הקדמת ׳מעשי ה׳׳ - אליעזר אשכנזי

יתרומם הבורא ויתנשא המרומם על כל ברכה ותהלה, אשר לו הגדולה והתפארת והנצח לנצח מתנשא לכל לראש וראשון בקדש, נאדר ונאזר בגבורה לתת עוז ותעצומות לכל בריותיו אשר ברא, וזה מפורסם וידוע לכל משכיל אשר הציץ עליו ניצוץ מן ההשכלה במדותיו ית׳, שחפצו ורצונו הוא בהשגת ברואיו כל השלמות האפשרי כל אחד כפי מה שבחקו. ואנחנו עמו וצאן מרעיתו זרע אברהם אוהבו, קהלת עדת ישרון באהבה קְראנו חבל נחלתו, ולסגולתו בחר בנו, חבבנו וקרבנו לחיותנו ולהיותנו לו לעם, ולעבודתו הבדילנו מכל העמים, ואחר אשר בראנו יצרנו אף עשאנו מן האין הגמור ומן האפס המוחלט, הישירנו ועטרנו במצוות וחקים מתוקים מדבש אשר נחיה בהם חיים נצחיים.

ועם היותנו בעלי בחירה ורצון ניתנו אלינו מאתו ית׳, אף גם זאת לא עזבנו ולא נטשנו בהחלט תחת תנועת הבחירה ורצון מבלתי שיודיענו איזה מקום בינת השגת שלמותנו, אבל זרזנו והזהירנו צו לצו בתורתו לאמר ׳ובחרת בחיים׳, כי חלק ה׳ עמו, יעקב חבל נחלתו, וברצותו להגיענו אל ההצלחות הנצחיות אשר כן גזרה חכמתו יתברך, שהרי לא יגיעו אלינו ההצלחות ההם זולתי ע״י היותנו בעלי בחירה ורצון. כי ע״כ ניתנה לנו (הבחירה) כאשר ניתנה לכל המין האנושי. הן בזאת התורה אשר שם משה לפנינו, נפלינו מכל גויי הארצות ונבדלנו מכל המשפחות האדמה, כי לא באה אליהם אזהרה וזירוז מאתו יתב׳ כלל, רק מצות בני נח אשר המה די המלאכה לקיום קבוץ המדיניות בישובם לבד, לא זולת זה, ועם היות מזרע אברהם כמה אומות מישמעאל ובני קטורה וגם עשָׂו זרע יצחק, לא בשביל כך זכו אל מה שזכינו אנחנו בני יעקב, וזה להיות שזכינו אל השלשלת הקדושה משלשת אבות זה אחר זה, והאחרון חביב על כלם שהיתה מטתו שלמה, שלאהבתו קראנו בני ישראל מכונים אל האב השלישי, וכל מקום שנזכר ברית נזכרו שלשת האבות כלומר שאם לא היתה שלשלת שלשת האבות, לא היינו זוכים לכל הטוב אשר זכינו בו והוא שנאמר ׳לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה׳ מעתה ועד עולם׳, שכיון שהוקבעה מדה או אמונה אחת באדם אחד ובזרעו ובזרע זרעו, תתקיים בהם לעולם ותשתקע, כי החוט המשולש לא במהרה ינתק, ועל כן לנו ה׳, לנו בני משרתיו עושי רצונו, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, חופף עלינו יעיר ויעורר האהבה שיחפץ בהשכם ושלוח נביאיו מלאכיו גבורי כח, לנחותנו במעגלי צדקתו ולהפריד מעלינו ולהבדילנו מן המכשולות, ולהורות לפנינו הדרך אשר נלך בה, ובהתראות נוראות ובאותות נאותות, להשיבנו עד כסא כבודו, עד אשר מהם ומהמון ההכנות הנכונות אשר הכין לפנינו, נתפרסמו אלינו אפס קצה מן הנסתרות, והיו למאורות מאירות עינינו, שלולות מן המדומות בהקדמות מיוסדות, ולקוחות מן הטבעיות אשר דתיהם שונות פונות לצד שמאל, ועשה לנו את הנפש המשכלת הזאת, לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלות נאצלות מזיו שכינתו, לא זו אף זו הושיב אותנו במבחר הישוב כאשר נשבע לאבותינו, אשר שם שער השמים הוא בית הבחירה שהאויר שלה מחכים, את כל זה עשה האלהים לנו שנירא מלפניו, לשמור רגלנו מפח יקוש, פן תגוף נפשנו בלב האבן אשר בקרבנו, הרודף אותנו מנעורינו להמשיכנו אחרי התאוות, ומאסרי המבוכות הנמשכות מן הכֹחות והחושים, חושים ונוגשים את הנפש החיונית הקשורה בעבותות התאוות הגשמיות, כי קמה אלומתה וגם נצבה להתעדן בדשן הגופניות, ויצרי מעללי איש אשר מחומר קורצו בקידה אפים, תסובנה ותשתחוינה לאלומת הנפש החיונית, לאמר ׳מלכי עלינו גם משול תמשלי בנו׳, עד כי הנפש המשכלת סוערה לא נוחמה יחידה גלמודה מעודה, כבודה בת מלך מפני צרה גבירתה היא בורחת, לא תוכל להתאפק על כל הנצבים רבים ועצומים ממנה, והנה על גחונה הולכת רובצת תחת משאה, והיא לאה מן התלאה אשר מצאה כי שנואה היא, לולא ה׳ שהיה לנו וישם כתר מלכות בראשה וימליכה, כי פסקה חמת ערמת הנחש, ויהי למטה בכפנו, עד אשר אנחנו נשופנו ראש והוא לא ישופנו עקב, כי רוח אחרת מאת ה׳ הופיע עלינו מהר חורב, והכרובים אשר הושמו לשמור דרך עץ החיים, המה פורשי כנפים על ארון העדות, להורות היות מקבלים כל הבא אל הקדש בשתי ידים וכנפים פרודות, והשלחן לפניו ערוך והמנורה מאירה אורה, העולה מאליה עד אשר שבה נפשנו כנעוריה בית אביה שבשמים נצה עלתה כלתה, וחכתה לה׳ ונכספה לחצרותיו ותסר שמלת שביה מעליה, חליפות שמלות אשר החליפו משכורתה בעָנְיה ומרודיה, מחמדיה אשר היו לה מימי קדם מן החכמות המדומות, אשר המה להם קליפות שדופות הטעניות חיצוניות, וקראו בנחלתן כי לא באו אל חצר המלך הפנימית, כלם תמו ספו נשדפו באש דת לנו, לבנה על גבי שחורה כתובה באצבע אלהים, היא שעמדה לאבותינו ולנו לתת נפשנו בחיים, באמונות ובבחינות נכונות לא נתונות לעמים ואומות אחרים, גם האיש משה אשר העלנו, דלה דלה לנו מים חיים בדברים ברים, כשעירים עלי דשא וכרביבים ערבים חביבים, כלם אהובים טובים, דודיו בידיו אמונה לחיותנו כהיום הזה על הצד והאופן היותר שלם אשר היה אפשרי בחקנו, לא חסרנו דבר, ועתיד אשר לא גילה לנו, ערך לפנינו את השלחן ואת כל כליו עליו ואת לחם הפנים, דרושים לכל חפציהם אמרות טהורות מאירות, נר ה׳ נשמת אדם היא התורה מקוטרת מר ולבונה זכה בד בבד, מלבד עולתה ונסכיה בנתיבותיה ודרכיה דרכי נועם, ויבהל את תמרוקיה וכל סממניה ומנותיה הראויות לה מבית המלך.

אמנם כי כן באו אליה ספורי מעשים אשר היו מימי קדם, יחשבם חושב מחשבות חרוץ אך למותר, עד שכן תהיה תורת ה׳ בעיניו במקצת מה ממנה בדברי המעשים ההם ספורים בלתי צריכים, ויהיו נקראים לפניו כספר זכרונות דברי הימים מלכים ומלחמותם וכיוצא בהם, וכאשר יחכם עוד המשכיל וישקיף בתורה במעשים שסופרו בה השקפת עיון, הנה יאמר כי הוא זה בהם המשך תועלת בהנהגות אשר ראוי שיבור לו האדם בהם, או תוכחות או מוסרים מזהירים אותנו, זה יתנו כל העובר על הפקודים לדרוש לשבח על ספורי המעשים ההם, וזהו תכלית השבח אשר חשבוהו בהם, ואם היו הדברים כן ח״ו הנה לא יצאה תורתנו תמימה לפי דעתם מכלל שאר ספרי דברי הימים שאותם שספרום והעלו אותם על ספר בדיו אין ספק שגם הם לא לתוהו ספרום אבל לתועלת אזהרה הנהגה או למוד עצה, כמו שנכתבו ספר שמואל ומלכים אשר לסיבת תועלות הנמשכות מהספורים ההם נכתבו, ועל זה רעיוני על משכבי בלילות סליקו באמרם המלך מלכו של עולם אשר אמר להביא הספורים האלה בתורתו לא יתכן לומר שלא סופרו רק לזה, אבל אין ספק כי מלבד התועלות הנמשכות מהם בהנהגות ובלמוד עצות ככל שאר ספרי דברי הימים עוד יחוייב היות בהם ובספורם תועלות עולות בקנה אחד כמה וכמה טובות כפולות נעלמות נרמזות מן הנמשל מהם, ועם היות שהיו בפועל הן אמת הקב״ה המציאם למשל:

והטעם שזה ידוע לכל משכיל, שכאשר יעלה לרצון לפני כל חכמי לב ואוותה נפשם להשפיע לזולתם מן השלמות או ההשגה אשר הגיע אליהם, בהיות כן חק השלם להטיב לזולתו מן הטוב אשר ייטיב ה׳ לו. ואולם אמת השלמים ההם, בשגם לא הגיעו אל מדרגת אותה השלמות ואותה השגה רק אחרי השקידה ביגיעה מופלגת, אף גם זאת, מאשר נכספה נפשם לגלות אל הזולת אם היה אפשר בשעה קלה, מה שהגיע אליהם ביגיעה רבה, לא יבצר מהם. לכן כאשר יהיה הענין ההוא אשר ירצה להבינו לזולת דרוש עמוק ונסתר, עד שאותו הזולת לא יכיל שכלו עומק המושג ההוא, ולא יוכל לציירו ציור אמתי בנפש, הנה אז השלם ההוא יבקש לו תחבולות המשל ויסדר לפניו משל לדמיון לאותו הדרוש העמוק אשר ירצה להבינו, כי על ידי המשל ההוא יצא הזולת ההוא ממבוכתו, ויצייר בנפשו הדרוש העמוק ההוא.

ואולם אין ספק שהשלם ההוא אשר ישתדל להבינו לאותו הזולת הדרוש ההוא ע״י משל, הנה יאמר לו שאותו הדרוש יהיה דמיונו, כמלך שהיה לו בן ובנה מגדל והלך לצוד ציד ועשה מלחמה ונצח או נצחוהו או כדומה לזה. ועם היות שמעולם לא היה בפועל שמלך עשה כל המעשים ההם, עם כל זה הנה השלם ההוא בדא מלבו הדברים ההם למשל, כדי להבינו לאותו הזולת, שאותו הדרוש העמוק דומה למלך שעשה המעשים ההם, כי במשל הזה יגיע לאותו הזולת קצת ציור בנפשו מאותו הדרוש. אף גם זאת אין להסתפק שאם אותו השלם ימצא מעשה שהיה בפועל, והוא דמיון לדרוש הנסתר ההוא שבו יוכל להבינו לזולת, ודאי טוב לו להביא המשל אשר כן היה בפועל, ממה שיהיה בדוי מלבו מעשה שלא היה כן בפועל, לפי שהמעשה הבדוי אשר לא היה בפועל, יחוייב שומעו להבחין ולעיין בו אם הוא תחת חק האפשרי, ואח״כ יהיה לו למשל ויבין מתוך המשל את הנמשל לו, שאם היה המעשה הבדוי מן הנמנעות, היאך יעתיק נמשל ממנו. אבל המעשה אשר כן היה בפועל, עד שיאמר לזולת שאותו הדרוש הנסתר דומה למלך פלוני שעשה כך וכך, הנה תיכף יגיע אליו הנמשל בלתי צורך אל הבחנה אחרת, ותקל ההבנה והציור מאד על המקבל יתר שאת על מה שיאמר לו משל בדוי:

וכאשר גזרה חכמתו ית׳ להישירנו הישרה נכונה בהשגת האמת בנסתרות, כדי להועילנו ולהשפיע מטובו עלינו, ונתן לנו את התורה הזאת, אשר היתה ידיעתנו קצרה די הבין עמוקותיה וסודותיה, עד שגם אנחנו הוצרכה אלינו תחבולת המשל והדמיון, להביננו העמוקות ההם, ולהרחיב לנו ההבנה והציור בנפש, והיה רצונו ית׳ להמצא מעשה שהיה כן בפועל, שיהיה למשל כדי להיות הבנת העמוקות נקלה עלינו, הנה כל אותם המעשים שהיו טובים למשל כדי להביננו תיכף היות רצונו יתברך להמצא, כבר נמצאו כן בפועל כל המעשים ההם קודם נתינתו התורה אלינו, והוא יתברך אמרם למשה נאמן ביתו, וציוה לו שיכתבם בתורה המעשים ההם כפי מה שהיו בפועל, בלי תוספת ובלי מגרעת כלל, כדי שהמעשים ההם יהיו לנו למשל ושע״י כן תרחב הבנתנו בעמוקות, באופן שכל המעשים שנכתבו בתורה כולם היו כן בפועל כאשר נכתבו, בלתי השתנות כלל:

ועתה ראה בני היאך אמר זה אסף בפירוש במזמור תהלים (ע״ח) במלות קצרות שנא׳ שם, משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי, אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו, לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות ה׳ ועזוזו ונפלאות אשר עשה, ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם, הרי לך בביאור מופלג שאמר אסף דבריו כאלו התורה מדברת ואומרת שהיא תפתח במשל פיה ושתאמר חידות במעשים שהיו מימי קדם ושכלם היו בפועל, וזה אמרו שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו, כי לא יתכן לומר סיפור בדבר הבדוי, ואח״כ אמר התועלת הנמשך מן המעשים ההם שנכתבו למשל שאמנם הם מספרים תהלות ה׳, ויהיה זה עדות ליעקב ותורה לישראל בהיות המעשים שסופרו בתורה לתועלת הנמשל מהם שמתוכם יובנו עמוקות מני חשך:

ואחרי שסופרו המעשים הללו אשר היו מאז כדי שיקבל שכלנו הנאחז בסבך הגשמיות קצת הערה מן הנמשל למעשים ההם. נבאר עוד הסבה על הענין הזה אשר אמרנו כי בגלל הדבר הזה מתוך סיפור המשל תרחב ההבנה אל הנמשל יתר ממה שיסופר הנמשל בעצמו, והסבה לזה לפי שאין זרות במשל כל כך כמו הנמשל וכאשר יחקור וימצא במשל דבר שיתכן היות מקצתו אמת ישער אפשרות על השאר גם כן, שהמשל בזה ירצה השלם להבין לזולת ולומר לו שמפשוט אחד ימשכו שתי פעולות הפכיות, הנה השומע לא יקבל זה כלל ויחשבהו דבור בטל אין אמת בו לפי שיראה בעיניו דבר בלתי אפשרי, אמנם כאשר תאמר לו משל לזה מן האש אשר בזמן אחד יתיך השעוה וילחלח אותה מיבשותה ובאותו הזמן בעצמו ייבש העץ הלח או הבגד השרוי במים יסיר ממנו הלחלוחית שבו וישים אותו בתכלית היובש, הנה עם היות שאין המשל הזה דומה אל הנמשל מרחק רב ביניהם עם כל זה כאשר בתחלה נאמר לו בלתי משל שפשוט אחד ימצאו ממנו שתי פעולות הפכיות והוא חשב ענין זה נמנע אין אפשרות בו לא במקצתו ולא בכלו ואח״כ ראה במשל האש אשר נאמר לו שכבר יש בו קצת דמיון מן הענין הזה ואפי׳ שהוא רחוק מאד ממנו עם כל זה כבר יבין קצת אפשרות מזה בענין האש ומתוך כך יבין היות שם אפשרות בשאר הענין ההוא. ויבין ג״כ בטעותו שחשב קודם שאין לענין ההוא אפשרות כלל לא במקצתו ולא בכלו, כי עתה עם המשל אשר חודש לו מן האש הבין היות אפשרות במקצתו ואז יצליח וישכיל באפשרות ההוא היותו יותר קרוב ממה שחשב קודם, הנה זאת היא הסיבה אשר מספור המשל תרחב ההבנה מאד, ולטעם זה נשתמשו גם כן הנביאים בתחבולת המשל, וכן אחריהם רז״ל אמרו סודות בנסתרות על דרך ספור מעשה שהיה ועירבו בענין הספור ההוא מן הגוזמא כדי שהחוקר בדבריהם יבין שאין זה מעשה שהיה בפועל רק משל לדבר עמוק. אם כן נתבאר לנו הבדל רב אשר בין המשלים שבאו בתורה ובין המשלים אשר באו בדברי הנביאים ורז״ל, כי המעשיות שהובאו בתורה למשל הנה כלם היו כן כמו שסופרו בפועל בלתי תוספת וגרעון כלל, אמנם המעשיות שהובאו למשל בדברי הנביאים ובדברי רז״ל רובם לא היו כן בפועל אבל בדויים ומונחים למשל לבד, ולהיות שאיוב למשל נברא כאשר יתבאר בס״ד במאמרנו זה שהיה בפועל אבל למשל נברא לכך יחסוהו למשה ואמרו ז״ל שספר איוב משה כתבו, לפי שכל מה שהביא משה למשל כן היה בפועל, ובחלק רביעי ממאמרנו זה יתבאר שאיוב היה בפועל והיה למשל עם מה שנא׳ בנבואת ישעיה פרשת הנה ישכיל עבדי, ושם יתבאר גם כן שזה היה התרעומות של איוב שהכיר בעצמו שנברא למשל באומרו בפירוש והציגני למשול עמים:

הרב אליעזר אשכנזי בן רבי אליה הרופא (ה'רע"ג, 1513 – כ"ב בכסלו ה'שמ"ו, 1586) היה רב, פרשן מקרא, פייטן ופילוסוף יהודי מפורסם באירופה ובמזרח התיכון. התפרסם כבעל אישיות עצמאית ודעתנית, ונדד בין קהילות רבות. ספרו העיקרי הוא "מעשי ה'" על חמשה חומשי תורה.