מצוות חג הפסח וחג המצות


לפי כתובי תורתנו חג הפסח חל בין הערביים ביום היציאה ממצרים, וחג המצות חל בשבעת הימים הבאים. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהֹוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיהוָֹה: וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָֹה שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ: וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָֹה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (ויקרא כג, ה-ח)


חשיבות גדולה ניתנה לשמירת היום המדוייק שבו הוציא ה׳ את בני ישראל ממצרים: לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהֹוָה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהֹוָה שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם:



ליל הפסח, היום הראשון לחג והיום השביעי לחג הם מקראי קודש:

חג פסח לה׳ - יום ג׳ (14.1) מקרא קודש החל משעת בין הערביים

יום ראשון לחג המצות - יום ד׳ (15.1) יום מקרא קודש.

יום שביעי לחג המצות (שביעי עצרת) – יום ג׳ (21.1) יום מקרא קודש. (התאריכים מבוררים במאמר לוח השנה המקראי)



מצוות חג הפסח


  • זהו יום זכרון וחג שיש לחֹגּו בכל הדורות, ולציינו בשמחה ובסעודה: וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָֹה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ:

  • איסור אכילת חמץ וחובת אכילת מצות: לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת.

  • הרחקת השאור: וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים - כל סוג דגן שיכול להחמיץ ולתפוח, מגבולך – מביתך, מהמקומות בהם אתה שוהה או בשליטתך.

  • להסביר לדור הצעיר על משמעות הפסח: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ[1] אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיהֹוָה אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל.


חוקת הפסח לא יכולה להתקיים במתכונתה בימינו מאחר וניתן לקיים בבית המקדש בלבד, ככתוב: לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם:

ומי יתן ונזכה לקיימו כמצוותו עוד בימינו.



מצוות חג המצות


חובת אכילת מצות: מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים:

הרחקה והתרחקות משאור: וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ:

הגדת מעשי ה׳ לבנים: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָֹה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:

זכירת מעשה ה׳ מתוך קריאה התורה, לדעת לספרו בנוסחו: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָֹה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם:

שמירת החוקה מדי שנה: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה [שנה בשנה]:

כאמור, מקרא קודש ביום הראשון וביום השביעי.


אנו שמקיימים את מועדי ה׳ בזמנם המדוייק על פי לוח השנה האמיתי ואיננו חוגגים אותו עם בני עמנו, צריכים להתחזק ולהשמר ככל האפשר ממגע עם חמץ ושאור מחוץ בגבולנו ויְהוָה הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד׃


התערבות נפלאה של אלהינו בחוקי הטבע הרסה לא רק את אדמת מצרים, צמחייתה, בהמתה ואנשיה בתחלואים רעים, אלא שבלילה אחד מתו כל הבכורים ׳ראשית אונים באהלי חם׳, מתו המלך עם כל צבא מצרים בטביעה בים סוף וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם: (שמות יד, א) אבוד אבדה מצרים בלילה אחד, לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהֹוָה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.


מצרים הוא בנו השני של חם, והוא ראוי להענש על עינוי הגרים בארצו ורציחת בניהם, וכמו אחיו כנען גם הוא נגוע בהשחתה מינית שמקורה בעבודה זרה, ככתוב בהקדמה לאיסורי גילוי ערווה: כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: (ויקרא יח, ג) אם נתבונן ונחקור למקרה כל עם נראה שלכל עם יש את המאפיינים של אבותיו, וכמה עלינו להודות לאלהינו על כך שאברהם יצחק ויעקב הצדיקים ואוהבי האלהים, הם אבותינו.



מועד חג המצות הוא מועד העקדה