הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשֹׁון הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃

לוח השנה המקראי 

המקור ללוח השנה - מהתורה

 

בתורה כולה ניתנו רק שתי הוראות לגבי שמירת הזמנים ולוח השנה. האחת: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשֹׁון הוּא לָכֶם לְחדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ והשנייה: שָׁמֹור אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הֹוצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָילָה׃ כלומר החודש הראשון לשנה הוא חודש האביב ובו יחול הפסח. מעבר לאלו הפסוקים אין רמז לשיטת חישוב כלשהיא לגבי היום הראשון בשנה, או חישוב החודשים, או העונות. ושאלה גדולה היא: איך אבותינו חישבו את מועדיהם ועל פי מה? עד לגילוי מגילות קומראן היה קשה להבין איך משני פסוקים אלו הוקם לוח שנה ירחי משוכלל הכולל חודש נוסף לעיבור 7 פעמים ב 19 שנים? עם גילוי מגילות קומראן החידה נפתרה - מעולם לא היה לישראל לוח ירחי, והשמש היא שקובעת את מועד חודש האביב. למעשה, הלוח הירחי הוא באיסור מפורש כפי שנראה בהמשך.

המקור ללוח השנה - מספר היובלים

ספר היובלים, הידוע גם בשם ספר מחלקות העתים, נמצא בין עותקים רבים של מגילות התנ״ך וספרות ייחודית המשוייכת לכהונה בכמה מממערות קומראן. בצרוף עם מגילת משמרות הכהונה ומגילת המקדש נחשף לוח שנה מדוייק וחכם להפליא שאך הגיוני שיינתן לעם חכם ונבון שלו מועדים מקודשים רבים כישראל. ובאמת תכנו של הספר מעיד על ההיסטוריה האנושית מהבריאה ועד להתגלות בהר חורב ומפרט את המאורעות בתאריכים מדוייקים, בחישוב שבועות שנים (שבע שנים הן שבוע שנים) ויובלים בני 49 שנה, כלומר שבעה שבועות שנים. כשמשה עולה ההרה לארבעים יום וארבעים לילה, מלאך ה׳ מלמדו את לוח השנה בספירה של יובלי שנים. כל יובל מכיל 7 שבועת שנים - סה״כ 49 שנים ביובל ולא 50.

 

על ארבע תקופות השנה והימים הפגושים/פגועים:

והאחד לחדש הראשון והאחד לחדש הרבעי והאחד לחדש השביעי והאחד לחדש העשירי ימי זכרון הם וימי מועד הם בארבע תקופות השנה כתובים וקיימים הם לעדות לעולם: וישימם נח לו לחגים לדרות עולם כי היה לו בהם זכרון: באחד לחודש הראשון נאמר לו כי יעשה תבה ובו (גם) יבשה האדמה ויפתח ויראה את הארץ: ובאחד לחדש הרביעי נסגר פי מעמקי תהום תחתיה והאחד לחודש השביעי נפתח כל פי מעמקי הארץ ויחלו המים לרדת את תהם תחתיה: ובאחד לחדש העשירי נראו ראשי ההרים וישמח נח: ועל כן שם אותם לו לחגים לזכרון עד עולם וכה הם שוּמים: ויעלום על לחות השמים שלושה עשר שבעות כל אחד מהם מזה עד זה זכרון מהראשון עד השני מהשני עד השלישי מהשלישי עד הרביעי: ויהי כל ימי שבת קודש ומצווה חמישים ושתים ימים בכל שנה תמימה. ככה נחרת והוקם בלחות השמים ולא יעברוּ שנה אחת ללא זכרון:

השנה השמשית מחולקת באופן אובייקטיבי לגמרי לארבע נקודות זמן (רבעונים) החוזרות במדוייק מדי שנה באותו היום: 

  • יום השויון האביבי חל בחודש הראשון - בו היום והלילה שוים בסוף בתחילת האביב, והיום מתחיל להתארך.

  • נקודת היפוך הקיץ חל בחודש הרביעי-  בה היום הארוך ביותר, ומשם מתחיל להתקצר. 

  • יום השויון הסתוי חל בחודש השביעי - בו היום והלילה שוים שוב, והיום מתחיל להתקצר.  

  • נקודת היפוך החורף חל בחודש העשירי - בה היום הקצר ביותר, והיום מתחיל להתארך עד לנק׳ שויון האביב.

יום השויון האביבי מציין את תחילת האביב וכך אנו יודעים שזהו החודש הראשון לשנה כפי שכתוב בתורה. 

 

 

מספר הימים בשנה:

 

״ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים כמספר הזה שלש מאות וששים וארבעה ימים יהיו שנה תמימה ולא ישחיתו את מועדה מימיה ומחגיה כי הכל יבוא אליהם כעדותם ולא יאבדו ולא ישחיתו חג: ואם יעברו ולא יעשוּם כאשר צוּוה עליהם כולם ישחיתו את זמניהם והלכו השנים מזה והזמנים והשנים יעברו את חוקם: ושכחו כל בני ישראל ולא ימצאו את דרך השנים ושכחו חודש ושבת וחג ובכל חוק השנים יתעו:

 

שמירה על חודש האביב כחודש הראשון והחלוקה הטבעית לארבע תקופות יכולה להתקיים רק בעזרת השמש ולא הירח. למעשה, חל איסור למנות את חדשי השנה לפי הירח:

 

כי ידעתי אני ועתה הנני מגידך כי כן הספר כתוב לפני ותנתן בלחות השמים חלוקת הימים כי ישכחו מועד וברית והלכו במועדי הגויים אחרי תעתועיהם ואחרי אוולת דעתם: והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים ויקדים משנה לשנה עשרה ימים: על כן תבֹאנה להם שנים אשר בהם ישחיתו ויעשו יום העדות לבוז וטֻמאה: ובלבלו כל ימי קודש בטמאים ויום טומאה ביום קודש כי ישחיתו הירחים והשבתות והחגים והיובלים: על כן אני מצווה ומעיד בך למען תעיד בהם כי אחרי מותך ישחיתו בניך ולא יעשו את השנה שלוש מאות ששים וארבעה ימים, ועל כן יתעו בראש חדש ושבת ומועד וחג״ (ספר היובלים ו)

מספר היובלים ניתן להפיק לוח מסודר בעל עקרונות מספריים חזקים התומכים במספר שבע המשמעותי:

  1. הלוח מבוסס על שנת השמש ובשום פנים לא על הירח, להיפך, הירח משחית זמנים גורם לחילול קודש וקידוש חול.

  2. השנה בת 364 ימים מתחלקים במדוייק ל-52 שבועות.

  3. 52 השבועות מתחלקים לארבע תקופות בנות 13 שבועות שהם 3 חדשים בכל תקופה.

  4. בכל תקופה (13 שבועות) ישנם 91 יום: החודש ראשון בן 30 יום, החודש שני בן 30 יום, והחודש שלישי בן 31 יום.

  5. היום ה-91 בכל רבעון הוא יום חג/מקרא קדש.

  6. היום הראשון לכל חודש הוא מקודש.

  7. כל המועד חל באותו היום בשבוע בכל שנה לכן על כל מועד וחג להיות מקויימים במועדם המדוייק אחרת מטמאים קודש ומקדשים חול.

כך מחושב כל רבעון:

 
 
לוח חנוך - לוח השנה המקראי

לוח השנה במגילת המשמרות

 

מגילת המשמרות מונה את שבתות השנה על ידי הצמדת שמה של אחת מעשרים וארבע משמרות הכהנים המשרתות במקדש באותו השבוע. סדר המשמרות במגילות חופף לסדר המשמרות אותו סידרו דוד המלך וצדוק הכהן ע״ה ככתוב בספר דברי הימים:

 

וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד וְצָדוֹק מִן בְּנֵי אֶלְעָזָר וַאֲחִימֶלֶךְ מִן בְּנֵי אִיתָמָר לִפְקֻדָּתָם בַּעֲבֹדָתָם׃ 

וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הָרִאשׁוֹן לִיהוֹיָרִיב לִידַעְיָה הַשֵּׁנִי׃ לְחָרִם הַשְּׁלִישִׁי לִשְׂעֹרִים הָרְבִעִי׃ לְמַלְכִּיָּה הַחֲמִישִׁי לְמִיָּמִן הַשִּׁשִּׁי׃ לְהַקּוֹץ הַשְּׁבִעִי לַאֲבִיָּה הַשְּׁמִינִי׃ לְיֵשׁוּעַ הַתְּשִׁעִי לִשְׁכַנְיָהוּ הָעֲשִׂרִי׃ לְאֶלְיָשִׁיב עַשְׁתֵּי עָשָׂר לְיָקִים שְׁנֵים עָשָׂר׃ לְחֻפָּה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְיֶשֶׁבְאָב אַרְבָּעָה עָשָׂר׃ לְבִלְגָּה חֲמִשָּׁה עָשָׂר לְאִמֵּר שִׁשָּׁה עָשָׂר׃ לְחֵזִיר שִׁבְעָה עָשָׂר לְהַפִּצֵּץ שְׁמוֹנָה עָשָׂר׃ לִפְתַחְיָה תִּשְׁעָה עָשָׂר לִיחֶזְקֵאל הָעֶשְׂרִים׃ לְיָכִין אֶחָד וְעֶשְׂרִים לְגָמוּל שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים׃ לִדְלָיָהוּ שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים לְמַעַזְיָהוּ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים׃ אֵלֶּה פְקֻדָּתָם לַעֲבֹֽדָתָם לָבוֹא לְבֵית יְהוָה כְּמִשְׁפָּטָם בְּיַד אַהֲרֹן אֲבִיהֶם כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ (דברי הימים א' כד)

 

הכהנים שומרי משמרת הקודש שמרו סדר רצוף של שבתות ומועדים בבית המקדש ולנו עדות כתובה של שנים רבות. שמה של המשמרת נכתב לצד מספר השבת או המועד שחל בשבוע בו שרת. סדר משמרות הקודש נשמר בדיוק מופתי שכן כך התקיימה מניית הזמן המקודש, ותפקיד המשמרות הוא גם שמירת הזמן: המספר שליד כל שם מציין את היום בשבוע, לדוגמה: מעוזיה שרת ביום שלישי שבו חל זבח הפסח בכל שנה ושנה ביום ה- 14 לחודש הראשון.

 
מגילת המשמרות.png

בלוח זה כל מועדי ה׳ לעולם אינם חלים בשבת, מהסיבה שלא ייתכן קידוש כפול של יום השבת. מצד ראשון לשבת קדושה משלה והיא אות בין ה׳ ועמו ישראל ומצד שני למועד יש קדושה משלו הקשורה למעשי האבות ולזמני התבואה. הוכחה לכך היא האפשרות לבשל בימי מועד שאינם שבת או יום הכפורים: כּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם׃ (שמות יב, טז). אם יקרה והחג יתקיים ביום שבת, תתבטל ההוראה, וזה לא ייתכן. 

לוח השנה במגילת המועדים - המגילה מפרטת את התאריך בחודש בו חלה שבת או חג, או מועד.

חודש שני
בששה עשר ‏בו שבת
בעשרים ‏ושלושה ‏בו שבת
בשלושים ‏בו שבת

חודש שלישי
בשבעה ‏בשלישי ‏שבת
בארבעה ‏עשר ‏בו שבת
בחמשה עשר בו חג שבועות
בעשרים ‏ואחד ‏בו שבת
בעשרים ושמונה בו שבת
עליו אחר השבת ויום השני השלישי נוסף [הוספת יום פגוע ביום שלישי]
ושלמה התקופה תשעים ואחד יום

 

חודש רביעי
באחד ברביעי יום זכרון
בארבעה בו שבת
בעשתי עשר בו שבת
בשמונה עשר בו שבת
בעשרים וחמשה בו שבת

 

חודש חמישי
בשנים בחמישי שבת
בשלושה בו מועד היין אחר השבת
בתשעה בו שבת
בשש אשר בו שבת
בעשרים ושלושא בו שבת
בשלושים בו שבת

 

חודש שישי
בשבעה בששי שבת
בארבעה עשר בו שבת
בעשרים ואחד בו שבת
בעשרים ‏ושנים ‏בו מועד ‏השמן ‏אחר השבת [יום ראשון]
אחריו ‏קרבן העצים
בעשרים ‏ושמונה בו שבת // חסרים טורים//

 

חודש תשיעי
בעשרים ושמונה בו שבת עלו אחר השבת [הוספת יום פגוע ביום שלישי בתום 91 יום]

חודש שנים עשר
עלו אחר השבת ויום השני השלישי ‏נוסף [הוספת יום פגוע ביום שלישי בתום 91 יום]
ושלמה השנה שלוש מאת וששים וארבעה ‏היום

רשימת מועדי ישראל לפי התורה, ספר היובלים, מגילת המשמרות ומגילת המועדים - אלו כל מועדי ישראל:

1.1      יום רביעי - ראש החודש הראשון  [חודש האביב]

14.1    יום שלישי - זבח פסח  

15.1    יום רביעי - חג המצות עד 21.1

26.1    יום ראשון - הנפת העומר - ביכורי שעורים

15.3    יום ראשון - חג השבועות  - ביכורי חיטה [50 יום לאחר הנפת העומר]

3.5     יום ראשון - ביכורי תירוש [50 יום לאחר מועד הדגן]

22.6    יום ראשון - ביכורי היצהר [50 יום לאחר מועד התירוש]

23.6    יום שני - קורבן העצים נמשך 6 ימים

1.7      יום רביעי - יום זכרון תרועה

10.7    יום הששי - יום הכפורים

15.7    יום רביעי - חג-הסֻכות הוא חג האסיף

22.7    יום רביעי - שמיני עצרת

כעת שתאריך חג השבועות ידוע, ראויה לציון העובדה ששלושת הרגלים המסומנים בכחול חלים ביום ה- 15 לחודש.

מקורות נוספים ללוח השנה המקראי

ספר חנוך בן ירד - חנוך בן ירד הוא דור שביעי לאדם, עליו כתוב בתורה: וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנֹוךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתֹו אֱלֹהים׃ חנוך היה הראשון שלמד לכתוב בהדרכת המלאכים, והשאיר ספריו לעדות לכל בני האדם. בפרק שנקרא ספר המאורות חנוך מתאר את מהלך השמש והירח לכל אורך השנה, ומסביר את הלוח אותו קיימו כל בני האדם מאז. השנה מתחילה באביב ומונה 364 ימים שהם 52 שבועות, המתחלקים לארבע עונות השנה: והשנה היא בימיה לנכון שלוש מאות ששים וארבעה: 

מגילת המקדש - מציגה את המועדים, קרבנותיהם ועבודת בית המקדש באותם התאריכים המתוארים במגילת המשמרות. מפאת אורכה לא הבאנוה, ניתן לקרוא את המגילה במלואה כאן.

חמישה עדים אינם יכולים להתאסף במקרה לרעיון אחד כה משוכלל. ואולי יש משום העדרו של לוח שנה מהתורה והנ״ך עדות נוספת, שקטה. העדרן המוחלט של הוראות לקיום הלוח יכולות לומר רק דבר אחד -  שהיה חייב להתקיים לוח מסודר וברור בספר אחר, ייעודי לכך, הלא הוא ספר מחלקות העתים - ספר היובלים.

 

 

איפוס ההבדל בין שנת שמש לשנה בת 364 ימים

בכל שנה ישנו הפרש של יום ורבע בין לוח השנה המקראי לשנת השמש, שבה 365.25 ימים, המשמעות היא שתוך 24 שנים נוצר פיגור בן חודש והדבר מרחיק את תחילת השנה מהאביב באופן משמעותי 
לניהול הזמן העודף חייבים להתקיים מספר תנאים:
תחילת השנה ביום ד׳, יום בריאת המאורות ותחילת הזמן
שמירה על האביב - על תחילת השנה תהיה קרובה ככל האפשר ליום השויון האביבי.
העיבור חייב להיות בן 7 ימים בכל פעם אחרת ימי הקודש הקבועים ישתנו, וזה בלתי ייתכן.

​​
המגילות אינן עוסקות בנושא העיבור ואולי ההסבר לכך הוא שהשנה התארכה בזמן מסויים, ויד ה׳ לא תקצר. על אף  שתיקת הכתובים בנושא, עדיין צריך להתייחס לכך בכובד ראש ולצמצם את הפרש הזמן בכדי שאפשר יהיה לקיים בפועל את הלוח.


שיטת המילוי המשוערת המובאת באתר מקיימת את התנאים: הצמדות ליום השויון האביבי באופן שראש השנה לא יתרחק ממנו ביותר משבוע ימים, והוספת שבוע מלא בכדי לקיים כל מועד ביומו. את הזמן העודף נוסיף לאחר היום האחרון בשנה בכדי לא לפגוע בארבעת הימים הפגושים.
 

לוח תחילת שנה עד 2099 להורדה כאן.

 

יתרונות לוח השנה המקראי 

  • חודש האביב ראש חדשים.

  • החגים חלים בימים קבועים שאינם שבת.

  • ישנם 12 חדשים ככתוב בתנ״ך.

  • הימים הפגושים המוזכרים בפרשיית המבול בתאום עם ספר היובלים, ומגילת המבול.

  • ישנו תאום מוחלט בין ספר היובלים לספר חנוך, ובינם למגילות קודש: מגילת המשמרות, מגילת המועדים, מגילת המקדש.

  • הלוח שונה מהלוחות הפגאנים כולל הלוח היהודי הרבני או הקראי.

לסיכום

1. המצאות מספר גדול של עותקים בעברית ובארמית בין עותקי מגילות התנ״ך. אלו היו במערות בהן לא נמצא כתבים כיתתיים כלל (קדם-נוצריים).

2. הכתובים הללו מתאימים בתוכן וברעיון אל ספרי המקרא, לא נמצא בהם אף רעיון זר או מצווה נוספת. בשל קדימותם, הספרים מתארים בסיס ומצע לתורה אותה קיימו דורות ראשונים עד לחיי האבות, ומסבירים את המקור למצוות ומועדים שניתנו לעם ישראל כולו מאות שנים אחר כך, בזמן יציאת מצרים.

3. לוח השנה שמתואר בספר היובלים ובספר חנוך הולם את המגילות בית המקדש, והן אינן יכולות להיות מיוחסות לאף גורם אחר - מגילת משמרות הכהונה מתארת בתאריכים את לוח השנה המקראי, כנ״ל מגילת מקצת מעשי התורה ומגילת המקדש. ישנה האחדה והתאמה של נושאי התורה עם הספרים והמגילות המצויינים לעיל, המהווים נוסח מלא ומאוחד לכלל כתבי הקודש.

4. לא מתקבל על הדעת שלישראל לא יהיה לוח שנה מדוייק ומסודר וקבוע מראש, כשספר היובלים מהווה בדיוק את החסר.

לוח השנה המקראי הוא התגלית הדתית החשובה ביותר לעם היהודי, ואיש אינו מניד עפעף! עם ישראל טועה אחר עבודה זרה במשך כל כך הרבה שנים ואף מנהיג אינו מוכן לתקן. איך זה? התשובה היא שאיש אינו מעוניין לעשות את הטוב והישר בעיני האלהים. לאקדמיה לא איכפת, והמנהיגות הפרושית אורתודוקסית מעוניינת להמשיך בעבודה הזרה בה היא מאמינה, מקיימת ומקדמת. 

 

בימים כאלו בהם אין כהן מורה צדק או נביא עלינו לבדוק בכתובים וללמוד בעצמנו, בחכמה אשר נתן לנו האלהים מבלי לשאת פני איש, כפי שאמר ה׳ ביד מלאכו האחרון, מלאכי: זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים׃ (מלאכי ג, כב)

על החלפת הלוח המקראי בלוח ירחי פגאני

אם סיפורי ההסטוריה לאחר כתיבת התנ״ך אכן נכונים, אזי במאה הראשונה לספירה הכללית, התָנאים (חכמים שחיו בתקופה זו מזרם ה׳פרושים׳) שינו את זמן תחילת השנה וקבעו את ראש השנה בחודש השביעי [לשיטתם תשרי] כחלק מהתנגדותם והתנגדות השלטון הפיניקי-יווני לכהונה הצודקת, לעבודת בית המקדש ולתורה הכתובה. לשם העברת השלטון הדתי אליהם המציאו מצווה חדשה - ״קידוש הלבנה״. לא הביטוי ולא המעשה נזכרים כלל בתורה או בנ״ך, אם כי אזהרה מלעשות זאת: וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְֽרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַֽעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ֙ אֹתָם לְכֹל הָֽעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם׃ (דברים ד, יט). מכשלא היה בית מקדש לעבוד בו את ה׳ או כהנים ולויים שילמדו את העם, התעורר צורך בהנהגה דתית ובחכמים להחליט מתי מתחיל החודש, צורך שנבנתה לו תשתית הרבה לפני החורבן... מטרתם היתה להחיל את דתם ואת הלוח השנתי הקשור לדת זו ומכאן הדרך נסללה לפניהם להחלפת והוספת מצוות.

 
 
 
 
 
 
 

לוח לשנה הכללית 2021

 
 
מאמרים קשורים
Image by Mick Haupt
מועדי ישראל ומקורם 
מדוע חגי ישראל נחוגים בתאריכיהם? מספר היובלים עולה כי ארועים מכוננים בחיי האבות הם המקור למועדים מקודשים לכלל ישראל.
Image by Free To Use Sounds
מועדים שהעלמו מלוח השנה
במגילות בית המקדש מקומראן נמצא כי קיימים מועדי קודש נוספים בלוח השנה העברי, מועדים שהוצאו מן התורה, ולא בטעות.
Image by Mick Haupt
המקור ללוח - ספרות קודש מקומראן 
ספרות בית המקדש מקומראן מובאת כאן לקריאה ועיון: ספר חנוך, צוואות השבטים, ספר היובלים, מגילות שלמות, קטעי מגילות ועוד.