הרעב בארץ השפיע על אוכלוסיית מצרים בצורה שמעולם לא התאוששה ממנה. ככל הידוע לנו השינוי הדמוגרפי-מדיני היה תחילת הנפילה וסופה היה טביעת השלטון כולו. בתקופת שבע שנות הרעב איבדו אנשי מצרים, למעט הכהנים, את מקניהם אדמתם וגופם למדינת פרעה:
[מז,יג] וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב׃ [מז,יד] וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה׃
מצרים וכנען, שני אחים שנלחמים בינהם תדיר, נענשים מיד ה׳ ברעב כבד. לטובת משפחת בני יעקב ומסיבות נוספות אותן יודע האל מצרים שימשה מחסן התבואה, ותוך כך נאסף כל כסף תושבי שתי הארצות הללו.
[מז,טו] וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף׃
תם כספם של מצרים וכנען וכעת המצרים באים לשלטון וקונים לחם תמורת מקניהם בשנה ההיא, מכנען הגיעו למצרים משפחות או שבטים לשבור רעבונם, כי את שעשו בני יעקב עשו משפחות רבות מארץ כנען:
[מז,טז] וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם אָפֵס כָּסֶף׃ [מז,יז] וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא׃
לאחר שנה בתום הלחם המצרים מציעים את אדמתם ואת עצמם לעבדים. הפעם אינם מבקשים לחם תמורת האדמה וגופם כי מה יעשו לאחר תומו, ולכן הם מבקשים זרע, וכך יוסף קונה את כל אדמת אנשי מצרים מלבד כהניה לפרעה:
[מז,יח] וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ׃ [מז,יט] לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם׃ [
ומאחר וכבר לא היתה לרבים מהם אדמה לעבוד, הועברו לערים הגדולות לעבוד בהן:
מז,כ] וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה׃ [מז,כא] וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ׃
להבדיל מכהני ה׳ שלהם לא ניתנה נחלה כי ה׳ הוא נחלתם, ומתנות העם הוא לחם חוקם, כהני מצרים לא נפגעו מהתהליך ולא נמכרו לפרעה. בכהונת ה׳ הכהנים מושפעים מתנועת העם, אך הכהונה המצרית, ככל כהונות ע״ז יש לציין, מעדיפה ומפנקת עצמה על פני העם.
[מז,כב] רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם׃
העם שנשאר על אדמתו נשאר חייב 20% למס למלך:
[מז,כג] וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה׃ [מז,כד] וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם׃ [מז,כה] וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה׃ [מז,כו] וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה׃
לעומת העם המצרי שאיבד את עצמו, את אדמתו ומקנהו לשלטון, בני ישראל ישבו באזור הפורה ביותר במצרים. מצע הגידול של עם ישראל. כולכלו לחם הם וטפם על ידי יוסף באישור פרעה, שנתן להם את ארץ גושן להאחז בה ובמעמד זה נדמו לכהני מצרים, שהשלטון לא יכל להזיק להם. במשך שנות הרעב בהם קמלה מצרים ואנשיה איבדו את חיייהם:
[מז,כז] וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד׃
וזו היתה הסיבה לכך שהמצרים הסכימו להוראות פרעה להמית את הילודים, הם קינאו בעם ההולך ורב שאינו סובל מחסור והולך ופורה מרוב שפע בעוד הם נמקים, ככתוב:
וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר׃
שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף׃
עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ׃
עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ׃
שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ׃
שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ׃
לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם׃
וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם׃
וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו׃
הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו׃ (תהלה קה, טז-כד)
ואת הבטחתו לאברהם קיים גם קיים
וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל׃