הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשֹׁון הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃
 

לוח השנה המקראי 

    עקרונות לוח השנה המקראי, הוא הלוח המקורי של ישראל, מבוססים על התורה ומגילות מספריית בית המקדש מקומראן: ספר חנוך, ספר היובלים, מגילת המשמרות, מגילת המועדים ועוד. זהו לוח שמשי בן 12 חדשים ו-52 שבועות בשנה, ובו כל מועד חל ביומו היעודי בשבוע, ולעולם לא בשבת.

 
עקרונות הלוח המקראי מהתנ״ך
 הלוח אינו מבוסס על מהלך הירח 
עדות התורה היא שהיָרֵחַ אינו קובע את משך החודש: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: (בראשית א, יד). המאורות נהיו למועדים וימים ושנים, אך לא לחדשים! לו היה הירח קובע את החדשים, היינו מוצאים תפקידו זה בפסוקנו. 
בלוח ישנם 30 ימים בחודש 
  • חמישה חדשים במבול: וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם: (בראשית ז, כד)
  • לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם: (וידבר יא, יט-כ)
  • וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל: (במדבר כ, כט); וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם: (דברים לד, ח)
 לכל מועד ישנו יום קבוע בשבוע
ניתנו הוראות לקיים מועדים בימיהם הקבועים, כי עבודת ההקרבנות נעשית במועדי ה׳ המקודשים ביומם: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: (ויקרא כג, לז) בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכל חֻקֹּתָיו וּכְכל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ: (וידבר ט, ג) 
ספירת שנת החמישים
וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם: (ויקרא כה, ט-י) שנת שנת החמישים מתחילה במחצית הראשונה של השנה הארבעים ותשע בחודש השביעי בחג האסיף ועד למחצית הראשונה של שנת היובל הראשונה הבאה, ואינה שנה עצמאית.  
היום הראשון בשנה תמיד ביום רביעי
ביום רביעי נבראו המאורות, עם הארת ותנועת השמש התחיל הזמן הארצי: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי: (בראשית א, יד; יט)
ישנם 12 חדשים בשנה 
שמואל הנביא ודוד המלך סידרו מחלקות לכל חודש מחדשי השנה לשרות המלך: הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: בכתוב שמות ראשי המשמרות לכל חודש עד לחודש האחרון: הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: אין עוד מחלקה לחודש 13.
גם לשלמה בן דוד היו ניצבים לכלכל: וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד לְכַלְכֵּל: (מלכים א׳ ד, ז) ולאחריו רשימת 12 הנציבים.


 
הלוח מבוסס 7 - שמיטה מדי 7 שנים ויובל מדי 49
שביתת הארץ מדי 7 שנים כשביתת האדם מדי שבוע: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: (דברים טו, א) ובה גם נשמטים חובות. בשנת היובל שהיא שבעה שבועות שנים מלבד שמיטה גם משחררים עבדים וחוזר איש אל אחוזתו וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה: (ויקרא כה, ח)

 
החודש הראשון בשנה הוא חודש האביב
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשֹׁון הוּא לָכֶם לְחדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ (שמות יב, כ), שָׁמֹור אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הֹוצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָילָה׃ (דברים טז, א) קביעת האביב היא לפי ימים אסטרונומים ידועים: יום השויון האביבי הוא יום קבוע בכל שנה בת 365.25 ימים, ונאמר ׳ראשון הוא לכם׳ כי לרוב האומות החודש השביעי הוא ראשון [תשרי].​
 
קיומן של עונות שנה וימים פגושים
עֹד כל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ: (בראשית ח, כב)
אַתָּה הִצַּבְתָּ כל גְּבוּלוֹת אָרֶץ קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם: (תהלות עד, יז) 

הימים הפגושים מצויינים בסיפור המבול:
בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: (בראשית ח, יג), בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים: (בראשית ח, ה).


 
ספירת ימי הביכורים מדי 7 שבועות
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפׇּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: (דברים טז, ט) בין מועד הנפת העומר לחג שבועות שבוע מועד חיטה, סופרים שבעה שבועות ימים, מחרת השבת הוא יום א׳, היום החמישים, שבו גם מתחילה ספירה חדשה למועד הבא, כלומר הוא היום הראשון לספירה החדשה על למועד תירוש.

 
 
עקרונות הלוח מספר חנוך א׳
1. מספר ימי שנת השמש 365.25
׳ועוד העלוני האנשים ההם למערב הרקיע ויראוני ששה שערים גדולים פתוחים לפי תקופת שערי המזרח לעומתם אשר בהם יבוא השמש ולפי מספר הימים שלוש מאות וששים וחמישה ורבע כן ישקע בשערי המערב.׳

שנות חייו של חנוך על פני האדמה עד שלקחו אלהים: 365.  



 
2. הימים הפגושים באים בחשבון השנה בת 364
׳חוק הכוכבים אשר מספר כל ימיהם אשר ילך השמש בשמים בבואו ובצאתו בשערים שלושים יום עם שרי האלפים בסדר הכוכבים ועם ארבעת הימים הנוספים המבדילים בין ארבעת חלקי השנה אשר ינהיגום ויבואו אתם: ובהם יתעו אנשים ולא יחשבום בחשבון השנה כי טועים הם האנשים ולא ידעום כמשפטם: כי הם בחשבון השנה יבואו ובאמת ירשמו עד עולם אחד בשער הראשון ואחד בשער השלישי ואחד ברביעי ואחד בשישי והשנה תשלם בשלוש מאות וארבעה וששים יום:׳
3. חלוקת השנה לעונות, חדשים וימים
׳ארבעת מנהיגיהם השומרים המבדילים את ארבעת חלקי השנה יבאו בראשונה ואחריהם שנים עשר מנהיגי המערכות המבדילים את החדשים ושרי אלפים המחלקים את הימים לשלוש מאות וששים יום ואחד מן שרי האלפים ההמה ינתן בין מנהיג למנהיג ומנהיגיהם הם המחלקים:׳
כל עונה בת 91 ימים: ׳המנהיג השני אחריו הוא אלימלך שנקרא שמו שמש מזהיר וכל ימי אורו אחד ותשעים יום:׳
קריאת ׳ספר מהלך מאורות השמים׳ חנוך א׳.
 
עקרונות הלוח מספר חנוך ב׳
1. ההבדל בין שנה שמשית לירחית
׳לשנת שמש ימים שלוש מאות וששים וחמישה ורבע היום האחד ולשנת הירח שלוש מאות חמישים וארבעה והיא עושה שנים עשר חודש. אם לחשבון עשרים ותשעה ימים יחסרו בכל שנה אחד עשר יום לירח.׳


 
4. 364 ימים בשנה
׳ובתוכו העמיד את השמש למען ילך בשבע תקופות השמים מי העמיד מאה ושנים ושמונים כסא למען יצא ביום קטן ועוד מאה ושמים ושמונים כסא למען יצא ביום גדול׳. 

 
2. 30 ימים בחודש
׳ויהי אוריאל מספר לי ימים שלושים ולילות שלושים ופיו אינו פוסק מדבר ואני לא חדלתי לכתוב את כל האותות לכל בריאה.׳
׳ועתה שב וכתבת את כל נשמות בני האדם אשר לא נולדו ומקומותיהן אשר הוכנו לפני בריאת העולם. כי כל הנשמות הוכנו לפני בריאת העולם. ואשב שלושים יום ושלושים לילה ואעתיק הכל כמשפט ואכתוב בספר.׳
5. ה׳ חילק את הזמן
׳ויברא את כל הבריות למענו ויחלק לעתים ומן העתים עשה שנים ומן השנים קבע ירחים ומן הירחים ימים ויקבע שבעה ימים ובהם קבע שעות ואת השעות מדד לחלקים למען יחשב האדם את העתים׳.
 
3. ארבע תקופות, ימים פגושים
׳ארבע עתים [הפגושים] שמתי ומן העתים עשיתי ארבע תקופות ובתקופות שמתי את השנים ובשנים שמתי את החדשים ומן החדשים ספרתי את הימים ומן הימים מדותי את השעות ואמנה וארשום אני.׳


 
6. ששה שערים מהם יבוא השמש ב- 365.25 יום
ועוד העלוני האנשים ההם למערב הרקיע ויראוני ששה שערים גדולים פתוחים לפי תקופת שערי המזרח לעומתם אשר בהם יבוא השמש ולפי מספר הימים שלוש מאות וששים וחמישה ורבע כן ישקע בשערי המערב.
 
 
עקרונות הלוח מספר היובלים
1. מספר הימים בשנה - 364
׳ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים כמספר הזה שלש מאות וששים וארבעה ימים יהיו שנה תמימה:׳
 
4. מעבר על הספירה תגרום לטעות בחוק הזמנים

׳ואם יעברו ולא יעשוּם כאשר צוּוה עליהם כולם ישחיתו את זמניהם והלכו השנים מזה והזמנים והשנים יעברו את חוקם: ושכחו כל בני ישראל ולא ימצאו את דרך השנים ושכחו חודש ושבת וחג ובכל חוק השנים יתעו:׳ 

2. 52 שבתות / שבועות בשנה

׳ויהי כל ימי שבת קודש ומצווה חמישים ושתים ימים בכל שנה תמימה ככה נחרת והוקם בלחות השמים ולא יעברוּ שנה אחת ללא זכרון:׳

5. כל מועד חל ביומו היעודי בשבוע
׳ולא ישחיתו את מועדה מימיה ומחגיה כי הכל יבוא אליהם כעדותם ולא יאבדו ולא ישחיתו חג:׳


 
3. 4 תקופות השנה
׳והאחד לחדש הראשון והאחד לחדש הרבעי והאחד לחדש השביעי והאחד לחדש העשירי ימי זכרון הם וימי מועד הם בארבע תקופות השנה כתובים וקיימים הם לעדות לעולם: וישימם נח לו לחגים לדרות עולם כי היה לו בהם זכרון: באחד לחודש הראשון נאמר לו כי יעשה תבה ובו יבשה האדמה ויפתח ויראה את הארץ: ובאחד לחדש הרביעי נסגר פי מעמקי תהום תחתיה והאחד לחודש השביעי נפתח כל פי מעמקי הארץ ויחלו המים לרדת את תהם תחתיה: ובאחד לחדש העשירי נראו ראשי ההרים וישמח נח: ועל כן שם אותם לו לחגים לזכרון עד עולם וכה הם שוּמים: ויעלום על לחות השמים שלושה עשר שבועות כל אחד מהם מזה עד זה זכרון מהראשון עד השני מהשני עד השלישי מהשלישי עד הרביעי:׳
 
עקרונות הלוח ממגילות המקדש
 
לוח השנה במגילת המשמרות / מגילת מחלקות הכהנים
​במגילת המחלקות את כל אחת משבתות השנה משרתת אחת מעשרים וארבע מחלקות הכהנים. סדר המחלקות במגילה מתאים לסדר המשמרות אותן סידרו דוד המלך וצדוק הכהן ע״ה ככתוב: ​וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד וְצָדוֹק מִן בְּנֵי אֶלְעָזָר וַאֲחִימֶלֶךְ מִן בְּנֵי אִיתָמָר לִפְקֻדָּתָם בַּעֲבֹדָתָם׃ וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הָרִאשׁוֹן לִיהוֹיָרִיב לִידַעְיָה הַשֵּׁנִי׃ לְחָרִם הַשְּׁלִישִׁי לִשְׂעֹרִים הָרְבִעִי׃ לְמַלְכִּיָּה הַחֲמִישִׁי לְמִיָּמִן הַשִּׁשִּׁי׃ לְהַקּוֹץ הַשְּׁבִעִי לַאֲבִיָּה הַשְּׁמִינִי׃ לְיֵשׁוּעַ הַתְּשִׁעִי לִשְׁכַנְיָהוּ הָעֲשִׂרִי׃ לְאֶלְיָשִׁיב עַשְׁתֵּי עָשָׂר לְיָקִים שְׁנֵים עָשָׂר׃ לְחֻפָּה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְיֶשֶׁבְאָב אַרְבָּעָה עָשָׂר׃ לְבִלְגָּה חֲמִשָּׁה עָשָׂר לְאִמֵּר שִׁשָּׁה עָשָׂר׃ לְחֵזִיר שִׁבְעָה עָשָׂר לְהַפִּצֵּץ שְׁמוֹנָה עָשָׂר׃ לִפְתַחְיָה תִּשְׁעָה עָשָׂר לִיחֶזְקֵאל הָעֶשְׂרִים׃ לְיָכִין אֶחָד וְעֶשְׂרִים לְגָמוּל שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים׃ לִדְלָיָהוּ שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים לְמַעַזְיָהוּ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים׃ אֵלֶּה פְקֻדָּתָם לַעֲבֹֽדָתָם לָבוֹא לְבֵית יְהוָה כְּמִשְׁפָּטָם בְּיַד אַהֲרֹן אֲבִיהֶם כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ (דברי הימים א' כד)

המגילה עדות כתובה של מספר שנים רב בהם קוימו המועדים ביומם הקבוע. המספר שליד כל שם מציין את היום בשבוע, לדוגמה: מעוזיה שרת ביום זבח הפסח, יום שלישי הוא ה - 14.1​


 
מגילת המקדש
המגילה מכילה את המועדים, קרבנותיהם ועבודת בית המקדש באותם התאריכים המתוארים במגילת המשמרות.
ראש השנה מתגלה גם כאן כמקרא קודש: ׳ובאחד לחודש ה‏ראישון ראוש חודשים ראישון הוא לכמה לחודשי‏ השנה כול מלאכת עבודה לוא תעשו:׳

כמו כן תאריכי המועדים נשמרו ברובם במגילה, והם זהים לתאריכי המועדים בתורה, בספר היובלים, במגילת מחלקות הכהונה (המשמרות) ובמגילת המועדים.

ניתן לנווט בקלות בין נושאים ב
מגילת המקדש המלאה.

 
על לוח השנה המקראי ממקטעי מגילות
 מגילת המשמרות
המגילה
















 
לוח השנה במגילת המועדים
המגילה מפרטת את התאריך בחודש בו חלה שבת או חג, או מועד, הבאנו חדשים מרובי מועדים לדוגמא:
חודש 2 - בששה עשר ‏בו שבת בעשרים ‏ושלושה ‏בו שבת בשלושים ‏בו שבת.
חודש 3 - בשבעה ‏ב[חודש ה]שלישי ‏שבת בארבעה ‏עשר ‏בו שבת בחמשה עשר בו חג שבועות בעשרים ‏ואחד ‏בו שבת בעשרים ושמונה בו שבת עליו אחר השבת ויום השני השלישי נוסף ושלמה התקופה תשעים ואחד יום. [כלומר אחרי היום הראשון שנקרא למחרת השבת, ואחרי היום השני
, יום שלישי הוא יום פגוש]
חודש 4 - באחד ברביעי יום זכרון בארבעה בו שבת בעשתי עשר בו שבת בשמונה עשר בו שבת בעשרים וחמשה בו שבת.
חודש 5 - בשנים בחמישי שבת בשלושה בו מועד היין אחר השבת בתשעה בו שבת בשש אשר בו שבת בעשרים ושלושא בו שבת בשלושים בו שבת.
חודש 6 -בשבעה בששי שבת בארבעה עשר בו שבת בעשרים ואחד בו שבת בעשרים ‏ושנים ‏בו מועד ‏השמן ‏אחר השבת [יום ראשון] אחריו ‏קרבן העצים בעשרים ‏ושמונה בו שבת
// חסרים טורים //
חודש 9 - בעשרים ושמונה בו שבת עלו אחר השבת [הוספת יום פגוש ביום שלישי בתום 91 יום] עלו אחר השבת ויום השני השלישי ‏נוסף [הוספת יום פגוש ביום שלישי בתום 91 יום]​ ושלמה השנה שלוש מאת וששים וארבעה ‏היום.
מגילת המשמרות הכהונה מממצאי מגילות קומראן
לוח רבעוני - קבוע לארבעת רבעי השנה
לוח חנוך - לוח השנה המקראי
סיכום עקרונות הלוח

1.   תחילת השנה ביום רביעי הקרוב ליום השויון האביבי .

2.   השנה בת 364 ימים המתחלקים ל- 52 שבועות

3.   בשנה 4 עונות בנות 13 שבועות / 91 ימים כל תקופה.
4.   91 הימים מכילים שלושה חדשים ויום פגוש: חודש בן 30 יום, חודש בן 30 יום, וחודש בן 31 יום.
5.   כל מועד חל באותו היום בשבוע בכל שנה,

6. לעולם לא יחול מועד בשבת.

 
 
האביב והימים העודפים
תחילת האביב
השנה השמשית מחולקת באופן אובייקטיבי לארבע נקודות זמן החוזרות מדי שנה: 
  • יום השויון האביבי – ביום תחילת האביב היום והלילה שוים בארכם, ומנקודה זו היום מתחיל להתארך, חודש ראשון אצלנו, פריחה ולבלוב.
  • יום היפוך הקיץ -  בו היום הארוך ביותר, ומשם מתחיל להתקצר, חודש 4 וה רבעון שני והעונה החמה.
  • יום השויון הסתוי - בו היום והלילה שוים שוב, והיום מתחיל להתקצר, חודש 7 ומאסף המועדים, רבעון שלישי ובוא הסתיו. 
  • נקודת היפוך החורף - בה היום הקצר ביותר, ומתחיל להתארך עד לנקודת שויון האביב, זהו החודש 10 ותחילת החורף.
     
שיטת מילוי הזמן המשוערת
הוספת 7 ימים מדי 7 שנים בשנת השמיטה.
הוספת 2 שבועות מדי 28 שנים.
הזמן מוסף בתום השנה בכדי לא לפגוע בדיוקם של ארבעת הימים הפגושים.
תנאי איפוס ההפרש נשמרים:
השנה תחל תמיד ביום רביעי מאחר ו
השנה נדחית בשבוע או שבועיים בדיוק.
הוספת שבוע שלם מאפשר קיום כל מועד ביומו.
יום השויון האביבי לעולם אינו רחוק מראש השנה יותר משבוע ימים. 
חישוב ראשי השנים [למול התאריך הכללי] עד שנת 2088 להורדה כאן.


 
איפוס ההפרש בין שנת שמש לשנה בת 364 ימים 
בכל שנה ישנו הפרש של יום ורבע בין לוח השנה המקראי לשנת השמש, שבה 365.25 ימים, המשמעות היא שתוך 24 שנים נוצר פיגור בן חודש שמרחיק את תחילת השנה מהאביב.

נמצא, שלניהול הזמן העודף חייבים להתקיים מספר תנאים:
1. תחילת השנה ביום ד׳, יום בריאת המאורות ותחילת הזמן.
2. שמירה על האביב - על תחילת השנה תהיה קרובה ככל האפשר ליום השויון האביבי.
3. מוכרח שתוספת הזמן תהיה בכפולות 7 ימים, אחרת ימי המועדים ישתנו.


 
שעון השמש מקומראן
ב- 1997 התגלתה באזור המגילות קערת חרס שזוהתה על ידי חוקרי המוזיאון המציג אותה 40 שנים לאחר המצאה כשעון השמש בו השתמשו לקביעת יום השויון האביבי. אם כי מציאת האביב באמצעות שעון שמש אפשרית, ואפשר שהיתה שיטת חישוב בידי הכהנים, ויש עוד לחקור.

יש לציין - המגילות אינן עוסקת בזמן העודף או בחישוב תחילת השנה.
 


 

הלוח הירחי

 

שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת: (תהלות עד, ד)

אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ: (תהלות עד, ח)

עבודת הירח ידועה מן הזמן העתיק, בעוד כנען בישראל, והיא עבודת העשתורת שמקדשת את הירח, ואנו הוזהרנו: וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כׇּל הַשָּׁמָיִם: (דברים ד, יט). ה׳ קידש את הזמנים המיועדים ולא קידש את המאורות, ולכן המקדש את המאורות ומנהל חייו לפיהם כמוהו כעובד להם. שמות החדשים המספריים הוחלפו בשמות אלילי בבל [קראו כאן] ובשל חדשי הירח המקצרים את השנה ב- 11 ימים משנת השמש נצרכת תוספת שנקראה בשם אנושי ׳עיבור׳, שהוא תוספת זרה של חודש על 12 חדשי השנה. כך מועדי ישראל השתבשו לבלי תקנה, ומאז מחולל קודש ומקודש חול. עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יִדַע מְבוֹאוֹ: (תהלות קד, יט) פסוק זה מתוך פרק העוסק בגדולת ה׳ ובשליטתו בברואיו אינו מצווה או הוראה לגבי לוח השנה, רק רמז שהאדם משתמש בהשתנות הירח ומסלולו בחיי היום יום. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני - הייתכן שאדם יקבע את מועדי ה׳ וכתוב: אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. שחלים באוהל מועד או במקדש מקום שכינתו, הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים? התשתית לשינויים נבנתה מראש ולעתיד, קראו על כך במאמר הקשר בין הופעת ההלכה וחרבן בית שני.