תוספות למהדורה השנייה של ספר חנוך

 הקדמה לספר

במאות השנים הרבות מאז הוצא ספר חנוך מכתבי ישראל, היה נצור ביד נוצרים. חנוך א׳ הובא מן הכנסיה האתיופית העתיקה במאה ה-18 על ידי הכומר ג׳יימס ברוס, ותורגם על ידי אוגוסט דילמן, תאולוג נוצרי. הארכיבישופ ריצ׳רד לורנס והכומר ר.ה.צ׳ארלס אף הם חקרוהו ותרגמוהו, וכשנתגלה בין אסופת־ענק של מגילות תנ״ך ומקדש במדבר יהודה, נשלחו הכמרים ג׳וזף מיליק ורולנד דה־וו לחקרו. כולם תמימי דעים: זהו כתב קודש קדום ששפת המקור שלו היא עברית, עם מקטעים רבים בעלי רצף סיפורי משובש. גם חנוך ב' נשמר בין כתבי הכנסייה הסלאבית, והובא ותורגם באותה תקופה על ידי אותם מתרגמים.

אלה השליחים, שפתם אינה שפתנו ואלוהיהם אינו אלוהינו. כאשר ספר חנוך א' התגלה בגנזך בית המקדש[1] יחד עם מאות מגילות תנ"ך, סדרי מקדש, מגילות מועדים, צוואות ומכתבים, נדרשנו לחקירה המבטלת את ההנחה שנכתב בימי בית שני[2] ושאינו כתב קודש, ופנינו ללמוד ולחקור אותו בדרך הנאמנה לדבר אלוהי ישראל. אכן, מי שנאמן לכתוב בתנ״ך ולא הטהו יצר לבו ממסילת היושר, יראה שהספר טהור בכל ענייניו: עלילתו תואמת את עדות התורה, מצוותיו טהורות וזהות למצוות התורה, נבואותיו זהות לנבואות נביאינו, ולוח השנה בן 364 ימים המובא בו, הוא הלוח ששמרו כהנינו. באותו האופן בדקנו את ספר חנוך ב׳, אשר התגלה להיות כתב אמת אף הוא.

בחרנו בתרגום אברהם כהנא הקרוב ללשון הקודש כבסיס לנוסחנו, ונעזרנו במגילות ספר חנוך שלא היו זמינות למתרגמי העבר. מחנוך א׳ הסרנו כפילויות, החזרנו קטעים למקומם המקורי, ושילבנו את פרקי חנוך ב׳ תוך שמירה קפדנית על הרצף הסיפורי ועל קולו הייחודי של חנוך. ידע נא הקורא שנוסחנו שונה מנוסח התרגום המוכר, ויראה כיצד משפטי הספר המאוחד ומחקריו הולכים בדרך אחד עם חוקות השכל הישר הנטוע בכולנו, ודעת לנפשו ינעם.

אמנם קריאת הנוסח המאוחד תועיל להבנת החלק המחקרי, אך ניתן גם לקרוא את ספר חנוך א׳ וספר חנוך ב׳ בנפרד זה מזה, בעזרת הסימונים שנתנו לצורך כך בספר.

 לוח תוכן לחלק ב׳ - מחקרי ספר חנוך

פרק 1 - ספר חנוך א׳

א.   ספר חנוך מחבש

ב.   חנוך א׳ ושייכותו לתנ״ך

ג.   המפתח להבנת מצוות התורה

ד.   חנוך א׳ וספר היובלים בגנזך בית המקדש

ה.   ספר חנוך ומגילת הענקים

פרק 2 - ספר חנוך ב׳

א.   מקטעים מחנוך א׳ בתוך חנוך ב׳

ב.   חנוך ב׳ בתנ״ך: מצוות, חכמה ונבואה

ג.   שבעת הרקיעים

ד.   חשד לתוספת זרה

פרק 3 - הנוסח המאוחד

א.   חנוך א׳ וחנוך ב׳ משלימים זה את זה

ב.   אזכורי חנוך בספר היובלים

ג.   אזכורי חנוך בצוואות השבטים

ד.   ספרי חנוך בספרות ההלכה

ה.   חנוך ג׳ בספר הישר

חלק ג׳ – לוח השנה המקראי

1.    לוח השנה בחנוך א׳ (נמצא בחלק ב׳ פרק א׳ סעיף 4)

2.    לוח השנה בחנוך ב׳ (נמצא בחלק ב׳ פרק ב׳ סעיף 4)

3.    השוואת לוח חנוך, היובלים והמגילות (נמצא בחלק ב׳ פרק א׳ סעיף 5)

4.    לוח שנתי למקראי קודש ומועדים (נמצא בחלק ג׳ סעיף 2 פרק ג׳)

5.    הצעה: שיטה לאיפוס שנת השמש (נמצא בחלק ג׳ סעיף 2 פרק ד׳)

חלק ד - מגילות חנוך

הפרקים החדשים

חלק ב פרק 1 סעיף א – ספר חנוך מחבש

במאה ה-18 שלחה הכנסיה את ׳חוקר ארצות׳ ג׳יימס ברוס (1730-1794) לחבש בחיפוש אחר כתבי דת עתיקים. הוא חזר באניה עמוסה כתבי קודש ודברי ימים, ובינהם אוצר - תנ״ך נדיר. אלכסנדר מוריי, שאסף והכין את שלל ברוס למכירה פומבית ב׳כריסטיס׳, כתב על הממצא[3]:

״התנ״ך מכיל 5 כרכים בגודל 35 ס״מ אורך ו- 30 ס״מ רוחב כל אחד. בכרך הראשון - בראשית ושמות, בכרך השני - ויקרא, וידבר, דברים, בכרך השלישי - יהושע, שופטים, רות, דברי הימים 1+2, שמואל א+ב, מלכים א+ב, בכרך הרביעי - ספר הנביא חנוך, איוב, ישעיהו, הושע, עמוס, מיכה, יואל, עובדיה, יונה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה, מלאכי, משלי שלמה, חכמת שלמה, קהלת, שיר השירים, שושנה, ספר דניאל, בכרך החמישי - ירמיהו, איכה, יחזקאל, עזרא, נחמיה. חמשת הכרכים מכילים את כל ספרי הקודש של התנ״ך למעט ספר התהלות[4] כל דף בספר מחולק לשלושה טורים.

הספרים הועתקו בגונדר עבור ברוס מתוך כתב־יד ששימש את הכנסייה היוונית באלכסנדריה בתקופה רחוקה ולא ידועה[5]. עותקים מכתב היד מאד נדירים בחבש, גם בכנסיות, וניתן למצוא חלקים מהתנ״ך אך לא בשלמות. חלק מהספרים מוזנחים לגמרי והיה צורך לחלצם מאבק. העותק שנאסף על ידי מר ברוס גרם טרחה והוצאות רבות בטרם הושלם, ובטרם השלים את מה שטרם נעשה לפניו, והוא שבחזקת אירופה יהיו כלל כתבי היד של אתיופיה. יש להתייחס לכתב היד כעל ׳יחידאי׳ ולתמחרו בהתאם, הוא מכיל את העותק הקדום ביותר של הספטואגינטה.[6] 

ספר הנביא חנוך שבכרך 4 בכתב היד הוא בן 32 דפים, כתוב ביופי ובצפיפות. הוא מחולק ל- 96 פרקים ו- 19 חלקים בחלוקה בה אין קשר לפרקי הספר ומבלי קשר לנושאי העבודה[7]. הלשון היא האתיופית הטהורה ביותר, ייחודית משאר הספרים בכבוד ובסגנון. ספר חנוך הזה הובא לאירופה ע״י מר ברוס ושלושת העותקים היו שייכים לו במקור, כיום אחד בפריז, אחד באוקספורד והשלישי באוסף הזה, שנמסר לבית המכירות כריסטיס.״

ולסיכום: ספר חנוך הוא מספרי התנ״ך, ראשון לנביאים, עתיק מאד, ומכובד משאר הספרים.״

גילויו של ספר חנוך בתוך כתב היד העתיק של התנ"ך שהביא ג'יימס ברוס מאתיופיה מעיד על מעמדו המיוחד.

חלק ב׳ פרק 1 סעיף ד. חנוך א׳ וספר היובלים בגנזך בית המקדש 

מאז שהדיחה ההגמוניה המתיוונת את כהני ה' מהמקדש ועד ימינו, הלוח ההלכתי[8] נשמר בקנאות. זוהי אחת משתי סיבות מרכזיות לכך שמגילות מדבר יהודה מעולם לא זוהו בפומבי עם גנזך בית המקדש, חרף העובדה שהממצאים מדברים בעד עצמם: בגנזך נמצאו העתקות רבות של כתבים יחידאים הנזכרים בתנ״ך, כגון כתב תבנית המקדש שניתן לדוד, סדרי טהרה ועבודה במקדש, רשומות ארוכות שנים של מועדים ומחלקות כהנים ופקודתם[9], מגילת משפט המלוכה לשמואל, מגילת משפטי המלחמה - כולן כתובות בעברית, בארמית מקראית, ובכתב העברי הקדום דעץ[10], במרביתן מערכת סימנים אחידה המזוהה עם סופרים[11].

לכל המגילות משותף לוח שנה בן 364 ימים המתחיל באביב, לוח שמשקף את החוקיות השביעונית של הזמן המיוצגת על ידי מנורת המקדש. השנה מכילה 52 שבועות ב-12 חודשים, המתחלקים לארבע עונות בנות 13 שבועות כל אחת, וכן שמיטות ויובלים. חשיבות המספר שבע מתבטאת בקביעות מועדי החגים בימי השבוע: ראש השנה (1.1) חל תמיד ברביעי, יום בריאת המאורות ותחילת הזמן עבור האדם; זבח הפסח (14.1) חל תמיד בשלישי, יום יציאת מצרים: וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם: (שמות יב, נא), ויום הכיפורים (10.7) חל תמיד ביום הששי: כִּי כׇל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ: (ויקרא כג, כט). בלוח זה, מקראי הקודש לעולם אינם חופפים את קדושת השבת.

הסיבה השניה להסתרת התגלית היא העדרן המוחלט של הלכות התורה שבעל־פה מהמגילות, כמו גם מהתנ״ך כולו. האין זו הוכחה היסטורית לכך שההלכה היא יצירה אנושית מאוחרת, נפרדת מהתורה הכתובה? בכתבי נבואה, דברי ימים ומכתבים ששלחו כהני הצדק ועדתם אל מחליפיהם במקדש המטומא, הזהירו מאי קיום המועדים בזמנם ואי קיום המצוות ככתבן, ומתוך כן אנו שומעים לא: מעולם לא נמסרה תורה שבעל-פה למשה בסיני[12].

שתי הסיבות הללו, לוח השנה המקראי והעדר ההלכות, מסבירים מדוע ספר חנוך וספר היובלים הורחקו ממעמדם ככתבי קודש, אך מציאתם בין כתבי הגנזך ובעותקים רבים [13], מבטלת את היותם ׳אפוקריפה׳[14] ומערערת כל טענה שמצמצמת אותם לתופעה ספרותית מאוחרת. עדותם הפנימית מתאששת ברוב הדר: חנוך בן ירד כתב את ספרו ״ועתה בני שימו מחשבה זאת על לבכם ושמעתם לדברי חנוך אביכם כי מפי ה׳ אני דובר אליכם״, ואת ספר היובלים כתב משה ע״ה: ״זה דבר מחלקות העתים לתורה ולתעודה ולמעשה השנים ולשבועי יובליהם בכל שני העולם, אשר דבר מלאך ה׳ אל משה בהר סיני בעלותו לקחת את לוחות האבן התורה והמצווה, בדבר ה׳ כדברו אליו עָלֵה אל ראש ההר״.

---

הערות

[1] על זיהוי גנזך בית המקדש בסעיף ד׳

[2] על אף שאין ולו מתרגם או חוקר אחד שלא אחז בהנחה זו, לא הביאו ולו ראייה אחת.

[3] מתורגם מתוך: Aethiopic and other oriental manuscripts collected by James Bruce taken from catalogue made by Alexander Murray 1827

[4] אשר מצא בנפרד ונערך ע״י לודולף בשנת 1701.

[5] במחקר מוצע שהספר תורגם לגעז מיוונית שתורגמה מעברית.

[6] תרגום השבעים ג.פ.

[7] כבר בעותק החבשי מועדת העתקה משובשת רצף סיפורי.

[8] ההגמוניה הפרושית החדשה ייבאה את הלוח הירחי-שמשי מבבל, על הכרח ראיית הירח לקביעת חדשיו, על שמות חדשיו כשמות אליליו ועל העיבור הזר והמוזר על אף האזהרה: וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כׇּל הַשָּׁמָיִם: (דברים ד, יט)

[9] בהתאמה לסדר מחלקות הכהונה שחילקו דוד המלך וצדוק הכהן, דברי הימים א פרק כד.

[10] דעץ או פלאו, הכתב המקודש שנתן בו ה׳ את התורה, הוחלף בכתב הארמי/אשורי שהיה מוכר וידוע לשבי בבל בכוונה ורצון בימי שיבת ציון על ידי עזרא וחכמי הדור ההוא. בכך הרחיקו את היהודים מן הפירושים והנוסחאות שהוסיפו השומרונים לכתבי התורה שבידיהם. מזו הסיבה יש לבטל מכל וכל את דברי החופאים נסתרות על צורת הכתב הארמי, כי איננו עברי, והבן.

[11] לשכות סופרים היו גם היו בבית המקדש: וַיִּקְרָא בָרוּךְ בַּסֵּפֶר אֶת דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֵּית יְהוָה בְּלִשְׁכַּת גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן הַסֹּפֵר בֶּחָצֵר הָעֶלְיוֹן: (ירמיהו לו, י)

[12] עדות נוספת וחיה לכך היא עדת הקודש האתיופית ׳ביתא ישראל׳ המקבלת רק את התנ״ך, ספר חנוך וספר היובלים. בגלותם הרחוקה חס עליהם ה׳ ולא נכפתה עליהם ספרות ההלכה, הנדחית על ידי כהניה וזקניה בשתי ידיים.

[13] וכה מספר עותקי מגילות התנ״ך: 24 עותקי בראשית, 18 שמות, 18 ויקרא, 11 במדבר, 26 דברים, 4 שמואל, 36 תהלות, 6 איוב, 21 ישעיהו, 8 דניאל, 6 ירמיהו, 6 יחזקאל, 10 משנים עשר הנביאים, 25 חנוך, 21 ספר היובלים, 10 ספר הענקים.

[14] ספרים שכתבו מייסדי הנצרות כדי למלא את החלל שבין חתימת התנ״ך ועד כתיבת האון-גליון.

---

לקבלת קובץ להדפסה בעיצוב תואם לספר כתבו אלינו goder-peretz7@gmail.com