top of page

דברים אחדים - הקדמת י.א. שער לספר חשבון הנפש


חשבון הנפש || מנחם מענדל לפין


היא תחבולה נפלאה, להתרפאות מחליי המידות על ידי התמדת חינוך תיקוניהן בדרך חשבון והנהגה נוחה וקלה, ולהתמחות לרפאות גם אחרים, ולהקל חינוכיהם בדרך הטובה. ספר נפלא זה יחיד הוא בין ספרי המוסר, להאיר עיני העוסקים בחנוך המוסר, למען יהיה מצוי בידי כל להועיל בשלמות המידות כרצון ה׳ על יראיו.


בספר נכבד זה מתבארים עניינים חשובים מחכמת המוסר שלא מצאנום בשאר ספרי מוסר שבידינו, ועל שני עיקרים חשובים רצוני להעיר את המעיין בו באשר ידיעתם נחוה מאד להמתחנכים בעבודת המוסר. העיקר הראשון הוא הבנת דרכי יצירת המחשבה. ברור לכל שאם האדם אינו יודע ומכיר את עצמו לא יועיל לו לימוד המוסר כיוון שאינו יודע מה חסר לו ומה יש לו לתקן, כן הוא גם היודע ומכיר מידותיו הלא טובים, אי אפשר לו להתחנך בעבודת המוסר כל זמן שלא יתברר אצלו באר היטב דרכי יצירת המחשבה ואופני התפתחותה, מפני שההכרה החיצונית במידות איננה הכרה שלימה שהמידות הם רגשים פנימיים בנפש ומתגלים במחשבה ומשתרשים בה ואחר כך יוצאים לפעולות, ועל כן ההכרה הנכונה היא רק בפנימיות המחשבות שבלב, והנה החוה״ל (רבנו בחיי מחבר ׳חובות הלבבות׳) בשער יחוד המעשה אחרי שהאריך והזהיר להשמר מהיצר הרע במלחמתו עם האדם בעצות ותחבולות לשבש את הדעות ולהחליש את המעשים, סיים את דבריו שעיקר הכל הוא הפיקוח על המחשבה שבלב וזו לשונו בפרק ו׳: ״אבל הזהירות במחשבה ושמירתה ראוי לך שלא תתעלם לפקוד מחשבתך ורעיונך ושרעפי לבך, כי רוב ההפסד והתיקון במעשים לא יהיה כי אם מחמתם כפי תקונם והפסדם״ עכ״ל (עד כאן לשונו)


על כן עלינו להחזיק טובה למחבר ספר נכבד זה המשתדל למסור לנו מפתחות חכמה נפלאה זו בעצות ותחבולות היאך לפקח על מהלך יצירת מחשבותיו שמהם תוצאות כל פעולות האדם, תבונות נפלאות בסוד התהוות המחשבה איך ההרגשים והציורים נובעים במעמקי הלב ואור השכל מצרפם ומזככם עד שיוצר מהם מחשבה מתוקנה ומשוכללה שעל ידי ידיעות מאירות אלו אפשר לו לאדם לפקח על יצירת המחשבה בעמקי סתרי הלב, להבחין כל רגש וציור בראשית עלותו במחשבתו ולראות היאך מחשבת האדם נגררת אחרי רגשי המידות והתאוות ולהצליח בסיוע שמים בכל עבודת המוסר, ונשכיל לראות דוגמה אחת בסוד יצירת הקנאה לגבי שאול המלך ששמע שבחו של דוד, שיצירת הקנאה בלב באה עם חלישת הדעת, שהוא רגש קל שעובר במחשבה שאין אדם עומד עליו, וחושב שחלישותו בא לו מזה שדאג בלבו למה לא זכה אחר עמלו בתורה להיות מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא (אמירה של דין אשר מתקבל הלכה למעשה על ידי פוסקים אחרים ג.פ) אבל היודע סוד זה היאך נוצרה הקנאה בלב הרי הוא מבין, שאם בשעה שהוא שומע שבחו של חברו הרגיש חלישות הדעת, עליו לחזק את שרעפי לבו בשכל ודעת ולהוציא הקנאה מלבו ולהטהר ממנה, וכן יראה המתבונן בציורי רעיון לבו, שבשעה שהוא דואג ומחשב מחשבות בחסרונו ומיעוט מעלתו בממון ובכבוד, ובתוך אלו המחשבות עולים בלבו פתאום ציורים מעשרו וכבודו של חברו האהוב לו, ידע בנפשו שגילויי ציורים אלו בלבו הם יצירת הקנאה, שהם שורש פורה ראש ולענה להפסיק ולבטל את האהבה שיש לו לחברו, ועליו לגבר חילים לתקן מידה זו בראשיתה, וכן שהאדם מכין את עצמו לעשות דבר טוב בעד הפרט או הכלל, וחושב מחשבות אם לעשות הדבר או לחדול, יסתכל בלבו לראות את המחשבה הראשונה שעלתה על לבו לזרז אותו לעשות את הדבר, אם הייתה מחשבה זרה לתועלת עצמו, אלא שנדחתה מפני מחשבות גדולות וחשובות הממלאות את לבבו תמיד עד שנשתכחה זו ממנו, וישכיל לדעת שהמחשבה הראשונה היא העיקרית אצל האדם, ועליו להתבונן בה בינה היאך לתקנה בשרשה ולטהר את לבו. על פי דוגמאות כאלו נדע חובת הזהירות לפקוד את המחשבה והרעיון ושרעפי הלב שהזהיר החוה״ל אשרי השומע לו.


והעיקר השני הוא הדעת במהות שלטון ההרגל שלמדנו מחכמינו שכחו גדול מאד, האדם נעשה עבד לשלטון הרגלו, משועבד לעול ממשלתו ונלכד בעבותות הנהגתו, והמתרגל בעבירה אבדה התקווה שישוב ויחזור בו, וחזקתו לעבור עליה גם בעתיד בלי שום מעצור. וכחו של כח ההרגל שהעובר ושונה נעשית לו כהיתר, שתיכף בראשית הרגלו פועל להחליש את הרגש הפנימי שהיה לו עד שלא להרגיש עוד מורא שמים ולהיות פורק עול בעבירה זו. באור עניין ההרגל בכל צדדיו, הצד הטוב והצד הרע שבו מוצאים אנו בספר נכבד זה, והמעיין רואה שיש שלושה אופני הרגל וכל אחד קשה מחברו. יש הרגל חיצוני כשהאדם מורגל בפעולה אחת זמן רב נעשה הרגל זה לתאווה חזקה בחפץ לב למלא הרגלו התמידי, עד שקשה על האדם לכובשה ולתקנה, ויש עוד הרגל קשה ממנו כשהוא משתתף עם המידות והתאוות כמו הפטפטנות וההסתכלות שכחו פי שנים מהתאוות וההרגלים כל אחת מהן בפני עצמה, והיותר קשה מכולם הוא ההרגל במחשבה, אם מחשבה אחת כבשה את לבו, הרי היא נעשית לציר מחשבותיו והשכל עצמו נלכד ברשת ואין מושיע לו, ולאידך גיסא רב טוב צפון בכח ההרגל שנטע ה׳ יתברך בנפש האדם כי כל עבודת חנוך המוסר נעשית בעזרתו ובכחו, וכל הזוכה להשתמש בו כראוי הנהו המאושר ואף אם נסתבך האדם בהרגלים רעים יכול הוא האדם לתקן ממכה עצמה, לשנות את כח ההרגל שנעשה אצלו לאבן נגף ולצור מכשון ולהפכו למכשיר ומניע לעבודת ה׳, ולהתרגל בהנהגות טובות על ידי חנוכים מוסריים לעומת ההרגלים הרעים ולעקרם ולשרשם מלב עד שרישומם לא יהיה ניכר כלל, והוא הדבר גם בהרגל המחשבה, יכול הוא האדם להשתמש בכח ההרגל להחלץ ממחשבות והנחות זרות שנקבעו בנפשו, על ידי התרגלות קבועה במחשבות טובות דעות נכונות ורגשי קודש, שישנו את כל מהלך מחשבותיו לדרך הטוב.


וכן ראוי להתעניין בשימת לב לדברי המחבר בסימן קל״ג קל״ד רי״א בעניין ׳שלא לשמה׳ שהוא עניין מסובך וקשה אצל הלומדים וכל העוסקים בתורה יותר הרבה מאצל העוסקים במצוות, שהעושה מצווה שלא לשמה חסר אצלו שלמות זו המצווה הפרטית בלבד, ומצווה אחרת יכול הוא להיות עושה אותה לשמה, אבל לא כן היא המדה בהעוסקים בתורה, שלימוד התורה היא רוח החיה באופני כל המצוות שהאדם עושה, וכן בכל רגשותיו ומחשבותיו, וה׳שלא לשמה׳ שיש לו בלימוד התורה הוא חסרון כללי בשלמות האדם.


וזה ידוע לכל שהסיוע האלהי מקבל האדם לפי ערך ההתאמצות שלו להיות בא לטהר, ושלא להסיח דעתו מללמוד תורה עד שיקבע בנפשו ויהיה אצלו ציר כל מחשבותיו ושאיפותיו בחיים, שעל ידי כך יצליח למחוק את כל הרשימות של לא לשמה שהורגל בהם ויהיה עובד את ה׳ בכל טוהר לבו ונפשו בעזר ה׳ עליו תמיד.


ואחתום דברי במאמר מאד נכבד מהגר״א בגודל ערך תיקון ההרגלים על המקרא ׳פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ וְכל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ׳ (משלי ד, כו) וזו לשונו: ״כבר כתבתי שב׳ ענייני מידות הן: מידות שנולדו איתו בטבע ומידות שהרגיל את עצמו, ואותן שנולדו עמו הן נקראים דרכיו שכן דרכו מתחילת בריאתו, ואותן שהרגיל את עצמו נקראים רגל שהרגיל את עצמו, ולאותן שהרגיל צריך לשמור ולפלס מאד, וכאשר ישמור אותן אז אותן שהיו בטבעו ממילא יהיו שמורים, וזהו פלס מעגל דרכיך אותן שהורגל צריך לפלס ולהעבירן מעט מעט המדות הרעות כדרך הפלס, ולא לאחוז תיכף הקצה האחרון עד שירגיל את עצמו ויהיו לו כמו טבע, ואמר מעגל כי לאותן שירגיל את עצמו צריך לעגל ולסבב וללכת סחור סחור וכו׳, וכל דרכיך יכונו וממילא אותן שהן דרכיו מעת הוולדו יכונו, מלשון כן ובסיס ואם לא ישמר אותן שבהרגל גם הדרכיו לא יכונו, כי המידות דומות לחוט של מרגליות, אם עושים קשר בסוף אז כולן נשמרות, ואם לא כולן אבודות, כן הן המידות. לכן אומר שעל ידי שיפלס מעגל רגליו גם דרכיו וכונו״ עכ״ל.


ואם הגאון ז״ל הוציא ממקרא זה אזהרה גדולה בעד אלו השלמים שכבר תקנו את המידות הרעות שבטבע, שהם צריכים גם לתקן את ההרגלים ואם לאו אין קיום ובסיס לכל עמל שלמותם, מה עלינו חלושי השכל והדעת לעשות שעוד טרם הצלחנו לתקן איזה מידה כראוי, בוודאי מוזהרים אנחנו להתחיל בחינוך מוסרי לפלס וליישר ההרגלים שזה יהיה ראשית מלאכתנו, לחזק כח השכל והדעת בהיותו רגיל להתגבר על ההרגלים ואז נצליח להוציא את השכל חפשי מכבלי ורשתות ההרגל, וישתמש בכח ההרגל שיהיו לו כלי אומנותו במלאכת החינוך המוסרי לתקן כל המישות שבטבע וכל דרכינו יכונו.



יצחק אייזיק שער

סלבודקה


[הושמטו אזכורי תורת הבעל פה || ג.פ]


חשבון הנפש - מנחם מנדל לֶפּין
.pdf
הורידו את PDF • 4.93MB

bottom of page