טעות מנהגי האבלות בחודש החמישי



על ביטול הצומות הקשורים לחורבן המקדש ועיר קדשנו למדים מדברי נביאינו, הצומות והאבל פסקו עם בניין הבית השני, אבל עדיין מציינים גם הרבניים וגם בני מקרא (הקראים) מלבד צומות בתאריכים הידועים, מנהגי אבלות נוספים כגון המנעות מאכילת בשר ושתיית יין, המנעות מקניית דברים חדשים, המנעות משמחות ותפילות נוספות.


מכתבו של החכם י.מ אל חכמי העדה הקראית הקורא למנהיגי העדה לבחון את המנהגים למול הכתובים, שמא מנהגי האבלות הנהוגים אלו הנם תוספת לדברי ה׳ ופרוש לא מדוייק של חכמי עבר. במכתבו מביא החכם י. מן הכתובים בלבד את ההוכחות לביטול מנהג הצום בבקשו להוציא מתוכם את האמת הצרופה.


שלום וברכה,


״כדי להבין את הנאמר בפרקים ז' ח' בספר זכריה שמהם ציטטת את דבריך, אביא בפניך קודם כל ציטוטים מפרק א' בזכריה שמוכיחים ללא ספק את רצונו של ה׳ מעמו ישראל ככתוב: אַל תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם הָרָעִים וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֵלַי נְאֻם יְהוָה: (זכריה א, ד)


אין ה׳ מעוניין בצומות על חורבן המקדש, נהפוך הוא, ה׳ לא מעונין בצומות, כי אם בדברים הבאים:


כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו: וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם: וַיְמָאֲנוּ לְהַקְשִׁיב וַיִּתְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת וְאָזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמוֹעַ: וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת יְהוָה צְבָאוֹת: (ז, ט-יב)


כל חכמינו מתעלמים כאיש אחד מהדברים החשובים שה׳ מבקש מעמו ישראל. הלא לפני הנביא זכריה יצאו הנביאים הקודמים לו ואמרו: וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה: (יואל ב, יג)


ועוד נאמר: לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ וְכל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ: הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם: הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה: הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חׇפְשִׁים וְכל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ: הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם: (ישעיהו נח, ג-ח)


הנביאים הראשונים והאחרונים כאחד, אינם מדברים על רצונו של ה׳ בצום ובעינוי הגוף, אלא כאמור כדברי הנביא זכריה: מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו: (ז, ט) וידוע, כי צום הוא תחילה לחזרה בתשובה ובמקרה זה ה׳ מבטיח שאם העם יעשה רצונו, אזי תהיה נחמה בבניית בית המקדש השני שאכן נבנה.


דברי מתבססים על דברי הנביאים ככתוב: הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת: (ירמיהו לג, ו) ובכן מהי הארוכה שמדבר עליה הנביא ירמיה אם לא בניית בית המקדש השני? אומר הנביא ירמיה: הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה: קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה: (ירמיהו לא, ח) עוד אמר הנביא: וְהָיְתָה לִּי לְשֵׁם שָׂשׂוֹן לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת כּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה אֹתָם וּפָחֲדוּ וְרָגְזוּ עַל כּל הַטּוֹבָה וְעַל כּל הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ: (ירמיהו לג, ט)


דבר זה התקיים בספר נחמיה ככתוב: וַיְהִי כַאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וְהָעַרְבִים וְה