בתורה הצטונו להביא לבית ה׳ את יבול הארץ, מעשרות ארבעת הביכורים. עשירית מהשעורה, החיטה, התירוש והיצהר הובאו אל הכהנים: כל חֵלֶב יִצְהָר וכל חֵלֶב תִירושׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַיהוָה לְךָ נְתַתִּים׃ (וידבר יח, יב). בחודש הראשון בכורי שעורים הוא הינף העומר, לאחר 49 ימים בחודש השלישי בכורי חטים הוא חג השבֻעות, אך מועדי ביכורי תירוש ויצהר אינם מפורטים בתורה. למעשה, מבלי ממצאי המגילות לא ידענו על מועדם המדוייק, או על על העבודה בימים אלה בית המקדש, ומידע נוסף חשוב כפי שנראה בהמשך.

על מועד התירוש ממגילת המקדש

מועדי המגילה מבוארים: מועד השעורים 26.1, מועד חיטים 15.3, מועד תירוש 3.5 ומועד יצהר 22.6. וזאת על ידי ספירת ספירת 49 ימים בין מועד ביכורים אחד לאחר, כשיום ראשון הוא היום החמישים - וספרתמה לכמה מיום הביאכמה את המנחה חדשה ליהוה‏ את‏ לחם הבכורים: שבעה שבועות שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספורו חמשים יום:

• יום הביכורים הוא מקרא קודש  - ״ולוא יואכלו ממנו בימי המעשה לאונמה כי קודש הוא ובימי הקודש יאכל ולוא יאכל בימי המעשה:״

• כל שבט הביא כמות קבועה מראש - ״והביאותמה יין חדש לנסך ארבעה הינים מכול מטות ישראל שלישית ההין על המטה.״

• ביום זה הקריבו קרבנות מיוחדים - ״ויקריבו על היין‏ הזה‏ ביום הזה ליהוה שנים‏ עשר אילים כול ראשי אלפי ישראל... יעשום ואת חלבם‏ יקטירו על המזבח ואת‏ החלב המכסה את הקרב‏ ואת כול החלב‏ אשר על הקרבים:‏ ואת‏ יותרת הכבד על‏ הכליות יסירנה ואת החלב‏ אשר‏ עליהנה ואת אשר על הכסלים ואת האליה לעומת העצה: ויקטירו‏ הכול על המזבח‏ עם מנחתמה ונסכמה אשה ריח ניחוח‏ לפני יהוה: ‏והקריבו כול מנחה אשר קרב עמה נסך כ‏משפט:‏ וכול מנחה אשר קרב עליה לבונה או חרבה יקמוצו ממנה את אזכרתה ויקטירו על המזבח:״

• הוראות לכהנים לגבי אכילת הזבח - ״ואת הנותר מהמה יוכלו בחצר הפנימית‏ מצות‏ יאוכלום הכוהנים לוא תאכל חמץ: ביום ההוא תאכל‏ ולוא תבוא עליו‏ השמש ועל כול קורבנכמה תתנו מלח ולוא תשבית ברית מלח לעולם:״

• הקרבנות נאכלות גם על ידי נשיאי השבטים - ״וירימו ליהוה תרומה מן‏ האילם‏ ומן הכבשים את שוק הימין ואת החזה ואת הלחיים ואת הקב ואת האזרוע עד עצם השכם ויניפו אותמה תנופה: הכבשים לכוהנים איל אחד כבש אחד וללויים איל אחד כבש אחד: ולכול‏ המטה‏ איל אחד כבש אחד לכול המטות שנים עשר שבטי‏ ישראל ואכלום‏ ביום הזה בחצר החיצונה לפני יהוה:‏״

• את היין החדש שתו לפי סדר חשיבות השכבות בעם מהגדולים לקטנים - ״הכוהנים ישתו שמה‏ ראישונים‏ והלויים שנים/‏ /ל נשיאי הדגלים בראישונה שם ואחריהמה כול העם מגדול ו‏עד‏ קטן ‏יחלו לשתות יין חדש:‏״

• לא יאכלו ענבים בוסר לפני מועד התירוש - ״ולוא יאוכלו‏ כול ענב פרי‏ בוסר מן הגפנים‏ כי ביום הזה יכפרו על ה‏תירוש וישמחו‏ בני ישראל לפני‏ יהוה חוק‏ עולם לדורותיהמה בכול מושבותיהמה: ושמחו‏ ביום הזה‏ כי החלו‏ לנסך נסך שכר יין חדש על מזבח יהוה שנה בשנה:״

• לא יניחו יין משנה לשנה אלא ישרפו הישן - ״ובימי הבכורים לדגן לתירוש וליצהר‏ ובמועד קורבן ה‏עצים: באלה הימים יאכל ולוא יניחו‏ ממנו שנה לשנה אחרת: כי ככה יהיו אוכלים אותו מחג הבכורים לדגן החטים יהיו אוכלים את הדגן עד השנה השנית עד יום חג הבכורים: והיין מיום מועד התירוש עד השנה השנית עד יום מועד התירוש: והיצהר מיום מועדו עד השנה השנית למועד יום הקרב שמן חדש על המזבח: וכול אשר נותר ממועדיהמה יקדש באש ישרף לוא יאכל עוד כי קדש:״

• מביאי המעשרות הקרובים יביאו תבואה והרחוקים יביאו כספם  - ״והיושבים במרחק מן המקדש דרך שלושת ימים כול אשר יוכלו להביא יביאו ואם לוא יוכלו לשאתו ימכרוהו בכסף: והביאו את הכסף ולקחו בו דגן ויין ושמן ובקר וצאון ואכלוהו בימי המועדים:״

התנ״ך מאשר:

• המצווה לספור 49 ימים בין מועד ביכורים אחד לבָּא אחריו היא הנחייה כללית לכל ארבעת המעשרות – כלומר 3 ספירות עומר: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָֹה: (ויקרא כג, טז)

• יום הביכורים הוא מקרא קודש - וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשֹׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם: (ויקרא כג, כא)

• הבאת כסף המעשר - הרחוקים מן המקדש - וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ: וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: (דברים יד, כד-כה)

• מסגרת הזמן למעשרות: החלו בחודש השלישי (מועד חיטה) עד השביעי מאחר וכל תבואה מבשילה בזמן אחר: וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ׃ בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לְיִסּוֹד וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִּלּֽוּ: (דברי הימים ב׳ לא, ה) מדוע בחודש השלישי שהוא מועד חיטה ולא בחודש הראשון, מועד שעורים? כי השעורה אינה מנחה לבית ה׳ או מאכל אדם אלא מאכל לבהמות, אלהינו בחסדו הכין להם מזונם לפני מזוננו או מזונו (אשי ה׳), ולנו יש ללמוד מכך על החסד ועל הדאגה לקיומם של החיות שבאחריותנו.

גם מספר היובלים גם נלמד שהתבואה הישנה טמאה היא:

״והמצווה הזאת כתובה לעשותה שנה בשנה לאכל מעשר שני לפני ה׳ במקום אשר בחר ולא ישאירו ממנו משנה לשנה הבאה. כי בשנתו יאכל הזרע עד תשובת השנה והגפן עד ימי הגפן והזית עד ימי הזית זמנו. והנותר ממנו תבל יהיה באש ישרף כי טמא הוא. וכה יאכלהו יחד בבית הקודש ולא יעשוהו ישן. וכל מעשר בקר וצאן קודש לה׳ ולכהניו יהיה אשר יאכלהו לפניו שנה בשנה כי כן צווה ונחרתו דברי המעשר בלחות השמים״

איך ניתן ליישב את ההבדלים בין תוכן המגילה לבין התנ״ך?

לאחר שממצאי המגילות חשפו מועד שהוצא כליל מהתורה אנו מבינים, שמועדי המעשרות גם הם הוצאו מן התורה בכוונה תחילה, בתהליך בו הוחלפה ההנהגה הכהנית בהנהגת ׳חכמים׳. מאחורי התהליך עמד הצורך להרחיק את העם מהמקדש, ממועדיו, ומשומרי מועדיו.

קרבן העצים, החל למחרת מועד היצהר, התגלה במגילות מדבר יהודה לאחר שעל העדרו מעיד ספר נחמיה: וְהַגוֹרלוֹת הִפַּלנוּ על קֻרבַּן העצִים הכֹּהנִים הלוים והעם להביא לבית אלֹהינוּ לבֵית אבֹתינוּ (השבטים) לעתים מזֻמָּנִים (ימים קבועים) שָׁנָה בשנה לבַעֵר עַל מִזְבַּח יְהוָה אלֹהינוּ כַּכָּתוּב בַּתוֹרָה: (נחמיה י, לה) קרבן העצים מוזכר בפירוט גם בספר היובלים.

נמצאה מצוות קרבן העצים בתורה - ממצאי מגילות