אַךְ אֶל יְהוָה דּוּמִיָּה נַפְשִׁי מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי׃ אַךְ הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי מִשְׂגַּבִּי לֹא אֶמּוֹט רַבָּה׃ עַד אָנָה תְּהוֹתְתוּ עַל אִישׁ
תְּרָצְּחוּ כֻלְּכֶם כְּקִיר נָטוּי גָּדֵר הַדְּחוּיָה׃ אַךְ מִשׁאִתוֹ יָעֲצוּ לְהַדִּיחַ יִרְצוּ כָזָב בְּפִיו יְבָרֵכוּ וּבְקִרְבָּם יְקַלְלוּ סֶלָה׃ אַךְ לֵיְהוָה דּוֹמִּי נַפְשִׁי כִּי מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי׃ אַךְ הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי מִשְׂגַּבִּי לֹא אֶמּוֹט׃ עַל יְהוָה יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי צוּר עֻזִּי מַחְסִי בֵּיְהוָה ׃ אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ
בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד׃ בִּטְחוּ בוֹ בְכָל עֵת עָם שִׁפְכוּ לְפָנָיו לְבַבְכֶם
יְהוָה מַחֲסֶה לָּנוּ סֶלָה׃ אַל תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק וּבְגָזֵל אַל תֶּהְבָּלוּ
חַיִל כִּי יָנוּב אַל תָּשִׁיתוּ לֵב׃ אַחַת דִּבֶּר יְהוָה שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵיְהוָה וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד
כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ׃
המשורר דבר נגד הרשעים שוכחי אלוה העושים כל התועבות, ואין פחד אלהים לנגד עיניהם. אבל הם בוטחים על חילם ושָׂמים בשר זרועם.
והחל אַךְ אֶל יְהוָה דּוּמִיָּה נַפְשִׁי מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי׃ כלומר רק בה' לבדו אבטח וממנו אבקש שיושיעני. ואם יקרני רע, לא אבוש מה' לבקש תשועת אדם, אבל נפשי דומיה ומיחלת אליו שיושיעני, כי תשועתו אמת ושוא תשועת אדם.
ואמר אַךְ הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי מִשְׂגַּבִּי לֹא אֶמּוֹט רַבָּה׃ כלומר הוא לבדו צורי ומשגבי, כמו "מצודות סלעים משגבו" (ישעיהו לג, טז) ולכן לא אמוט בזמן עד עולם לפי שאני בוטח במשגב חזק.
ואמר נגד הרשעים עַד אָנָה תְּהוֹתְתוּ עַל אִישׁ וענינו כמו "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו" (ירמיהו יז, ה). כלומר עד מתי תעשו הַוֹת לבטוח על איש. "תהותתו" מגזרת "הֵתָיוּ לאכלה" (ירמיהו יב, ט). "ויתא ראשי עם" (דברים לג, כא). כלומר עד אנה תאספו על איש או תבואו אל איש. ויתכן גם זה, כאומר עד מתי תאספו או תבואו על איש לבקש ממנו עצה וישועה.
ואמר תְּרָצְּחוּ כֻלְּכֶם כְּקִיר נָטוּי גָּדֵר הַדְּחוּיָה והוא משל נכבד. דִמָה תשועת אדם לקיר נטוי הקרובה לנפול, ואל גדר דחויה ורוח עברה ואיננה. והנשען אל הקיר הנטוי עוד מעט לנפול הקיר וירצח הנשען עליו. ודומה לזה הנשען על עזרת אדם ועצתו ומן ה' יסיר לבו. כדרך אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה. תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו: (תהלות קמו, ג-ד). גם בחייו יקרנו רע ופגע, והנשען עליו יפול עמו. ועל זה אמר: ׳אתם ההותתים על איש ונשענים עליו, דעו כי תֵּרָצְחוּ כולכם בנפול איש העָוֶל שאתם נשענים עליו׳, כמו קיר נטוי בנפלו, וכמו גדר דחויה בנפלה שֶׁיֵרָצְחוּ הנסמכים בהם. אחר זה הזכיר כי אלה האנשים הם רשעים גמורים לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב: (תהלות יד, א), כי אינם פוחדים מן הפגעים ותמורות העולם המנערים את הרשעים ממנו בארחות משפט ה׳ ב"ה. ועל זה אמר אַךְ מִשׁאִתוֹ יָעֲצוּ לְהַדִּיחַ יִרְצוּ כָזָב: ומלת "שאתו", כמו "הלא שאתו תְּבַעֵת אתכם וּפַחַדוֹ יפול עליכם" (איוב יג, יא) והוא חתת אלהים הקשה המבעתת את הרשעים. ומלת "להדיח" כמו "להדיחך מעל יי' אלהיך" (דברים יג, יא) הכתוב אצל המסית הנותן עצה לזנות לאלילים. ומלת "יעצו" הנותן עצה והסכמה לשואליו כדת מה יעשה. יאמר אך כל חפץ הרשעים הללו להדיח את העם מפחד אלהיהם, ונותנים עצות רעות מאד שיעשו כל התועבות להדיחם מעל השם ב"ה ושלא יפחדו ממנו. ומלת "ירצו", כמו "כי רצו עבדיך" (תהלות קב, טו). ומלת "כזב", כמו נחל אכזב, והוא הדבר הפוסק שאינו עומד בכחו, וזה משל על תשועת אדם שהוא כזב ותשועתו פוסקת כאשר יקרה עת ופגע. רוצים בכזב ומואסים לבטוח באמת על השם ב"ה. ולפי שכונת המשורר להודיע גודל רשעתם ועוצם הֶשְׁחֵת דעתם אמר "יעצו", שהנחת מלה זו על הנותן עצה לזולתו השואל את פיו, להורות כי הם מִכַּת משנאי ה' וממנאציו, שמלבד שהם חוטאים בעצמם בתאוה וברשעה הם גם חפצים להחטיא זולתם להדיחם מן השם ב"ה, אעפ"י שאינן נהנים. וזה קרוב לענין הוא "זִמוֹת יעץ" המבואר למעלה. וכמו "מִשְׂאֵתוֹ" שָׁב על אלהים הנזכר בראש הדברים, ולכן כאשר תם להודיע תכונת אלה הרשעים, חזר אל הענין שהחל בו.
ואמר אַךְ לֵיְהוָה דּוֹמִּי נַפְשִׁי כִּי מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי׃ כלומר אני עצת הרשעים הללו רחקה מני, אבל אקבל דין שמים, ולא יסור לבי מה' לבקש תשועת אדם. אך תרום נפשי ותיחל לאלהים, כי ידעתי שממנו תבא תקותי ושכר פעולתי, ובישועתו אוכל לבטוח, כי הוא כמשגב חזק כמבואר למעלה. ועל זה אמר אַךְ הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי מִשְׂגַּבִּי לֹא אֶמּוֹט׃ כלומר לא כישועת האדם וכמו הנמשלים לקיר נטוי גדר דחויה. גם כל מגמתי לבקש קרבת אלהים ומעשים טובים, לא חפצתי בכבוד המדומה, זהב וכסף וסגולת מלכים. כי אם כבוד הנשמה, ענוה ורוח הקדש. ועל זה אמר "על אלהים ישעי וכבודי צור-עֻזי מחסי באלהים" כדרך וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב שַׁתִּי בַּאדֹנָי יְהֹוִה מַחְסִי: (תהלות עג, כח). והמליצות מלמדות אחת על חברתה, והן שקולות בפלס הדעת. ולפי שהזכיר שהרשעים יועצים את העם עצות רעות להדיחם שעל האלהים, אמר המשורר "אני יועץ טוב לעמי ומודיעם שכל אשר תחת השמש הכל יכזב, ואין טוב רק לעשות מעשים בחכמה, ולהישען על ה׳ ב"ה". ועל זה אמר בִּטְחוּ בוֹ בְכָל עֵת עָם שִׁפְכוּ לְפָנָיו לְבַבְכֶם יְהוָה מַחֲסֶה לָּנוּ סֶלָה׃ כלומר עצתי היא שתבטחו בה' תמיד, גם בעת רעה אל יסור לבבכם ממנו. כדרך בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ: (ירמיהו יז, ז). וכל מה שתוכלו לעשותו בצרתכם הוא שתשפכו לפניו לבבכם בתפילה ובתחנונים, כי אֵל רחום ה', ואלהים מחסה לנו סלה ולא תבקשו עזרת אדם, כי לא יועילו לכם.
ועל זה אמר אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד׃ הזכיר מלת "כזב" כי תשועתם פוסקת כמבואר למעלה, וגם נגד "ירצו כזב" והנה הם הבל וכזב ומה יוכלו הועיל? גם אם הִשַׂגְתֶּם עושר וכבוד תחת השמש שלא במשפט וטוב לכם, אל תבטחו בכל אלה, כי לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה: (משלי יא, ד).
ועל זה אמר אַל תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק וּבְגָזֵל אַל תֶּהְבָּלוּ חַיִל כִּי יָנוּב אַל תָּשִׁיתוּ לֵב׃ כלומר אין עוז ובטחון בעושר העשוי שלא במשפט, גם כי ינוב וירבה תנובה יום יום, אל תשיתו לב לחשוב שיש בו ממש, כי בהיות העוז לאלהים לבדו, כמו שהודיע בתורה ועל ידי נביאיו, נדע שני הדברים שאמרתי. האחד, כי שוא תשועת אדם, ולא יוכל לחזק ברכים כושלות. והשני, כי הון עשיר שהיא קרית-עֻזו בעיניו, הבל הוא, ולא יעוֹז בו אם עשהו שלא כמשפט. ועל זה אמר "אחת דִבֶּר אלהים שתים זו שמעתי", כלומר שני הדברים האלו שהודעתי אתכם בשירי, שמעתים והבנתים מדבר אחד אשר הודיע האלהים. ומהו הדבר שאמר אלהים? כִּי עֹז לֵיְהוָה, כלומר ה׳ הודיענו כי לו לבדו העוז. וּמִדָבָר זה שמעתי שאין ביד האדם עוז להושיע את הכושל, ושאין העושר עוז להציל אותו מרעה. ולכן זאת העצה היעוצה שתבטחו על ה׳ לבדו, ולא יסור לבבכם ממנו לעשות מעשה הרשעים לבעבור תנצלו, כי לא יועילו ולא יצילו. ואולם הבטחון הפנימי בכל לב על ה׳ ב"ה היא סגולה גדולה. ורוב בני אדם נקהלים לתמורת הימים.
וחלילה חלילה אם היה ה׳ ב"ה משלם גמול על המחשבות הפנימיות הרעות, רק אם ישמור האדם עצמו שלא יסכים לעשות כמעשה הרשעים ויעשה כמוהם. כי בהיות בו מורא אלהים ופחדוֹ ולא ימלאנו לבו לעשות רע, לא יחשוב ה' לו עון, וישלם לו מעשיו הטובים שעשה ביראת ה', וזה חסד גדול. ועל זה אמר וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ׃ ואשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים היועצים להדיח מִשְׂאֵתוֹ.
הָבֵן בן אדם, הָבֵן במאמרות הטהורות האלו, כי בחרתי לבאר בקצרה כל עמוקות המשָׁלים והמליצות הכתובים בו, כי הם מלאים מוסר ויראת ה'.
מתוך ׳גן נעול׳ לחכם נה״ו