״וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם: וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה:״
חזון ׳גורל האומות׳ בעדות חנוך הוא שיפרש עבורנו את הפרשייה [צבוע כחול בין הפסוקים], שכן יציאת מצרים בחזונו מדוייקת. ב׳חזון גורל האומות׳ מתוארת האנושות בהשאלה לחיות, דרך כל ההיסטוריה. כל אומה היא חיה אחרת וישראל, הטלאים, נושעים מיד ה׳ באחרים הימים בבוא האומות לכלותם.
וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָֹה: וארא את הצאן עד אשר יצאו מן הזאבים ועיני הזאבים חשכו ויצאו הזאבים ההם לרדוף אחרי הצאן בכל חילם: וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן: ויחלו הזאבים לרדוף אחרי הצאן עד אשר הגיעו אל ים מָים: וים המים נבקע והמים עמדו מזה ומזה לפניהם ואדונם הוליכם ויתיצב בינהם ובין הזאבים:
וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ וַיְנַהֲגֵם כַּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר: (תהלות עח, נב)
וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם אדני הצאן הלך אתם לנחותם וכל צאנו הלכו אחריו ופניו היו מאירים ונכבדים ונוראים למראה: וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם: וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה: ולא ראו עוד הזאבים את הצאן ההולכים בתוך ים המים וירדפו הזאבים אחרי הכבשים וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְהוָֹה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם: וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם: וירוצו אחריהם אל תוך ים המים: וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הַיָּם:
וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף יְהוָֹה אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם: וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי יְהֹוָה נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם ובראותם את אדני הצאן וישובו ויברחו מפניו וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְהוָֹה אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם: וים המים התאסף ויהי עד מהרה כמבריאתו והמים שטפו ויגבהו עד כסותם את הזאבים: וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד: וארא עד אשר אבדו כל הזאבים אשר רדפו אחרי הצאן ויטבעו:
וַיּוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם: והצאן עברו בתוך המים ביבשה ויצאו אל המדבר אשר אין שם לא מים ולא דשא: ויחלו לפקוח עינהם ויראו את אדני הצאן ברעותו אותם ובתתו להם מים ודשא ואת השה (משה) בלכתו ובנחותו אותם: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָֹה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהוָֹה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהֹוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ:
מספר היובלים
ובכל אות ומופת בוש השר משטמה עד אשר התגבר ויקרא למצרים לרדוף אחריך בכל חילם ברכבם ובפרשיהם ובכל עמי מצרים הרבים: ואעמוד בין מצרים ובינך ובין ישראל ונצל את ישראל מידם ומיד מצרים ויוציאם ה׳ בחרבה: וכל העם אשר הוציא לרדוף אחרי ישראל ירה ה׳ אלהינו בתוך הים במעמקי תהום תחת בני ישראל כאשר השליכו אנשי מצרים את בניהם היאורה ויעש נקמה באלפי אלפיהם ואלף גיבורים ואמיצים טבעו בעבור ילד אחד מבני עמך אשר השליכו היאורה:
הענן והחושך
וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם - מלאך האלהים שהוביל את ישראל כעת הלך אחריהם והוא מול המצרים כמבוער מהמשך הפסוק: וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל: וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ [למצרים] וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה [לישראל מצדו השני] וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה: [לא קרבו מצאים אל ישראל כל זמן שישראל עברו בים] ככתוב: וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים: (יהושע כד, ז)
מוסיף שד״ל: ״עמוד האש ועמוד הענן היו מעשה נסים מעם ה׳, הוא עמוד אחד אשר ביום היה נראה כענן ובלילה כאש. וכל דבר שה׳ עושה בו שליחותו נקרא מלאך ה׳ ובפרט בעניינים היוצאים מדרך הטבע, והנה פרוש ׳ויסע עמוד הענן׳ הוא פרוש ׳ויסע מלאך האלהים׳. הליכת ה׳ לפניהם היא הליכת עמוד הענן, לפיכך ה׳ מוליך העמודים ברצונו והיא הליכת ה׳ לפניהם, וכן ׳בענן אראה על הכפורת׳ היה מתגלה על ידי הענן.״ [מקוצר וערוך מתוך ׳המשתדל׳ בשלח יד]