לוח השנה המקראי המקורי של ישראל

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשֹׁון הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃

בתורה כולה ניתנו רק שתי הוראות לגבי שמירת הזמנים ולוח השנה. האחת: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשֹׁון הוּא לָכֶם לְחדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ ושנייה: שָׁמֹור אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הֹוצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָילָה׃ כלומר החודש הראשון לשנה הוא חודש האביב ובו יחול הפסח. מעבר לאלו הפסוקים אין רמז לשיטת חישוב היום הראשון בשנה, או חישוב החודשים, או העונות. ושאלה גדולה היא: איך בני ישראל חישבו את מועדיהם ועל פי מה?

עד לגילוי מגילות קומראן לא היה אפשר להבין, איך משני פסוקים אלו הוקם לוח שנה ירחי משוכלל הכולל חודש נוסף לעיבור 7 פעמים ב 19 שנים? מנין ידעו זאת? עם גילוי מגילות קומראן החידה נפתרה - מעולם לא היה לישראל לוח ירחי, והשמש היא שקובעת את מועד חודש האביב.

ספר היובלים, הידוע גם בשם ספר מחלקות העתים, נמצא בין עותקים רבים של מגילות התנ״ך וספרות ייחודית המשוייכת לכהונה באחת ממגילות קומראן. יחד עם מגילת משמרות הכהונה ומגילת המקדש נחשף לוח שנה מדוייק וחכם להפליא שאך הגיוני שיינתן לעם חכם ונבון שלו מועדים מקודשים רבים כישראל. ובאמת תכנו של הספר מעיד על ההיסטוריה האנושית מהבריאה ועד להתגלות בהר חורב ומפרט את המאורעות בתאריכים מדוייקים, בחישוב שבועות שנים (שבע שנים) ויובלים. יתר על כן, ספר היובלים ומלמד אותנו על מקור כל המועדים שנתנו לישראל במדבר, שכן לכל חג ומועד ישנה סיבה והסבר ברורים. 

כשמשה עולה ההרה לארבעים יום וארבעים לילה, מלאך ה׳ מלמדו את לוח השנה בספירה של יובלי שנים. כל יובל מכיל 7 שבועת שנים - סה״כ 49 שנים ביובל ולא 50. אלו דברי המלאך למשה בן עמרם בנושא לוח השנה:

על חלוקת השנה לארבע רבעים:

והאחד לחדש הראשון והאחד לחדש הרבעי והאחד לחדש השביעי והאחד לחדש העשירי ימי זכרון הם וימי מועד הם בארבע תקופות השנה כתובים וקיימים הם לעדות לעולם: וישימם נח לו לחגים לדרות עולם כי היה לו בהם זכרון: באחד לחודש הראשון נאמר לו כי יעשה תבה ובו (גם) יבשה האדמה ויפתח ויראה את הארץ: ובאחד לחדש הרביעי נסגר פי מעמקי תהום תחתיה והאחד לחודש השביעי נפתח כל פי מעמקי הארץ ויחלו המים לרדת את תהם תחתיה: ובאחד לחדש העשירי נראו ראשי ההרים וישמח נח: ועל כן שם אותם לו לחגים לזכרון עד עולם וכה הם שוּמים: ויעלום על לחות השמים שלושה עשר שבעות כל אחד מהם מזה עד זה זכרון מהראשון עד השני מהשני עד השלישי מהשלישי עד הרביעי: ויהי כל ימי שבת קודש ומצווה חמישים ושתים ימים בכל שנה תמימה. ככה נחרת והוקם בלחות השמים ולא יעברוּ שנה אחת ללא זכרון:

שמירה על חודש האביב כחודש הראשון והחלוקה הטבעית לארבע תקופות יכולה להתקיים רק בעזרת השמש ואין לירח קשר לעניין. השנה השמשית מחולקת באופן אובייקטיבי לגמרי לארבעה נקודות זמן (רבעונים) החוזרות במדוייק מדי שנה באותו היום: 


יום השויון האביבי - בחודש הראשון - בו היום והלילה שוים בסוף בתחילת האביב, והיום מתחיל להתארך
נק׳ היפוך הקיץ - בחודש הרביעי-  בה היום הארוך ביותר, ומשם מתחיל להתקצר 
יום השויון הסתוי - בחודש השביעי - בו היום והלילה שוים שוב, והיום מתחיל להתקצר  
נק׳ היפוך החורף - בחודש העשירי - בה היום הקצר ביותר, והיום מתחיל להתארך עד לנק׳ שויון האביב

יום השויון האביבי מציין את תחילת האביב וכך אנו יודעים שזהו החודש הראשון לשנה ככתוב. 

 

על מספר הימים בשנה

 

״ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים כמספר הזה שלש מאות וששים וארבעה ימים יהיו שנה תמימה ולא ישחיתו את מועדה מימיה ומחגיה כי הכל יבוא אליהם כעדותם ולא יאבדו ולא ישחיתו חג: ואם יעברו ולא יעשוּם כאשר צווה עליהם כולם ישחיתו את זמניהם והלכו השנים מזה והזמנים והשנים יעברו את חוקם: ושכחו כל בני ישראל ולא ימצאו את דרך השנים ושכחו חודש ושבת וחג ובכל חוק השנים יתעו:

האיסור למנות את חדשי השנה לפי הירח

 

כי ידעתי אני ועתה הנני מגידך כי כן הספר כתוב לפני ותנתן בלחות השמים חלוקת הימים כי ישכחו מועד וברית והלכו במועדי הגויים אחרי תעתועיהם ואחרי אוולת דעתם: והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים ויקדים משנה לשנה עשרה ימים: על כן תבֹאנה להם שנים אשר בהם ישחיתו ויעשו יום העדות לבוז וטֻמאה ובלבלו כל ימי קודש בטמאים ויום טומאה ביום קודש כי ישחיתו הירחים והשבתות והחגים והיובלים: על כן אני מצווה ומעיד בך למען תעיד בהם כי אחרי מותך ישחיתו בניך ולא יעשו את השנה שלוש מאות ששים וארבעה ימים, ועל כן יתעו בראש חדש ושבת ומועד וחג״ (ספר היובלים ו)

מתוך דברי המלאך למשה ניתן להבין:

  1. הלוח מבוסס על שנת השמש ולא על הירח, להיפך, הירח משחית את הזמנים, גורם לחילול קודש וקידוש חול.

  2. השנה בת 364 ימים מתחלקים במדוייק ל-52 שבועות.

  3. 52 השבועות מתחלקים לארבע תקופות בנות 13 שבועות שהם 3 חדשים בכל תקופה.

  4. בכל תקופה (13 שבועות) ישנם 91 יום: החודש ראשון בן 30 יום, החודש שני בן 30 יום, והחודש שלישי בן 31 יום.

  5. היום ה-91 בכל רבעון הוא יום חג/מקרא קדש.

  6. היום הראשון לחודש הוא מקודש.

  7. על כל מועד וחג להיות מקויימים במועדם המדוייק אחרת מטמאים קודש ומקדשים חול.

כך כל רבעון:

לוח חנוך - לוח השנה המקראי

עד שלישי לאמיתות הלוח - מגילת המשמרות  

׳מגילת המשמרות׳ מונה את השבתות בשנה על ידי הצמדת שם כל אחת מעשרים וארבע המשמרות המשרתות במקדש באותו השבוע. סדר המשמרות במגילות חופף לסדר המשמרות אותו סידרו דוד המלך וצדוק הכהן ע״ה ככתוב בספר דברי הימים:

 

וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד וְצָדוֹק מִן בְּנֵי אֶלְעָזָר וַאֲחִימֶלֶךְ מִן בְּנֵי אִיתָמָר לִפְקֻדָּתָם בַּעֲבֹדָתָם׃ 

וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הָרִאשׁוֹן לִיהוֹיָרִיב לִידַעְיָה הַשֵּׁנִי׃ לְחָרִם הַשְּׁלִישִׁי לִשְׂעֹרִים הָרְבִעִי׃ לְמַלְכִּיָּה הַחֲמִישִׁי לְמִיָּמִן הַשִּׁשִּׁי׃ לְהַקּוֹץ הַשְּׁבִעִי לַאֲבִיָּה הַשְּׁמִינִי׃ לְיֵשׁוּעַ הַתְּשִׁעִי לִשְׁכַנְיָהוּ הָעֲשִׂרִי׃ לְאֶלְיָשִׁיב עַשְׁתֵּי עָשָׂר לְיָקִים שְׁנֵים עָשָׂר׃ לְחֻפָּה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְיֶשֶׁבְאָב אַרְבָּעָה עָשָׂר׃ לְבִלְגָּה חֲמִשָּׁה עָשָׂר לְאִמֵּר שִׁשָּׁה עָשָׂר׃ לְחֵזִיר שִׁבְעָה עָשָׂר לְהַפִּצֵּץ שְׁמוֹנָה עָשָׂר׃ לִפְתַחְיָה תִּשְׁעָה עָשָׂר לִיחֶזְקֵאל הָעֶשְׂרִים׃ לְיָכִין אֶחָד וְעֶשְׂרִים לְגָמוּל שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים׃ לִדְלָיָהוּ שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים לְמַעַזְיָהוּ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים׃ אֵלֶּה פְקֻדָּתָם לַעֲבֹֽדָתָם לָבוֹא לְבֵית יְהוָה כְּמִשְׁפָּטָם בְּיַד אַהֲרֹן אֲבִיהֶם כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ (דברי הימים א' כד)

 

הכהנים שומרי משמרת הקודש שמרו סדר רצוף של שבתות ומועדים בבית המקדש. שם כל משמרת נכתב לצד מספר השבת או המועד שחל בשבוע בו שרת. סדר משמרות הקודש נשמר בדיוק מופתי שכן כך התקיימה מניית הזמן המקודש – כמו שעון חי.

המספר שליד כל שם מציין את היום, וכמו במסורת המקראית החודשים נקראים במספרם לדוגמה: מעוזיה שרת ביום שלישי שבו חל זבח הפסח בכל שנה ושנה. לפי הלוח המקראי, כל המועדים חלים באותו יום בשנה, בכל שנה.

מגילת המשמרות.png

מחזורים אלה היו העדות הנצחית ועיקר השבועה במעמד סיני, השבועה שחג השבועות אמור לשמור ולחדש מדי שנה בשנה. בלוח זה כל מועדי ה׳ חלים תמיד באותו היום בשבוע ולעולם לא בשבת, כי לא ייתכן קידוש כפול של יום השבת. לשבת קדושה משלה והיא אות בין ה׳ ועמו ישראל ולמועד קדושה משלו הקשורה למעשי האבות. הוכחה לכך היא האפשרות לבשל בימי מועד שאינם שבת או יום הכפורים: כּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם׃ (שמות יב, טז). אם יקרה והחג יתקיים ביום שבת, תתבטל ההוראה, וזה לא ייתכן. 

עד רביעי לאמיתות הלוח - מגילה מס׳ 4Q394 - מגילת המועדים 

חודש שני
בששה עשר ‏בו שבת
בעשרים ‏ושלושה ‏בו שבת
בשלושים ‏בו שבת

חודש שלישי
בשבעה ‏בשלישי ‏שבת
בארבעה ‏עשר ‏בו שבת
בחמשה עשר בו חג שבועות
בעשרים ‏ואחד ‏בו שבת
בעשרים ושמונה בו שבת
עליו אחר השבת ויום השני השלישי נוסף [הוספת יום פגוע ביום שלישי]
ושלמה התקופה תשעים ואחד יום

 

חודש רביעי
באחד ברביעי יום זכרון
בארבעה בו שבת
בעשתי עשר בו שבת
בשמונה עשר בו שבת
בעשרים וחמשה בו שבת

 

חודש חמישי
בשנים בחמישי שבת
בשלושה בו מועד היין אחר השבת
בתשעה בו שבת
בשש אשר בו שבת
בעשרים ושלושא בו שבת
בשלושים בו שבת

 

חודש שישי
בשבעה בששי שבת
בארבעה עשר בו שבת
בעשרים ואחד בו שבת
בעשרים ‏ושנים ‏בו מועד ‏השמן ‏אחר השבת [יום ראשון]
אחריו ‏קרבן העצים
בעשרים ‏ושמונה בו שבת // חסרים טורים//

 

חודש תשיעי
בעשרים ושמונה בו שבת עלו אחר השבת [הוספת יום פגוע ביום שלישי בתום 91 יום]

חודש שנים עשר
עלו אחר השבת ויום השני השלישי ‏נוסף [הוספת יום פגוע ביום שלישי בתום 91 יום]
ושלמה השנה שלוש מאת וששים וארבעה ‏היום

על פי התורה, ספר היובלים, מגילת המשמרות ומגילת המועדים - אלו כל מועדי ישראל:

1.1      יום רביעי - ראש החודש הראשון  [חודש האביב]

14.1    יום שלישי - זבח פסח  

15.1    יום רביעי - חג המצות עד 21.1

26.1    יום ראשון - הנפת העומר - ביכורי שעורים

15.3    יום ראשון - חג השבועות  - ביכורי חיטה [50 יום לאחר הנפת העומר]

3.5     יום ראשון - ביכורי תירוש [50 יום לאחר מועד הדגן]

22.6    יום ראשון - ביכורי היצהר [50 יום לאחר מועד התירוש]

23.6    יום שני - קורבן העצים נמשך 6 ימים

1.7      יום רביעי - יום זכרון תרועה

10.7    יום הששי - יום הכפורים

15.7    יום רביעי - חג-הסֻכות הוא חג האסיף

22.7    יום רביעי - שמיני עצרת

ראוי לציין ששלושת הרגלים המסומנים בכחול חלים ביום ה- 15 לחודשם.

3 עדים נוספים לאישור אמיתות הלוח

ספר חנוך בן ירד

חנוך בן ירד הוא דור שביעי לאדם, עליו כתוב בתורה: וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנֹוךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתֹו אֱלֹהים׃ חנוך היה הראשון שלמד לכתוב בהדרכת המלאכים, והשאיר ספריו לעדות לכל בני האדם. ב׳ספר המאורות׳ חנוך מתאר את מהלך השמש והירח לכל אורך השנה, ומסביר את הלוח אותו קיימו כל בני האדם מאז. השנה מתחילה באביב ומונה 364 ימים שהם 52 שבועות, המתחלקים לארבע עונות השנה והשנה היא בימיה לנכון שלוש מאות ששים וארבעה: 

׳מגילת מזמורי דוד׳ היא מגילה נוספת המתארת את 364 ימים בשנה ו 52 שבתות:

דוד מלכנו ע״ה היה נביא שכתב את מזמורי תהלות כשרוח ה׳ מפעמת בו ומדריכתו: רוּחַ יְהוָה דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי׃ (שמואל ב כג,ב)

ויהי דויד בן ישי חכם ואור כאור השמש

וסופר ונבון ותמים בכול דרכיו לפני אל ואנשים

ויתן לו יהוה רוח נכונה ואורה ויכתוב תהלים שלושת אלפים ושש מאות

ושיר לשורר לפני המזבח על עולת התמיד לכול יום ויום לכול ימי השנה ארבעה וששים ושלוש מאות

ולקורבן השבתות שנים וחמשים שיר ולקורבן ראשי החודשים ולכול ימי המועדות וליום הכפורים שלושים שיר

ויהי כול השיר אשר דבר ששה וארבעים וארבע מאות ושיר לנגן על הפגועים ארבעה

ויהי הכול ארבעת אלפים וחמשים

כול אלה דבר בנבואה אשר נתן לו מלפני העליון

מגילת המקדש

 

מציגה את המועדים, קרבנותיהם ועבודת בית המקדש באותם התאריכים המתוארים במגילת המשמרות. מפאת אורכה לא הבאנוה, ניתן לקרוא את המגילה במלואה כאן.

יש לנו ששה עדים נאמנים שאינם יכולים להתאסף במקרה לרעיון אחד כה משוכלל. העדרו של לוח שנה משוכלל בתנ״ך הוא עדות בפני עצמה. העדרן המוחלט של הוראות לקיום הלוח מלמדות שהיה חייב להתקיים לוח מסודר וברור בספר אחר, ייעודי לכך, הלא הוא ספר מחלקות העתים - ספר היובלים.

 

בעיות בלוח השנה

שנת שמש מלאה היא בת 365.24 יום, איך מאפסים את היום ורבע העודפים מכל שנה בכדי לשמור את האביב בזמנו? אחת ההנחות היא שמוסיפים שבוע בכל שמיטה ושבועיים בכל 28 שנים (לדיוק יום השויון האביבי). הדבר דורש בירור יותר מעמיק שכן לא נמצאו הוכחות לתוספת כזו, לא בספר חנוך, או ביובלים, וכן לא מצאנו את תוספת הזמן במגילות הכהנים.

 

אף על פי כן, מאחר והלוח שומר על: 

  • חודש האביב ראש חדשים

  • החגים חלים בימים קבועים

  • ישנם 12 חדשים ככתוב בתורה

  • הימים הפגועים המוזכרים בפרשיית המבול בתאום עם ספר היובלים, שם  מוסבר הקשר בינם לבין לוח השנה

  • תאום מוחלט בין ספר היובלים לספר חנוך, ובינם למגילות קודש

  • הלוח שונה מהלוחות הפגאנים כולל הלוח היהודי הרבני או הקראי

 

מהוכחת אמיתות תוכן מגילות בית המקדש והסיבות המובאות לעיל, יותר ממתקבל על הדעת להעדיפו ולבטל את לוח השנה הרבני-בבלי-ירחי הפגאני. 

 

אמינות הספרים והמגילות- שאלה גדולה היא - מדוע נקבל את הספרים הנ״ל כספרות קודש?

1. המצאות מספר גדול של עותקים בעברית ובארמית בין עותקי מגילות התנ״ך. אלו היו במערות בהן לא נמצא כתבים כיתתיים כלל (קדם-נוצריים).

2. הכתובים הללו מתאימים בתוכן וברעיון אל ספרי המקרא, לא נמצא בהם אף רעיון זר או מצווה נוספת. בשל קדימותם, הספרים מתארים בסיס ומצע לתורה אותה קיימו דורות ראשונים עד לחיי האבות, ומסבירים את המקור למצוות רבות ומועדים שניתנו לעם ישראל כולו מאות שנים אחר כך, בזמן יציאת מצרים.

3.לוח השנה שמתואר בספר היובלים ובספר חנוך הולם את המגילות המיוחסות לכהני בית המקדש. הן אינן יכולות להיות מיוחסות לאף אחד אחר - מגילת משמרות הכהונה מתארת בתאריכים את לוח השנה המקראי, כנ״ל מגילת מקצת מעשי התורה ומגילת המקדש. ישנה האחדה והתאמה של נושאי התורה עם הספרים והמגילות המצויינים לעיל, המהווים נוסח מלא ומאוחד לכלל כתבי הקודש.

4. לא מתקבל על הדעת שלישראל לא יהיה לוח שנה מדוייק ומסודר וקבוע מראש, כשספר היובלים מהווה בדיוק את החסר.

איך ומתי החלו להשתמש בלוח ירחי?

אם סיפורי ההסטוריה שלאחר כתיבת התנ״ך אכן נכונים, אזי במאה הראשונה לספירה הכללית, התָנאים (חכמים שחיו בתקופה זו מזרם ה׳פרושים׳) שינו את זמן תחילת השנה וקבעו את ראש השנה בחודש השביעי [לשיטתם תשרי] כחלק מהתנגדותם והתנגדות השלטון הפיניקי-יווני לכהונה הצודקת, לעבודת בית המקדש ולתורה הכתובה. לשם העברת השלטון הדתי אליהם המציאו מצווה חדשה - ״קידוש החודש״. לא הביטוי ולא המעשה נזכרים כלל בתורה או בנ״ך, אם כי אזהרה מלעשות זאת: וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְֽרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַֽעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ֙ אֹתָם לְכֹל הָֽעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם׃ (דברים ד, יט). מכשלא היה בית מקדש לעבוד בו את ה׳ או כהנים ולויים שילמדו את העם, התעורר צורך בהנהגה דתית ובחכמים להחליט מתי מתחיל החודש, צורך שנבנתה לו תשתית הרבה לפני החורבן... מטרתם היתה להחיל את דתם ואת הלוח השנתי הקשור אליה ומכאן הדרך נסללה לפניהם להחלפת והוספת מצוות.

 

ולגבי הירח - הייתכן וה׳ יתן שתי הוראות סותרות? כן לעבוד או לא לעבוד א הירח? הייתכן ולא יתן ה׳ לוח שנה מדוייק לעמו ישראל שכל מהותו נסבה סביב המועדים המקודשים ופולחנם? ובכלל - האומנם לאדם להחליט על מועדי האלהים ועל זמני השמים והארץ? השאלה המעשית בעניין אף היא לא זניחה - האם הירח גלוי לעין אדם בכל עת? 

 

האליטה הדתית החדשה שנוצרה לפני חורבן המקדש לא היתה ממוצא יהודי, בדיקת מוצאם של התנאים מעלה שחלקם הגיע מבבל דוברי ארמית חלקם בעלי עבר מסתורי, חלקם כנענים/פיניקים דוברי יוונית. את התורה לא קראו בשפתה המקורית כי לא דיברו עברית, לשם כך נכתב תרגום אונקלוס, ושפת המשנה לעדות לנו - המשנה כתובה בארמית ומתובלת בנדיבות ביוונית, לא בשפת הקודש. כך השתלבה לה עבודת הבעל מבית אבא באמונת העמים הפגאנים סביב, וראשית השנה נקבעה בסתיו הקמל של הגויים במקום האביב המלבלב של ישראל; את הלוח האלילי הם התאימו למחזור השנה החקלאי, ממש כבלוח הבבלי, האכדי, והמצרי. אפילו שמות החודשים של לוח השנה ה״יהודי״ - כולם שמות אלילי בבל, על אף המצלול הישראלי כביכול, קראו על כך כאן. אנו נמצא אותם בתנ״ך בספרים מאוחרים: זכריה, נחמיה ואסתר, אז החל החלחול של הדת הבבלית אל עמנו 

יוצרי ההלכה הרבנית לא רק הוציאו את הכתובים מחוץ לתנ״ך, אלא אסרו על קריאה בהם ואיימו על הקורא בהם בהפסד חלקו בעולם הבא: ״ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ר׳ עקיבא אומר, אף הקורא בספרים החיצונים״ [סנהדרין י, א] ההנהגה הרבנית אמנם איימה אך לעצמה לא קיימה. ספרות ההלכה והמדרשים מלאים ברמזים ורעיונות הלקוחים מספרות זו, דוגמה טובה לכך היא ׳מדרש בראשית רבה׳ המבוסס כולו על ספר היובלים. אפשר לקרוא כאן על כל מדרשי חז״ל הלקוחים מספר חנוך.

אין להתפלא על הלחץ שנלחצו הפרושים/תנאים מהספרים הללו, ספר חנוך וספר היובלים. לו היו ישראל קוראים בהם, היתה נחשפת מזימתם של אלה להשתלט על ההנהגה הדתית באמצעות שליטה על הזמנים ומתן סמכות לרבנים. מזימה זו לא יכלה להתקיים אלמלא חברו התנאים לשלטון הצידוני-סלווקי. המזימה מחזיקה מעמד עד היום, כי הנה אנחנו 70 שנה לאחר גילויין הרשמי של המגילות, ואיש אינו מוצא עוז לחלוק על על ממציאי ההלכה, או לדרוש אחר האמת, כחסרי דעת עומדים מרעידים כעלה נידף מאימת הרבנים - אף לא יעיינו בספרים לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוא׃ והלב הוא שחתום מהבין.

והחילוני או הכופר, קל וחומר שלא יערערו על קביעתה הנחרצת של האקדמיה: ״הספרים חוברו בתקופת בית שני כהתרסה לשיטת הפרושים״ זועק חוקר אל רעהו ״כתבו את הספר מחברים לא ידועים שלא ידועה מטרתם בחיבורם״ מגששים בקיר כעיורים אף על פי שרבות רבות ההוכחות למקוריותם, ואף לא אחת המעידה על מקריות. ״הפרדת הרשויות״ שבין האקדמיה הכפרנית לאליטה הדתית המתבוללת והמקדמת עבודה זרה מבטיחה שהמצב ישאר כפי שהוא.

באוניברסיטאות החוקרות את המגילות יודעים זאת ומעמעמים את הקשור ללוח השנה המקראי. מאז פרסום מלל המגילות התאמצו להציג את כלל המגילות כשייכות לכת ״האיסיים״ ואז באה פרופ׳ רחל אליאור לבטל את קיומם, רעיון שעד היום גורם למבוכה באקדמיה, ובכך להרחיק כל דורש אחר פיסת היסטוריה מכל מחקר מעמיק בדבר כתובים אלו. האקדמיה מטשטשת עובדות חשובות המצטרפות ללוח השנה, כמו העובדה שכתבים מסוגים שונים נמצאו במערות שונות, שנכתבו על ידי קבוצות שונות בתכלית או שקיימים ממצאים ארכאולוגים שמגלים שחיו באזור מספר קבוצות בשלוש תקופות שונות, רחוקות אחת מהשנייה - אלו מעידים על האפשרות שהכתובים שנמצאו אינם מגיעים מקבוצה אחת. מבחינת מגילות בית המקדש, אין זה מן הנמנע שהמקום נבחר רק לשם הסתרת המגילות, כי איזור יבש וחסר הלחות כקומראן הוא מקום אופטימלי לשימור המגילות והן מאוחסנות בבמוזיאון בתנאי מזג אויר זהים לאלו של ים המלח. באוניברסיטאות ובספרים היוצאים לאור על ידן מוכרחים החוקרים והכותבים בעניין המגילות לטעון לתקפת כתיבה מצומצמת ביותר בעוד שאין אף דרך להוכיח זאת, גם לא באמצעות בדיקות פחמן 14 הלא אמינה או מכשירי נאסה. אל לנו להתפלא, משום שכל האוניברסיטאות בכל המדינות הן תחת חסות הותיקן.

העובדות מנצחות כל אג׳נדה. במערה אחת נמצאו 2 סוגים של מגילות, הסוג הראשון כולל עותקים רבים של מגילות קלף והסוג השני כולל מגילות נדירות העשויות מחמרים אחרים: מגילת המקדש הייחודית בתכנה ובחומר ממנה היא עשויה, מגילת תבנית המקדש שקיבל דוד מיד ה׳, מגילת הנחושת עליה חקוקים מקומות מחבוא רבים של אוצרות זהב וכסף רבים המיוחסים לבית המקדש, וכן עותקים של כתבים עליהם לא שמענו לפני כן: צוואת בני יעקב, צוואת קהת, צוואת עמרם ועוד קטעי מגילות השייכים לכתבי עם ישראל.

 

במערות אחרות התגלו כתבים כיתתיים הדומים בתכנם לכתבי ראשית הנצרות: ״סרך היחד״, ״מגילת ברית דמשק״, ״מלחמת בני אור בבני חשך״, ניתן לראות בבירור כיצד דרך חייהם מזכירה יותר את שיטתם של נזירי המזרח מאשר את תורת ישראל, ומעבר לכך - בכתביהם הם תמיד מתייחסים לישראל בגוף שלישי ולא ראשון, ככותבים שאינם חלק מאלו שעליהם הם כתבו. לספרות ענפה זו נמצאו עותקים גם ב׳גניזת קהיר׳ וגם בדמשק, ואין הם ייחודיים לקומראן. הם לכל היותר מוכיחים את שילובה של דת המזרח עם הנצרות והתפשטותה לאזורים נרחבים על פני הארץ. הם לבטח לא כתבי קודש של עם ישראל כפי שטועה ומטעה האקדמיה. פרופ׳ אליאור גם טענה לקיומה של מיסטיקה יהודית, כשף ועליית נשמה - דברים מגונים ביותר מבחינת המקרא. נסיונות לקרוא לספרות בשם ״ספרות היכלות״ אך מוכיחה את הקשר בין רבנים כר׳ עקיבא לכשף, ומאמריה המייגעים בנושא מוכיחים את ההבל, הבלבול ומנעד הדעות הבלתי אפשרי בעליל שהאקדמיה מייצרת ומקדמת תחת איצטלת המדע. 

לסיכום

לוח השנה המקראי הוא התגלית הדתית החשובה ביותר לעם היהודי, ואיש אינו מניד עפעף! עם ישראל טועה אחר עבודה זרה במשך כל כך הרבה שנים ואף מנהיג אינו מוכן לתקן. איך זה? התשובה היא שאיש אינו מעוניין לעשות את הטוב והישר בעיני האל. לאקדמיה לא איכפת, והמנהיגות הפרושית מעוניינת להמשיך בעבודה הזרה בה היא מאמינה, מקיימת ומקדמת. 

 

בימים כאלו בהם אין כהן מורה צדק או חכם אמיתי הדורש אחר האמת עלינו לבדוק וללמוד בעצמנו, בחכמה אשר נתן לנו האלהים להבין ולקיים את מצוות אלהינו מבלי לשאת פני איש. 

נקודות נוספות:

- ״ממחרת השבת״ הוא יום א׳ שאחרי חג המצות, כלומר אחרי שביעי עצרת, ב- 26.1

- לא כל מועד הוא חג אך כל חג הוא מועד - מועדי דגן, תירוש ויצהר - אלו מועדים שמתקיימים בהפרש של 49 יום אחד מהשני, נמצאים בתורה בקצרה ומפורטים פירוט רב במגילת המקדש. הכהנים החזיקו בכתובים מפורטים יותר מנוסח המסורה, כי העבודה היתה במעגל הפנימי שלהם. 

לוח לשנה הכללית 2021

יומן שנתי להורדה ועריכת ארועים
טבלת מועדים ושמיטות ל- 40 שנים
מאמרים קשורים
Image by Mick Haupt
מועדי ישראל ומקורם 
מדוע חגי ישראל נחוגים בתאריכיהם? מספר היובלים עולה כי ארועים מכוננים בחיי האבות הם המקור למועדים מקודשים לכלל ישראל.
Image by Free To Use Sounds
מועדים שהעלמו מלוח השנה
במגילות בית המקדש מקומראן נמצא כי קיימים מועדי קודש נוספים בלוח השנה העברי, מועדים שהוצאו מן התורה, ולא בטעות.
Image by Mick Haupt
המקור ללוח - ספרות קודש מקומראן 
ספרות בית המקדש מקומראן מובאת כאן לקריאה ועיון: ספר חנוך, צוואות השבטים, ספר היובלים, מגילות שלמות, קטעי מגילות ועוד.