בתורה מצויין ראש השנה בפסוק הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשֹׁון הוּא לָכֶם לְחדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ אך היום אינו מוזכר בה כמקרא קודש, גם ברשימת המועדים שבספר ויקרא כג׳ ובספר וידבר כח-כט, נעדרת הוראת מועד ראש השנה. לעומת זאת, בספר היובלים ובמגילת המקדש האחד לחודש הראשון בשנה הוא תאריך חשוב ביותר בו קרו ארועים מכוננים בחיי אבותינו, זהו מקרא קודש ובו אסורה מלאכת עבודה, ואת קרבנו יש להקריב בנוסף לקרבנות ראש כל חודש. אמנם הכנת מזון מותרת ככל מקרא קודש, רק בשבת וביום הכפורים ׳כל מלאכה׳ כולל הכנת מזון אסורה.

אלו אזכורי היום הראשון לשנה מכל הכתובים:

התנ״ך - כל הארועים שקרו בראש השנה קשורים לקודש:

1. הארץ התיבשה ונטהרה - וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. 

2. הקמת המשכן - בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן באֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד: (שמות מ, ב).

3. החלו לקדש את בית המקדש במצוות חזקיהו: וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ (דהי״ב כט, יז)

4. הקמת בית המקדש השלישי - כֹּה אָמַר יהוה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תִּקַּח פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְחִטֵּאתָ אֶת הַמִּקדָּשׁ׃ (יחזקראל מה, יח).

5. יסוד המעלה מבבל - כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל: (עזרא ז, ט)

6. כילו להפריד נכריות מזרע הקודש - וַיְכַלּוּ בַכֹּל אֲנָשִׁים הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נׇכְרִיּוֹת עַד יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן׃  (עזרא י, יז)

ספר היובלים, צוואת לוי

1. זהו הראשון בארבעת הימים הפגושים [שבין עונה לעונה] ונקרא יום זכרון ויום מועד: ״והאחד לחדש הראשון והאחד לחדש הרבעי והאחד לחדש השביעי והאחד לחדש העשירי ימי זכרון הם וימי מועד הם בארבע תקופות השנה״ (היובלים ו).

2. אברהם בונה מזבח - ויהי בשנה הראשונה בשבוע השביעי בראש החודש הראשון ויבן מזבח בהר ההוא ויקרא בשם יהוה אתה אלהַי אל עולם: ויעל על המזבח עולה לה׳ כי יהיה איתו ולא יעזבנו כל ימי חייו: (היובלים יג).

3. יצחק בונה מזבח ומקריב בו קרבן בבאר שבע, ארוע מכונן בחייו: ויעל משם באר שבע בשנת אחת לשבוע הראשון ביובל הארבעים וארבעה: וירא אליו ה׳ בלילה ההוא בראש החודש הראשון ויאמר אליו אני אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך וארבה את זרעך כחול הים בעבור עבדי אברהם: ויבן מזבח במקום אשר בנה אברהם אביו ראשונה ויקרא בשם ה׳ ויקרב קרבן לאלהי אברהם אביו: (היובלים כד)

4. זהו יום חלום הסולם המוצב ארצה, ויום נדרו להקים בית אלהים בבית אל - ויבוא אל לוז אשר בהרים אשר היא בית אל בראש החודש הראשון בשבוע הזה: ויבא אל המקום בערב ויסר מן הדרך מערבה לדרך בלילה ההוא וישן שם כי בא השמש: וידר יעקב נדר לה׳ לאמר אם יהיה ה׳ עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך בו ונתן ה׳ לי לחם לאכל ובגד ללבוש ושבתי בית אבי בשלום: והיה ה׳ לי לאלהים והאבן הזאת אשר שמתי במקום הזה לאות תהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי אעשרנו לך אלהי: (היובלים כז)

5. היום שבו נולד לוי בן יעקב, הראשון לכהונה: יבא יעקב עוד אל לאה ותהר ותלד לו בן שלישי ויקרא שמו לוי בראש החודש הראשון בשנת שש לשבוע ההוא: (היובלים כח, צוואת לוי)

6. זהו מועד הכניסה לארץ הקודש בסוף היובל החמישים בימי יהושע לפי מגילת ספר יהושע.

ממגילת המקדש

//ובאחד לחודש ה‏ראישון ראוש חודשים ראישון הוא לכמה לחודשי‏ השנה כול מלאכת עבודה לוא תעשו: ועשיתמה שעיר עזים לחטאת‏ לבד הוא יעשה לכפר עליכמה: ועשיתמה עולה פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים מ‏ל‏בד עולת החודש: ומנחה שלושה עשרונים סולת בלולה בשמן‏ מחצית ההין‏ לפר האחד ויין לנסך מחצית ההין ריח ניחוח ליהוה: ושני‏ עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן שלישית ההין ויין לנסך תקריבו‏ שלישית‏ ההין לאיל ה‏אחד אשה ריח ניחוח ליהוה: ועשרון‏‏ סולת‏ מנחה בלולה בשמן רביעית ההין ויין לנסך תקריבו‏ רביעית ההין לכבש‏ האחד כבשים ולשעיר://

ביום 1.1 קרו ארועים משמעותיים ועם זאת הוראת היום הזה נשמטה מן התורה.

ובכן מהי הסיבה שנעדרת הוראת מקרא קודש ביום שחשיבותו והקשר שלו לקדושה אינו מוטל בספק?

האומנם כל המגילות מזוייפות ויד נעלמה העלת מניע לא ברור הגתה והוסיפה את המועד לכתובים?

מאחר ותוכן המגילות נבדק ונמצא נאמן לאמת, נשארת האפשרות שנייה, לפיה הוסרו פסוקים מן התורה. לא נתפלא ולא נזדעזע מידם המשחיתה של בעלי המסורה, הלא מצאנו מועד שהוסר מהתורה בספר נחמיה: וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: (נחמיה י, לה).

ומצאנו הוכחה בלתי ניתנת לערעור במקטע מגילה מספר ויקר, ועוד מצאנו אזכורו בפירוט רב במגילת המקדש ובספר היובלים, ניתן לקרוא על כך בהרחבה כאן.

נסביר את מניעיהם של המחבלים:

לעומת לוח השנה המקראי בו חודש האביב הוא הראשון בו, הלוח הירחי האלילי המוחל בישראל מתחיל בחודש השביעי, בסתיו. הלוח הירחי אינו מן התורה והוא יובא לישראל לאחר עזיבת כהני הצדק את בית המקדש, עם התחלפות השלטון ליווני. אז השליטה עברה ל׳חכמים׳ שקבעו את תחילתו של כל חודש על פי ראיית הירח תוך שימוש בשיטות בבליות לחישוב המועד בהתאמה ללוח המטוני, שהוא לוח בו ישנם 7 עיבורים בכל 19 שנים, לעיבור השנה אין זכר בתנ״ך.

אותו הגוף ממש היווה את מי שנקרא בשם העלום ׳בעלי המסורה׳ על כי בעלו את נוסח התנ״ך - הם החליטו אילו ספרים ׳יכנסו׳ לתנ״ך, חילקו לפרקים (הם ולא הנוצרים), ניקדו, פיסקו לפסוקים, חילקו לפרשיות ופרשות והוסיפו טעמים, והם הם שהסירו מהתורה פסוקים על הוראת קודשו וחשיבותו של היום, על משמעותו ועל עבודתו.

עוד נוסיף ונציין, שהגדילו לעשות ולא רק את קדושת ראש השנה למועדים ביטלו אלא גם את קדושת כל ראשי החודשים, כפי שמעיד ספר היובלים: ״והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים ויקדים משנה לשנה עשרה ימים: על כן תבאנה להם שנים אשר בהם ישחיתו ויעשו יום העדות לבוז וטומאה ובלבלו כל ימי קודש בטמאים ויום טומאה ביום קודש כי ישחיתו הירחים והשבתות והחגים והיובלים:״ והוכחנו לא מכבר, שראשי חדשים הן מקראי קודש, כאן.

שנת המועדים מתחילה בראש השנה, באביב. לעומתה השנה החקלאית מתחילה בחודש השביעי ללוח המקראי, לאחר האסיף, אז מעבדים את האדמה ומכינים אותה לזריעה, לאחר שהגשם מרווה אותה, את היבול מתחילים לקצור ולאסוף החל מהחודש הראשון שבו מועד קציר שעורים, ועד לחודש השביעי, ואלו גבולות שנת השמיטה, המתחילה לאחר שמיני עצרת ככתוב: וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה׃ (שמות כג, טו).

קריאה מומלצת: לוח השנה המקראי.