חקר התנ״ך ומגילות המקדש
הוצאה לאור של הספרים הגנוזים

ספר היובלים שנמצא עם מגילות גנזך המקדש התברר זה מכבר במאמרים רבים באתרנו להיות ספר הלוח והמועדים החסר בתורה: ״זהו דבר מחלקות העתים לתורה ולתעודה ולמעשה השנים ולשבועי יובליהם בכל שני העולם אשר דבר מלאך ה׳ אל משה בהר סיני בעלותו לקחת את לוחות האבן התורה והמצווה בדבר ה׳ כדברו אליו עָלֵה אל ראש ההר״

הלא בתורה הצטונו על תאריכי מקראי הקודש מבלי לדעת ולהבין מדוע כל מועד ניתן בתאריכו, ויותר מכך - כיצד לחשב את השנים והחדשים, ומתי באמת מתחילה השנה ומה ארכה? והנה בספר היובלים מלבד כל תאריכי הלידות והארועים החשובים בחיי האבות, גם מועדי התגלות ה׳ אליהם. ימי המועדים הללו הפכו למועדי ישראל הידועים בתורה. זוהי רק סיבה אחת מרבות לכך שספר היובלים הוא אחד מכתבי הקודש החשובים של ישראל.

הבה נראה כיצד עקרונות הלוח שבמגילות המקדש ובתנ״ך מצטרפות ומתאימות לכל הוראות הלוח שבספר היובלים:

1. בריאת המאורות היא נקודת תחילת הזמן בארץ

״וביום הרביעי ברא את השמש והירח והכוכבים וישימם ברקיע השמים להאיר את הארץ ולממשלת היום והלילה ולהבדיל בין לילה ויום ובין חושך לאור. ויתן ה׳ את השמש לאות גדול על הארץ לימים ולשבתות ולירחים ולמועדים ולשנים ולשבתות השנים וליובלים ולכל עתות השנים.״

2. 364 ימים בשנה, המתחלקים ל- 52 שבתות

׳ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים כמספר הזה שלש מאות וששים וארבעה ימים יהיו שנה תמימה.׳

׳ויהי כל ימי שבת קודש ומצווה חמישים ושתים ימים בכל שנה תמימה ככה נחרת והוקם בלחות השמים ולא יעברוּ שנה אחת ללא זכרון:׳

3. ישנם 12 חדשים בשנה, בכל חודש 30 יום - לא על פי הירח אשר יטעה את ישראל

״והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים ויקדים משנה לשנה עשרה ימים. על כן תבואנה להם שנים אשר בהן ישחיתו ויעשו יום העדות לבוז ולטומאה ובלבלו כל ימי קודש בטמאים ויום טומאה ביום קודש כי ישחיתו הירחים והשבתות והחגים והיובלים.״ 

״ויעמדו המים על פני הארץ חמישה חודשים מאה וחמישים יום ותלך התבה ותנח על ראש לובר אחד הרי אררט.״ 

רבקה ליעקב: ״והרבה בניך בחייך והיו למספר ירחי השנה ובניהם ירבו ויגדלו מכוכבי השמים ומחול הים ירב מספרם.״

׳על כן אני מצווה ומעיד בך למען תעיד בהם כי אחרי מותך ישחיתו בניך ולא יעשו את השנה שלוש מאות שישים וארבעה ימים ועל כן יתעו בראש חודש ושבת ומועד וחג.״ כלומר, אם ימנה החודש על פי תנועת הירח לא יגיע ראש החודש ליומו המיועד:

4. ישנן 4 תקופות /עונות בשנה, 13 שבועות כל אחת

׳והאחד לחדש הראשון והאחד לחדש הרבעי והאחד לחדש השביעי והאחד לחדש העשירי ימי זכרון הם וימי מועד הם בארבע תקופות השנה כתובים וקיימים הם לעדות לעולם. וישימם נח לו לחגים לדרות עולם כי היה לו בהם זכרון. באחד לחודש הראשון נאמר לו כי יעשה תבה ובו יבשה האדמה ויפתח ויראה את הארץ. ובאחד לחדש הרביעי נסגר פי מעמקי תהום תחתיה והאחד לחודש השביעי נפתח כל פי מעמקי הארץ ויחלו המים לרדת את תהם תחתיה. ובאחד לחדש העשירי נראו ראשי ההרים וישמח נח. ועל כן שם אותם לו לחגים לזכרון עד עולם וכה הם שוּמים. ויעלום על לחות השמים שלושה עשר שבועות כל אחד מהם מזה עד זה זכרון מהראשון עד השני מהשני עד השלישי מהשלישי עד הרביעי.׳ 

5. כל מועד חל ביומו הקבוע בשבוע

• ״ולא ישחיתו את מועדה מימיה ומחגיה״, ״כי הכל יבוא אליהם כעדותם ולא יאבדו ולא ישחיתו חג.״

• ׳כי ידעתי אני ועתה הנני מגידך כי כן הספר כתוב לפני ותנתן בלוחות השמים חלוקת הימים כי ישכחו מועד וברית והלכו במועדי הגויים אחרי תעתועיהם ואחרי אוולת דעתם:׳ ׳ואם יעברו ולא יעשוּם כאשר צוּוה עליהם כולם ישחיתו את זמניהם והלכו השנים מזה והזמנים והשנים יעברו את חוקם: ושכחו כל בני ישראל ולא ימצאו את דרך השנים ושכחו חודש ושבת וחג ובכל חוק השנים יתעו:׳ 

6. חשיבות גדולה לקיום כל מועד ביומו הקבוע בשבוע

   
   

מהוראת זבח הפסח: ״וזכרת את היום הזה כל ימי חייך פעם בשנה ביומו ככל חוקתו ואל תחליף יום מימיו ואל תמר חודש באחר. כי חוק עולם הוא חרות על לוחות השמים לבני ישראל לעשותו בכל שנה ושנה פעם בשנה בכל דורותיהם ואין סוף הימים כי לעולם הושם. והאיש הטהור אשר לא יבוא לעשותו ביומו להביא קרבן ניחוח לפני ה׳ ביום חגו ולאכול ולשתות ביום חגו ונכרת האיש ההוא הטהור והקרוב, כי קרבן ה׳ לא הביא בעתו ונשא האיש את עוונו לנפשו.״

ובאו בני ישראל ועשו את הפסח בעתו ביום הארבעה עשר לחודש הראשון בין הערבים משלישית היום עד שלישית הלילה כי שני חלקי היום ניתנו לאור ושלישית לערב. זה הוא אשר צווך לעשותו בין הערבים ולא יהיה זבחו כל עת האור כי אם בעת קרוב הערב ואכלוהו לעת ערב עד שלישית הלילה והנותר מכל בשרו משלישית הלילה באש ישרפוהו. ולא יבשלוהו במים ולא יאכלהו נא כי אם צלוי באש ראשו על קרביו ועל כרעיו, וכל עצם לא תשבר בו כי לא נשברה מבני ישראל כל עצם. על כן צווה ה׳ את בני ישראל לעשות את הפסח ביום מועדו כי יום חג הוא ויום מצווה ולא יעברו בו יום מיום וחודש מחודש כי ביום חגו יעשה. ואתה צו את בני ישראל ועשו את הפסח בימיהם בכל שנה פעם בשנה ביום מועדו ובא לזכרון לפני ה׳ ניחוח ולא תבוא עליהם מגפה להרוג ולנגוף בשנה ההיא בעשותם את הפסח במועדו ככל אשר צוו.

 7. לא יחול מקרא קודש של מועד ביום השבת

׳ביום הזה וברכתם את ה׳ אלהיכם אשר נתן לכם יום שבתון ויום מלוכה וקדוש היום הזה לכל ישראל בימיכם ובכל הימים. כי גדול הכבוד אשר נתן לישראל לאכל ולשתות ולשבוע ביום השבתון הזה ולנוח ביום ההוא מכל מלאכה אשר היא מלאכת אדם כי אם להקטיר קטורת ולהביא מנחה לפני ה׳. המלאכה הזאת לבדה תעשה בימי השבת בבית מקדש אלהיכם לכפר על ישראל ובאה תמיד יום יום לזכרון כאשר צוויתיך.

השחתת השבתות - מבלי לוח מועדים קבוע שבו כל מועד חל ביומו המיועד בשבוע, כמו בלוח הירחי-שמשי שבהלכה,

במקרא קודש של מועד ניתן לבשל ולאפות: וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם: (שמות יב, טז) הדבר עומד בסתירה למצוות השבת בה אלו באיסור.

לאורך כל ספר היובלים המועדים ניתנים בתאריכיהם המיועדים.