סיפור סופר לנו: ״נוצרים חילקו התנ״ך לפרקים״, והוכחה הביאו: ה׳וולגטה׳, התרגום הלטיני לביבליה הנוצרית שכוללת גם את ספרינו, מפעל שהחל במאה הראשונה לספירתם ונסגר בסוף המאה הרביעית לאחר תום חיבור והוספת ספרוניהם, ובו אותה חלוקה. ומה הדבר מוכיח? לא כלום.

אך האגדה מספרת שביקשו הנוצרים להתווכח עם היהודים על פסוק זה או אחר, ולשם קלות ההתמצאות החליטו לחלק בעצמם כראות עיניהם את התנ״ך לפרקים. נזכור, שלא היה ויכוח בין נוצרים ויהודים באותה העת, הפולמוס הזה החל מאות שנים לאחר מכן.

הרי ספרוני ה״ברית החדשה״ לא נכתבו לפני סוף המאה השנייה, והפיכת אוכלוסיית העולם לנוצרית לא היתה מכוונת בתחילה כלפי היהודים כי אם אל העמים הפגאנים, והדבר מעוגן בכתביהם במוצהר, כמו ב׳איגרת של פול אל הגלטים׳, המבטלת את מצוות התורה מכל וכל, ומשאירה רק את האמונה בלב. פול היה אחד השליחים הפעילים ביותר ביצירת הנצרות כפי שהיא מוכרת לנו כיום.

לדברי אתר נוצרי משיחי בשם ״ישוע״ ישנו קשר הדוק בין תנא ידוע לאותו פול: ״פחות ידוע כי רבי אליעזר היה אחיינו של שאול התרסי, הוא השליח פול, וכי רבי אליעזר האמין במשיח ישוע ושמר על קשרים טובים עם מי שנקראו "נצרנים" באותה תקופה״. לא הופתענו. ספרות ההלכה רוויה סממנים נוצריים, ואכן החבלה בחלוקת הפרקים נעשתה במקביל ללוח הזמנים של המשנה.

על כל פנים ידוע שבין המתנצרים הראשונים היו יהודים שנהו אחר הזרם החדש, כפי שמתואר במגילת ברית דמשק, ואנו קראנוה ׳מגילת כהני הצדק׳: חוקרים שקראו למגילת ״ברית דמשק״ בשמה ביקשו להטעות, שכן מן המגילה עולה שהבאים בברית דמשק הם הבאים בברית החדשה, הם הנוצרים:  ״ויפנו בשרירות לבם כל האנשים אשר באו בברית החדשה בארץ דמשק ושבו ויבגדו ויסורו מבאר מים החיים לא יחשבו בסוד עם ובכתבם לא יכתבו״... ״ואמנה אשר הקימו בארץ דמשק והוא ברית החדשה ולא יהיה להם ולמשפחותיהם חלק בבית התורה״.

הבה נניח לרגע שהאגדה נכונה ואכן הנוצרים ביצעו הפשע, יהיה עוד יותר קשה לקבל את רפיסותם של המסכימים לכך - הלא הם התנאים המהוללים - הגוף הלא יהודי שעסק בכתיבת התושב״ע, וילך נא הקורא התוהה והחכם ויבדוק ויחקור וידרוש אחר מוצאם של כל אחד מן התנאים. ויש לדרוש - האם יתכן שהמחלקים או המסכימים לחלוקה שייכים לעם ה׳? ובכן, צריך להיות רשע מאד או שׂונא מאד או שניהם, בכדי להסכים עם עוול שכזה לכתובים, והמסכימים למעשה אחראים לו לא פחות מהעושים אותו, בבחינת יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם׃ (דברים ג, יד)

עורו נא! ״התורה שבעל פה״ לא נקראת כך על כי עברה פה לפה מדור לדור במשך 500 שנים ויותר, שהוא טיעון לא אמין לכשעצמו, אלא משום שהיא ׳בָּעלת פה׳ וקוראת לעבוד עבודה אחרת, שונה וזרה לנו, עבודת הבעל והאשרה - השמש והירח המשותפת לכל העמים מלבד ישראל.

מתוך דברים ברורים שנאמרו בפני כל קהל ישראל בפרשת ניצבים משתמע שכל עבודת אלהים אחרים היא עבודה למוות ולרע, ונציג הרשע ידוע לכל.

רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע: אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם: הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: (דברים ל, טו-כ)

שינוי גבולות סיפור הוא מהקלקולים החמורים ביותר, המשבשים את דעת לומדי התורה, ומאחר ולתקן באנו, אספנו את כל המקרים כולם מן התורה בהם חלו שינויים בגבולות הספור על ידי חלוקה קלוקלת לפרקים.