היום התנ״כי מתחיל בבוקר

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאֹור יֹום וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יֹום אֶחָד׃

כל אדם מישראל יודע לומר שהיום ״היהודי״ מתחיל בערב עם שקיעת השמש ונמשך עד שקיעתה למחרת. ליום שישי בערב אנו קוראים ערב שבת, ולערבים שלפני ימי חג אנו קוראים ערב חג, אך האם זה כתוב בתורה? אם נשאל מהי ההוכחה לכך שהיום מתחיל בערב, מיד יצוּטט בפנינו: ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד אך זהו רק חצי פסוק, וערב ובוקר הם רק חצי יום שנמשך מן הערב עד הבוקר, ושעות היום אינן כלולות בו, ובאמת - הפסוק נאמר לאחר מלאכת כל יום.

אולי זו רק פרדיגמה שהונחלה לנו, להורינו ולמורינו לפני שנים, ולכן אף פעם לא ערערנו על הקביעה, על קובעיה או על נכונותה. את קולם החלוש של חכמים בודדים שחשבו אחרת, העלימו במתכוון כפי שנראה בהמשך[1]. אכן, ההיסטוריה נכתבה בידי המנצחים שלהם מלבד מניע, יש גם ממון שמאפשר לצעוק חזק ולכתוב הרבה. לנו יש את התנ״ך, ובו נמצא תשובות למספר שאלות חשובות.

משמעות המילה יום, וגבולות היום מפרשיית בראשית

בפסוקים הראשונים של התורה מתוארת בריאת השמים והארץ, ביום הראשון לבריאה מוגדרים היום והלילה:
הפסוק: וַיּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר ויְהִי אוֹר׃ וַיַּרא אלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב: וַיַּבְדֵּל אלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ׃ 
משמעותו: האור טוב בעיני האלהים, והוא הבדילו מהחושך. הבדלה היא הוצאה מוחלטת, אין חושך כשיש אור.
ויִּקְרא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה: 
שעות האור נקראות יום ושעות החושך נקראות לילה. 
וַיְהִי עֶרֶב וֽיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד׃ 
הערב הגיע לאחר שעות היום. לאחר שעות החושך (לילה) הגיע הבוקר - וכך נשלם יום אחד.

כפי שמצויין בספר היובלים: כי שני חלקי היום ניתנו לאור ושלישית לערב כלומר בוקר, צהריים וערב.

בחמשת הימים הבאים מלאכתו של אלוהים נעשתה ביום, כלומר באור. כשסיים הגיע הערב, ולאחר הלילה הגיע בוקר חדש ולכן הביטוי "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר"[2] חוזר בסיום כל אחד מששת ימי הבריאה: כי שֵׁשֶׁת ימים עשׂה יְהוָה את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בּם וַיָנַח בַּיוֹם הַשביעי על כן בֵּרַך יְהוָה את יום הַשבָּת וַיְקַדשֵׁהוּ׃
שום חלק בבריאה לא נעשה, הוּבדל או יוּצר בלילה, או בחושך.

 

נמצא שלמילה יום ישנן שתי משמעויות:


1.    יום הוא החלק המואר ביממה
2.    יום הוא יממה - יחידה המורכבת מיום ולילה

בנוסף, החל מרגע יצירתו האור מקבל עדיפות ומאוזכר תמיד קודם לחושך בפסוקים עצמם. במקרא יש גם לסדר הדברים משמעות.
 

גבולות יום השבת מוגדרים בבירור בספר שמות:

1. עם יציאת בני ישראל ממצרים, בני ישראל שומעים לראשונה על השבת, אז משה מגדיר את גבולות יום השבת בבירור:


וַיהִי בַּיּוֹם הַשִשִׁי לָקטוּ לחם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָבֹאוּ כל נשׂיאֵי העֵדָה וַיַגִידוּ למֹשֶׁה׃ 
וַיֹאמֶר אֲלֵהם הוּא אשֶׁר דִבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוָה מָחָר,
את אשר תֹאפוּ אֵפוּ ואת אשׁר תְבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ ואת כל הָעֹדף הַנִיחוּ לָכֶם למִשְׁמֶרֶת עד הַבֹּקֶר׃
(שמות טז, כב-כג)
הנשיאים באו אל משה ביום השישי ונענו שהשבת מתחילה למחרת, ביום השבת עצמו, באור. 


2. עולת התמיד מוקרבת בבוקר בבוקר ובין הערביים – תחילת וסוף שעות האור, ספר ויקרא

קרבן עולת התמיד סימן את גבולות האור הפוצע בתחילת היום ובהעריב השמש (מלשון מערב) ככתוב: ואָמַרְתָּ להם זה הָאִשֶּׁה אשר תַּקרִיבוּ לַיהוָה כּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיוֹם עֹלָה תָמִיד׃ את הַכֶּבֶשׂ אחד תַעֲשֶׂה בַבֹּקֶר ואת הַכֶּבֶשׂ הַשֵנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם׃ לו היום היה מתחיל בערב, לא היה על עולת בין הערביים להיות מוקרבת ראשונה?

 

3. מתוך פרשיית ׳פילגש בגבעה׳, ספר שופטים (יט, ט)

 

וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה הִנֵּה נָא רָפָה הַיוֹם לַערוֹב לִינוּ נָא הִנֵּה חֲנוֹת הַיּוֹם לִין פֹּה וְיִיטַב לְבָבֶךָ וְהִשְׁכַּמְתֶּם מָחָר לְדַרְכְּכֶם וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ׃ נראה שהיום מתחיל למחרת.

 


מי גרם לישראל לטעות ומתי הדבר קרה?

כבר בספר עזרא וספר מלאכי אנו קוראים על השתלטותם של נציגים מהעמים סביב ישראל בבית המקדש עצמו, בעיקר על ידי נישואים לבנות כהנים. ספר מלאכי כולו מוקיע את הכהנים הסוררים, ומספר יחזקאל אנו לומדים על כך שרק בית כהונה אחד שמר משמרתו. בהמשך השלטון היווני (כנעני/פיניקי) השתלט על הארץ, ואתו הוחל לוח השנה הירחי אותו היהדות מקיימת היום, בנוסף ליצירת אליטה דתית חדשה שהורכבה מלמדנים שאינם כהנים, עד לחרבן בית שני והעברת מוקד הקודש מירושלים ליבנה. אלו נקראו פרושים, הם הרבנות של ימינו, והם שיצרו את ספר ההלכות הידוע בשם תלמוד. שינויים רבים החילו הפרושים, הגדול בהם הוא קידוש החודש על פי ראיית הירח, המנוגד לכתובים. הספרות הענפה שייצרו תמכה בכל הלכה שהמציאו, כמו אז גם היום.

על מה ביססו את הטענה שהיום מתחיל בבוקר, ואיך קרה שכל ישראל מאמינים בכך?

האמת היא השקר הטוב ביותר - זו לא סיסמה ריקה בשבילם. נראה כיצד בעזרת 2 הוראות יחידאיות בתורה לקיום מועדים בערב, זבח הפסח ויום הכפורים, בנו הפרושים את ההלכה השקרית שהיום, ובכללו יום קודש, מתחיל בלילה.
 
1. מצוות זבח הפסח 


בליל היציאה ממצרים הצטוו בני ישראל לקחת גדי: והיה לָכֶם למִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יום לַחֹדֶש הַזה ושָׁחֲטוּ אֹתוֹ כל קהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם... וַיהי בַּחֲצִי הַלַילָה וַיהוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם... לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהוָה לְהֽוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהוָה שִׁמֻּרִים לכל בני ישׂרָאל לְדֹרֹתָם׃
כלומר ביום ה- 14 בין הערביים, בין שקיעת השמש ללילה, ישחטו את הפסח, משום שבלילה ההוא הוציא ה׳ את בני ישראל ממצרים לאחר שהכה בהם כל בכור. את הלילה הזה אנו זוכרים במעשה – על קרבן הפסח להשחט באותו היום והשעה ממש, לדורותינו. הוראה זו לא חלה על אף אחד מחגי ישראל שניתנו ע״י משה בתורה.

 


2. מצוות יום הכיפורים

באחד מחמשת אזכורי מצוות יום הכיפורים כתוב: ועִנִיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם׃ (ויקרא כג, לב) ראשית נשאל את הברור מאליו: אם גבולות היום ברורים וידועים מראש, למה לתורה שתמיד מקצרת, לטרוח ולציין זאת? ומדוע טורחת רק בעניין יום הכיפורים ולא באף מועד אחר? טבלת השוואה בין כל אזכורי יום הכפורים כאן. איך אפשר להסביר את ההוראה בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶבמאחר והתענית נמשכת לאורך כל שעות האור, ההוראה באה לדייק אותנו שלא נאכל דבר בבוקר עצמו, אלא לקום אל תוך התענית, ולצום מזריחה ועד שקיעה [3]אין זו הוראה גורפת לכל המועדים, ואף לא הוראה הלכתית הקובעת את גבולותיו של יום, רק הוראה פרטית ליום הכפורים עצמו כמוכח מהוראה נוספת ביום זה: והַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם׃ מצוות תקיעת השופר ביובל גם היא מורה לנו שיום הכפורים חל ביום עצמו ולא בערב.

במגילת המקדש[4] שנמצאה בקומראן לא מופיע הביטוי 'מערב עד ערב' בהוראת יום הכפורים או בכלל. זהו חיבור הלכתי-כהני הכולל נוסח משוכתב של חלקים מן התורה, ועוסקת במועדים ופרטי הלכות של חגים ומועדים. חוקר מגילות קומראן, שמריהו טלמון[5] ז״ל מצא שהביטוי בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב נגזר ממרכיבים בטקסט שאינם מגוף הפרשיות המקורי אלא נספח אליהן בשלב מאוחר יותר, ואכן הגיוני שהביטוי התווסף על ידי אחד מן הכהנים לכתובים, בכדי שהוראת הצום תהיה ברורה וכדי שישראל לא יחטאו [6].

לפי יום שמתחיל בבוקר יום הכיפורים חל ביום העשירי ולא בערב היום הקודם כי זמן התענית הוא ביום, האור - מן הבוקר ועד הערבת השמש. וכשבוחנים את כל הצומות במקרא מוצאים שהם מתקיימים במשך היום עד הערב: וַיַעֲלוּ כל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וכל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְהוָה וַיָצוּמוּ בַיוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה׃ (שופטים כ, כו) וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם יְהוָה וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָֽרב׃ (שמואל ב א, יב)

כמו כן לא נמצא אף אזכור של 'ערב שבת' או מוצאי שבת' במקרא, בספר חנוך, ספר היובלים (הקשורים ללוח השנה), או כתבים שנתגלו במערות קומראן. ואנו רואים שהתורה מגדירה את המושג יום ויום קודש בצורה אחידה לאורך כל התנ״ך: יום שלם - מתחיל ביום וכולל יום ולילה, ויום קודש מתחיל ביום ונגמר בערב

 

3. סגירת שערי ירושלים ביום שישי בערב בספר נחמיה 

 

בעיני רבים מהווה הוכחה לכך שהשבת מתחילה ביום שישי בערב, בהסתמכם על הפסוק:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל הַשְּׁעָרִים לֹא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: ואמנם ניתן להבין כן, שערי העיר נסגרו בעת שקיעת השמש, שכן ׳צללו׳ הוא מלשון הצללים שגוברים ומתארכים בערב, ולפי זה הוכיחו שהשבת מתחילה בשישי בערב. אולם מספר פרקים קודם לכן נכתב שזו ההוראה שהיתה תקפה בכל יום: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִבְנְתָה הַחוֹמָה וָאַעֲמִיד הַדְּלָתוֹת וַיִּפָּקְדוּ הַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַלְוִיִּם: וָאֹמַר לָהֶם לֹא יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם עַד חֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְעַד הֵם עֹמְדִים יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת וֶאֱחֹזוּ וְהַעֲמֵיד מִשְׁמְרוֹת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִישׁ בְּמִשְׁמָרוֹ וְאִישׁ נֶגֶד בֵּיתוֹ: (ז, א;ג)

 

אם כן את השערים והדלתות סגרו מן הערב ועד הצהריים למחרת בכל יום מלבד בשבת, אז לא פתחום עד יום ראשון כמו שקראנו קודם: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל הַשְּׁעָרִים לֹא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: (יג, יט) ביום שבת לא פתחו כלל את השערים עד ליום ראשון בצהריים, וזה בכדי שלא יכנסו המוכרים להכין מרכולתם למכור בשבת לפי שנהגו ללון שם, אך אם ההוראה היתה תקפה לכל יום, אין ממנה אף הוכחה! 

לסיכום

הטענה הפרושית התמוטטה יחד עם 4 העמודים שהעמידו עליהם הפרושים את מגדלם: ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, זבח הפסח, יום הכפורים והשערים בספר נחמיה - כל אלו רק מחזיקים את הטענה ועומדים לצד האמת: והיא שימי שבת וחג,, כמו כל יום בחיי האדם, מתחיל בבוקר.

 

השינוי גדול ומשמעותי, כיצד קרה?

 

אל לנו להתפלא, מקרה דומה קרה בהיסטוריה עוד בימים שבית המקדש היה עומד על תלו. כשממלכת שלֹמה התפצלה לשניים, לממלכת יהודה ולממלכת ישראל, ירבעם בן־נבט שמלך על ישראל בדה מלבו חג בחודש השמיני, בכדי שהעם לא ילכו לירושלים שביהודה ויחזרו אל המלך רחבעם בן־שלמה, וכך עשה:
 
וַיִוָעַץ הַמֶלֶך וַיַעַשׂ שׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלֹות ירוּשָׁלַם הִנֵה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אשר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ כלומר אין סיבה ללכת למקדש, בכל מקום אפשר לזבוח ולהתפלל (בתורה אסור לזבוח ולהתפלל באף מקום, כולל בתי כנסת, חוץ מבית המקדש). וַיַעַשׂ את בית בָּמֹות וַיַעַשׂ כֹּהֲנִים מִקצֹות העם אֲשֶׁר לא היוּ מִבְּנֵי לֵוִי׃ ( מי שאינו כהן אינו יכול לשרת את האלהים) וַיַעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יום בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִבֹּו (המציא חג מלבו) וַיַעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַעַל על הַמִזבֵּחַ לְהַקְטִיר׃ (ועשה חג חדש לישראל כמו חנוכה, ט״ו בשבט, ל״ג בעומר, ואף עלה על המזבח)

 

אין חדש תחת השמש. הפרושים לא המציאו דבר, רק העתיקו מרשעים להם לא השאיר ה׳ משתין בקיר. הראנו לדעת שבטעות מכוונת מעשה ידי גויים וכופרים אנו מקדשים את ״ערבי שבת״ ו״ערבי חגים״ שלא לצורך ועוברים על הציווי: את כל הַדָבָר אשֶר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנוּ׃ 



מגילת משמרות הכהונה שנמצאה בקומראן קובעת את תחילת השבת לבוקר.

 

כל בית אב הוא משמרת ששֵרתה שבוע בקודש והתחלפה בבאה אחריה. במגילה כתובה כל משמרת לצד המועד בו היא שֵרתה. המגילה מראה כיצד סדר משמרות הכהונה שסידר דוד המלך ע"ה (כאן) נשמר לימי בית שני ומתעדת שנים רבות רצופות [7]. חילוף משמרות הכהנים חל מדי מוצאי שבת בכדי שהמשמרת הבאה תתחיל את שרותה ביום ראשון בבוקר, כמצויין בתנ״ך: וַיַּעֲשׂוּ שָׂרֵי המאיות כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת אֲנָשָׁיו בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹיָדע הַכֹּהֵן׃ (מלכים ב׳ יא, ט). על משמרות הכהונה.
 

ספר היובלים  

בין מגילות המקדש נמצא גם ספר היובלים, המתריע מהשחתת השבת: והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים... על כן תבאנה להן שנים אשר בהן ישחיתו ויעשו יום עדות לבוז ויום טומאה לחג ויבלבלו כל ימי קדש בטמאים... כי ישחיתו הירחים (ראשי חדשים) והשבתות והחגים והיובלים" (פרק ו)
 

הדבר קשור ללוח השנה. הלוח הירחי קצר ב־10 ימים מהלוח השמשי והדבר גורם לכך שהחגים, המועדים וראשי החודשים חלים בימים שונים של השבוע, אך לא כן הדבר לגבי יום השבת. יום השבת יכול לחול בתאריכים שונים, אך תמיד יהיה היום השביעי בשבוע. לפיכך יש לנו לזהות פן אחר באופן חילול השבת, שהיה יסוד הטענה של הדבקים בלוח המקראי, והוא כי ההשחתה והחילול קשורים לקידושו של יום הששי, שהוא תוספת על קודש השבת. כוהני בית צדוק וההולכים בדרכם נפלגו מישראל בכך ששמרו את יום השבת מבוקרו של יום השבת ועד הערבת השמש: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (שמות כ, ח) לעומתם, ההנהגה החדשה צוותה לעם לשמור את השבת משישי בערב ועד שבת בערב, ההבדלה בשבת אינה מן המקרא.
 

 

האם אנו חוטאים בקידוש הערבים? 

 

אכן עם ישראל חוטא בהוספת קודש על חול בקדשו את השבת בערב היום השישי, ובקידוש החושך שלפני כל חג ובצום מוקדם מדי בערב שלפני יום הכפורים. בתורה לא קיימת מצוות הדלקת נרות בשישי או מצוות הבדלה במוצאי שבת, הכל עבודה זרה, עבודת החושך.
 
האם התנ״ך מספר לנו על העוול שיגרמו שונאי יהוה לתורת ולעם יהוה?

בספר תהלות ישנם פסוקים המודיעים לנו על שינוי מכוון של מועדים, ורמאות כללית בהקשר של הזמנים:
שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת׃ (תהלות עד, ד)
אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ׃ (תהלות עד, ח)
כּי לֹא שָׁלוֹם יְדַבֵּרוּ וְעַל רִגְעֵי אֶרֶץ דִּבְרֵי מִרְמוֹת יַחֲשֹׁבוּן׃ (תהלות ה, כ)
 


מדוע החליפו את היום בלילה? למה גרמו לנו לקדש את הערב?

 

מקדשי החושך אוהבים את החושך ואת מה שהוא מייצג, והם אינם ממקור ישראל. זו מערכת הנהגה דתית משומנת היטב העוברת מאב לבן ומרב לתלמיד מאז ימי השיבה מבבל, אחרת אי אפשר להסביר את החבלה. ככתוב: וְשָׁב וְזָעַם עַל בְּרִית קֹודֶשׁ וְעָשָׂה וְשָׁב וְיָבֵן עַל עֹזְבֵי בְּרִית קֹדֶשׁ׃ (דניאל יא, ל)

 

לשיטתם, אם יפרו את חקות היום והלילה, תופר הברית עם בית דוד והברית עם הכהנים והלויים.

כֹּה אָמַר יְהוָה אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיוֹם ואת בּרִיתי הַלּילה וּלבִלְתי הֱיוֹת יומָם וָלַילָה בּעִתּֽם׃ גם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי׃
לשיטתם, אם יפרו את חקות היום והלילה, ה׳ ימאס בישראל, וימאס בהנהגת בית דוד ולא ישוב את שבותם, ולא ירחם על עמו.
כֹּה אָמַר יְהוָה אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי׃ גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אשוּב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים׃

מאחורי הקלעים, הרחק מעיני ההמון, בהסתר בבתי החרושת לספרי שקר, בסוד ובשיתוף פעולה של כל האומות יחדיו:

עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צפוּנֶיךָ, 

אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד׃ 

כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ׃

כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ׃ (תהלות פג, ג-ו)

קריאת פרקים פ״ג ו- ב׳ בספר התהלות וספרי הנביאים - עדים נאמנים.

 

וְהִשְׁבַּתִּי כָּל משׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ׃ (הושע ב, יג) האם מצאנו את פירושו האמיתי של הפסוק?

איך עלינו ללמוד את המקרא?

 

האלהים צווה את משה להקריא את התורה לעם - שומעים וקוראים וקוראים ומבינים מאז ימי משה ועד ימי עזרא הכהן: וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם׃ וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת יְהוָה הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַיהוָ֖ה אַפַּיִם אָרְצָה׃ ...וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּוֹרָה וְהָעָם עַל עָמְדָם׃ וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא׃ (נחמיה ח, ה-ח) 

אמנם שפת הקודש אינה כשפה העברית ויש להתאמץ מעט בכדי להבינה, ומה רע במעט מאמץ? כי אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה׃ (משלי ב,ד) לבטח ִתמְצאֵנה!

 

פרוש הרשב״ם ל״ויהי ערב ויהי בקר״

 

בשאלה מתי מתחיל היום עסקו פרשנים באופן ישיר ועקיף – רס"ג, רד"ק, אבן עזרא, אברבנאל – כולם קובעים את התחלת היום בערב. מבחינתם הביטוי וַיהִי עֶרֶב וַיהִי בֹקֶר הוא סיכומו של יום אחד, על אף מה שכתוב לעיל[8]
 

הרשב״ם, נכדו של רש״י ופרשן פשט מוערך לכשעצמו, כמעט שהוביל מהפֵכה מחשבתית על הפסוק הנ״ל, וזמן מהלאחר מכן כתב ידו לפרוש ספר ׳בראשית׳ נעלם לשנים ארוכות וגם כשחזר והתגלה בסוף, חסרים חלקים משמעותיים מפירושו. רשב״ם, למרות ואולי בגלל סבו, כמעט ולא ראה את מדרשי האגדה וספרות חז״ל כמחייבים בפרשנותו, הוא גם לא הסתיר את התנגדותו לפרשנות של סבו, ולדבריו סבו אף אמר שלו היה לו זמן היה מפרש אחרת.
 
כאמור לעיל, בפרשיית הבריאה נאמר: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד׃  
לדעת רשב"ם בריאת העולם החלה בבוקר עם בריאת האור; ולקראת הבוקר שלמחרת נשלם היום הראשון. על רעיון זה חוזר רשב"ם שש פעמים בפירושו לפרק א' בבראשית, כי כן נאמר על כל ששת ימי המעשה שבבריאה, ואלו דבריו:


ויהי ערב ויהי בוקר - אין כתוב כאן ׳ויהי לילה ויהי יום׳ אלא ׳ויהי ערב׳, שכן העריב יום ראשון ושקע האור, ׳ויהי בוקר׳ בוקרו שלאחר הלילה, שעלה עמוד השחר - הרי הושלם יום א' מן השישה ימים שאמר ה', ואח"כ התחיל יום שני שבו ויאמר אלוהים יהי רקיע. ולא בא הכתוב לומר שהערב והבוקר יום אחד הם, כי לא הֻצרכנו לפרש אלא איך היו שישה ימים, שנגמר הלילה והבקיר יום - הרי נגמר יום אחד והתחיל יום שני.


לשיטת  הרשב״ם ברור ומוכרח שהבריאה התחילה ביום, דהיינו בבוקר ולא בלילה: ויבדל אלוהים בין האור ובין החשך: קודם היה האור ואחריו החושך, כלומר קודם היום ואחריו הלילה. שהרי תחילת סידור העולם היה במאמר "יהי אור" (בראשית א, ג).

פירושו (מאה 11 לספה״נ) הסעיר רבים, משום שחשיפת האמת תפיל רבות מההלכות הפרושיות והספרות הענפה הנובעת מהן. מנהיגי הטעות, שפירוש זה הגיע לידיהם, העדיפו להימנע מיצירת מהפך בסדרי החיים, השבתות והמועדים] והפעילו את אחד מהפרשנים הפורים ביותר באותה תקופה -  אברהם אבן עזרא - שהתנגד באופן פעיל ושחיבר את "איגרת השבת" בחיבורו טען שקיבל איגרת מהשבת בעצמה!! שהתקוממה במילים עזות נגד זה הפירוש, ובה תוכן כפרני במהותו שכן חילל את השבת בכדי להגן עליה: 
"...ויען ויאמר אליי ציר (שליח) השבת: ״הנה הוגד לי אשר הביאו תלמידיך אל ביתך אתמול ספרים פירושי התורה, ושם כתוב לחלל את השבת, ואתה תאזור בעבור כבוד השבת להילחם במלחמת התורה עם אויבי השבת ולא תישא פני איש". ואקיץ, ותפעם רוחי עליי ונפשי נבהלה מאוד, וארחץ ידי ואוציא הספרים (שקיבלתי) חוצה אל אור הלבנה, והנה כתוב שם פירוש: וַֽיְהִי עֶ֥רֶב וַֽיְהִי בֹ֖קֶר  - והוא אומר "כאשר היה בוקר יום שני עלה יום א' שלם, כי הלילה הולך אחר היום"!  וכמעט קרעתי בגדי, וגם קרעתי זה הפירוש, כי אמרתי - טוב לחלל שבת ולא יחלל ישראל שבתות הרבה אם יראו זה הפירוש הרע... ואדור נדר אם אתן שנת לעיניי אחר צאת יום הקדוש עד שאכתוב איגרת לבאר את ראשית יום התורה, להרים מכשול ולהסיר פח ומוקש...".

 

חמת זעמו של אבן עזרא השתיקה את הנושא ופירושו המהפכני של הרשב"ם שקע בתהום הנשייה הפיזי - הוא נעלם לשנים רבות - למרות שלא הטיף כלל לשנות סדרי יום וזמני חג, רק הסביר את סדר הבריאה לפי פשט הפסוקים על־פי דעתו. חשוב לציין שאבן עזרא הוא פרשן מסוג מיוחד, לכל פסוק ועניין טרח לחבר כמה פרושים שונים ולעתים מתנגדים כאילו רצה להכריח שבעים פנים. רוב פשויו רחוקים מפשט הכתובים ודבוקים במדרשים. הרבה דעות שמוצאן מהאיסלאם הכניס אל פרושיו, אין זה סוד.
 

 

האם חיפשנו את האמת, שמא התעלמנו ממנה?

 

אבותינו בזמן הלא רחוק קיבלו את הערב בתחילתו של יום כדבר מוחלט וברור שאין לערער עליו ממנהיגיהם. בתהליך האינדוקטרינציה שנכפה גם עלינו אנו מחונכים מקטנות לקבל דברי ״חכמים״ כעיוורים מבלי לבדוק את ההסטוריה והכתובים, מבלי לשאול את עצמנו האם אלו שלקחו מידי הכוהנים את הסמכות להורות תורה – הם לטובתנו? פשוט חונכנו להתעלם מהאמת על ידי שהרחיקו אותנו מן הספר החשוב ביותר בחיינו והיחיד שיכול לספק תשובות אמת, ספר תורת האדם שניתן מיוֹצר האדם יתברך.


אולי כדאי להשיב אל לבנו מספר תובנות

•     שהתנ״ך אינו ספר חתום מלא סודות ורזים הדורש עזר ״חכמים״ להבנתו, הוא פשוט לקריאה ולהבנה.
•     שהאמת לא נמצאת במקורות רחוקים מהתנ״ך אלפי שנים לאחר כתיבתו אלא בו ובכתובים קרובים אליו.

•     שיש ביכלתנו ובשכלנו אפשרות לברר לעצמנו את האמת מן הכתובים ולהסיק מסקנות עצמאיות.

 

 

 

הוכחה כמותית לפסוקים המקדימים יום ללילה

אנו רואים שלכל אורך התנ"ך רב השימוש בביטוי ׳יום ולילה׳ – לא הגיוני לומר זאת על יום שמתחיל בערב, כי על כך יש לומר ׳לילה ויום׳. ישנם רק 16 פסוקים המקדימים לילה ליום וערב לבוקר לעומת 83 פסוקים בהם היום קודם ללילה!

 

מדוע שנמצא בתנ"ך פסוקים המקדימים לילה ליום, אם אין זה כך? אם נברר כל פסוק לגופו והקשרו, נגלה כי ללילה שאחריו יום, יש משמעות נוספת: זהו משל לצרה שאחריה תגיע ישועה, כמובטח מפי נביאינו. הלילה מתאר תקופה קשה, לא ברורה אף מפחידה. היום והאור שאחריו, מציין את סופה של תקופה רעה ותחילתה של תקופה חדשה.

הפסוקים התומכים ביום שתחילתו בבוקר וסופו בבוקר הבא מובאים מהתורה, נשנים בנביאים, ומשולשים בכתובים:

  1. וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃ (בראשית א, ה)

  2. וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃ (בראשית א, יד)

  3. וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃ (בראשית א, טז)

  4. וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ (בראשית א, יח)

  5. כִּי֩ לְיָמִ֨ים ע֜וֹד שִׁבְעָ֗ה אָֽנֹכִי֙ מַמְטִ֣יר עַל־הָאָ֔רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וּמָחִ֗יתִי אֶֽת־כָּל־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי...׃ (בראשית ז, ד)

  6. וַֽיְהִ֥י הַגֶּ֖שֶׁם עַל־הָאָ֑רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃ (בראשית ז, יב)

  7. עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ׃ (בראשית ח, כב)

  8. טְרֵפָה֙ לֹא־הֵבֵ֣אתִי אֵלֶ֔יךָ אָנֹכִ֣י אֲחַטֶּ֔נָּה מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נָּה גְּנֻֽבְתִ֣י י֔וֹם וּגְנֻֽבְתִ֖י לָֽיְלָה׃ (בראשית לא, לט)

  9. הָיִ֧יתִי בַיּ֛וֹם אֲכָלַ֥נִי חֹ֖רֶב וְקֶ֣רַח בַּלָּ֑יְלָה וַתִּדַּ֥ד שְׁנָתִ֖י מֵֽעֵינָֽי׃ (בראשית לא, מ)

  10. ... וַֽיהוה נִהַ֤ג ר֥וּחַ קָדִים֙ בָּאָ֔רֶץ כָּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־הַלָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֶר הָיָ֔ה וְר֙וּחַ֙ הַקָּדִ֔ים נָשָׂ֖א אֶת־הָאַרְבֶּֽה׃ (שמות י, יג)

  11. וַֽיהוה הֹלֵךְ֩ לִפְנֵיהֶ֨ם יוֹמָ֜ם בְּעַמּ֤וּד עָנָן֙ לַנְחֹתָ֣ם הַדֶּ֔רֶךְ וְלַ֛יְלָה בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לְהָאִ֣יר לָהֶ֑ם לָלֶ֖כֶת יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃ (שמות יג, כא)

  12. לֹֽא־יָמִ֞ישׁ עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ יוֹמָ֔ם וְעַמּ֥וּד הָאֵ֖שׁ לָ֑יְלָה לִפְנֵ֖י הָעָֽם׃ (שמות י, כב)

  13. וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל־הָהָ֑ר וַיְהִ֤י מֹשֶׁה֙ בָּהָ֔ר אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃ (שמות כד, יח)

  14. וַֽיְהִי שָׁ֣ם עִם יהוה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔ל וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתָ֑ה וַיִּכְתֹּ֣ב עַל הַלֻּחֹ֗ת אֵ֚ת דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית׃ (שמות לד, כח)

  15. כִּי֩ עֲנַ֨ן יהוה עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־מַסְעֵיהֶֽם׃ (שמות מ, לח)

  16. וּפֶתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד תֵּשְׁב֨וּ יוֹמָ֤ם וָלַ֙יְלָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יהוה וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי׃ (ויקרא ח, לה)

  17. וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃ (במדבר ט, כא)

  18. וַיָּ֣קָם הָעָ֡ם כָּל־הַיּוֹם֩ הַה֨וּא וְכָל־הַלַּ֜יְלָה וְכֹ֣ל ׀ י֣וֹם הַֽמָּחֳרָ֗ת וַיַּֽאַסְפוּ֙ אֶת־הַשְּׂלָ֔ו הַמַּמְעִ֕יט אָסַ֖ף עֲשָׂרָ֣ה חֳמָרִ֑ים...׃ (במדבר יא, לב)

  19. ...שָֽׁמְעוּ֙ כִּֽי־אַתָּ֣ה יהוה בְּקֶ֖רֶב הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁר־עַ֨יִן בְּעַ֜יִן נִרְאָ֣ה ׀ אַתָּ֣ה יהוה וַעֲנָֽנְךָ֙ עֹמֵ֣ד עֲלֵהֶ֔ם וּבְעַמֻּ֣ד עָנָ֗ן אַתָּ֨ה הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וּבְעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃ (במדבר יד, יד)

  20. ... וָאֵשֵׁ֣ב בָּהָ֗ר אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֥א שָׁתִֽיתִי׃ (דברים ט, ט)

  21. וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה נָתַ֨ן יהוה אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָאֲבָנִ֖ים לֻח֥וֹת הַבְּרִֽית׃ (דברים ט, יא)

  22. וָֽאֶתְנַפַּל֩ לִפְנֵ֨י יהוה כָּרִאשֹׁנָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי עַ֤ל כָּל־חַטַּאתְכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חֲטָאתֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יהוה לְהַכְעִיסֽוֹ׃ (דברים ט, יח)

  23. וָֽאֶתְנַפַּ֞ל לִפְנֵ֣י יהוה אֵ֣ת אַרְבָּעִ֥ים הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַרְבָּעִ֥ים הַלַּ֖יְלָה אֲשֶׁ֣ר הִתְנַפָּ֑לְתִּי כִּֽי־אָמַ֥ר יהוה לְהַשְׁמִ֥יד אֶתְכֶֽם׃ (דברים ט, כה)

  24. וְאָנֹכִ֞י עָמַ֣דְתִּי בָהָ֗ר כַּיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וַיִּשְׁמַ֨ע יהוה אֵלַ֗י גַּ֚ם בַּפַּ֣עַם הַהִ֔וא לֹא־אָבָ֥ה יְדוָ֖ד הַשְׁחִיתֶֽךָ׃ (דברים י, י)

  25. לֹֽא־יָמ֡וּשׁ סֵפֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה לְמַ֙עַן֙ תִּשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת כְּכָל־הַכָּת֖וּב בּ֑וֹ כִּי־אָ֛ז תַּצְלִ֥יחַ אֶת־דְּרָכֶ֖ךָ וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל׃ (יהושע א, ח)

  26. וַיִּפְשַׁ֨ט גַּם־ה֜וּא בְּגָדָ֗יו וַיִּתְנַבֵּ֤א גַם־הוּא֙ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּפֹּ֣ל עָרֹ֔ם כָּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־הַלָּ֑יְלָה ...׃ (שמואל א׳ יט, כד)

  27. וַיְמַהֵ֣ר שָׁא֗וּל וַיִּפֹּ֤ל מְלֹא־קֽוֹמָתוֹ֙ אַ֔רְצָה וַיִּרָ֥א מְאֹ֖ד מִדִּבְרֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל גַּם־כֹּ֙חַ֙ לֹא־הָ֣יָה ב֔וֹ כִּ֣י לֹ֤א אָכַל֙ לֶ֔חֶם כָּל־הַיּ֖וֹם וְכָל־הַלָּֽיְלָה׃ (שמואל א׳ כח, ח)

  28. וַתִּקַּ֣ח רִצְפָּה֩ בַת־אַיָּ֨ה אֶת־הַשַּׂ֜ק וַתַּטֵּ֨הוּ לָ֤הּ אֶל־הַצּוּר֙ מִתְּחִלַּ֣ת קָצִ֔יר עַ֛ד נִתַּךְ־מַ֥יִם עֲלֵיהֶ֖ם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְלֹֽא־נָתְנָה֩ ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם לָנ֤וּחַ עֲלֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וְאֶת־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה לָֽיְלָה׃ שמואל ב׳ כא, י)

  29. וְיִֽהְי֨וּ דְבָרַ֜י אֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֤ר הִתְחַנַּ֙נְתִּי֙ לִפְנֵ֣י יהוה קְרֹבִ֛ים אֶל־יהוה אֱלֹהֵ֖ינוּ יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה לַעֲשׂ֣וֹת ׀ מִשְׁפַּ֣ט עַבְדּ֗וֹ וּמִשְׁפַּ֛ט עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵ֖ל דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃ (מלכים א׳ ח, נט)

  30. וַיָּ֖קָם וַיֹּ֣אכַל וַיִּשְׁתֶּ֑ה וַיֵּ֜לֶךְ בְּכֹ֣חַ ׀ הָאֲכִילָ֣ה הַהִ֗יא אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה עַ֛ד הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽב׃ (מלכים א׳ יט, ח)

  31. וּבָרָ֣א יהוה עַל֩ כָּל־מְכ֨וֹן הַר־צִיּ֜וֹן וְעַל־מִקְרָאֶ֗הָ עָנָ֤ן ׀ יוֹמָם֙ וְעָשָׁ֔ן וְנֹ֛גַהּ אֵ֥שׁ לֶהָבָ֖ה לָ֑יְלָה כִּ֥י עַל־כָּל־כָּב֖וֹד חֻפָּֽה׃ (ישעיהו ד, ה)

  32. מִדֵּ֤י עָבְרוֹ֙ יִקַּ֣ח אֶתְכֶ֔ם כִּֽי־בַבֹּ֧קֶר בַּבֹּ֛קֶר יַעֲבֹ֖ר בַּיּ֣וֹם וּבַלָּ֑יְלָה וְהָיָ֥ה רַק־זְוָעָ֖ה הָבִ֥ין שְׁמוּעָֽה׃ (ישעיהו כח, יט)

  33. דּוֹרִ֗י נִסַּ֧ע וְנִגְלָ֛ה מִנִּ֖י כְּאֹ֣הֶל רֹעִ֑י קִפַּ֨דְתִּי כָאֹרֵ֤ג חַיַּי֙ מִדַּלָּ֣ה יְבַצְּעֵ֔נִי מִיּ֥וֹם עַד־לַ֖יְלָה תַּשְׁלִימֵֽנִי׃ (ישעיהו לח, יב)

  34. שִׁוִּ֤יתִי עַד־בֹּ֙קֶר֙ כָּֽאֲרִ֔י כֵּ֥ן יְשַׁבֵּ֖ר כָּל־עַצְמוֹתָ֑י מִיּ֥וֹם עַד־לַ֖יְלָה תַּשְׁלִימֵֽנִי׃ (ישעיהו לח, יג)

  35. וּפִתְּח֨וּ שְׁעָרַ֧יִךְ תָּמִ֛יד יוֹמָ֥ם וָלַ֖יְלָה לֹ֣א יִסָּגֵ֑רוּ לְהָבִ֤יא אֵלַ֙יִךְ֙ חֵ֣יל גּוֹיִ֔ם וּמַלְכֵיהֶ֖ם נְהוּגִֽים׃ (ישעיהו ס, יא)

  36. עַל־חוֹמֹתַ֣יִךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם הִפְקַ֙דְתִּי֙ שֹֽׁמְרִ֔ים כָּל־הַיּ֧וֹם וְכָל־הַלַּ֛יְלָה תָּמִ֖יד לֹ֣א יֶחֱשׁ֑וּ הַמַּזְכִּרִים֙ אֶת־י יהוה אַל־דֳּמִ֖י לָכֶֽם׃ (ישעיהו סב, ו)

  37. מִֽי־יִתֵּ֤ן רֹאשִׁי֙ מַ֔יִם וְעֵינִ֖י מְק֣וֹר דִּמְעָ֑ה וְאֶבְכֶּה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אֵ֖ת חַֽלְלֵ֥י בַת־עַמִּֽי׃ (ירמיהו ח, כג)

  38. וְהֵטַלְתִּ֣י אֶתְכֶ֗ם מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יְדַעְתֶּ֔ם אַתֶּ֖ם וַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם וַעֲבַדְתֶּם־שָׁ֞ם אֶת־אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־אֶתֵּ֥ן לָכֶ֖ם חֲנִינָֽה׃ (ירמיהו טז, יג)

  39. כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יהוה נֹתֵ֥ן שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם חֻקֹּ֛ת יָרֵ֥חַ וְכוֹכָבִ֖ים לְא֣וֹר לָ֑יְלָה רֹגַ֤ע הַיָּם֙ וַיֶּהֱמ֣וּ גַלָּ֔יו יהוה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (ירמיהו לא, לה)

  40. כֹּ֚ה אָמַ֣ר יהוה אִם־תָּפֵ֙רוּ֙ אֶת־בְּרִיתִ֣י הַיּ֔וֹם וְאֶת־בְּרִיתִ֖י הַלָּ֑יְלָה וּלְבִלְתִּ֛י הֱי֥וֹת יֽוֹמָם־וָלַ֖יְלָה בְּעִתָּֽם׃ (ירמיהו לג, כ)

  41. כֹּ֚ה אָמַ֣ר יהוה אִם־לֹ֥א בְרִיתִ֖י יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה חֻקּ֛וֹת שָׁמַ֥יִם וָאָ֖רֶץ לֹא־שָֽׂמְתִּי׃ (ירמיהו לג, כה)

  42. לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יהוה עַל־יְהֽוֹיָקִים֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה לֹא־יִֽהְיֶה־לּ֥וֹ יוֹשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֣א דָוִ֑ד וְנִבְלָתוֹ֙ תִּֽהְיֶ֣ה מֻשְׁלֶ֔כֶת לַחֹ֥רֶב בַּיּ֖וֹם וְלַקֶּ֥רַח בַּלָּֽיְלָה׃ (ירמיהו לו, ל)

  43. וְכָשַׁלְתָּ֣ הַיּ֔וֹם וְכָשַׁ֧ל גַּם־נָבִ֛יא עִמְּךָ֖ לָ֑יְלָה וְדָמִ֖יתִי אִמֶּֽךָ׃ (הושע ד, ה)

  44. כִּ֤י אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יהוה חֶ֫פְצ֥וֹ וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃ (תהלות א, ב)

  45. י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה־דָּֽעַת׃ (תהלות יט, ג)

  46. אֱ‍לֹהַ֗י אֶקְרָ֣א י֭וֹמָם וְלֹ֣א תַעֲנֶ֑ה וְ֝לַ֗יְלָה וְֽלֹא־דֽוּמִיָּ֥ה לִֽי׃ (תהלות כב, ג)

  47. כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮ תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃ (תהלות לב, ד)

  48. הָֽיְתָה־לִּ֬י דִמְעָתִ֣י לֶ֭חֶם יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה בֶּאֱמֹ֥ר אֵלַ֥י כָּל־הַ֝יּ֗וֹם אַיֵּ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (תהלות מב, ד)

  49. יוֹמָ֤ם יְצַוֶּ֬ה יהוה ׀חַסְדּ֗וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שירה עִמִּ֑י תְּ֝פִלָּ֗ה לְאֵ֣ל חַיָּֽי׃ (תהלות מב, ט)

  50. יוֹמָ֤ם וָלַ֗יְלָה יְסוֹבְבֻ֥הָ עַל־חוֹמֹתֶ֑יהָ וְאָ֖וֶן וְעָמָ֣ל בְּקִרְבָּֽהּ׃ (תהלות נה, יא)

  51. לְךָ֣ י֭וֹם אַף־לְךָ֥ לָ֑יְלָה אַתָּ֥ה הֲ֝כִינ֗וֹתָ מָא֥וֹר וָשָֽׁמֶשׁ׃ (תהלות עד, טז)

  52. בְּי֥וֹם צָרָתִי֮ אֲדֹנָ֪י דָּ֫רָ֥שְׁתִּי יָדִ֤י לַ֣יְלָה נִ֭גְּרָה וְלֹ֣א תָפ֑וּג מֵאֲנָ֖ה הִנָּחֵ֣ם נַפְשִֽׁי׃ (תהלות עז, ג)

  53. וַיַּנְחֵ֣ם בֶּעָנָ֣ן יוֹמָ֑ם וְכָל־הַ֝לַּ֗יְלָה בְּא֣וֹר אֵֽשׁ׃ (תהלות עח, יד)

  54. יהוה אֱלֹהֵ֣י יְשׁוּעָתִ֑י יוֹם־צָעַ֖קְתִּי בַלַּ֣יְלָה נֶגְדֶּֽךָ׃ (תהלות פח, ב)

  55. יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא־יַכֶּ֗כָּה וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה׃ (תהלות קכא, ו)

  56. יֹ֣אבַד י֭וֹם אִוָּ֣לֶד בּ֑וֹ וְהַלַּ֥יְלָה אָ֝מַ֗ר הֹ֣רָה גָֽבֶר׃ (איוב ג, ג)

  57. צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִ֠יּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ׃ (איכה ב, יח)

  58. כַּאֲשֶׁ֨ר נָתַ֤תִּי אֶת־לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְלִרְאוֹת֙ אֶת־הָ֣עִנְיָ֔ן אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה עַל־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י גַ֤ם בַּיּוֹם֙ וּבַלַּ֔יְלָה שֵׁנָ֕ה בְּעֵינָ֖יו אֵינֶ֥נּוּ רֹאֶֽה׃ (קהלת ח, טז)

  59. תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ־קַשֶּׁ֣בֶת וְֽעֵינֶ֪יךָ פְתֻוּח֟וֹת לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־תְּפִלַּ֣ת עַבְדְּךָ֡ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִי֩ מִתְפַּלֵּ֨ל לְפָנֶ֤יךָ הַיּוֹם֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עֲבָדֶ֑יךָ וּמִתְוַדֶּ֗ה עַל־חַטֹּ֤אות בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וַאֲנִ֥י וּבֵית־אָבִ֖י חָטָֽאנוּ׃ (נחמיה א, ו)

  60. וַנִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל־אֱלֹהֵ֑ינוּ וַנַּעֲמִ֨יד מִשְׁמָ֧ר עֲלֵיהֶ֛ם יוֹמָ֥ם וָלַ֖יְלָה מִפְּנֵיהֶֽם׃ (נחמיה ד, ג)

  61. וּבְעַמּ֣וּד עָנָ֔ן הִנְחִיתָ֖ם יוֹמָ֑ם וּבְעַמּ֥וּד אֵשׁ֙ לַ֔יְלָה לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם אֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ־בָֽהּ׃ (נחמיה ט, יב)

  62. וְאַתָּה֙ בְּרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֔ים לֹ֥א עֲזַבְתָּ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר אֶת־עַמּ֣וּד הֶ֠עָנָן לֹא־סָ֨ר מֵעֲלֵיהֶ֤ם בְּיוֹמָם֙ לְהַנְחֹתָ֣ם בְּהַדֶּ֔רֶךְ וְאֶת־עַמּ֨וּד הָאֵ֤שׁ בְּלַ֙יְלָה֙ לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם וְאֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ־בָֽהּ׃ (נחמיה ט, יט)

  63. וְאֵ֣לֶּה הַ֠מְשֹׁרְרִים רָאשֵׁ֨י אָב֧וֹת לַלְוִיִּ֛ם בַּלְּשָׁכֹ֖ת (פטירים) [פְּטוּרִ֑ים] כִּֽי־יוֹמָ֥ם וָלַ֛יְלָה עֲלֵיהֶ֖ם בַּמְּלָאכָֽה׃ (דהי״א ט, לג)

  64. לִהְיוֹת֩ עֵינֶ֨יךָ פְתֻח֜וֹת אֶל־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתָּ לָשׂ֥וּם שִׁמְךָ֖ שָׁ֑ם לִשְׁמ֙וֹעַ֙ אֶל־הַתְּפִלָּ֔ה אֲשֶׁ֣ר יִתְפַּלֵּ֣ל עַבְדְּךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ (דהי״ב ו, כ)

  65. בַּ֭בֹּקֶר יָצִ֣יץ וְחָלָ֑ף לָ֝עֶ֗רֶב יְמוֹלֵ֥ל וְיָבֵֽשׁ׃ (תהלות צ, ו)

  66. בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף בַּבֹּ֖קֶר יֹ֣אכַל עַ֑ד וְלָעֶ֖רֶב יְחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל׃ (בראשית מט, כז)

  67. וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב׃ (שמות יח, ג)

  68. וַיַּרְא֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה לָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹשֶׂה֙ לָעָ֔ם מַדּ֗וּעַ אַתָּ֤ה יוֹשֵׁב֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְכָל־הָעָ֛ם נִצָּ֥ב עָלֶ֖יךָ מִן־בֹּ֥קֶר עַד־עָֽרֶב׃(שמות יח, יד)

  69. אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ הָאֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם׃ (שמות כט, לט)

  70. זֶ֡ה קָרְבַּן֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו אֲשֶׁר־יַקְרִ֣יבוּ לַֽיהוה בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ עֲשִׂירִ֨ת הָאֵפָ֥ה סֹ֛לֶת מִנְחָ֖ה תָּמִ֑יד מַחֲצִיתָ֣הּ בַּבֹּ֔קֶר וּמַחֲצִיתָ֖הּ בָּעָֽרֶב׃ (ויקרא ו, יג)

  71. אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ אֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם׃ (במדבר כח, ד)

  72. וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּ֨שֶׂם שָׁא֣וּל אֶת־הָעָם֮ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁים֒ וַיָּבֹ֤אוּ בְתוֹךְ־הַֽמַּחֲנֶה֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּכּ֥וּ אֶת־עַמּ֖וֹן עַד־חֹ֣ם הַיּ֑וֹם וַיְהִ֤י הַנִּשְׁאָרִים֙ וַיָּפֻ֔צוּ וְלֹ֥א נִשְׁאֲרוּ־בָ֖ם שְׁנַ֥יִם יָֽחַד׃ (שמואל א׳ יא, יא)

  73. וְהָעֹרְבִ֗ים מְבִיאִ֨ים ל֜וֹ לֶ֤חֶם וּבָשָׂר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְלֶ֥חֶם וּבָשָׂ֖ר בָּעָ֑רֶב וּמִן־הַנַּ֖חַל יִשְׁתֶּֽה׃ (מלכים א׳ יז, ו)

  74. ויצוהו הַמֶּֽלֶךְ־אָ֠חָז אֶת־אוּרִיָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן לֵאמֹ֗ר עַ֣ל הַמִּזְבֵּ֣חַ הַגָּד֡וֹל הַקְטֵ֣ר אֶת־עֹֽלַת־הַבֹּקֶר֩ וְאֶת־מִנְחַ֨ת הָעֶ֜רֶב וְֽאֶת־עֹלַ֧ת הַמֶּ֣לֶךְ וְאֶת־מִנְחָת֗וֹ וְ֠אֵת עֹלַ֞ת כָּל־עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֔ם וְכָל־דַּ֥ם עֹלָ֛ה וְכָל־דַּם־זֶ֖בַח עָלָ֣יו תִּזְרֹ֑ק וּמִזְבַּ֧ח הַנְּחֹ֛שֶׁת יִֽהְיֶה־לִּ֖י לְבַקֵּֽר׃ (מלכים ב׳ טז, טו)

  75. בַּ֭בֹּקֶר יָצִ֣יץ וְחָלָ֑ף לָ֝עֶ֗רֶב יְמוֹלֵ֥ל וְיָבֵֽשׁ׃ (תהלות צ, וֹ)

  76. מִבֹּ֣קֶר לָעֶ֣רֶב יֻכַּ֑תּוּ מִבְּלִ֥י מֵ֝שִׂ֗ים לָנֶ֥צַח יֹאבֵֽדוּ׃ (איוב ד, כ)

  77. בַּבֹּ֙קֶר֙ זְרַ֣ע אֶת־זַרְעֶ֔ךָ וְלָעֶ֖רֶב אַל־תַּנַּ֣ח יָדֶ֑ךָ כִּי֩ אֵֽינְךָ֨ יוֹדֵ֜ע אֵ֣י זֶ֤ה יִכְשָׁר֙ הֲזֶ֣ה אוֹ־זֶ֔ה וְאִם־שְׁנֵיהֶ֥ם כְּאֶחָ֖ד טוֹבִֽים׃ (קהלת יא, ו)

  78. וַיָּכִ֤ינוּ הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ עַל־מְכ֣וֹנֹתָ֔יו כִּ֚י בְּאֵימָ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם מֵעַמֵּ֖י הָאֲרָצ֑וֹת (ויעל) [וַיַּעֲל֨וּ] עָלָ֤יו עֹלוֹת֙ לַֽיהוה עֹל֖וֹת לַבֹּ֥קֶר וְלָעָֽרֶב׃ (עזרא ג, ג)

  79. לְֽהַעֲלוֹת֩ עֹל֨וֹת לַיהוה עַל־מִזְבַּ֧ח הָעֹלָ֛ה תָּמִ֖יד לַבֹּ֣קֶר וְלָעָ֑רֶב וּלְכָל־הַכָּתוּב֙ בְּתוֹרַ֣ת יהוה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (דהי״א טז, מ)

  80. וְלַעֲמֹד֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר לְהֹד֥וֹת וּלְהַלֵּ֖ל לַיהוה וְכֵ֖ן לָעָֽרֶב׃ (דהי״א כג, ל)

  81. הִנֵּה֩ אֲנִ֨י בֽוֹנֶה־בַּ֜יִת לְשֵׁ֣ם ׀ יהוה אֱלֹהָ֗י לְהַקְדִּ֣ישׁ ל֡וֹ לְהַקְטִ֣יר לְפָנָ֣יו קְטֹֽרֶת־סַמִּים֩ וּמַעֲרֶ֨כֶת תָּמִ֤יד וְעֹלוֹת֙ לַבֹּ֣קֶר וְלָעֶ֔רֶב לַשַּׁבָּתוֹת֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וּֽלְמוֹעֲדֵ֖י יהוה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְעוֹלָ֖ם זֹ֥את עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (דהי״ב ב, ג)

  82. וּמַקְטִרִ֣ים לַיהוה עֹל֣וֹת בַּבֹּֽקֶר־בַּבֹּ֣קֶר וּבָעֶֽרֶב־בָּעֶ֣רֶב וּקְטֹֽרֶת־סַמִּים֩ וּמַעֲרֶ֨כֶת לֶ֜חֶם עַל־הַשֻּׁלְחָ֣ן הַטָּה֗וֹר וּמְנוֹרַ֨ת הַזָּהָ֤ב וְנֵרֹתֶ֙יהָ֙ לְבָעֵר֙ בָּעֶ֣רֶב בָּעֶ֔רֶב כִּֽי־שֹׁמְרִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת־מִשְׁמֶ֖רֶת יהוה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאַתֶּ֖ם עֲזַבְתֶּ֥ם אֹתֽוֹ׃ (דהי״ב יג, יא)

  83. וּמְנָת֩ הַמֶּ֨לֶךְ מִן־רְכוּשׁ֜וֹ לָעֹל֗וֹת לְעֹלוֹת֙ הַבֹּ֣קֶר וְהָעֶ֔רֶב וְהָ֣עֹל֔וֹת לַשַּׁבָּת֖וֹת וְלֶחֳדָשִׁ֣ים וְלַמֹּעֲדִ֑ים כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֥ת יהוה: (דהי״ב לא, ג)

הפסוקים בהם הלילה קודם ליום והבוקר לערב:

  1. כִּ֤י רֶ֨גַע ׀ בְּאַפּוֹ֮ חַיִּ֪ים בִּרְצ֫וֹנ֥וֹ בָּ֭עֶרֶב יָלִ֥ין בֶּ֗כִי  וְלַבֹּ֥קֶר רִנָּֽה׃( תהלות ל, ו)  

  2. וְהָי֣וּ חַיֶּ֔יךָ תְּלֻאִ֥ים לְךָ֖ מִנֶּ֑גֶד וּפָֽחַדְתָּ֙ לַ֣יְלָה וְיוֹמָ֔ם וְלֹ֥א תַאֲמִ֖ין בְּחַיֶּֽיךָ׃ (דברים כח, סו)  

  3. חוֹמָה֙ הָי֣ו עָלֵ֔ינוּ גַּם־לַ֖יְלָה גַּם־יוֹמָ֑ם כָּל־יְמֵ֛י הֱיוֹתֵ֥נוּ עִמָּ֖ם רֹעִ֥ים הַצֹּֽאן  (שמואל א׳ כה, טז)

  4. לִֽהְיוֹת֩ עֵינֶ֨ךָ פְתֻחֹ֜ת אֶל־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם (מלכים א' ח, כט) 

  5. עֶ֤רֶב וָבֹ֣קֶר וְ֭צָֽהֳרַיִם אָשִׂ֣יחָה וְאֶֽהֱמֶ֑ה   וַיִּשְׁמַ֥ע קוֹלִֽי׃ (תהלות נה, יח)

  6. וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב למַּחֲנֶֽה׃ (שמות טז, יג)

  7. וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶֽאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֨קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ (שמות טז, ח)

  8. הַהֹלֵ֨ךְ לִפְנֵיכֶ֜ם בַּדֶּ֗רֶךְ לָת֥וּר לָכֶ֛ם מָק֖וֹם לַֽחֲנֹֽתְכֶ֑ם בָּאֵ֣שׁ ׀ לַ֗יְלָה לַרְאֹֽתְכֶם֙ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ וּבֶעָנָ֖ן יוֹמָֽם׃ (דברים א, לג)

  9. וְהָי֣וּ חַיֶּ֔יךָ תְּלֻאִ֥ים לְךָ֖ מִנֶּ֑גֶד וּפָֽחַדְתָּ֙ לַ֣יְלָה וְיוֹמָ֔ם וְלֹ֥א תַאֲמִ֖ין בְּחַיֶּֽיךָ׃ (דברים כח, סו)

  10. חוֹמָה֙ הָי֣וּ עָלֵ֔ינוּ גַּם־לַ֖יְלָה גַּם־יוֹמָ֑ם כָּל־יְמֵ֛י הֱיוֹתֵ֥נוּ עִמָּ֖ם רֹעִ֥ים הַצֹּֽאן׃ (שמואל א כה, טז)

  11. לִהְיוֹת֩ עֵינֶ֨ךָ פְתֻח֜וֹת אֶל־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתָּ יִהְיֶ֥ה שְׁמִ֖י שָׁ֑ם לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶל־הַתְּפִלָּ֔ה...׃ (מלכים א׳ ח, כט)

  12. אֲנִ֤י יהוה נֹֽצְרָ֔הּ לִרְגָעִ֖ים אַשְׁקֶ֑נָּה פֶּ֚ן יִפְקֹ֣ד עָלֶ֔יהָ לַ֥יְלָה וָי֖וֹם אֶצֳּרֶֽנָּה׃ (ישעיהו כז, ג)

  13. לַ֤יְלָה וְיוֹמָם֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה לְעוֹלָ֖ם יַעֲלֶ֣ה עֲשָׁנָ֑הּ מִדּ֤וֹר לָדוֹר֙ תֶּחֱרָ֔ב לְנֵ֣צַח נְצָחִ֔ים אֵ֥ין עֹבֵ֖ר בָּֽהּ׃ (ישעיהו לד, י)

  14. ... תֵּרַ֨דְנָה עֵינַ֥י דִּמְעָ֛ה לַ֥יְלָה וְיוֹמָ֖ם וְאַל־תִּדְמֶ֑ינָה כִּי֩ שֶׁ֨בֶר גָּד֜וֹל נִשְׁבְּרָ֗ה בְּתוּלַת֙ בַּת־עַמִּ֔י מַכָּ֖ה נַחְלָ֥ה מְאֹֽד׃ (ירמיהו יד, יז)

  15. לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃ (תהלות צא, ה)

  16. גַּ֣ם בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָמַ֣רְתִּי לָעָ֔ם אִ֣ישׁ וְנַעֲר֔וֹ יָלִ֖ינוּ בְּת֣וֹךְ יְרוּשָׁלִָ֑ם וְהָֽיוּ־לָ֧נוּ הַלַּ֛יְלָה מִשְׁמָ֖ר וְהַיּ֥וֹם מְלָאכָֽה׃ (נחמיה ד, טז)

מאמרים קשורים
Image by Mick Haupt
מועדי ישראל ומקורם 
מדוע חגי ישראל נחוגים בתאריכיהם? מספר היובלים עולה כי ארועים מכוננים בחיי האבות הם המקור למועדים מקודשים לכלל ישראל.
Image by Free To Use Sounds
מועדים שהעלמו מלוח השנה
במגילות בית המקדש מקומראן נמצא כי קיימים מועדי קודש נוספים בלוח השנה העברי, מועדים שהוצאו מן התורה, ולא בטעות.
Image by freestocks
 לוח השנה המקראי
לוח השנה היהודי המקורי נחשף מתוך ספר היובלים, ספר חנוך, ומגילת משמרות הכהונה. זה הלוח שקיימו אבותינו מזמן יציאת מצרים.