לוח השנה המקראי - הלוח המקורי של ישראל

עדות התורה היא שהיָרֵחַ אינו קובע את משך החודש: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: (בראשית א, יד). המאורות נהיו למועדים וימים ושנים, אך לא לחדשים! לו היה הירח קובע את החדשים, היינו מוצאים תפקידו זה בפסוקנו. 


 

• חמישה חדשים במבול: וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם: (בראשית ז, כד)

​

• לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם: (וידבר יא, יט-כ)

​

• וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל: (במדבר כ, כט); וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם: (דברים לד, ח)

​
 

ניתנו הוראות לקיים מועדים בימיהם הקבועים, כי עבודת ההקרבנות נעשית במועדי ה׳ המקודשים ביומם:
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: (ויקרא כג, לז)

בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכל חֻקֹּתָיו וּכְכל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ: (וידבר ט, ג) 
 

שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפׇּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: (דברים טז, ט) בין מועד הנפת העומר לחג שבועות שבוע מועד חיטה, סופרים שבעה שבועות ימים, מחרת השבת הוא יום א׳, היום החמישים, שבו גם מתחילה ספירה חדשה למועד הבא, כלומר הוא היום הראשון לספירה החדשה על למועד תירוש.
קראו על כך בהרחבה כאן.
 

ביום רביעי נבראו המאורות, עם תחילת תנועת השמש והירח התחיל הזמן הארצי: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי: (בראשית א, יד; יט)
לפני היום הרביעי, בהעדר השמש, שימש האור שנברא ביום הראשון.

 

שמואל הנביא ודוד המלך סידרו מחלקות לכל חודש מחדשי השנה לשרות המלך: הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: בכתוב שמות ראשי המשמרות לכל חודש עד לחודש האחרון: הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: אין עוד מחלקה לחודש 13.
גם לשלמה בן דוד היו ניצבים לכלכל: וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד לְכַלְכֵּל: (מלכים א׳ ד, ז) ולאחריו רשימת 12 הנציבים.
 

דברי תורה ברורים הם, כי מועד לעולם לא יתקיים בשבת:​​
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהֹוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְהוָֹה וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיהוָֹה: (ויקרא כג, לז-לח)

בתנ״ך אישורים נוספים לכך בנביאים ובכתובים. קראו כאן.

וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם: (ויקרא כה, ט-י) שנת שנת החמישים מתחילה במחצית הראשונה של השנה הארבעים ותשע בחודש השביעי בחג האסיף ועד למחצית הראשונה של שנת היובל הראשונה הבאה, ואינה שנה עצמאית.  
 

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשֹׁון הוּא לָכֶם לְחדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ (שמות יב, כ), שָׁמֹור אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הֹוצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָילָה׃ (דברים טז, א) קביעת האביב היא לפי ימים אסטרונומים ידועים: יום השויון האביבי הוא יום קבוע בכל שנה בת 365.25 ימים, ונאמר ׳ראשון הוא לכם׳ כי לרוב האומות החודש השביעי הוא ראשון [תשרי].​
 

עֹד כל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ: (בראשית ח, כב)
אַתָּה הִצַּבְתָּ כל גְּבוּלוֹת אָרֶץ קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם: (תהלות עד, יז) 

הימים הפגושים מצויינים בסיפור המבול:
בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: (בראשית ח, יג), בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים: (בראשית ח, ה).





 

שביתת הארץ מדי 7 שנים כשביתת האדם מדי שבוע: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: (דברים טו, א) ובה גם נשמטים חובות. בשנת היובל שהיא שבעה שבועות שנים מלבד שמיטה גם משחררים עבדים וחוזר איש אל אחוזתו וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה: (ויקרא כה, ח)

 

3 רגלים - חג המצות, חג השבועות וחג הסוכות
2 חגים בני 7 ימים - חג המצות וחג הסוכות
2 ימי עצרת - ביום השביעי של חג המצות וביום השמיני של חג הסוכות
4 ימי בכורים: שעורה, חיטה, תירוש ויצהר
7 שבתונים
12 ראשי חדשים
22 מקראי קודש כמספר האותיות
52 שבתות