ספר חנוך אחד הוא, ומאמץ גדול עשו להסתירו, לאסור את הקריאה בו, ומשלא יכלו להעלימו פיצלוהו: לחלק אחד קראו ספר חנוך א׳ (מאתיופיה), בלול-פרקים עד להשחית, ולחלקו השני קראו ספר חנוך ב׳ (הסלאוי) ואליו הוסיפו סיפור הקדשת מלכיצדק לכהן-עד, נרטיב אלילי סותר לבחירת ה׳ בזרע לוי לכהונת עולם. גם מצוואת לוי, ספר היובלים והצוואות למדנו על הקדשתו של לוי לכהונה וכיצד בחזונו עלה השמימה דרך אותם רקיעים המצויינים בספר חנוך ב׳. נודה לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם, כל כך ששני חלקי ספר חנוך ב׳ אינם מתערבים זה בזה ולא היה צורך בהפרדת טמא מטהור, רק הסרת החלק הנגוע, ומכאן והלאה כשנציין ׳חנוך ב׳ תהא כוונתנו אך לחלקו הראשון, הם עשרים פרקיו הראשונים.
בספר חנוך ב׳ ישנן יחידות ספוריות שלמות שחסרות מספר חנוך א׳: עליית חנוך שמימה והקדשתו למלאכות ה׳, דבור ה׳ אליו לצוותו את תפקידו ותאור הבריאה המופלא, המצוות הרבות אותן הצטווה חנוך להעביר לבניו ולהעיד ביושבי הארץ טרם בוא המבול למחותם - כל אלו נעדרים מחנוך א׳ העדר צורם, ולכן בכדי לאמת את ספר חנוך ב׳, חיפשנו תמיכה בתנ״ך. נקל לראות כיצד דברי ה׳ ותורתו ניבטים מכל חלקי הספר הזה, שמטרתו היתה ועודנה להעיד בבני האדם מה יעשו להשיג שלמותם וממה ימנעו.
אל תסורו מאחרי האלהים התהלכו לפניו ואת משפטיו תשמרו.
אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן: (דברים יג, ה)
אל תמנעו מתפילה לשלומכם לבל ימעיט ה׳ את עמל ידיכם.
וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם: (ירמיהו כט, יב)
ואל תחסרו ממנחות ה׳ ולא יחסר ה׳ את המביאים לו מנחה מהון אוצרותיהם.
עַד מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה: (ויקרא כג, טז)
וּלְהָבִיא אֶת בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ וּבִכּוּרֵי כׇּל פְּרִי כׇל עֵץ שָׁנָה בְשָׁנָה לְבֵית יְהוָה: (נחמיה י, ל)
כַּבֵּד אֶת יְהוָה מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כׇּל תְּבוּאָתֶךָ: (משלי ג, ט)
ברכו את ה׳ גם בבכורות עדרכם גם בבכורות בקרכם והיתה עליכם הברכה לעולם.
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: (בראשית ד, ד)
וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כׇּל הַיָּמִים: (דברים יד, כג)
אל תסורו מאחרי ה׳ ואל תשתחו לאלהי הבל לאלהים אשר לא עשו את השמים ואת הארץ ואת שאר הבריות כי הם ואשר ישתחו להם יאבדו וחזקו את לבותיכם ביראתו.
אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ: (דברים י, כ)
לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעׇבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: (שמות כ, ה)
חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ: (דברים לא, ו)
ואתן לו את רצונו ואראהו שתי דרכים אור וחושך ואומר אליו זו טובה לך וזו רעה למען אדע אם יש לו אהבה אלי או שנאה למען יופיע מזרעו אוהב אותי.
רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע: (דברים ל, טו)
הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: (דברים ל, יט)
ואני תכונתו ראיתי והוא את תכונתו לא ידע ואי הדעת היא רעת החטא ולכן לו החטא ואומר אחר החטא אין דבר מלבד המוות.
וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכׇלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: (בראשית ב, יז)
ואברך את כל בריותי הנראות והאי נראות ואברך את היום השביעי אשר בו שבתתי מכל מלאכתי.
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: (בראשית ב, ג)
וביום השמיני קבעתי את היום ההוא להיות היום הנברא הראשון ללא עבודתי ולמען יהפך לדמות שבעת האלפים והשמיני לראשית שמונת האלפים וביום הראשון לשבוע יהיה חוזר תמיד היום השמיני בשבוע.
[יש אומרים שמדובר בתוספת נוצרית על כי יום ראשון עשו להם ׳קדוש׳, איך אין לנו צורך בחשד זה, כי מצוות וחוקים הקשורים ביום השמיני ניתנו לנו טרם בואם של אלה. והקורא הישר יודה לדברי חנוך שהביאנו בסוד היום השמיני:
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ: (ויקרא יב, ג)
וְהֵבִיא אֹתָם בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטׇהֳרָתוֹ אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְהוָה: (ויקרא יד, כג)
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי יְהוָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן: (ויקרא טו, יד)
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: (ויקרא טו, כט)
שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקׇרְבַּן אִשֶּׁה לַיהוָה: (ויקרא כב, כז)
שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (ויקרא כג, לו)
ונתת להם את הספרים הכתובים בידך וקראו והכירו אותי הבורא הכל והבינו כי אין עוד מלבדי. ומסרו את הספרים הכתובים בידך בנים לבנים ודור לדור ומשפחה למשפחה.
אַתָּה הׇרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ: (דברים ד, לה)
כי ידעתי את רעת בני האדם כי אינם מושכים בעול אשר שמתי עליהם ויסירו את עולי ויקחו להם עול אחר ויזרעו זרע הבל וישתחוו לאלהי הבל ותהו ויעזבו את אחדותי ותשחת כל הארץ בעול וברשעה ובניאוף ובעבודת אלילים. ולכן מביא אנכי את המבול על הארץ והארץ גם היא תשחת בבוץ הגדול.
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֵת כּל הָרָעָה הַזֹּאת אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְהוָה בְּכל לְבַבְכֶם: וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה: (שמואל א יב, כ-כא)
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ: (בראשית ו, יא)
ואני אומר לכם בני אשרי האיש אשר ירא את ה׳ ועובד לפניו תמיד ומביא מנחות בחרדה בחייו ויחיה בצדק ומת.
טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם: (קהלת ז, יח)
אשרי המכסה ערומים בגדים ולרעבים יתן לחמו אשרי הדן משפט צדק ליתום ואלמנה ולכל נדכא יעזור.
הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם: (ישעיהו נח, ז)
אשרי השב מדרך הזמן בעולם ההבל הזה והלך בדרך הישרה המוליכה אל חיי אין סוף. אשרי הזורע זרע אמת כי שבעתיים יקצור אשרי האיש שאמת בקרבו ודובר אמת לרעהו.
הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אׇזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע: הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים: (ישעיהו לג, טו-טז)
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם: (זכריה ח, טז)
אשרי האיש רחמים בפיו וענווה בלבו אשרי המבין לכל מעשה ה׳ אשר נברא והוא משבחו.
טוֹב יְהוָה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָׂיו: (תהלות קמה, ט) והצטוונו ללכת בדרכיו.
הבז לפני אדם הוא לפני ה׳ יבוז המכעיס לכל אדם בלי רעה כעס גדול ירדפהו מאת ה׳ היורק בפני אדם נאצה תרדפהו בדין ה׳ הגדול.
בׇּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ: (משלי יא, יב)
בׇּז לְרֵעֵהוּ חוֹטֵא וּמְחוֹנֵן עֲנִיים אַשְׁרָיו: (משלי יד, כא)
אשרי האיש אשר לא יטה את לבו להרע לכל איש לנשפט יעזור ואת הנדכא ירים ולמבקש יעשה צדקה כי ביום הדין הגדול כל מעשה יתחדש בכתב.
הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ: (משלי כד, יא)
לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה: (ויקרא יט, יח)
אשרי לו תהי מידת צדק ומאזני צדק ומשקל צדק כי ביום הדין הגדול כל מידה וכל משקל כמו במאזנים לאמוד בקנה יהיו תלויים ועומדים וכל איש יכיר את מידתו ובמידה יקבל את גמולו.
מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ויקרא יט, לו)
ואשר ימהר ועשה מנחה לפני ה׳ ימהר ה׳ בקשת מעשהו ועשה לו משפט צדק.
וכי דורש ה׳ לחם או איל או שור או קרבנות אחרים לא אלה כי אם לב טהור ידרוש ובכל אלה הוא מנסה את לב האדם.
זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ אׇזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ: (תהלות מ, ז)
לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכל לְבַבְכֶם וּבְכל נַפְשְׁכֶם: (דברים יג, ד)
ואם תוכלו לגמול ולנקום פי מאה אל תגמלו לא לקרוב ולא לרחוק כי ה׳ הוא הגומל לך והוא ינקם לכם ביום הדין הגדול.
לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה: (ויקרא יט, יח)
יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק: (תהלות עב, ד)
ואל תהיו אתם נוקמים פה על ידי איש כי אם שם על ידי ה׳. איש מכם אשר יאבד את זהבו ואת כספו למען אחיו יקבל אוצר מלא בעולם ההוא.
וַיהוָה צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי: (ירמיהו יא, כ)
ליתום ולאלמנה ולהלך תשלחו את ידכם כפי כוחותיכם עזרו לנאמן בצרה ולא תבואכם צרה באוצרותיכם ובעת עבודתכם. וכל עצב וכובד כאשר יבואוכם הכל תשאו למען ה׳ וכן תמצאו את שכרכם ביום הדין.
מַלְוֵה יְהוָה חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ: ( משלי יט, יז)
לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה: (דברים כד, יז)
בבוקר ובצהרים ובערב טוב לבוא לבית ה׳ להלל לבורא הכל כי כל נשמה תהללהו ושבחה כל בריאה נראית ואי נראית.
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ: (תהלות קנ, ו)
אשרי האיש אשר פתח פיו להלל והלל לה׳ בכל לבו וארור האיש אשר יפתח את לבו לחרף את העני והוציא דיבה רעה על רעהו.
לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה: (משלי יז, ה)
אשרי הפותח את פיו לברך ולהלל את ה׳ וארור הפותח פיו לקלל ולחרף כל ימיו לפני ה׳.
וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ: (תהלות קט, יז)
אשרי המברך את כל מעשי ה׳ וארור המחרף את כל בריות ה׳.
בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה: (משלי יח, ג)
אשרי החושב לכלות מעשי ידיו וארור המצפה לאכול עמל אחרים.
הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ: (ירמיהו כב, יג)
אשרי השומר יסודות אבותיו הקדמונים וארור המשחית מוסדות אבות אבותיו ואבותיו.
זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ: (דברים לב, ז)
אשרי הנוטע שלום ואהבה וארור ההורס השלֵמים באהבה.
וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי: (תהלות קט, ה)ֿ
ועתה בני אל תאמרו בלבכם ׳אבינו הוא עם ה׳ והוא יגן עלינו והתפלל בעד חטאינו׳ כי אין שם עוזר לכל אדם אשר חטא.
לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ: (דברים כד, טז)
כי ה׳ יראה הכל ומחשבות אנשים רעים כי הבל הם אשר ישכנו בחדרי הלב.
נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כׇּל חַדְרֵי בָטֶן: (משלי כ, כז)
וכל נפש בהמה תלשין על האדם אשר הרע לרעות אותה. המעוול לנפש בהמה לנפשו הוא מעוול כי האדם מביא מן הבהמה הטהורה ועושה קרבן למען תעלה תרופה לנפשו.
כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר: (ויקרא יז, יא)
כל אשר נתן לכם לאכול אסרוהו בארבע רגלים כי הממית כל בהמה בלי לאסרה את נפשו הוא ממית ועושה עוולה לבשרו.
אֵל יְהוָה וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ: (תהלות קיח, כז)
ואוסרים את ראשי הפרים אל הטבעות ובטבעות / אחר יהיו טובחים אותמה: (מגילת המקדש)
הרוצח נפש אדם את נפשו הוא ממית ואת בשרו הוא רוצח ואין לו תרופה לעולם.
מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת: (שמות כא, יב)
וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כׇּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם: (בראשית ט, ה)
הדוחה אדם לרשת הוא בנפשו ילכד ואין לו תרופה לעולם. הדוחה אדם למשפט לא ימעט עונשו בדין הגדול לעולם
לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה: (ויקרא יט, יד)
העושה רשעה או ידבר רעה לכל נפש לא תעשה לו צדקה לעולם.
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: (דברים כד, ט)
הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ: (משלי ד, כד)
אשרי האיש אשר בסבלו יביא מנחות לפני ה׳ הוא יקבל סליחה על החטאים. ואם לפני הזמן ישיב את דברו אין לו תשובה ואם יעבור הזמן המיועד ועשה אין לו ברכה ואין תשובה לאחר המוות. כי כל מעשה שיעשה האדם לפני זמנו ואחר זמנו כעס הוא לפני בני אדם ולפני ה׳ הוא חוטא.
לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: (קהלת ג, א)
אדם כי יכסה ערום ולרעב יתן מלחמו הוא גמול יקבל ואם לבו יתאונן שתים רעות יעשה לנפשו את אשר נתן איבד וקבלת שכרו אין לו. ועני כי השביע לבו או הלביש בשרו והתגאה על סבל עניו הוא יאבד ולא יקבל ברכת הגמול כי תועבת ה׳ כל אדם גאה.
יִרְאַת יְהוָה שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי: (משלי ח, יג)
הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה וְאֵין קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ: כִּי תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט: לֹא מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע לָחֶם: (איוב כב, ה-ז)
וכל דבר כזב בעול הוא מחודד ובחוד ובחרב המוות הוא נכרת והכריתה ההיא אין לה תרופה לעולם.
לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ: (ויקרא יט, יא)
מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע: (שמות כג, ז)
הכל יראה ה׳ כל אשר יחשב אדם בלבו ושכלו יעוץ לו וכל מחשבה הבאת מנחה היא לפני ה׳.
וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעׇבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כׇל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְהוָה וְכׇל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד: (דברי הימים א כח, ט)
אל תשתחוו למעשי האדם בעזבכם את אדון כל הבריות כי כל דבר לא יסתר מפני ה׳.
פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה: (דברים כט, יז)
ומחר אני הולך למרומי השמים לנחלת עולמי נצח ולכן ציויתיכם בני כי תעשו את הטוב לפני ה׳.