ישעיהו נג - פתרון שאלת ׳העבד׳ (אליעזר אשכנזי)

פרק נג בספר ישעיהו הפך ל׳פרק הנעלם׳ עבור הנוצרים בני אדום, כאילו מדובר בו על אלילם, היהודי המת, כביכול איש מכאובות וידוע חולי אשר סבלו נשא בעבור כל בני עשיו. ולנו ברור וידוע כי פרק זה אינו נעלם כלל, אלא כלי בידם לפרוש הרשת וללכוד בה יהודים שאינם משכילים בתנ״ך, ולדאבון הלב רבים הם. אכן כל איש ישראל, מבלתי שתהיה לו לפחות קריאה אחת בספר אותו שלח האלהים אלינו [ואלינו בייחוד ולא לאף אומה אחרת] הוא לקנה הנד מכל משב רוח, ולא יעמוד יציב למול דעות נפסדות וזרות. ויש לשים לב כי תחילת עניין ׳העבד׳ היא בשלושת פסוקיו האחרונים של פרק נב.

ובכן מי הוא העבד? מי הוא אותו סובל אשר היה מופת לרבים?

הקורא ולומד נבואות התנ״ך יודע שכל מופת שעשה אי פעם נביא היא נבואה שדינה להתקיים [כגון ישעיהו שהלך ערום ויחף 3 שנים מופת על מצרים ועל כוש, מופת המזבח עליו זבח ירבעם, מופת יחזקאל ששכב על צדו זה ועל צדו האחר ועוד רבים בתנ״ך] וזאת לעומת נבואה שבאה מפי הנביא ללא מופת, והיא נבואה שביכלתה להשתנות ולההפך לטובה לפי מעשי העם, אם ייטיבטו דרכם, כלומר נבואה על תנאי.

הבאנו את באורו של החכם אליעזר אשכנזי על פרק נג׳ ופתרונה המופלא באמת, אשר מביא הוכחות מופתיות רבות ונאמנות מן הכתובים, לכך שהעבד אשר יהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ, הוא לא אחר מאיוב. אלו דבריו, בתוכם שילבנו את הכתובים:

״כבר ידעת כל הפרשה ההיא שועלים הלכו בה והמשיכו כל הפסוקים ההם לדברי הבאי וזה להיותם משונים בסדרם ובלתי מובנים. ועתה אבאר לך שכל ענין אותה הפרשה שנאמר בישעיהו הוא לנחמה לישראל והיה לענין ימות המשיח.

(נב) הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד:

כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם:

כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם

כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ:

(נג) מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ יְהוָה עַל מִי נִגְלָתָה: 

וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה

לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ:

נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי

וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ:

אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם

וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה:

וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ

מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ:

כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ

וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ:

נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו

כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו:

מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ

כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ:

וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו

עַל לֹא חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו:

וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ

יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְהוָה בְּיָדוֹ יִצְלָח:

מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים

וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל:

לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל

תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה

וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ:

הנה ישכיל עבדי וגו׳ -

חוק הוא, שכל מופת שעושה נביא משמעה גזרה שעתידה להתקיים, ואיוב, היה מופת שמתאר את גורל האומה הישראלית.

יש לעיין במה שהתחיל ישעיה קודם הפרשה ההיא בענין נחמה בבשורת משיחנו: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ: קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן: פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם כִּי נִחַם יְהוָה עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם: חָשַׂף יְהוָה אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ: סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם טָמֵא אַל תִּגָּעוּ צְאוּ מִתּוֹכָהּ הִבָּרוּ נֹשְׂאֵי כְּלֵי יְהוָה: כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (נב, ז-יב)

ואחר כך התחיל ׳הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי - כמביא ראיה אל מה שהקדים שם בבשורת הגאולה, והביא את איוב כמופת שהיה בימים ההם משל לראיה, שהוא למשל לאומה ישראלית. אף איוב בעצמו הרגיש שנברא למשל והיה מתרעם על זה ואומר וְהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה, ומיד נראה, שכל דברי ישעיה בפרשה הזאת שאמר הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי תמצאם בדקדוק בדברי איוב, וכולם לראיה לבשורה אל היעודים הטובים שאמר על ישראל.

והתחיל ואמר שעם היות האומה ישראלית בתכלית השפלות, יחזירם ה׳ למעלתם בתוספת טובה, והביא ראיה מאיוב, כי דברי ישעיהו היו מה שאמר לו ה׳ בנבואתו ובאותו לשון עצמו אמרם, הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי, שכבר נאמר עַבְדִּי אִיּוֹב כלומר הנה איוב שהוא בתכלית השפלות ישכיל ויעלה למעלה, כאלו נותן ה׳ לנביא אות על ההצלחה לימות המשיח. כשם שאיוב שהוכפלה הצלחתו היה לאות שגם ישראל תוכפל הצלחתם, והפרשה הזאת שאמר ישעיהו נאמרה אך ורק על איוב, כי כן כל פרט ופרט מדבריה תמצא בדברי איוב.

באותה הפרשה בישעיהו נאמר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים - כמו כן נאמר באיוב פְּנוּ אֵלַי וְהָשַׁמּוּ.

ונאמר מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ - כמו כן באיוב נאמר על ריעיו וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ.

ונאמר וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ - כמו כן נאמר באיוב עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי.

ונאמר וּזְרוֹעַ יְהוָה עַל מִי נִגְלָתָה - ואכן נאמר שנגלה אליו ה׳ וַיַּעַן יְהוָה אֶת אִיּוֹב מִנהַסְּעָרָה וַיֹּאמַר - ואמר לו כל גבורותיו.

ונאמר נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים - כן נאמר באיוב בוּז מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי.

ונאמר אִישׁ מַכְאֹבוֹת - כן נאמר באיוב כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד.

חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם - זה מבואר שאחרי שנברא למשל לישראל הרי סבל כל צרותינו ומכאובינו, וזהו אומרו שאנחנו חשבונהו נגוע בעון עצמו לא למשל, ואין הדברים כן רק מחולל מפשענו מדוכא מעונותינו, כיון שלא בראו הש״י רק להיותו משל לאומה ישראלית.

ונאמר בישעיהו וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ - וכן באיוב נאמר לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ,

ונאמר בישעיהו מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ - נאמר באיובוְיֹאֵל אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי.

ונאמר בישעיהו  וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ - וכן באיוב נאמר לֹא תְשׁוּרֵנִי עֵין רֹאִי.

ונאמר בישעיהו וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ - כן באיוב נאמר לְגֶבֶר אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ נִסְתָּרָה וַיָּסֶךְ אֱלוֹהַּ בַּעֲדוֹ.

בישעיהו נאמר וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ - כן באיוב נאמר יָמַי נִזְעָכוּ קְבָרִים לִי.

בישעיהו נאמר עַל לֹא חָמָס עָשָׂה - כן נאמר עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי.

בישעיהו נאמרוְלֹא מִרְמָה בְּפִיו - כן נאמר באיוב וּלְשׁוֹנִי אִם יֶהְגֶּה רְמִיָּה.

בישעיהו נאמר מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ - באיוב נאמר וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ לִי.

בישעיהו נאמר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ - כן באיוב וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי מָוֶת מֵעַצְמוֹתָי.

בישעיהו נאמר וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה - כן באיוב חָתֻם בִּצְרוֹר פִּשְׁעִי.

בישעיהו נאמר יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים - כן באיוב: וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת: וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה וַירא אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָנָיו אַרְבָּעָה דֹּרוֹת:

הרי לך מבואר שכל הפרשה הזאת שאמר ישעיהו נגד איוב אמרה, להיות שנברא למשל לישראל, והיתה זו נתינת אות לבשורת יעוד על הטובה העתידה לישראל ממה שקרה לאיוב. והמשכתי לבאר לך פרשה זאת של ישעיהו כי קנאתי בהוללים אשר בקשה נפשם לפרש אותה על פי דרכם באמונה. ועל פי דרכנו זה יצדק מאד״.

והמעיין היטב בספר איוב לאור הפרשה הזו יראה כי נכון הדבר מאד, וממהר האלהים לעשותו, ועוד יראה, כי רעיו של איוב מייצגים את אמונות העמים, איש איש ודרכו, וימצא עוד כהנה וכהנה הקשרים ופסוקים התומכים בדבר, ומה טוב שחכמים לא הכחידו ממנו חכמתם, וכתבו דבריהם והיו לנו למאור עיניים.