- בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וַיֹּאמְרוּ כׇל הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַיהוָה -
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
מועד תירוש
יום ראשון
3.5
מהתורה
וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהֹוָה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (וידבר כח, כו)
מספר היובלים
וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהֹוָה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (וידבר כח, כו)וביובל העשרים ושמונה החל נח לצוות לבני בניו את החוקות והמצוות וכל המשפט אשר ידע... ויעלו כליל ראשית הדגן התירוש והיצהר וראשית הפרי על מזבח ה׳ לרצון והנותר יאכלוהו משרתי בית ה׳ לרצון לפני המזבח כי כן צוה חנוך אבי אביכם את מתושלח בנו ומתושלח את בנו למך ויצוני למך כל אשר צווהו אבותיו. (היובלים ז)
ראשית התבואה
וכל אשר בהם ויעלו כליל ראשית התירוש והיצהר ראשית הפרי על מזבח ה׳ לרצון והנותר יאכלוהו משרתי בית ה׳ לרצון לפני המזבח: ובשנה השביעית תעשו שמיטה ותשמטוה מעבודה אתם בצדק ובתמים והיתם צדיקים ויבורך כל מטעכם: כי כן צוה חנוך אבי אביכם את מתושלח בנו ומתושלח את בנו למך ויצוני למך כל אשר צווהו אבותיו: וגם אנכי מצוכם בני כאשר צוה חנוך את בנו ביובל הראשון בהיותו עוד בארץ החיים שביעי בדורותיו צווה והעיד לבניו ולבני בניו עד יום מותו:
ויכהן לוי בבית אל לפני יעקב אביהו מעשרת אחיו ויהי שם לכהן ויתן לו יעקב את נדרו ויעשר כן מעשר שנית לה׳ ויקדשהו ויהי קדש לו: ועל כן צווה בלחות השמים לחוק לעשר מעשר שני לאכל לפני ה׳ במקום אשר יבחר לשכן שמו שם שנה בשנה ואין לחוק הזה קץ הימים עד עולם:
המעשר
והמצווה הזאת כתובה לעשותה שנה בשנה לאכל מעשר שני לפני ה׳ במקום אשר בחר ולא ישאירו ממנו משנה לשנה הבאה: כי בשנתו יאכל הזרע עד תשובת השנה והגפן עד ימי הגפן והזית עד ימי הזית זמנו: והנותר ממנו תבל יהיה באש ישרף כי טמא הוא: וכה יאכלהו יחד בבית הקודש ולא יעשוהו ישן: וכל מעשר בקר וצאן קודש לה׳ ולכהניו יהיה אשר יאכלהו לפניו שנה בשנה כי כן צווה ונחרתו דברי המעשר בלחות השמים:
קרבנות המועד
וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה בִּשְׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃ וְהִקְרַבְתֶּֿם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם אַיִל אֶחָד שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה׃ וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד׃עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים׃ שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם׃ מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם׃ (וידבר כח, כו-לא)
בחובות המועד
הטהרות לפני הערבת השמש ביום הקודם והתרחקות מטומאות.
אסורה מלאכת עבודה בימי הביכורים: וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהֹוָה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (וידבר כח, כו).
ספירת חמישים יום ממועד ביכורים אחד לזה שאחריו. הספירה מתחילה מיום הנפת עומר השעורים שחל ביום ראשון שאחרי חג המצות כולו: עַד מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה: (ויקרא כג, טז).
ציון המועד בקריאה עליו ולימודו.
אך אשר יעשה לכל מאכל - עדיפה ארוחה בשרית ביום החג.
ממגילת המקדש
וספרתמה לכמה מיום הביאכמה את המנחה חדשה ליהוה את לחם הבכורים: שבעה שבועות שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממוחרת השבת השביעית תספורו חמשים יום: והביאותמה יין חדש לנסך ארבעה הינים מכול מטות ישראל שלישית ההין על המטה ויקריבו על היין הזה ביום הזה ליהוה שנים עשר אילים כול ראשי אלפי ישראל/
את האילים ואת הנסך ויקריבו/ מים/
כבשים בני שנה ארבעה עשר/
העולה יעשום ואת חלבם יקטירו על המזבח ואת החלב המכסה את הקרב ואת כול החלב אשר על הקרבים: ואת יותרת הכבד על הכליות יסירנה ואת החלב אשר עליהנה ואת אשר על הכסלים ואת האליה לעומת העצה: ויקטירו הכול על המזבח עם מנחתמה ונסכמה אשה ריח ניחוח לפני יהוה: והקריבו כול מנחה אשר קרב עמה נסך כמשפט: וכול מנחה אשר קרב עליה לבונה או חרבה יקמוצו ממנה את אזכרתה ויקטירו על המזבח: ואת הנותר מהמה יוכלו בחצר הפנימית מצות יאוכלום הכוהנים לוא תאכל חמץ: ביום ההוא תאכל ולוא תבוא עליו השמש ועל כול קורבנכמה תתנו מלח ולוא תשבית ברית מלח לעולם:
וירימו ליהוה תרומה מן האילם ומן הכבשים את שוק הימין ואת החזה ואת הלחיים ואת הקב ואת האזרוע עד עצם השכם ויניפו אותמה תנופה: הכבשים לכוהנים איל אחד כבש אחד וללויים איל אחד כבש אחד: ולכול המטה איל אחד כבש אחד לכול המטות שנים עשר שבטי ישראל ואכלום ביום הזה בחצר החיצונה לפני יהוה: הכוהנים ישתו שמה ראישונים והלויים שנים/
/ל נשיאי הדגלים בראישונה שם ואחריהמה כול העם מגדול ועד קטן יחלו לשתות יין חדש: ולוא יאוכלו כול ענב פרי בוסר מן הגפנים כי ביום הזה יכפרו על התירוש וישמחו בני ישראל לפני יהוה חוק עולם לדורותיהמה בכול מושבותיהמה: ושמחו ביום הזה כי החלו לנסך נסך שכר יין חדש על מזבח יהוה שנה בשנה://
תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ
בתורה הצטונו להביא לבית ה׳ את יבול הארץ, מעשרות ארבעת הביכורים. עשירית מהשעורה, החיטה, התירוש והיצהר הובאו אל הכהנים: כל חֵלֶב יִצְהָר וכל חֵלֶב תִירושׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַיהוָה לְךָ נְתַתִּים׃ (וידבר יח, יב). בחודש הראשון בכורי שעורים הוא הינף העומר, לאחר 49 ימים בחודש השלישי בכורי חטים הוא חג השבֻעות, אך מועדי ביכורי תירוש ויצהר אינם מפורטים בתורה. למעשה, מבלי ממצאי המגילות לא ידענו על מועדם המדוייק, או על על העבודה בימים אלה בית המקדש, ומידע נוסף חשוב כפי שנראה בהמשך.
על מועד התירוש ממגילת המקדש
מועדי המגילה מבוארים: מועד השעורים 26.1, מועד חיטים 15.3, מועד תירוש 3.5 ומועד יצהר 22.6. וזאת על ידי ספירת ספירת 49 ימים בין מועד ביכורים אחד לאחר, כשיום ראשון הוא היום החמישים - וספרתמה לכמה מיום הביאכמה את המנחה חדשה ליהוה את לחם הבכורים: שבעה שבועות שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספורו חמשים יום: