תוספות למהדורה השנייה של ספר חנוך

 הקדמה לספר

במאות השנים הרבות מאז הוצא ספר חנוך מכתבי ישראל, היה נצור ביד נוצרים. חנוך א׳ הובא מן הכנסיה האתיופית העתיקה במאה ה-18 על ידי הכומר ג׳יימס ברוס, ותורגם על ידי אוגוסט דילמן, תאולוג נוצרי. הארכיבישופ ריצ׳רד לורנס והכומר ר.ה.צ׳ארלס אף הם חקרוהו ותרגמוהו, וכשנתגלה בין אסופת־ענק של מגילות תנ״ך ומקדש במדבר יהודה, נשלחו הכמרים ג׳וזף מיליק ורולנד דה־וו לחקרו. כולם תמימי דעים: זהו כתב קודש קדום ששפת המקור שלו היא עברית, עם מקטעים רבים בעלי רצף סיפורי משובש. גם חנוך ב' נשמר בין כתבי הכנסייה הסלאבית, והובא ותורגם באותה תקופה על ידי אותם מתרגמים.

אלה השליחים, שפתם אינה שפתנו ואלוהיהם אינו אלוהינו. כאשר ספר חנוך א' התגלה בגנזך בית המקדש[1] יחד עם מאות מגילות תנ"ך, סדרי מקדש, מגילות מועדים, צוואות ומכתבים, נדרשנו לחקירה המבטלת את ההנחה שנכתב בימי בית שני[2] ושאינו כתב קודש, ופנינו ללמוד ולחקור אותו בדרך הנאמנה לדבר אלוהי ישראל. אכן, מי שנאמן לכתוב בתנ״ך ולא הטהו יצר לבו ממסילת היושר, יראה שהספר טהור בכל ענייניו: עלילתו תואמת את עדות התורה, מצוותיו טהורות וזהות למצוות התורה, נבואותיו זהות לנבואות נביאינו, ולוח השנה בן 364 ימים המובא בו, הוא הלוח ששמרו כהנינו. באותו האופן בדקנו את ספר חנוך ב׳, אשר התגלה להיות כתב אמת אף הוא.

רוצה להמשיך לקרוא?

רק המנויים של goder-peretz.com יכולים לקרוא את הפוסט הזה.

הצטרפות לתוכנית מנויים