאן, אין בכולם ענוי ואבדן הקנינים, ולא דבר מנוגד לשקול הדעת.
וצונו *לענות נפשותינו ביום הכפורים. והוא רק פעם אחת בשנה. וידוע כי צום יום אחד בשנה לא תפסיד הבריאות מן הבריא. ואולם החולה המסתכן מן הצום, הנה הוא פטור מלצום, כי משפטי התורה הן דרכי החיים לאדם, וכמו שאמר "אשר יעשה אותן האדם וחי בהם" (ויקרא יח, ח) וכשיהיה חשש סכנה במצוה ממצותיה, יפטור המסתכן ממנה. ועם כל זה הבטיחה התורה הטובה הגדולה המסתעפת מן הענוי המוגבל הזה, ואמרה "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם" (ויקרא טז, ל). היש תרופה יותר קלה מזאת? ואם היו אומרים לאדם המאמין בה' וירא מזעמו, שיעשה כך וכך מן הענויים והעבודות הקשות והליכות הדרכים הרחוקים, ואז ימחול לו השם על פשעיו וחטאיו, ודאי היה שמח לעשות מה שהוקצב עליו בקלות ובמהירות, וכל שכן הענוי הקצוב הזה, שאין בו צער וטרח יותר מדי:
*להלוות ממונינו לעניי ישראל. *ומצות הצדקה. ובאלה השתים יש חסרון כיס. ומי שהוא כילי בטבע נפשו, תכבדנה עליו קיום המצווֹת הללו. אבל תבחין שבכל המצווֹת שיש בהן אבדת הקנינים, נשמרה התורה במליצותיה, וכתבה מתן שכר בצד המצוה לחזק לב הכילי, שלא יתגבר כח הכילות על לבבו וימנע מן המצוה. ופרשה מתן השכר שיהיה בתוספות הקנינים שיתברכו בגלל המצווֹת האלו. כאילו אמרה לאיש הכילי "אינך חסר דבר אם תלוה לעניי עמך ולא יפרעו לך. ואם תתן להם בתורת מתנה וצדקה. כי אני אשלם לך הרבה מאוד ממה שנתת". שכן אמר "כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו" (דברים טו, ח) בפסוק זה צוה על הצדקה. ועל ההלואה אמרה "ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך" (שם טו, י) ואם בגלל תתו אחת, יתברך בחמש ובעשר. הנה ישמח לעשות המצוה. ושמא תאמר פן יחרף לבבו ולא יאמין בהבטחה זו? כבר אמרנו שהאמונה בה' ובדברי התורה, דעת האדם תכריחנו עליו. ומי שאינו מאמין, הרי הוא כבוזה דבר ה' ומִכַּת המתחכמים, ועמהם לא דברה התורה.
הנה המצוות הנדמות להיות קשים על מקצת נפשות ההמון הם שתים. והתבאר שגם הם ביד כל אדם לקיימם אם רב ואם מעט, כאשר חננו ה'. וכל המצווֹת למעלה הם מצות מחויבות בכל זמן לכל אדם הנוהג במנהגי בני אדם, והוא בריא ויושב בבית ואוכל המאכלים כפי מנהג בני אדם:
ואלו הן המצווֹת הנוהגות בזמן הזה בכל מקום. אבל אינן מחויבות. כי אפשר שיעמוד אדם כל ימיו, ולא תקראנה לו ענינים לקיים אחת מהן. וענין המצוה שאם יקרה לאדם כך וכך, יעשה כך וכך. וכולם מצות שהדעת נוטה אליהן, ואין בהם צער ומעמס, ולא חסרון הרבה שתוכל מידת הכילות להתגבר על הנפש בעבור קיומם. ואלו הן
כל מי שיצטרך לקיים דבר באמת בבית דין או כיוצא בזה, צונו *"ובשמו תשבע" (דברים י, כא) והיא מצוה מדעית. כי הנשבע בכל דבר זולת ה׳, מיחס לאותו הדבר הקיום האמתי, וזה כפירה גדולה, כי אין עוד מלבדו.
אם קבלנו על נפשנו נדר או שבועה וכיוצא, צונו *"מוצא שפתיך תשמור" (דברים כג, כד). *אם אסרנו על נפשנו דבר בנדר או בשבועה, ואנו חפצים בבטולו, צונו משפטי הפרת נדרים לנשים. *אם אנו יודעין עדות לזולתנו לְאַמֵת ענינו נגד בעל ריבו, צונו להעיד בבית דין. *אם גזלנו ועשקנו וגנבנו וכיוצא, כשנעשה תשובה לפני ה', צונו להשיב את הגזלה או את העשק, כשיהיה בביתנו וכיוצא.
פועל יום, צונו *"ביומו תתן שכרו" ואמר הטעם "כי וגו' ואליו הוא נושא את נפשו" (דברים כד, טו).
*כשיהיו לנו קרקעות ויעבדו השכירים בהן, צונו שנעזוב אותם לאכול כדי שבעם מן הקמה ומן הפירות. *כשנראה בהמת חברנו יְגֵעָה במשאה, צונו לעזור אותה לפרוק מעליה המשא. *וכן כשנראה חברנו יגע להקים המשא על בהמתו, צונו לעזרו ולהקם עמו. *כשנמצא אבדת אחינו, צונו להשיבה אל בעלה. *כשיקרה לפנינו קן צפור בדרך, צונו לשלח את האם כשלקחנו את הבנים. *כשיקרה שימות האח וזרע אין לו, צונו ליבם אשתו. והמצוה הזאת לפעמים תכבד על נפש מן הנפשות, והיא נפש בעלת השנאה הגדולה, ויקרה שאשת המת שנואה עליו במאוד או מטעמים אחרים שאינו חפץ לקחתה, ולכן צונו מצות החליצה ומשפטיה.
*וכן כשיקרה לאחד ממנו שישנא את אשתו, ואינו חפץ שתשב עוד בביתו, צונו מצות הגרושין ומשפטיה.
*כשתוליד אשה מנשותינו בן בכור, צונו לפדותו בחמשת שקלים ולתתם לכהן, מטעם המבואר בתורה. והוא דבר מועט. *מצות "את הנכרי תגוש", *מצות "לנכרי תשיך" *כשילוה לאביון על המשכון והוא כלי מן הכלים שהוא צריך לו, כגון כלי מלאכתו ומעשהו, צונו להשיב העבוט ביום ולמשכנו בלילה. ואם הוא מן הכלים הצריכים ללילה, כמו הכסות, שישיבהו בלילה וימשכנו ביום, והוא מדרכי החנינה הנטועה בנפש, שכמעט היא קרובה לשקול הדעת. כמו שאמר "היא שמלתו לעורו, במה ישכב?" (שמות כב, כו). ולפי שהוא דבר מועט, והמונע מעשותו דומה לעושה נגד השקול המדעי, נצטוו עליו הכלל כולו. ואמר שהאיש אשר לא יעשה כן יענש. שכן נאמר "ושמעתי כי חנון אני" (שם). הזכיר תאר חנון, בעבור שהמצוה הזאת פרט מדרכי החנינה.
*ואם יקרה שאנס איש בתולה לא אורשה, צונו שתהיה לו לאשה כל ימיו. *וכשיקרה איש מוציא שם רע בשקר על אשתו, צונו שילקה ותהיה לו לאשה. *וכשיקרה שיפתה איש בתולה לא אורשה, צונו שישלם חמשים כסף לאביה. *וכשנראה איש רודף אחר חברו, צונו להציל הנרדף מידו של רודף. ויש בזה פרטים רבים.
וצונו *שאם יולד לנו בן זכר, למול בשר ערלתו לשמונת ימים ואין במעשה זה סכנה ולא חסרון אבר. כי הערלה מאוסה וחרפה היא לאדם, כמו שמבואר בתורה ובנביאים ובדברי קדמונינו ז"ל. גם הרופאים העידו על זה. ואין בה חסרון כיס. ואם תאמר שהיא מנגדת לטבע הנפש בעלת כח הרחמים, שירחם על יוצאי חלציו לעשות חבורה בבשרם. הנה המצוה בהיות הילד בן שמונת ימים, ועדיין אין רחמי האב עליו בטבע. ולפי שיודע שאין סכנת נפש במעשה זה, לא יחוש עליו. ואין לך עדות ברורה מן החוש, תראה שדורי דורות ישראל עושין מצוה זו בשמחה, ואין אחד מהם מונע בעבור התגברות הרחמים. ויוצר הנפשות ב"ה ידע כל זה מאז.
והמצווֹת שמנינו כאן, מדברינו התבאר שהן כולם קרובים לדעת האדם. ואין בהם אבדת הבריאות או הממון. או עמל וצער יותר מדי.
ואלו הן המצווֹת הנוהגות גם בזמן הזה. אבל לא נמסרו לכל הקהל כולו זולתי לחכמיהם ולנבוניהם, והם הדיינים והשופטים. שהן בעלי נפשות יקרות שאספו חקי החכמה, ומשכילים ומבינים בהן. ואלו הן
*מצות חקירת העדים ודקדוקיהן. *מצות "בצדק תשפוט עמיתך". וכוללת ענינים רבים. *מצות דין שומר חנם. *מצות דין נושא שכר ושוכר. *דין השואל. *דיני מקח וממכר. *דיני טוען ונטען. *מצות "אחרי רבים להטות". *דין השור. *דין הבור. *דין המבעה. *דין המבער. *דין החובל. *דין הגנב. *משפט עדים זוממים. *משפט הנחלות. והן ששה עשר מצות.
ואין המצווֹת הללו כוללות לכל ההמון, כי לא נצטוינו להעמיד עצמנו לשופטים לשפוט בין איש ובין רעהו. אבל הם מצות על אנשים מיוחדים, שהקימום העם לשופטים בעבור חכמתם ותבונתם, והן יכולים להוציא לאור המשפט. ונצטוו לשפוט כפי חקי הצדק שנאמרו בתורה:
ואלו הן המצווֹת שנוהגין רק בזמן הבית. לפי שהן תלויים בארץ אחוזתינו ובעיר ירושלים הקדושה, ובבית המקדש ובקדשים שהקריבו בו, ובכהנים ששרתו בו ובטהרת אפר פרה. ואחר שבעוונותינו הרבים אבדו כל מחמדינו, בטלו המצווֹת הללו מהיות נעשים, עד ישוב ה' לרחם עלינו כמקדם. אבל יתבאר לך שגם בהם אין אחד שתכבד על נפש מן הנפשות. ונזכיר תחלה המנין שהיו מחויבים להעשות מכל איש ואיש שהיה בזמנים האלו. כשהיה יושב בביתו עם אשתו, והיה לו שדה אחוזה נחלת שדה וכרם ואלו הן.
*מצות פאה. *מצות לקט. *מדת עומר השכחה. *מצות עוללות. *מצות פרט הכרם. והן לעניים. וההפסד דבר מועט. וגם באלה אִמְצָה התורה לבב הכילי והודיעה שבגלל המתנות המעוטות שיעזוב לעניים יברכהו ה׳ ב"ה בכל קניניו. שכן כתוב אצל עומר השכחה "למען יברכך ה׳ אלהיך בכל מעשה ידיך" (דברים כד, יט) *מצות מעשר עני בשלישית ובששית. וגם במצוה זו הודיעה התורה לאמיצי לב שבגלל הדבר הזה יתברכו קניניו. שנאמר "למען יברכך ה׳ אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה" (שם יד, כט) *מצות הפקר צמחי שנת השמיטה. *לשבות מעבודת הארץ בשנת השמיטה, אין חריש ואין קציר. *מצות שביתת הארץ בשנת היובל. ובעבור שתכבדנה המצווֹת הללו על אנשים חלושי הנפש בעלי הפחד, כי יאמרו אם לא נזרע ולא נקצר מה נאכל? לכן נשמרה התורה במליצותיה וחזקה לבב החלושים, והודיעם שיצוה אתם ברכה להוסיף התבואה לרוב, שכן נאמר "וכי תאמרו מה נאכל וגו' וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים" (ויקרא כה, כ-כא)
*מצות דין בתי ערי חומה. *מצות שוב השדות ביובל. ואין במצוה זו חסרון כיס. כי הקונה לא פרע מעות השדה. רק התבואות כפי מספר השנים עד היובל. כמו שנאמר "כי מספר תבואות הוא מוכר לך" (כה, טז)
*מצות בכורים וניתנים לכהן *מצות תרומה גדולה לתתה לכהן. *מצות חלה לתת לכהן. *ראשית הגז לכהן. *לתת זרוע ולחיים וקיבה. *מצות מעשר ראשון מן התבואות ללוים. והן ממתנות כהנה ולויה, ואינן דומות לשאר המצווֹת שיש בהן חסרון כיס, כמו ההלואות והצדקות והפאה והעוללות וכיוצא. כי המתנות האלו הם חלק שבט לוי ומשלהן הם לוקחים, כי ארץ כנען מורשה לכל זרע יעקב. והם י"ב שבטים. ולקחו כולם אחוזה בארץ, זולתי שבט לוי שלא נתנה להם חלק בארץ. כמו שנאמר "לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל וגו' ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו" (דברים יח א-ב) ונאמר "בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם".(וידבר יח, כ) ונתן השם להם תמורת זה, התרומות והמעשות וכיוצא מן המתנות המפורשות בתורה. ואם תסתכל תראה איך המתנות האלו נערכות עם החלק שהיו ראויים לקחת בארץ כשאר השבטים, לא פחות ולא יותר. ואם היו נוחלים בארץ, היה מגיע לחלקם חלק מי"ב בארץ. וכנגד זה נתן להם הָעִשׂוּר מכל התבואות. וזה עודף על חלק השנים עשר. אמנם הסר שבט לוי מן הַמְעַשְׂרִים, והסר תרומת מעשר שחייבין בני לוי להפריש ממעשרותיהם לתתו לכהן. והוא מעשר מן המעשר. אז צא לחשבון ותמצא כי ישרים דרכי ה'.
*מצות מעשר בהמה. *מצות וידוי מעשר. *מצות מקרא בכורים. *מצות מחצית השקל בכל שנה בין דל בין עשיר. והיא מתנה מעוטה, ומהן יתנו התמידים ושאר קרבנות הצבור שהן לכפר על כל ישראל.
*שמיטת כספים בשביעית. וכבר בארנו למעלה, כי ענין המצוה הזאת תכבד על נפש הכילי. ויאמר איך אלווה ממוני לזה, ומחר יבוא השמיטה ואפסיד הממון? ומפני כן נשמרה התורה במליצתה ואמר "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך וגו' נתן תתן לו וגו' כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך" (דברים טו, ט-י)
*מצות מעשר שני והוא לבעלים, ונאכל הוא או ממונו בירושלים, ואין בזה חסרון כיס רק שיאכלנו בירושלים. והירא את ה' ישמח לעשות כן. כי יאכל לחמו בעיר הקדש כלילת היופי משוש לכל הארץ. וכבואו שמה יראה קבוץ הנבחר מן הכהנים והלוים והשופטים החסידים הקדושים והנביאים. ומהם ישמע דברי חכמה ובינה המשמחים הלבבות. וישאל על ספקותיו שהיו לו כל השנה בביתו ובעירו, והם יגידו לו משפט דרך החיים ועבודת השם לטוב לו כל הימים. ועל זה אמרה תורה "למען תלמד ליראה את ה׳ אלהיך כל הימים" (דברים יד, כג) כלומר כבואך שמה תלמד ליראה את ה' כל הימים, כי כן תעשה שנה בשנה.
*מצות שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו'. וגם במצוה זו אין בה חסרון כיס, זולתי המתנה המעוטה שיביא עמו לקרבן. אבל יש דאגה אחרת בקיום מצוה זו מה שאיננה בעלותו לירושלים עם מעשר שני שלו. כי העלאת מעשר, אין לו זמן קצוב בשנה. כל אחד יעלנו בזמן שהוא פנוי מעניניו ומעסקיו. והנה מקצתן יעלוהו בשבוע זה ואחרים בזמן אחר. אבל לעלות לרגל ולראות פני ה', זמן אחד קצוב לכל ובו יעזבו כל ישראל בתיהם ועריהם ויעלו לעיר הקדש. ופן יאמרו רכי הלבב "עתה יבואו אויבינו והעמים אשר סביבותינו ויקחו ארצנו מידינו לבטח. כי אין איש בביתו לעמוד כנגדם". ולכן נשמרה התורה במליצתה והודיעה "כי אוריש גוים מפניך, והרחבתי את גבולך ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה׳ אלהיך שלש פעמים בשנה". (שמות לד, כד) כלומר אתה תנחל ארץ אויביך, ותרחיב גבולך. והנה יש לך אויבים המבקשים להנקם ממך. ובכל זאת אני מבטיח אותך שבעלותך לירושלים לא יחמוד איש מהם את ארצך, ולא יבואו עליך למלחמה בעת ההיא. ודברה התורה עם המאמינים בו ובתורתו.
*מצות לקדש בכורי בהמה והם לכהן. *מצות פדיון פטר חמור בשה ולתתו לכהן. *מצות "ואם לא תפדה וערכתו". *מצות יראת מקדש. *מצות קרבן פסח. *מצות חגיגת הרגל. *מצות אכילת הפסח בליל יד בניסן. *מצות מעשר בהמה, האֵמוּרִים למזבח, והבשר נאכל לבעלים כמו מעשר שני, ומטעם האמור. *להביא כל הקרבנות לבית הבחירה, פסח וחגיגה ומעשר ושאר קרבנות חובה ונדבה. *לפדות קדשים שיש בהם מום. *לטפל גם בקדשי חוץ לארץ ולהביאם לבית הבחירה. *מצות "תמים יהיה לרצון". *מצות "שבעת ימים יהיה עם אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן".
* שתהיינה פירות האילן שלש שנים ערלים ובשנה הרביעית קדש הלולים *מצות מינוי מלך *מצות לשמוע לשופטי ישראל שבכל עיר ועיר. וגם מצוה זו ראויה למנותה בכלל המצווֹת הנוהגים בזמן הזה. וכדרך שבארנו אצל מצות "אליו תשמעון" הנאמר אצל הנביא.
*מצות הַקְהֵל - ראויה להמנות בכלל המצווֹת המחויבות למלך ישראל ולכהנים בישראל כי על המלך מוטל לדאוג לקרוא באזניהם וללמדם ליראה את ה' אלוהיהם.
וכלל המצווֹת כאן שאין אחד מהם המנגדת לדעת האדם, או שיש בה טורח ועמל שאין בכח אחד מן החלושים מבני אדם לעשותם, או המנגדות לבעל אחת מן הכחות המתגברות על הלב, ולא חסרון כיס הרבה. אבל כולם נעימים ויקרים. והירא את ה' ומאמין במצותיו כדרך בני אדם מן ההמון שאינן בעלי השכל והבינה הגדולה, ישמח במעשה המצווֹת האלו.
והמצווֹת הנוהגת בפני הבית שאינן מחויבות כמו הראשונים. וענין המצוה בהם כשיקרה כך וכך תעשה כך וכך אלו הן מצות במשפט טומאה וטהרה שאם קרה לאדם טומאה מן הטומאות האלו שיטמא בם, ואסור לאכול קדש או להכנס למקדש עד שיטהר. ופרטן
*טומאת נבלה. *טומאת שמונה שרצים *טומאת מאכלים ומשקים. *טומאת נדה. *טומאת יולדת. *טומאת צרעת איש. *טומאת בגד מנוגעת. *טומאת בתים מנוגעים. *טומאת זב. *טומאת קרי. *טומאת זבה. *טומאת מת. *משפט מי חטאת לטמא ולטהר. ומהן נוהגים גם בזמן הזה והן זרע נדה זבה ויולדת. *מצות הטהרות ברחצה במים חיים וגם היא לזמן הזה. *משפט טהרת צרעת. *מצות תגלחת צרוע. *מצות "בדד ישב". *״טמא טמא יקרא״ *ערכי אדם, *ערכי בהמה* ערך בתים, *ערך שדות. *דיני חרמים, כי יחרים איש מכל אשר לו. *כשיקנה עבד עברי שש שנים יעבוד, ובשביעית יצא לחפשי חנם, ויתר משפטיו. ואין המצוה הזאת מנגדת למִדַת הכילי האומר מדוע אשלחנו חפשי, ואבדתי שכר עבודה שנתתי לו? כי מתחלה לא קנהו רק עד שנת השבע. ואם העבד איש יקר ויודע במלאכות יקרות, וקנהו האדון במחיר הרבה יותר מכדי המגיע לשש שנים שכר עבודה. כי אמר בלבו היטב איטב עמו ויאהבני ולא יצא מעמי עד שנת היובל. וכמו שאמרה תורה "ואם אמר יאמר העבד אהבתי וגו' ועבדו לעולם" (שמות כא, ה-ו) וכשכלו שש שניו לא אבה העבד להיות עמו עוד, ויקרה שיקשה בעיני האדון לשלחו ולאבד ממונו, לכן נשמרה התורה במליצתה ואמרה "לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וברכך ה׳" (דברים טו, יח) וכדרך שמבואר במצות הלואה וצדקה ודומיהן.
*לייעד אמה עבריה. ומצוה זו תכבד לפעמים על בעלי כחות ידועים. וכמו שאמרנו אצל מצות יבום. ולכן באה מצות *וְהֶפְדָהּ, אם לא יעדה. והפדיון שתצא חפשי בשש שנים או לפני זה אם תרצה, אבל יגרע מן המעות שנתן בעבודתה כמספר השנים שקדמה לצאת. ואין בזה חסרון כיס. *מצות הענק תעניק. וההענקה כפי עושר האדון, מעט מכל אשר לו. שכן נאמר "הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך וגו' אשר ברכך ה׳ אלהיך" (דברים טו, יד) וכמה נותן לו מכל מין ומין, והוא דבר מועט לפי עושר האדם. ובכל זאת הוסיפה התורה ואמרה "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה׳ אלהיך, על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום". (שם טו, טו) כלומר אם התגברה בך מידת הכילות עד מאד ויקשה בעיניך להיטיב עם העבד גם בדבר המועט הזה. אני מצוך שתכריח עצמך לעשותו בעבור יראתי, ורק תזכור שהיית עבד במצרים ופדיתיך, ונתתי לך ארץ הכרמל לשבוע מטובה ומפריה. ויספיק הזכרון הזה, שתתן לעבדך היוצא מאתך, מעט מן הטוב שנתתי לך. וכאלו יוצר הנפשות ב"ה מעיד על עמו המאמינים בו ובנפלאותיו שעשה עמהם, שיש ביכלת כולם לעשות המצוה הזאת מבלי התנגדות היצר הנוטה אל הרע. *מצות "לעולם בהם תעבודו". וזה בעבד כנעני שלא מעמנו הוא.
*כשיקרה שיחטא האדם באחת מן העברות, צונו להביא קרבנות ידועות לכפר עלינו. והנה בדבר מועט כזה יֵרָצֶה לפני ה' ונסלח לו מחטאתו. וכן על טומאות ידועות המסובבות בעבור עונות שקדמו. והן ח' מצות. *חטאת קבועה. *קרבן עולה ויורד. *קרבן אשם תלוי. *אשם ודאי. *קרבן יולדת. *קרבן זב. *קרבן זבה. *קרבן מצורע. *מצות התמורה, כשימיר אדם בעבירה קדש בחולין או חולין בקדש, תהיה גם תמורתו קדש. *מצוה לשלם חומש מי שמעל מן הקדש. *ומי שהיה טמא או בדרך רחוקה בחדש הראשון, צוה שיעשה פסח שני. *וצוה לאכול בשר פסח שני. *ואם ינדור או ינדוב אדם קרבן, או יתחייב קרבן על חטא, צונו שיקריבם ברגל ראשון הבא. *ואם ידור האדם בנזירות, צונו שיגדל שער ראשו. *מצות תגלחת שער נזיר וכל מצוות הנזיר שם*ומצות יפת תאר אם יקחנה במלחמה לגלח ראשה וצפורניה ולא לקחתה עד אחרי חודש ימים, ושלא ימכרה אם מאס בה.
וכל המצווֹת האלו אין גם בהם אחד הסותר לדרך הדעת, או שהוא עמל גדול ומעמס לנפשות, ולא אבדת קנינים הרבה, רק דבר מועט שאין לחוש עליו כלל. גם אין בהם דבר המנגד לדרכי הכחות הנטועים בנפש:
והמצווֹת הנוהגות בפני הבית ולא נמסרו לההמון זולתי לשופטים וראשי ישראל ומלכיהן בעלי הנפשות היקרות, אנשי המדע והבינה והשכל הטוב, הגבורים והקדושים והחסידים. אלו הן כל דיני הנפשות ופרטיהן
*דין מלקות עד ארבעים. *דין מכה נפש בשגגה להוציאו מעירו אל עיר מקלט. *מיתת חרב. *מיתת שריפה. *מיתת סקילה. *מצות תלייה. *מצות קבור תקברנו ביום ההוא. *משפט עיר נדחת. *משפט הסוטה. *משפט עגלה ערופה. *פר העלם דבר של צבור. *משפט מלחמת הרשות. *מצות העמדת כהן משוח מלחמה. *ויד תהיה לך״ הוא מקום לצאתך. *ויתד תהיה לך לכסותה. *להרוג שבע אומות כנען. *להכרית זרע עמלק. *לאבד ע"ז ומשמשיה. *להכין שש ערי מקלט. *לתת ללוים ערים לשבת. *למנות שופטים ושוטרים ובית דין הגדול. *לשלח הטמאים מחוץ למחנות. *למנות שמיטות. *לקדש שנת היובל. *לתקוע בשופר ביובל ביום הכפורים כדי שיצאו העבדים חפשים.
ופרטי המצווֹת האלו רבות, והם דברים קשים ונפלאים מן הקהל כולו, כי צריך להן שכל ובינה ודעת הרבה. ויסוד הכל החכמה, קרבת אלהים ורוח קדשו, ורוח נדיבה גבורה ואומץ הלב. שהן כחות נפלאות שלא נאצלו בכל הנפשות על דרך אחת, ולכן נמסרו לבד לאנשים אשר בחר בם ה', כי הוא יודע תעלומות לב. ואולם כל ישראל צריכין לשמוע אליהם ולעשות כאשר יְצַוּם. וזה דבר שהדעת תורֶנו.
והמצווֹת שנצטוו בהן הכהנים אלו הן
*שישמרו המקדש מבפנים והלוים מבחוץ. שיעשו כל עבודת המקדש *מעשה העולה כמשפט *מעשה מנחה. *מעשה חטאת. *מעשה אשם. *מעשה שלמים. *לאכול בשר חטאת ואשם שהן קדש קדשים במקדש. *להבעיר אש על המזבח תמיד בכל יום. *להדליק הנרות לפני ה' תמיד. *להקטיר קטרת בכל יום. *לשום לחם פנים לפניו תמיד. *להסיר הדשן בכל יום מן המזבח. *שילבשו בגדי כהונה. *ושירחצו ידיהם ורגליהם לעבודה. שיאכלו שירי המנחות. *שישרפו קדשים שיטמאו. *ולשרוף הנותר. לעשות פרה אדומה כהלכתה. *לשום מלח על כל קרבן. *שיקרבו קרבן מוסף לז' ימי פסח. *להקריב העומר. *ושתי הלחם. *וקרבן מוסף בראש השנה. *ומוסף יום הכפורים. *ומוסף לז' ימי סוכות. *ומוסף לשמיני עצרת. *קרבן תמיד בכל יום בבקר ובערב. *מוסף שבת. *מוסף ראש חדש. *מוסף שבועות. *לתקוע בחצוצרות על הקרבנות. *שיעבדו הכהנים והלוים ברגלים למשמרותיהן כולם. ושתים הנוהגות גם בזמן הזה והם. *לברך את ישראל. *ושיטמאו לקרוביהם, ובכלל זה מצות אבלות לכל אדם, וכלל כולם ל"ד מצות:
ונוסף עליהם כהן גדול שמיוחדים לו ד' מצות. ואלו הן
- *שיהיה נמשח בשמן המשחה. *שיקריב בכל יום מנחה. *שיעבוד הוא כל עבודת יום הכפורים. *ושישא בתולה מעמיו לו לאשה:
- ושלש מצות התיחדו בהן הלוים. *שישאו הארון בכתף. *ושיהיו שוערים ומשוררים בבית ה'. *ושיפרישו מעשר מן המעשר הַנִתַּן להם, ויתנוהו לכהנים בני אהרן: *לשמור את משמרת המקדש
- ומצות עשה אחת נצטוה עליה המלך בפרט. והיא *וכתב לו את משנה התורה על ספר מלפני הכהנים הלוים.
מחלקות הלא-תעשה. והם כולם בשב ואל תעשה.
והם יותר קלים ונוחים להזהר מהם לפי שקיומם תלויה ביושב ובטל. וכל האזהרות הם בענינים שאינן הכרחיים לחיי הגוף ולקיומו ולא בשום דבר שאי אפשר לאחד מבני האדם להזהר ממנו. אבל הנזהר מהם מְשַׁמֵר בריאות גופו ומנוחת נפשו, ומוסיף חן וכבוד לעצמו, וכמו שיתבארו אחד לאחד. ואותן שיוכל החולק לפקפק עליהן, אבאר ענינן.
האזהרות הנוהגות גם בזמן הזה אלו הן
*שלא להאמין באל אחר במחשבת הלב. *לא תעשה פסל לעבדו. *לא תעשה פסל לזולתך העובד אותו. *לא תעשה פסילים אפילו לנוי, והן צורות ידועות האסורות *לא תשתחוה לאל זר ולא תזבח ותקטר ותנסך לו. *לא תעבוד ע"ז בשאר מיני עבודות אם דרכה בכך. *לא תתן מזרעך למולך. *לא תפנה אל האלילים. *לא תקים לך מצבה. *ואבן משכית לא תתנו. *לא תחמוד כסף וזהב ונוי האלילים. *לא תביא תועבה אל ביתך. *לא תנבא בשמה. *אל תשמע למתנבא בשם ע"ז. *שם אלהים אחרים לא תזכירו, להשבע או לקיים בשמם דבר. *לא תדיח את העם מעל ה' אלהיך ללכת אחרי אלהים אחרים. *לא תסית אחיך לעבוד ע"ז. *לא תשמע לדברי המסית אותך ולא תאהבנו כשאר בני עמך, שנאמר עליהן ואהבת לרעך כמוך. *לא תאבה למסית, ותנטור לו איבה. *לא תחוס עיניך עליו ולא תצילנו בהיותו בסכנת נפש. *לא תחמול עליו ללמד עליו זכות נגד הקמים עליו. *לא תכסה מללמד עליו חובה כדי להאבידו מן הארץ. *לא תלך בחקות הגוים. *לא תעשה מעשה אוב. *ולא תהיה ידעוני או תלך לידעוני. *לא תהיה קוסם קסמים. *לא מעונן. *לא מנחש. *לא מכשף. *לא חובר חבר. *לא תשאל אוב. *לא תשאל אל המתים. *לא תקיף פאת ראשך. *לא תשחית פאת זקנך. *לא תעשו קרחה בין עיניכם למת. *ושרט לנפש לא תתנו. *וכתובת קעקע לא תתנו בכם. *לא תחון עובדי ע"ז. *לא תתחתן בם. *לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. *לא תעשון כן לה' אלהיכם, לבזות או למחוק או לאבד חס וחלילה השמות והמכתבים הקדושים וכיוצא בזה. *אלהים לא תקלל והוא "מברך השם". *לא תשא שמו לשוא. *לא תשבעו בשמי לשקר. *ולא תחללו את שם קדשי. והאזהרה הזאת כוללת הרבה, והוא ההפך מקדושת השם *לא תנסו את ה' אלהיכם. ואף היא כוללת מדעיים רבים, לדעת יכלתו הבלתי בעל תכלית והשגחתו על יצוריו ושהוא צדיק וישר. ומי שהוא מטיל ספק באחת מאלה, מנסה את השם. *לא תנבא בשם ה' בשקר.
כל האזהרות האלו תלויות כולן בשקול דעת האדם. כי הירא את ה' ישתמר מאד מחטוא באחת מהן, והן נמאסים ומתועבים בעצמותן. אין בהם מעמס וצער כי קיומם תלוי ביושב ובטל ואין בהם חסרון כיס והן מסתעפות מאמונת הלב ודעת אלהים.
וכן הזהרנו מהמאכלות האסורים. ואלו הן
*לא תאכל בהמה וחיה טמאה. *לא דגים טמאים. *עופות טמאים. *שרץ העוף. *שרץ הארץ. *לא תאכל רמש האדמה. *לא תאכל שרץ פירות וזרעים כשפרשו והלכו על הארץ, אף על פי שחזרו למקומם. *אל תשקצו את נפשותיכם בכל אלה. *לא תאכל נבלה. *לא טרפה. *אבר מן החי. *גיד הנשה. *דם. *חלב בהמה טהורה. *לא תאכל לחם חדש עד הנפת העומר 26.1. *קלי. *כרמל. *ערלת העץ 3 שנים ושנה רביעית קדש הלולים לה׳. *כלאי זריעה *לא תהיה זולל וסובא. *שלא לאכול חמץ בפסח. *לא יראה לך החמץ *לא ימצא במושבותיך. כולם אזהרות וקיומם ביד כל אדם. כי רוב האסורים הללו, נפשו של אדם קצה בהם בטבע. ואולם המותרים לנו, הם מן המינים הנמצאים בכל המדינות, כמו השור והשה והגדי איל צבי ויחמור, והתורים ובני יונה וברבורים אבוסים והתבואות והפירות כולם. והן המעדנים והממתקים היותר טובים. והמסתפק מהן כראוי, מְשַׁמֵר בריאותו ומתענג בכל הטוב. והנה אין במצות הללו מעמס ולא חסרון כיס. כי חֵלב החיה הטמאה מותר בהנאה למכרו בדמים ולעשות בו כל מלאכה, כמפורסם בתורה. וכן הנבלה והטרפה. כמו שנאמר "לגר אשר בשעריך תתננה וַאֲכָלָהּ או מכור לנכרי" (דברים יד, כא). וכן הבהמות והחיות והדגים האסורים, כמו הסוס והגמל והחמור וכיוצא מותרים לכל מלאכה ולעשות בהן סחורה ולמכרם בדמים.
*פירות האילן שלש שנים הראשונים. ואולי תתגבר מדת הכילות באיש הכילי וימנע מזה? ולכן נשמרה התורה במליצתה כדרכה בכל מקום שצותה על ענין מן הענינים שיש בו חסרון כיס, והבטיחה שההפסד הזה יהיה לבעליו לברכה שכן נאמר "ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה' אלהיכם" (ויקרא יט, כח). כאומר "אתה הכילי, אל תדאג שאתה מפסיד פירותיך ד' שנים הראשונים. כי בגלל זה אברך עץ השדה. ויוסף לך תבואתו בשנים הבאים על אחת כמה וכמה". *וכן צונו שלא לאכול ולשתות ביום הכפורים. ובארנו למעלה שגם באזהרה הזאת אין כובד ומעמס על הנפשות.
וכן הזהירנו אזהרות פרטיות, שאינן תלויין בדרכי המדע ולא בדברים האסורים מן תועבה ושקץ. אבל הם חקי השם וגזרותיו. וכולם דברים שאינן סותרים דרכי המדע הנטוע באדם, ואין בהם מעמס וצער שהן בשב ואל תעשה. ואין בהם חסרון כיס ואלו הן.
*לא תלבש שעטנז. *שדך לא תזרע כלאים. *לא תזרע תבואה או ירק בכרם. *בהמתך לא תרביע כלאים. *לא תחרוש בשור ובחמור יחדו. *לא תחסום שור בדישו. *לא תקח האם על הבנים. *לא תבשל גדי בחלב אמו. *לא תעשה שמן כמתכונת שמן המשחה שעשה משה במדבר. *שלא לסוך משמן כזה. *לא תרקח קטרת כמתכנתה. *אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ועוד שתים: *לא תשחוט קרבן מחוץ למקדש אם קרוב אתה אליו כי התורה אמרה הטעם. *"ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים" וגו'. (ויקרא יז, ז) כי השוחט והמעלה באחד הבמות בכל מקום, קרוב להכשל שיהיה זובח לע"ז.
באור לאיסור ההלוואה בריבית
והזהירנו אזהרות רבות בדברים שבממון ובקנינים. וקצתן בדברים שבלב ובמדות הנפש, וגם הם כולם יקרים אין בהם ענין יוצא מהיקש נפש מן הנפשות, ולא דבר תנגד בהחלק לאחת מהן. ואלו הן. *כספך לא תתן בנשך. *אסור ללוות ברבית. *אסור להיות מצטרף עמהם בין עֵד בין עָרֵב בין סופר וכותב השטר, והמצווֹת הללו הם היותר קשים לקיימם מכל שאר המצווֹת שבתורה, כי יצר לב האדם מנגדתן וחמדת הממון הנטועה בו תנגדנו. ובאמת לא מצאתי בכל מצות התורה גם אחת, שהיא קשה על האדם כמו המצוה הזאת. וכבר בארנו כי נצטוינו להלוות מממונינו לעניי עמנו ולאחינו כשיהיה ביכלתנו, ולא נחוש פן לא יוכל הלוה לשלם. והודיע התורה שבגלל זה יתברכו קנינינו. וכן נשמרה במליצתה כשהזהירה על הרבית והוסיפה ביאור במשנה תורה באמרה "למען יברכך ה׳ אלהיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה" (דברים כג, כא) להבטיחנו שבגלל הדבר הזה יתברכו קניינו.
*לא תלין פעולת שכיר. בארנוהו למעלה. *לא תשכב בעבוטו. מבואר גם כן. *לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו. ועל אלה אמר "ולך תהיה צדקה לפני ה׳ אלהיך. (שם כד, יג) ולא אמר שיברכהו ה' בתוספת קנינים, בעבור שאין במצות האלו אבדן קנינים והתגברות כח הכילות. והן מדרכי החנינה שדעתו של אדם מכרעת עליה. והודיע שבכל זאת תחשב לו לצדקה. *לא יחבול ריחים ורכב, ואמר הטעם כי נפש הוא חובל. *לא תחבול בגד אלמנה. כי צריך להשיב עבוטָהּ. והוא משיאה שם רע בלכתו אצלה יום יום. ואין בזה חסרון כיס כי על הבגד הכר והכסת לבד ידבר. *לא תהיה לו כנושה. כי אם אין לו לשלם די לו בצערו ובחרפתו. ולמה יתבענו יום יום וירבה לדבר אליו קשות וישפוך דמיו? ואין בזה חסרון כיס. כי אם אין לו לשלם לא יועילו דברי ריבות וכלימות. אבל היא מדרכי החנינה והרחמים. *לא תונו איש את עמיתו במקח ובממכר. *לא תונו איש את עמיתו בדברים. *וגר לא תונה בדברים. *ולא תלחצנו במקח ובממכר. ומבואר למעלה. *וחרמש לא תניף על קמת רעך. *ואל כֶּלְיְךָ לא תתן. שתיהן בפועֵל מדבר. *לא תוכל להתעלם מאבדת אחיך. *וחדלת מעזוב לו. *פריקה וטעינה. *לא יהיה בכיסך אבן ואבן. *לא תגנוב נפש. *לא תגנוב ממון. *לא תגזול. *לא תעשוק. *לא תכחש. *ולא תשקר בשבועה על הממון שכחשת. *לא תענה ברעך עד שקר. *לא תעמוד על דם רעך כשהוא בסכנה, תצילהו ולא תניחהו. *לא תשים דמים בביתך כמו גג בלי מעקה, וסולם רעוע וכיוצא. *לפני עור לא תתן מכשול, בעצה וכיוצא. *אלהים לא תקלל, והוא הדיין. *ונשיא בעמך לא תאור. *לא תקלל חרש. *לא תקלל אב ואם. *לא תכה אותם. *לא תהיה סורר ומורה. *לא תלך רכיל. *לא תקום. *ולא תטור את בני עמך.
שתי האזהרות האלו אולי תכבדנה על מקצת הנפשות בעלי כח הנקימה והנטירה. דע כי לא באה התורה לחסום מפעלות שתי הכחות הללו, כי נשמרה במליצתה ואמרה "את בני עמך", והם זרע יעקב יראי ה' וחושבי שמו.
אבל הם נבדלים בנפשותיהן. יש בעל כילות. ויש בעל רוח נדיבה. וצריכים מקבלי התורה למחול אלו לאלו על מקצת מנהגיהן הפחותים, וללמדם הדרך הטוב ויראת ה'. אבל לא ינהגו זה עם זה מיד במדת הדין ויאמר בעל הנדיבות אל בעל הכילות "כשם שנהגת עמדי בצרות עין, כן אעשה עמך ואנקם ממך". או "אטור לך איבה". אך צריך לתת הודאה על חלקו שנתן לו השם נפש טהורה בעלת הנדיבות. ויחמול על חברו שהוא צר עין, וילמדהו דעת, ואחר משפט לתקן המעוות. ואם התירה התורה להשתמש בשתי מדות אלו בכל דבר, היתה המשטמה רבה בישראל. ומן הדבר הקטן היו באים לבסוף אלו עם אלו באכזריות חימה. כי כח הנקימה קשה, ומתעורר גם לעומת הדבר הקטן. על דרך משל אם יאמר העשיר לעני הלוני סלע לפי שעה, והעני צר העין ולא יאבה. מחר יבקש העני מן העשיר ויחר אפו בו ויוציאהו מביתו. ותתעורר מזה קטטה ומריבה ושנאת חינם, ולבסוף תצא תקלה גדולה. וכן בכל דבר ודבר. אבל הרודף אחר חברו, והרשעים הגמורים העוברים בזדון הלב וחוטאים לשמים ולבריות, גם רעיהם הוכיחום פעם אחר פעם ומאנים לשמוע. ומתלוצצים בחכמים ובאנשי הצדק, על כיוצא בזה לא נזהרנו. כי מצוה לרודפם. ואין דברי התורה אמורים אלא בדבר שבממון וכיוצא בו, שהן מפחיתות המדות שראוי לרחם ולחמול על בעליהן וללמדם הדרך הטוב. "לא תקום ולא תטור את בני עמך. אבל נוקם אתה ונוטר לאחרים".
וכבר בארנו שכל כחות הנטועות בנפש הם לתשמישי החכמה. והשם ב"ה יודע משקלי כחות כל הנפשות. ולעומתן נתן תורה ומצות והפירוש המקובל עליהן, שבהן שוים כל הנפשות. *לא תשנא את אחיך בלבבך. גם זו תקשה על נפש מן הנפשות בעלת כח השנאה. ונשמרה התורה במליצתה ואמרה "בלבבך" שנאה שבלב אסור. אבל אם מודיע לו שכך וכך עשה, ובעבור זה שונא אותו, אינו עובר. ואפילו מקללו ומסטרו אינו עובר. עושה כן למונעו מן העבירה מכאן ואילך על דרך המוסר. וזה לא אסרה תורה. *ולא תשא עליו חטא להלבין פניו ברבים. *כל אלמנה ויתום לא תענון *לא תעבוד בו עבודת עבד בבזיון. *לא ימכרו ממכרת עבד. *לא תרדה בו בפרך להכאיב לבו שלא להנאתך ולצורכך. *[אמה העבריה] לא ימשול למכרה. /שארה (מזונה) כסותה ועונתה (מגוריה) לא יגרע. *לא תחמוד. *לא תתאוה.
אין הכונה שאם רואה בית חברו ועבדו ושדהו וחמורו וכלי-בית הטובים שלא ייטיבו בעיניו. כי איך יצוה השם על זה? והוא סותר לטבע נפש כל אדם. או יעשה שקר בנפשו לחשוב על טוב ונאה שהוא רע ומכוער, אבל "לא תתאוה" הוא תאות הלב על הדבר שרואה ובלבו מחבל תחבולות כיצד יקנהו. "ולא תחמוד" הוא המפתה חברו בדברים ובתחבולות עד שמוכר לו השדה או הכלי שהתאוה לו ואפילו בדמים מרובים. והנה החמדה בעושה מעשה, והתאוה בלב. ולכן החומד עובר על שתיהן. והמתאוה סוף בא לעבור גם על ׳לא תחמוד׳. כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו השם. ואמר קהלת 'ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו' (ב, כא) ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואחר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו, על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים על לבו לחמוד ולהתאות דבר שאינו שלו. כי ידע כי מה שה׳ לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחת בכחו במחשבותיו ובתחבולותיו. על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו. ויוצא מזה שהרואה בית חברו וכליו היפים. ותמה בלבו על יָפְיָם, אינו עובר על "לא תתאוה" ולא על "לא תחמוד". כל זמן שאינו חושב מחשבות ומתנכל בלבו כיצד יעשה להביא הדברים היפים שראה אל רשותו ואל ידו. *לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך הכהנים/שופטים. *לא תוסיף על מצות התורה. *לא תגרע. *לא תשכח בלב מה שעשה לנו עמלק. *ולא יחל דברו נדר או שבועה. *לא תקפוץ את ידך מלתת לעני.
וכלל המצווֹת האלו תראה שאין בהם גם אחד יוצא מן ההיקש השכלי וטבע הנפש, ולא מעמס וצער ולא חסרון כיס באמת:
וכן הזהירנו אזהרות רבות בעניני הנשואין וקחת הנשים. וגם הם אינן צער ומעמס. אבל הפורש מן הנשים שאסרתן התורה, מוסיף חיים וטובה לנפשו, והפורש מדרכי התורה פורש מן החיים. ואלו הן
*ערות אמך לא תגלה. *אשת אב. *אחותו. *בת אשת אב שהיא אחותו. *בת הבן. *בת הבת. *ערות הבת.*אשה ובתה. *אשה ובת בנה. *אשה ובת בתה. *אחות האב. *אחות האם. *אשת אחי האב. *אשת הבן. *אשת האח. *אחות אשתו בחיי אשתו. *הנדה. *ערות אשת איש. *ובכל בהמה לא תתן שכבתך. *ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה. *ואת זכר לא תשכב משכבי אשה. *ערות אביך לא תגלה. *ערות אחי האב. *לא תקרבו לגלות ערוה, כל המביא לידי גלוי ערוה. *לא יבא ממזר. *לא תהיה קדשה בבנות ישראל ולא קדש בבנים. *לא יבוא פצוע דכה. *ובארצכם לא תעשו קדש. *לא ילבש גבר שמלת אשה. *לא יהיה כלי גבר על אשה. *לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳. *לא תתעב אדומי. *לא תתעב מצרי. *לא תהיה אשת המת החוצה. *לא יוכל בעל ראשון אשר שלח אשתו לשוב לקחתה אם נטמאה לאחר *לא יוכל לשלחה באונֵס רק אם מצא דבר ערווה. *לא יוכל המוציא שם רע על אשתו לשלחה כל ימיו. *לא תשכנו בארץ מצרים.
ועוד הזהירנו בעניני מועדי ה' ושבתות.
*לא תעשה כל מלאכה בשבת. *אל יצא איש ממקומו *לא תעשה מלאכה בראש השנה וראשי חדשים* ביום ראשון לחג המצות. *בז' בו. *ביום העצרת. *ביום בזכרון תרועה. *ביום הכפורים. *בא' לחג הסוכות. *בשמיני בו. *שלא לאכול ולשתות ביום הכפורים.
והאזהרות הנוספות על הנזכרים למעלה שהיו נוהגים בזמן הבית, בשבתנו על אדמתנו וירושלים בנויה על תלה, ובה המקדש והכהנים והלוים על עבודתם אלו הן
*לא תכלה פאת שדך. *לקט קצירך לא תלקט. *כרמך לא תעולל. *פרט לכרמך לא תלקט. *לא תשוב לקחת עומר ששכחת. *שדך לא תזרע בשביעית. *כרמך לא תזמור. *ספיח קצירך לא תקצור. *ענבי נזירך לא תבצור. *לא תזרעו ביובל. *לא תקצרו ספיחיה. *לא תבצרו נזיריה. כי דברה תורה בהם נגד יצר הרע. *לא יגוש את רעהו בשנה השביעית. *"השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" שלא תלוה בעבור בוא שנת השביעית. *השמר לך פן תעזוב את הלוי. *לא תשלחנו ריקם בעבד עברי. *לא תסגיר עבד אל אדוניו. *לא תוננו. *לא ירדנו בפרך לעיניך. * יגאל העבד העברי מיד הנכרי. *ומכר לא תמכור יפת תאר שהבאת משביה ולא תתעמר בה. *לא תסיג גבול בא"י. *מלאתך ודמעך לא תאחר. *לא תאחר לשלם נדרים ונדבות ושאר קרבנות חובה. *לא יראו פני ריקם. *לא תאכל מעשר של דגן חוץ לירושלים. *ולא מעשר של תירוש. *ולא מעשר של יצהר. *לא תאכלנו בטומאה. *לא תאכלנו באנינות (אבל) *לא תוציא דמיו אלא במאכל ובמשקה. *לא תאכל בשר שור רוצח הנסקל בבית דין. *כל זר לא יאכל תרומה. *תושב כהן ושכיר לא יאכל בו. *ערל לא יאכל. *כל זר לא יאכל מקדש הקדשים. *טמא לא יאכל קדש. *קדש שנטמא לא יאכל. *לא תאכל פגול. *לא תאכל נותר. *לא תאכל קדשים אחר זמנם. *טמא לא יכנוס למחנה שכינה. *טמא לא יכנוס למחנה לויה. *וזר לא יקרב לעבוד עבודה. *כל אשר בו מום לא תקדישו. *לא תשחוט אותו. *לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב. *לא יחליפנו ולא ימיר. *לא ימיר קרבן בקרבן לעשות מעולה שלמים וכיוצא. *בכור שור לא תפדה. *"לא יגאל" במעשר בהמה. *לא תעבוד בבכור שורך. *ולא תגוז בכור צאנך. *לא תשחט על חמץ הפסח. *לא תותירו ממנו. *עצם לא תשברו בו. *לא תוציא מן הבית. *אל תאכל ממנו נא ובשל מבושל במים רק צלי אש. *תושב ושכיר לא יאכל בו. *ערל לא יאכל בו. *לא תותירו מבשר פסח שני. *עצם לא תשברו בו. *לא תותירו מבשר תודה. *לא יאכל מבשר קדשים קלים קודם זריקת דם. *הנודר בנזיר לא ישתה יין ותערובות יין או חומץ יין. *לא יאכל ענבים לחים. *ולא ענבים יבשים. *ולא חרצנים. *ולא זגים. *לא יטמא למת. *לא יבא באהל המת. *תער לא יעבור על בשרו. *לא יעבד ולא יזרע בנחל איתן עגלה ערופה. *המצורע לא יגלח הנתק. *השמר בנגע הצרעת, שלא יתלוש סימני הטומאה. ולא תוכל לתת עליך איש נכרי למלך או לשופט ומנהיג. וכל המצווֹת האלו שמנינו בסוג זה, אין בהם מעמס וצער לנפשות. ולא חסרון כיס. ומתקיימים כולם בשב ואל תעשה.
והאזהרות בכהני ישראל שופטיהם ומלכיהן וראשיהן, בעלי הנפשות היקרות אנשי השכל והבינה והעזר האלהי. קצתן הנוהגים גם בזמן הזה, וקצתן שנהגו לפני הבית. אלו הן
*לא תגורו מנביא השקר. *לא תכרות ברית לז' אומות. *לא תחיה מהן כל נשמה. *לא תדרוש בשלום עמון ומואב. *לא תעשו עול במשפט. *לא תעשו עול בדין. *לא תקח שחד אפילו לדון אמת. *לא תהדר פני גדול. *לא תגורו מפני איש. *ודל לא תהדר בריבו. *לא תטה משפט אביונך בריבו. *לא תחוס עיניך. *ובערת הרע מקרבך. *לא תטה משפט גר יתום. *לא תשא שמע שוא, *לא תהיה אחרי רבים לרעות, מדבר בדיני נפשות. *לא תענה על ריב לנטות, *לא תכירו פנים, *אל תשת ידך להיות עד חמס, וכולל פסולי עדות. *לא יומתו בנים על אבות, וכולל פסולי עדים מקרובים. *לא יקום עד א' באיש. *לא תהרוג נקי וזכאי, והוא בכלל "לא תרצח", והאזהרה לכל אדם. *נקי וצדיק אל תהרוג, באומד הדעת. *ועד אחד לא יענה בנפש למות, שלא יצטרף במנין הדיינים לדיני נפשות כשהוא עד בדבר. *לא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט. *"לא תחוס עיניך" על הרודף. *ולנערה לא תעשה דבר, ובכלל זה כל האנוסים שפטורין מדין בית דין. *לא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו. *לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות. *מספר מ' יכנו ולא יוסיף. *מכשפה לא תחיה. *לא תבערו אש ביום השבת, כולל איסור עשות דין ביום השבת. *וחתן לא יצא לצבא ולא יעבור עליו לכל דבר. *לא תטע אשרה כל עץ בעזרה. *ועיר הנדחת לא תבנה עוד. *לא ידבק בידך מאומה מן החרם. *לא ישבו הגויים הללו בארצך פן יחטיאו אותך לי. *ביום מלחמה לא תערוץ מפניהם. *לא תשחית עץ פרי אם תצור על עיר. *לא תבנה אבני מזבח גזית. *ולא תעלה במעלות על מזבחי. *שמן קודש על בשר אדם לא ייסך. *לא יקחו שבט לוי נחלה בארץ. *והארץ לא תמכר לצמיתות. *ושדה מגרש עריהם לא ימכר. והמלך נצטוה *לא ירבה לו סוסים. *לא ירבה לו נשים. * ולא ירבה וכסף וזהב.
והאזהרות הנוספות על הכהנים, אלו הן
*אל יבא בכל עת אל הקדש. *שלא יתעצלו הכהנים והלוים בשמירת המקדש. *"אך אל הפרוכת לא יבא" כהן בעל מום. *כהן בעל מום קבוע לא יגש להקריב. *כהן בעל מום עובר לא יגש להקריב כל זמן שהמום בו. *הכהנים לא יעבדו עבודת הלוים. והלוים לא יעבדו עבודת הכהנים. *יין ושכר אל תשת בבואך אל הקודש. *וינזרו כהנים טמאים מן העבודה. *לא תכבה אש מעל המזבח. *לא תעלו עליו קטרת זרה במזבח פנימי. *בדי הארון לא יסורו ממנו (שמות כה, טו). *ולא יקריב בעל מום עובר. *ומיד בן נכר לא תקריבו בעלי מומין. *כל שאור וכל דבש לא תקטירו. *ולא תשבית מלח. * ולא יתן עליה לבונה במנחת חטא. *לא יצוק עליה שמן. *לא יתן עליה לבונה במנחת סוטה. *כל חרם לא ימכר. *חרמי ארץ לא יפדה. *לא ילין חלב חגי עד בקר. *לא תאפה חמץ יתרת מנחות. *כהן טמא לא יאכל תרומה. *בתרומת הקדשים לא תאכל חללה. *מנחת כהן לא תֵאָכֵל. /לא יאכל מחטאת פנימיות. *לא תאכל בשר העולה. *לא יאכל כהן בשר בכור תמים חוץ לירושלים, וכולל לאו לזר שלא יאכלנו בין קודם זריקת דמו בין לאחר זריקה והקטרה. *לא יאכל כהן בכורים קודם הנחתן במקדש. *לא יקח כהן זונה. *לא חללה.*לא גרושה. *באבל ראשיכם אל תפרעו. *ומפתח אהל מועד לא יצאו בשעת עבודה ועוד אחת הנוהגת גם בזמן הזה והוא אזהרת *לנפש לא יטמא בעמיו:
נוסף עליהן כהן גדול שהוזהר עוד. *לא יזח החשן מעל האפוד. *אלמנה לא יקח. *ועל כל נפשות מת לא יבא. *לא יטמא בעל בעמיו להחלו.
המצווֹת בכללם עשין ולאוין, כולם שקולות בפלס ישר עם ערכי נפשות בני אדם לאות ולמופת על מעלת התורה שהיא עליונה. ושמחוקקה הוא יוצר כלל הנפשות את זה לעמת זה. ובמעטים מהן שיש צד קושי וכבדות על מקצת הנפשות, נכתב בצדו מליצה המישרת הנפש הנלוזה להדריך אותה אל דרך החכמה. וכמו שבארנו ברמז בכל מצוה ומצוה.
בִּין תבין את אשר לפניך. חקור ודרוש והושב כל דבר על מכונו. כי "משפטי ה' אמת צדקו יחדו":
(תהלים יט, י)
מצוות התורה // חלוקה ובאור // נפתלי הרץ ויזל // גן נעול