חקר התנ״ך ומגילות המקדש
הוצאה לאור של הספרים הגנוזים

לכל מגילות המקדש העוסקות בזמנים ובמועדים משותף לוח שנה בן 364 ימים. לצורך שחזורו אספנו עקרונותיו מתוך שבעה כתובים, עדים נאמנים: ספר חנוך, ספר היובלים, מגילת המשמרות, מגילת המועדים, מגילת המקדש, ומגילת מקצת מעשי התורה, על כל אלה פרטנו במאמרים נפרדים תמצאום בדף זה.

אנו נראה, שמרבית עקרונות הלוח מובאים בתורה גלויים ובהירים:

1. חודש האביב הוא החודש הראשון בשנה

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשֹׁון הוּא לָכֶם לְחדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ (שמות יב, כ)

שָׁמֹור אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הֹוצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָילָה׃ (דברים טז, א).

האביב מתחיל ביום השויון האביבי הוא היום שבו השמש מקיפה את קו המשווה, ביום הזה אורך היום והלילה שוים, ומכאן שמו.

ונאמר הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים כי למרבית העמים השנה מתחילה בחודש השביעי, בסתיו. ולנו תחילת השנה בפריחה והתחדשות. גם בתקופה מאוחרת גולי בבל ידעו זאת: בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן (ללוח העברי) הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן (בלוח הבבלי) בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן: (אסתר ג, ז).

2. היום הראשון בשנה הוא יום רביעי

היום הרביעי לבריאת השמים והארץ הוא יום בריאת המאורות ואיתם התחלת הזמן הארצי, הזמן עבור האדם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: (בראשית א, יד)

אם כן, מהו האור הנברא במאמר ׳ויהי אור׳ ביום הראשון לבריאה? ובכן זהו אור שבעת הימים, הוא האור שלאורו עשה אלהים מלאכתו: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְהוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא: (ישעיהו ל, כו)

לאור הזה אין עניין עם האנושי. 

3. ישנם 12 חדשים בשנה

שמואל הנביא ודוד המלך סידרו מחלקות לשרות המלך,ֿ מחלקה אחת לכל חודש מחדשי השנה: הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: עַל הַמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹנָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן יָשׇׁבְעָם בֶּן זַבְדִּיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: וכך כתובים שמות כל ראשי המשמרות לכל חודש עד לחודש האחרון: הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:  (דברי הימים א כד). גם לשלמה בן דוד היו 12 ניצבים, אחד לכל חודש, לכלכל אותו ואת ביתו: וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד לְכַלְכֵּל: (מלכים א׳ ד, ז).

חדשי השנה הם כמספר שבטי ישראל, ובכל התנ״ך לא נמצא חודש 13 או ׳עיבור׳

4. בכל חודש ישנם 30 ימים

המאורות היו למועדים וימים ושנים, אך נשים לב - לא לחדשים: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: (בראשית א, יד).

על אורך החודש מהתורה:

• חמישה חדשים במבול: וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם: (בראשית ז, כד)

• לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם: (וידבר יא, יט-כ)

• וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל: (במדבר כ, כט) 

• וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם: (דברים לד, ח)

יֶרַח ויָרֵחַ אינן מילה זהה

יֶרַח משמעו שלושים יום: וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים: (דברים כא, יג) ודברי התורה מפרשים היטב זה את זה, ולכן יָרֵחַ אינו מקיים חודש על אף הדמיון באותיות המילים יֶרַח ויָרֵחַ. ארכו של חודש ירחי הוא 29.5 ימים בממוצע, כלומר לעתים פחות ולעתים יותר. האומנם יתכן לוח שנה נאמן ומדוייק כאשר אורך החדשים אינו קבוע?

אוחזי הלוח ההלכתי תולים את ראיית הירק בפסוק עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים: ממזמור קד׳ בתהלות שעניינו מעשי ה׳ ית׳ בבריאה, ואינו עוסק בהוראת הלוח וקביעת מועדי חג. גם הניקוד מעיד: האות לְ׳ מנוקדת בשוא, ולכן אלו הם התוועדויות ולא המועדים בהא׳ הידיעה, שהם מועדי ה׳. ממגילת משמרות (4Q321) למדים שהירח המלא היה משמש לקביעת תחילת מחזור המשמרות בן 6 שנים אותו התחילה משמרת גמול, ולכן בהחלט עשה ה׳ את הירח לעזר בקביעת המועדים, אך לא בקביעת אורך החדשים.

לו היו אלו מועדי ה׳ החשובים ההם, היתה הל׳ בפסוק עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים מנוקדת בפתח, מעיד על כך המשך הפסוק: שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ, באשר ביאת השמש בשערי השמים היא הקובעת את הימים הפגושים עליהם נקרא מיד.

 5. ימי תחילת עונות השנה / ימים פגושים  

הימים הפגושים הם הימים שבין עונה לעונה, כלומר היום ה-91 שמסיים כל רבעון. לאחריו חל היום הראשון של העונה הבאה, ואלו נקודות זמן ידועות מימי חנוך: 1 לחודש הראשון, 1 לחודש הרביעי, 1 לחודש השביעי, 1 לחודש העשירי. ולראייה סיפור המבול, שהרי נח ובניו ונשותיהם ידעום, וידעו את מועד ראש השנה: בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: (בראשית ח, יג), תחילת הרבעון הרביעי: בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים: (בראשית ח, ה)

תחילת השנה

בחודש הראשון הוציאנו ה׳ ממצרים, בו הוקם המשכן, בו נכנסנו ארצה, בו המלך חזקיהו פתח דלתות בית ה׳, בו יסוד המעלה מבבל, בו החלו העולים לקדש את בית ה׳, ובו אחשוורוש הפיל הפור. זכרון תרועה חל ביומו הראשון של החודש השביעי: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: (ויקרא כג, כד)

6. כל מועד חל ביומו הקבוע בשבוע

   
   

 אנו מצווים בתורה לקיים את מועדים בימיהם הקבועים, כל מועד ביומו המיוחד:

בתורה שלושה מושגים לציון יום יחודי: ׳דבר יום ביומו׳, ׳במועדו׳, ׳בעצם היום הזה׳:

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: (ויקרא כג, לז)

בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכל חֻקֹּתָיו וּכְכל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ: (וידבר ט, ג)

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם: (שמות יב, יז)

7. מקראי קודש של המועדים וראשי חדשים לעולם לא יחולו בשבת

יחודה של השבת בנפרד מהמועדים מצויינת בשתי פרשיות המועדים שבתורה, האחת בספר ויקרא פרק כג, המדגישה שבתות ומועדים בנפרד: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהֹוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהֹוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: (ויקרא כג, ב-ד) ובסיום הפרשה: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהֹוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְהוָֹה וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיהוָֹה: (שם, לז-לח)

וכך בפרשיית המועדים שבספר ׳וידבר׳. בתחילה מצויינת השבת בנפרד גם מראשי החדשים וגם ממקראי הקודש של המועדים. (וידבר כח-כט)

שומרי משמרת המועדים

שמירת המועדים נתונה מאת ה׳ אך לכהנים, ובידוע שהזר הקרב אל הקודש יומת. הם האמונים על שמירת משמרת הקודש, שמהותה הקרבת הקרבנות במועדם: וְעַל רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לשְׁפֹּט בְּמִשְׁפָּטַי ושְׁפְּטֻהוּ וְאֶת תּוֹרֹתַי וְאֶת חֻקֹּתַי בְּכל מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ: (יחזקאל מד, כד) עליהם העבודה תמיד ולא על ידי זקני העם ואף לא המלך: וּלְכֹל הַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה לַשַּׁבָּתוֹת לֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפָּט עֲלֵיהֶם תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה: (דברי הימים א כג, לא).

ולא ישתנה ולעולם זאת על ישראל, הנה עד לימי המלך חזקיהו קיימו את מצוות התורה הכתובה: וּמְנָת הַמֶּלֶךְ מִן רְכוּשׁוֹ לָעֹלוֹת לְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב וְהָעֹלוֹת לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה: (דברי הימים ב לא, ג), וכדברי שלמה המלך: הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי לְהַקְדִּישׁ לוֹ לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת תָּמִיד וְעֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל: (דברי הימים ב ב, ג)

וכעת מובנת מנורת הזהב בת שבעת הקנים העשוייה מקשה אחת: המבנה השביעוני של הלוח המקיים 52 שבועות בשנה, בכל עונה 13 שבועות. ישנם שני מועדים בני 7 ימים, ספירת 7 שבועות בין מועדי הביכורים, שנת שמיטה מדי 7 שנים ושנת יובל מדי 49 שנים.

לוח השנה המקראי על כל מועדיו

ראוי להזכר: אף לא אחד מעקרונות הלוח המובאים בתנ״ך אינו משתקף בלוח ההלכתי. ראו טבלת השוואה בין שני הלוחות, מאירת עיניים.