מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹתֵיכֶם

יום הכִּפורים

יום הששי

10.7

מהתורה

וְכִפר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בשנָה מִדם חַטאת הַכפרִים אַחַת בשנָה יְכַפר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכם קֹֽדשׁ קָדָשִׁים הוא לַיהוָה׃ (שמות ל, י)

בזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אל הַקדשׁ בפַר בן בקָר לְחַטאת וְאַיִל לְעֹלָה׃ כתֹנת בד קֹדשׁ יִלְבשׁ ומִכְנְסֵי בַד יִהְיו עַל בשָׂרוֹ ובְאַבְנֵט בד יַחְגר ובְמִצְנפת בד יִצְנֹף בגְדֵי קֹדשׁ הֵם וְרָחַץ במיִם את בשָׂרוֹ ולְבֵשָׁם׃ ומֵאֵת עֲדַת בנֵי יִשְׂרָאֵל יִקח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזים לְחַטאת וְאַיִל אחָד לְעֹלָה׃ וְהִקְרִיב אַהֲרֹן את פר הַחַטאת אֲשׁר לוֹ וְכִפר בעֲדוֹ ובְעַד ביתוֹ׃ וְלָקַח את שְׁנֵי הַשעִירִם וְהעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהוָה פתַח אֹהל מוֹעֵד׃ וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשעִירִם גרָלוֹת גוֹרָל אחָד לַיהוָה וְגוֹרָל אחָד לְעֲזָאזֵל: וְהִקְרִיב אַהֲרֹן את הַשעִיר אֲשׁר עָלָה עָלָיו הַגוֹרָל לַיהוָה וְעָשָׂהו חַטאת׃ וְהַשעִיר אֲשׁר עָלָה עָלָיו הַגוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְהוָה לְכַפר עָלָיו לְשַׁלח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמדְברָה׃ וְהִקְרִיב אַהֲרֹן את פר הַחַטאת אֲשׁר לוֹ וְכִפר בעֲדוֹ ובְעַד ביתוֹ וְשָׁחַט את פר הַחַטאת אֲשׁר לוֹ׃ וְלָקַח מְלֹא הַמחְתה גחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמזְבחַ מִלפְנֵי יְהוָה ומְלֹא חָפְנָיו קְטֹרת סַמים דקה וְהֵבִיא מִבית לַפרֹכת׃ וְנָתַן את הַקטֹרת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְהוָה וְכִסה עֲנַן הַקטֹרת את הַכפרת אֲשׁר עַל הָעֵדות וְלֹא יָמות׃ וְלָקַח מִדם הַפר וְהִזה בְאצְבעוֹ עַל פנֵי הַכפרת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכפרת יַזה שׁבַע פעָמִים מִן הַדם באצְבעוֹ׃ וְשָׁחַט את שְׂעִיר הַחַטאת אֲשׁר לָעָם וְהֵבִיא את דמוֹ אל מִבית לַפרֹכת וְעָשָׂה את דמוֹ כאֲשׁר עָשָׂה לְדַם הַפר וְהִזה אֹתוֹ עַל הַכפרת וְלִפְנֵי הַכפרת׃ וְכִפר עַל הַקדשׁ מִטמְאֹת בנֵי יִשְׂרָאֵל ומִפשְׁעֵיהם לְכָל חַטאתָם וְכֵן יַעֲשׂה לְאֹהל מוֹעֵד הַשכֵן אִתם בתוֹךְ טֻמְאֹתָם׃ וְכָל אָדָם לֹא יִהְיה באֹהל מוֹעֵד בבֹאוֹ לְכַפר בקדשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפר בעֲדוֹ ובְעַד ביתוֹ ובְעַד כל קְהַל יִשְׂרָאֵל׃ וְיָצָא אל הַמזְבחַ אֲשׁר לִפְנֵי יְהוָה וְכִפר עָלָיו וְלָקַח מִדם הַפר ומִדם הַשעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמזְבחַ סָבִיב׃ וְהִזה עָלָיו מִן הַדם באצְבעוֹ שׁבַע פעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדשׁוֹ מִטמְאֹת בנֵי יִשְׂרָאֵל׃ וְכִלה מִכפר את הַקדשׁ וְאת אֹהל מוֹעֵד וְאת הַמזְבחַ והֵקְרִיב את הַשעִיר החָי׃ וְסָמַךְ אַהֲרֹן את שְׁתי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשעִיר הַחַי וְהִתְוַדה עָלָיו את כל עֲוֺנֹת בנֵי יִשְׂרָאֵל וְאת כל פשְׁעֵיהם לְכָל חַטאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשעִיר וְשִׁלח ביַד אִישׁ עִתי הַמדְברָה׃ וְנָשָׂא הַשעִיר עָלָיו את כל עֲוֺנֹתָם אל ארץ גזֵרָה וְשִׁלח את הַשעִיר במדְבר׃ ובָא אַהֲרֹן אל אֹהל מוֹעֵד ופָשַׁט את בגְדֵי הַבד אֲשׁר לָבַשׁ בבֹאוֹ אל הַקדשׁ וְהִניחָם שָׁם׃ וְרָחַץ את בשָׂרוֹ בַמיִם במָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ את בגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה את עֹלָתוֹ וְאת עֹלַת הָעָם וְכִפר בעֲדוֹ ובְעַד הָעָם׃ וְאֵת חֵלב הַחַטאת יַקְטִיר הַמזְבחָה׃ וְהַמְשַׁלחַ את הַשעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבס בגָדָיו וְרָחַץ את בשָׂרוֹ במיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אל הַמחֲנה׃ וְאֵת פר הַחַטאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטאת אֲשׁר הובָא את דמָם לְכַפר בקדשׁ יוֹצִיא אל מִחוץ לַמחֲנה וְשָׂרְפו בָאֵשׁ את עֹרֹתָם וְאת בשָׂרָם וְאת פרְשָׁם׃ וְהַשרֵף אֹתָם יְכַבס בגָדָיו וְרָחַץ את בשָׂרוֹ במיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אל הַמחֲנה׃ (ויקרא טז ג-כח)

אַךְ בעָשׂוֹר לַחֹדשׁ הַשבִיעִי הַזה יוֹם הַכפרִים הוא מִקְרָא קֹדשׁ יִהְיה לָכם וְעִניתם את נַפְשֹׁתֵיכם וְהִקְרַבְתם אִשה לַיהוָֹה: וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂו בעצם הַיוֹם הַזה כי יוֹם כפרִים הוא לְכַפר עֲלֵיכם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכם: כי כָל הַנפשׁ אֲשׁר לֹא תְעֻנה בעצם הַיוֹם הַזה וְנִכְרְתָה מֵעַמיהָ: וְכָל הַנפשׁ אֲשׁר תעֲשׂה כל מְלָאכָה בעצם הַיוֹם הַזה וְהַאֲבַדְתי את הַנפשׁ הַהִוא מִקרב עַמה: כל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂו חֻקת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכם בכֹל משְׁבֹתֵיכם: שַׁבת שַׁבתוֹן הוא לָכם וְעִניתם את נַפְשֹׁתֵיכם בתִשְׁעָה לַחֹדשׁ בערב מֵערב עַד ערב תשְׁבתו שַׁבתכם: (ויקרא כג, כז-לב)

ובעָשׂוֹר לַחֹדשׁ הַשבִיעִי הַזה מִקְרָא קֹדשׁ יִהְיה לָכם וְעִניתם את נַפְשֹׁתֵיכם כל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂו: וְהִקְרַבְתם עֹלָה לַיהֹוָה רֵיחַ נִיחֹחַ פר בן בקָר אחָד אַיִל אחָד כבָשִׂים בנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תמִימִם יִהְיו לָכם: ומִנְחָתָם סֹלת בלולָה בַשמן שְׁלֹשָׁה עשְׂרֹנִים לַפר שְׁנֵי עשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאחָד: עִשרוֹן עִשרוֹן לַכבשׂ הָאחָד לְשִׁבְעַת הַכבָשִׂים: שְׂעִיר עִזים אחָד חַטאת מִלבַד חַטאת הַכפרִים וְעֹלַת הַתמִיד ומִנְחָתָה וְנִסְכיהם: (וידבר כט ז-יא)

מספר היובלים

קרבנות המועד

וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ׃ וְהִקְרַבְתֶּֿם עֹלָה לַיהוָה רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם׃ וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד׃ עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים׃ שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם׃ (וידבר כט, ז-יא)

בחובות המועד

הטהרות לפני הערבת השמש יום קודם.
עינוי הנפש בצום, ואלו שאינם יכולים בהשתדלות גמורה למנוע מהגוף עידון.
מקרא קודש כשבת - לא תעשה בו מלאכה כלל.
קריאת מזמורי תחנון מספר תהילות, וידוי וחרטה על המעשים, תפילות לסליחת האל.
גבולות הצום - הפסקת האכילה בלילה שלפני יום הכפורים. הצום הוא ביום עצמו.
ארוחה מפסקת - האבסה עצמית לפני עינוי הנפש מחטיאה את המטרה.

ממגילת המקדש

ובעשרה בחודש הזה יום כפורים הוא ותענו בו את נפשותיכמה כי כול הנפש אשר לוא תתענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה: והקרבתמה בו עולה ליהוה פר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה‏ שעיר עזים אחד לחטאת לבד מחטאת הכפורים ומנחתמה ונסכמה כמשפטמה לפר לאיל ולכבשים ולשעיר: ולחטאת הכפורים תקריבו אלים שנים לעולה אחד יקריב הכוהן הגדול עליו ועל בית אביהו:

ונתן הכוהן ה‏גדול על שני השעירים גורלות‏ גורל אחד ליהוה וגורל אחד לעזזאל‏: ו‏שחט את השעיר אשר עלה עליו הגורל ליהוה והעלה את דמו במזרק הזהב אשר בידו ועשה לדמו כאשר עשה לדם הפר אשר לו וכפר בו על כול עם הקהל: ואת חלבו ואת מנחת נסכו יקטיר על מזבח העולה ואת בשרו ואת עורו ואת פרשו ישרופו אצל/
פרו חטאת הקהל הוא ויכפר בו על כול עם הקהל ונסלח להמה: ורחץ את ידיו ואת רגליו מדם החטאת ובא אל השעיר החי והתודה על רואשו את כול עוונות בני ישראל עם כול אשמתמה לכול חטאתמה ונתנמה על רואש השעיר: ושלחו לעזזאל המדבר ביד איש עתי ונשא השעיר את כול עוונות על‏ כול בני ישראל ונסל̇ח להמה:

אחר יעשה את הפר ואת ה‏איל ואת הכבשים כמשפטמה על מזבח העולה ונרצתה ה‏עולה לבני ישראל חוקות עולם לדורותיהמה: פעם אחת בשנה יהיה היום הזה להמה לזכרון ולוא יעשו בו כול מלאכה כי שבת שבתון יהיה‏ להמה:

וכול האיש אשר יעשה בו מלאכה או אשר לוא יתענו בו ו‏נכרתו מתוך עממה שבת שבתון מקרא קודש יהיה לכמה היום הזה וקדשתמה אותו לזכרון בכול מושבותיכמה ולוא תעשו כול מלאכה://‏

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם

הסיבה ליום הכפורים, זמנו, התענית והשעיר המשתלח

לוח השנה של ספר היובלים, בהיותו ספר חלוקת הזמן מבריאת העולם ועד כניסת ישראל לארצו, הוא בן 364 ימים המחולקים ל-52 שבועות, ובו כל התאריכים לעולם יחולו באותו היום בשבוע. הסיבה לדיוק השביעוני של הלוח כפולה. האחת, שמירה על יום קבוע בשבוע לכל מועד: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: והשנייה, שמקראי קודש לעולם לא יחולו ביום השבת, כפי שממשיך הפסוק ואומר: מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְהוָה: (ויקרא כג, לז-לח). ובאשר מקור כל מועדי ישראל הם תאריכים בהם התקיימו ארועי־מפתח בחיי האבות - התגלות ה׳ אליהם, בריתות, לידות, וגם חטאים - כך הם נחגגים באותם הימים.

יום הכיפורים בלוח המקראי הוא דוגמה למועד שלא ידענו מקורו - מדוע חל יום הכיפורים ביום העשירי לחודש השביעי, מה עניין השעיר המשתלח, מי הוא עזאזל ולמה דווקא ביום זה יכפר עלינו ה׳ מכל חטאינו ולא ביום אחר? ספר היובלים מסביר: ״ובני יעקב שחטו שעיר עזים ויטבלו את כתונת יוסף בדמו וישלחו אל יעקב אביהם, ויהי זה בעשירי לחודש השביעי. ויביאוה לו ויתאבל כל היום ההוא עד הערב ויהי קודח בהתאבלו על מותו ויאמר חיה רעה אכלה את יוסף. ויהיו עמו כל אנשי ביתו ביום ההוא ויעצבו ויתאבלו עימו כל היום ויקומו בניו ובתו לנחמו ולא התנחם על בנו; ויתאבל על יוסף שנה אחת ולא חדל כי אמר ארד שאולה בהתאבלי על בני. על כן הוקם על בני ישראל לענות נפשם בעשרה לחודש השביעי בבוא היום אשר בו יבכו את יוסף אצל יעקב אביו לכפר בו עליו בשעיר עזים בעשרה לחודש השביעי פעם בשנה בעבור חטאותיהם כי העציבו את רחמי אביהם בעבור יוסף בנו. ויושם היום ההוא להתעצב בו בעבור חטאותיהם ובעבור כל פשעם ובעבור כל שגגותיהם לטהר נפשם ביום ההוא פעם בשנה.״ (ספר היובלים לד)