וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקֹום הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹותֵיכֶם לְמִן עֹולָם וְעַד עֹולָם׃

ארץ העברים - זכותנו על הארץ

בעבר הלא רחוק שלפני קום מדינת ישראל שאלת זכותנו ההיסטורית על ארצנו קיבלה תשובה דחוקה וסתומה, כשכל החוקרים מסתמכים על ספרי הקודש ומבססים את שייכותה של הארץ לישראל אך ורק על יסוד הבטחתו של ה׳ לאבות. אף אחד מהם לא שאל את עצמו אז או שואל היום: וכי למה באה הבטחתו של ה׳ לאברהם דווקא על ארץ קטנטונת זו, שהיתה באותה העת כבר תפושה ביד 7 עממי כנען, וכי חסרו ארצות פנויות בעת ההיא?

וכי באמת, באיזה זכות ומשפט באו בני ישראל בחרב נקמת נקמה גדולה להשמיד ולאבד את כל תושבי שבעת העמים, אך ורק על יסוד הבטחתו של ה׳ אלהינו לאבותינו?

מטרת החיבור היא להוכיח כי לא ככובש נחלת זרים בא אברם העברי מעיר מגוריו אור כשדים לארץ העברים, אלא משום שרב היה חפצו ותשוקתו לשוב לארץ אבותיו העברים, ובשכר זה היה אליו דבר ה׳ בהבטחה כי זרעו ירש את ארץ אבותיו עד עולם!


בבואנו לעשות זאת נענה על מספר שאלות העולות מתוך הכתובים בהקשר זה:

א. מי ומאיזה עם ולשון היה אברהם אבינו? ההיה כשדי או אשורי? הן הכתוב קורא לו ״אברהם העברי״ כי רבים היו העמים יושבי עבר הנהר, גם רבים היו העמים יוצאי ירך עבר, שכבר בימי נח אחר המבול נפרדו לגוייהם כמו כל שוכני הארץ – לעמים וללאומים. וכי יחידי היה אברהם בעולמו? אברהם ובית אביו יצאו ללכת ארצה כנען – מדוע דווקא לארץ כנען? ארץ נדה בנדת עמי הארצות אשר מלאוה מפה אל פה בטומאתם (עזרא ט׳) ארץ אשר יושביה השחיתו דרכם התעיבו עלילותיהם מכל משפחות האדמה? לארץ אשר חרד מפני יושביה עד כי השביע את עבדו זקן ביתו כי לא יקח אשה לבנו מבנות הכנעני אשר הוא יושב בקרבו, וגם יצחק ורבקה שלחו את יעקב חרנה לקחת לו אשה באמרה ״אם לוקח יעקב אשה מבנות חת למה לי חיים״, ואף צווה את עבדו לבל ישיב את בנו לארץ אשר יצא ממנה, ואווה רק לשבת בארץ כנען?

ב. והכנעני אז בארץ – ונשאל: אם נאמר ׳אז׳ מי היה קודם הכנעני בארץ ההיא? ומה בא הכתוב להשמיענו בזה?

ג. מה יאמרו בעלי הפשט על תוכחת נאצת האומות? וכי היו אבותינו לסטים מזוינים וחמושים לרשת ארצות לא להם?

ד. באיזה מקום ובאיזה זמן נולדה השפה העברית ונוצר הכתב העברי? הן באור כשדים דברו אשורית או כשדי, בארם נהרים ארמית ובכנען לשון הפיניקים, ובכל זאת הייתה השפה העברית כבר בימי משה נכונה שלמה וכלילה בהדרה כאחת השפות המחונכות מימות עולם, וגם האבות דברו בה עד יעקב שדבק בשפתו וקרא בעברית ׳גלעד׳ למקום שקרא לו הארמי ׳יגר שׂהדוּתָא׳. אם כן באיזו ארץ ובאיזה עם ואנה ומתי נשתלמה לשוננו היפה והמסולאה הזאת?

ה. ידענו שכבר קודם למתן תורה היו לאבותינו מנהגים וחוקים ונימוסים שעליהם סמכה התורה כעל דברים מונחים וידועים ובאה אך להרחיבם ולתקנם ולהשלימם, כך שמלבד מצוות בני נח היו להם דיני קידושין וגיטין, יבום, משפט גואל הדם, עבודות זבחים וקרבנות וכדומה. ועתה איפה ומתי נתקנו ונשרשו המנהגים והנימוסים האלה באומה? האם רק במשפחת אברהם ובניו? ואיך בכח משפחה יחידה להנהיג ולתקן נימוסים קיימים אם לא תחזיקם אומה שלמה?

ו. מי ומאיזה עם היה הנביא יונה בן אמיתי אשר כאשר שאלוהו אנשי האניה ״מה ארצך ואי מזה עם אתה״ ענה ואמר ״עברי אנכי״ והגיד להם כי מלפני ה׳ הוא בורל, אמנם לא היה ישראלי או יהודי כי בני ישראל האמינו באלהי כל הארץ והוא חשב שה׳ הוא אלהי ישראל ולא ארצות אחרות לכן קדם לברוח תרשישה, או חשב שה׳ הוא אלהי היבשה ולא הים, ורק כאשר סער הים הודה ״את אלהי השמים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה״ ועתה מי ומאיזה עם הנביא?

ז. יוסף אמר ״גנוב גנבתי מארץ העברים״ על איזו ארץ הוא מדבר? מי היא ארץ העברים? הלא יוסף הובא מארץ כנען. הכי מפני שאביו ואחיו שבעים נפש היו גֵרים גרורים בה? ואף המה לא נקראו עברים בשום מקום רק ׳בני יעקב׳ אך שר המשקים אמר לפרעה ״ושם אתנו נער עברי״?

ח. כאשר באו משה ואהרון אל פרעה ואמרו ״כה אמר ה׳ אלהי ישראל״ ענה אותם ״לא ידעתי את ה׳״ אך כאשר אמרו לו ׳אלהי העברים נקרה עלינו׳ לא שאל מי זה.

ט. בדין עבד עברי אין הדברים מתאימים: במקום אחד אומר ״עבד עברי יעבד שש שנים ובשביעית יצא לחפשי״ במקום אחר ״וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבוד בו עבודת עבד״ אלא כשכיר ותושב ויצא ביובל. הא כיצד?

י. נאמר (דברים י״א) ״והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה...ארץ אשר עיני ה׳ אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה״. איך ניתן לומר על ארץ שבעת העממים, לפני בוא ישראל שמה, זה הדבר?

יא. ״וענו אשור וענו עבר״ הן ארץ אשור וארץ עבר – ואיה היא ארץ עבר?

יב. ה׳ אמר לאברהם ״כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם״ והלא גם כנען היא ארץ לא להם? 

יג. מפני מה מתייחס הכתוב תמיד אל לכידת הארץ ואחיזה בה בלשון ירושה, שבהוראתה הרגילה היא ירושת אבות ונחלת קדומים? והמקרא תמיד משתמש במילה זו על כניסת ישראל לארץ כנען, ועל הארץ אמר אברהם ״במה אדע כי אירשנה?״ הכתוב מדבר בשבחו של אברהם שעבר את כל ארץ העברים כדי לראות את הארץ ואת אחיו העברים אע״פ שהכנעני אז מושל בארץ ואחיו העברים היו נכנעים תחתיו.

יד. ולדברי הנביא יחזקאל ״מכורותיך ומולדותיך מארץ הכנעני, אביך האמורי ואמך חתית ומולדותיך ביום הולדת אותך ואעבור עליך ואראך... וכי בחר ה׳ בישראל לאחר שהיו בארץ הכנעני והאמורי והחתי? הלא בחר בהם במצרים ובסיני טרם נכנסו לארץ? על איזה זמן ירמוז הכתוב? במחילה מכבוד החכם המחבר, אך נבואת יחזקאל מתייחסת ירושלֶם ולא לישראל. והנה הכתובים: וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לִירוּשָׁלם מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית׃ (יחזקאל טז,ג) 


ישנה השערה אחת הקרובה לאמת, וזה הדבר:

בספר היובלים כתוב שלעבֶר, נינו של שׁם, נולד בן, ויקרא את שמו פֶּלג, ״כי בימי הוולדו הואילו בני נח לפלוג את הארץ בינהם...

ויקרא (נח) לבניו ויקרבו אליו הם ובניהם ויחלק את הארץ בגורל אשר יקחו שלשת בניו וישלחו ידיהם ויקחו להם מגילה מחיק נח אביהם: ויצא במגילה גורל שם תוך הארץ לנחלתו הוא ובניו לדורות עולם, וישמח נח כי יצאה הנחלה הזאת לשם ולבניו ויזכור את כל אשר דבר בפיו ויתנבא לאמור: ברוך ה׳ אלהי שם וישכון ה׳ באהלי שם (ויהי כנען עבד למו) וידע כי חלקה מברכה וברכה באה לשֶם ולבניו לדורות עולם, ויחלק שם גם הוא לבניו ויצא הגורל הראשון לעילם ולאשור יצא הגורל השני ולארפכשד יצא הגורל השלישי ולארם יצא הגורל הרביעי ולבני ארפכשד יצאה הנחלה המאושרה.

וכנען ראה את ארץ הלבנון עד ארץ מצרים כי טובה היא מאד ולא הלך אל נחלתו מערבה לים וישב בארץ הלבנון... ויאמרו אליו אחיו הן נאחזת בארץ לא לך אשר לך, אל תעשה כן כי אם כה תעשה תפול בחרב גם אתה גם בניך בארץ והיתם לאלה, כי בחוזק החרב נאחזתם ובחזקת החרב יפלו בניך ונכרת לעולם, אל תשב בארץ מגורי שם כי לשם ולבניו נפלה בגורל לנחלה... ולא שמע בקולם וישב בארץ הלבנון... על כן קרא לארץ ההיא כנען (ספר היובלים)

ועתה השערה קרובה לאמת היא כי אחד משבטי פלג בן עבר אשר בימיו נפלגה הארץ הלך לו לארץ הלבנון אשר בין הירדן ובין הים הגדול ויאחז בה. שם השבט או העם ההוא היה עברי כלומר מבני עבר, ועל שמו נקראים בני השבט עברים, והארץ ההיא ארץ העברים (כמו שנקראה אח״כ ארץ ישראל) ושפתם הייתה הלשון העברית, אחת השפות השמיות, והרבה מקומות וערים בארץ כנען נקראים בשמות עבריים אשר ברובם שונים מהשמות הפיניקיים הדומים להן במקצת ומחוברים תמיד אל השם ׳בעל׳ ע״ש הע״ז שלהם כידוע. והיו לעברים ההם מושבות ואחוזות גם מעבר הירדן מזה, שמהן נשארו שמות ״עיי העִברים״ (במדבר כ״א ול״ג) ולא עיי העֲבַרִים.

לא נדע כמה שנים ישבו העברים בארץ הלבנון עד אשר נפלו עליהם יוצאי ירך כנען נכדי חם, המה הכנענים והפלשתים, וילכדו את ארץ הלבנון ויאחזו בה עם עמים אחרים חתי ואמורי וכו׳ מעבר הירדן וינשלו את העברים מארץ אחוזתם, אשר רובם עזבו את הארץ והלכו אל שבטי שֶם האחרים, אחיהם האשורים והארמים, וככה התיישבו בתי אבות עבריים בארצות האשורים והכשדים והארמים, ואחד מהם היה הבית אב תרח ובניו. הרבה עברים נשארו בארץ העברים ששמה אז ארץ כנען או ארץ פלשת ואשר קבלו עליהם את עול מלכי כנען ויעבדום.

ועתה נוכיח זאת:

הבית אב תרח ובנו אברהם היו מן העברים אשר באו מארץ העברים לגור בארץ הכשדים והאשורים והיו נכרים גם שם, וכפי הנראה שמרו על לשונם העברית. אחרי כן עזבו תרח ובניו את עיר מגורם אור כשדים במטרה לשוב אל ארץ העברים שהיתה אז ארץ כנען, לארץ אומתם ולאחיהם העברים, ויקומו ללכת ארצה כנען. אכן בבואם לארץ ארם נהרים מצאו שם מקצת אחיהם העברים אשר נִדָחו גם שמה מפני הכנעני לוכד ארץ העברים, וישב שם תרח ובניו. ואברהם, עם כל חפצו לשוב לארץ אבותיו העברים, לא יכול לעזוב את אביו הזקן וישב עמו בחרן עד אשר מת תרח אביו. אז קם אברהם וישא את רגליו ללכת ארצה כנען לראות את ארץ אבותיו ואחיו העברים ולגור שם, ובשכר זה היה אליו דבר אלהים כי זרעו ירש את ארץ אבותיו והיתה לו לנחלה עד עולם.


והעברים הנשארים בארץ עבר היא כנען התערבו במעשי הכנעני, ועל כן לא ערב לב אברהם לקחת מבנותיהם אשה לבנו ליצחק כי אם מבנות משפחת אביו בארם נהריים.

אין זאת, כי אם בדין ובמשפט עלו בני ישראל מארץ מצרים לשוב לאחוזתם וללכוד את ארץ נחלת אבותיהם, ארץ ירושתם (כאשר הואילו יעקב ובניו ללכוד את שכם) מיד שוסיהם הכנענים אשר החרימו את אבותיהם העברים ויקחו את ארצם מידם וימלאו אותה תועבות מעשים רעים וחטאים לאלהים ואנשים, שעל כן צֻווּ לא להחיות מהם כל נשמה, כי הבא להרגך השכם להרגו, וגוזל וחומס אין לו דמים כי התחייב בנפשו ודמו בראשו. ובכן שבו בני ישראל לרשת את נחלת אבותיהם.


וזהו שאמר יעקב ליוסף ״הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי״ (בראשית מח).

העברים הקדמונים יושבי ארץ הלבנון מעולם הכירו את אל עליון קונה שמים וארץ, אבל עוד לא הייתה לם אמונת היחוד בהחלט עד שבא אברהם ותיקן את אמונת היחוד המוחלטת ״ויקרא בשם ה׳״ לכל העברים שנשארו אז בארץ הכנענים, ואשר רובם התערבו בהם ושכחו את ה׳ ועל זה רומז הנביא יחזקאל שהיה לעברים עת דודים והתקרבות חדשה אל אבינו שבשמים, ובשוב אברהם מהכות את כדרלעומר והמלכים אשר אתו בא לעיר שלם וימצא שר או מלך עברי אשר השאירו הכנענים על כנו ושמו מלכיצדק שהיה כהן לאל עליון קונה שמים וארץ אשר האמינו בו העברים הקדמונים, ואברהם נתן לו מעשר מכל וקיבל ממנו את תואר האלהים ״יהוה אל עליון קונה שמים וארץ״ אשר נשבע בו למלך סדום.


בקרב העברים הקדמונים ההם נשתלמה הלשון העברית אשר דברו בה מימות עולם ובה נולדו הגדות ומסורות קדמוניות בכתב ובע״פ אשר נמסרו עוד מימי חנוך, נח ושם ובאו עד בני אבות בני ישראל שהיתה בפיהם הלשון שלמה בקומתה ובצביונה.

גם מנהגי דת ודין נתהוו ברבות הימים בקרב העברים בעוד היותם על אדמתם בארץ העברים והיו להם משפטים ונימוסים אשר הניחה תורת משה על מכונם והזכירה אותם כדברים ידועים ובאה לתקן ולישר אותם כאמור.

הנביא יונה בן אמיתי היה אחד מהעברים הנשארים בארץ, אשר אמונתם לא הייתה שלמה ביחודה, ועוד נתעכרב מעט ע״י גויי הארץ, על כן דמה בנפשו שיוכל לברוח מפני ה׳ אל ארץ אחרת. גם בבטחונו בצדקת ה׳ לא היה נאמן בלבבו, כי כאשר שבו אנשי נינווה ונחם ה׳ על הרעה אשר דבר לעשות להם, היה הדבר רע בעיני יונה וחרה לו עד מוות ואמר ״טוב מותי מחיי״ עד שהצטרך ה׳ לברר לו את הדבר בעזר פעולה מוגשמת במעשה הקקיון, אשר גם לו חרה ליונה עד מות, כי דמיונו גבר על שכלו, והיה בטבעו קל להתעורר ונוח להתרגש כדרך בעלי הרגשה יתירה אשר עמודיה בהגיון ירופפו, ובסיפור זה צייר הכתוב את ההבדל אשר נִפְלה בו נביא עברי קדמוני מנביאי בני ישראל ויהודה.

המצריים לא ידעו את יושבי ארץ כנען כי אם בשם עברים, ולכן קראו גם לבני יעקב בשם עברים, וגם ארץ הכנענים נודעה להם בשם ארץ העברים, לכן באמת צוה ה׳ את משה בדברו אתו לאמור אל בני ישראל ״ה׳ אלהי אבותיכם אלהי אברהם יצחק ויעקב נראה אלי״ ואל פרעה יאמר ״אלהי העברים נקרה עלינו״ ונראה שכמו שנשארו הרבה עברים בארץ כנען כן נשארו מקצתם בארץ מצרים שהיו שנואים ע״י המצרים ונאמר ״כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים״, ובעלות בני ישראל הלכו עמהן גם שרידי העברים שבמצרים והם שנאמר עליהם ״וגם ערב רב (עברים) עלה אתם״.

גם בעיני הפלשתים היו בני ישראל בתחילת בואם לארץ כנען כעברים הקדמונים ״מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים״.

כאמור נשארו עברים רבים בארץ גם אחרי אשר נלכדה מן הכנענים ובכניסת בני ישראל התחברו אליהם מקצת העברים אחיהם, וכאשר הכה יונתן את נציב הפלשתים ״תקע שופר בכל הארץ לאמור ישמעו העברים״, וכשראו את יונתן ונושא כלו אמרו ״הנה עברים יוצאים מן החורים אשר התחבאו שם״.

על ארץ העברים נאמר כי היא ארץ אותה דורש ה׳ תמיד להשפיע עליה גשם נדבות, ועליה הנבואה הכמוסה לאברהם ״כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם״ רוצה לומר בארץ שמעולם לא הייתה שלהם, מה שאין כל ארץ כנען שהיתה פעם ארץ שלהם, וה׳ גלה את אזנו כי עדיין לא באה העת להשיב את הארץ אל בני העברים ״כי לא שלם עוון האמורי עד הנה״ ואך הדור הרביעי ישובו אל ארץ אבותיהם העברים.

בשלושה מיני עבד מדבר הכתוב במשפטי העברים: בעבד כנעני אשר יקנו בני ישראל מן הכנענים, בעבד עברי כי ימכר להם אחד העבריים אשר נשארו בארץ, ובעבד ישראלי מבני יעקב יוצאי מצרים אשר ימוך ונמכר להם. על הראשון הוא אומר ״מן הגויים אשר סביבותיכם... והיו לכם לאחוזה וכ׳ לעולם בהם תעבודו, כי כנען עבד עבדים לאחיו, על השני הוא מצווה ״כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד...״ ״כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשביעית תשלחנו לחפשי״ ובימי צדקיהו החשיבו היהודים את אחיהן העברים ככנענים עבדי עולם ועל זה הוכיחם הנביא (ירמיהו לד) ״לשלח איש את עבדו ואת שפחתו העברי והעבריה חפשים לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש״ כלומר שהעברים הם אחיהם כיהודים. ועל השלישי הוא מזהיר: ״כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבוד בו עבודת עבד וגו כי עבדי הם אשר הוצאתי מארץ מצרים... ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך״

ובכן נוכחנו לדעת כי הארץ הנקראת בתחילה ארץ העברים ואחר כל ארץ ישראל או ארץ יהודה היא ארץ ירושת אבותינו מימות עולם ומשנים קדמוניות, ארץ מולדת אבותינו מאז היינו לשבט או משפחה בארץ. ארץ מחצבת אומתנו ואדמת שרשנו מימי קדם קדמתה מורשת קהילת יעקב עד עולם!



אחרי הדברים האלו נתבונן לראות מחזה נפלא בקרב עמנו אשר מיום היותו לגוי בארץ העברים יפעמהו כפעם בפעם רגש אדיר וחזק אשר יעירהו ויניעהו ויעודדהו לשוב לארץ אבותיו, ואם יהיה נדחו בקצה השמים משם יקבצהו הרגש הזה ומשם יקחהו וינחהו מארבע כנפות הארץ וינהלהו לציון קודש גורלו מקדם קדמתה:

אברהם אבינו עזב את ארץ מולדתו היא ארץ כשדים ונטש את ארץ מכורתו השניה היא ארם נהרים והלך ובא אל ארץ אבותיו העברים (והכנעני אז בארץ) להתהלך ולהתגורר בה כגר בארץ נכריה, ואף קבר לא מצא שם בלתי אם קנהו בכסף מלא בהתחננו אל עפרון החתי ״גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר״.

יצחק אבינו לא יצא מארץ העברים אלא ישב עם פלשתים, שם הציקו לו וסתמו בארותיו והיה לו עמהם עשק ושטנה ומריבה.

יעקב אבינו הלך חרנה לקחת אשה מבנות משפחתו וחזר אל ארץ מגורי אביו כי שם שרשו וגזעו, וכאשר הוכרח לעזוב את ארץ העבריים ולרדת מצרימה היא ירא ופוחד לעזוב עד שאמר לו אלוהים ״אל תירא מרדה מצרימה, אנכי ארד אתך ואנכי אעלך גם עלֹה״ ולפני מותו צווה את בניו להעלות גויתו ממצרים ולקברו בארץ העברים היא ארץ אבותיו, וככה צווה יוסף את אחיו להעלות אתם את עצמותיו בעלותם ממצרים לארץ אבותיהם.
אחרי שבתם שם מאתים ועשר שנים עלו משם ביד חזקה ופנו והלכו בסכנות גדולות ועצומות אל ארץ אבותיהם, אף אם ילדי הענקים והרפאים שם.


אחר אשר ישבו שם כאלף שנים גורשו ממנה עוד הפעם בחזקת יד מלכי אשור ובבל במעלם בה׳ אלהיהם, והלכו בגולה לארץ בבל וישבו שם שבעים שנה. ויהי אך בא להם הרשיון מכורש מלך פרס לשוב לארץ אבותיהם, ויקומו ממקומם ויעזבו את ארץ מולדתם הפעם, וילכו הלך ובכה ויעלו לארץ אבותיהם אף אם אמנם אויבים ושונאים וצרים רבים הקיפו ואפפו אותם מבפנים ומבחוץ יומם ולילה מאין הפוגות, ויבחרו לחיות בארץ אבותיהם במצור ובמצוק על פני חיי השקט והבִּטחה בארצות בבל ופרס – עד אשר עלה עליהם הכורת הרומי וגרש אותם עוד הפעם מארץ אבותיהם.

ומאז ועד הקמת המדינה בארץ ישראל חמד והתאווה בכל רגע לשוב לארץ אבותיו, וגם היום משתוקקים העברים בלי הרף לארצם, מתפללים ומתחננים לאלהיהם להשיבם אל אדמת קדשו, ויחידי שלומי אמוני ישראל עוד עוזבים משפחתם ומקומם יקומו ויעלו לארץ הקדושה למות שם ושם תהיה קבורתם. אף אם אמנם הארץ הזאת נאנחת תחת שבט ברזל לשוט עריצים אשר סביב שתו עליה, ימתקו לו רגבי ארץ אבותיו, היא ארץ העברים ארץ חמדת ותשוקת אבותיו זה כארבעת אלפי שנים, ארץ אשר חיי רוחו ונשמתו תלואים בה מימות עולם ומשנים קדמוניות, ארץ אשר הייתה מתאחדת עִם עַם העברים מימי קדומים, יתלכדו ולא יפרדו לעד ולנצח נצחים. אל הארץ הזאת שואף ועורג ומשתוקק עמנו לעלות עלה, יהי ה׳ אלהינו עמו ויעל, ובא לציון גואל.

העתקה ועריכת חיבורו של ד״ר שלמה רובין, ארץ העברים.
וינה, לסדר ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ – שנת לרמ״ד לפ״ק הוצאת ׳מקיצי נרדמים׳.

דברי גֹדֶר פֶּרֶץ

שלמה רובין קרא את סיפורו של אברהם מבלי להתעלם מהתרחשויות בעבר הרחוק, בהן התורה מקצרת, ונמצאות בפירוט רב בספר היובלים [ומאשרות את הנחת היסוד: ספר היובלים הוא חלק בלתי נפרד מתורת ישראל], ובמיוחד מצא המחבר את העניין טמון בעברו הקרוב של אברהם - החל מ ״אלה תולדות תרח״. כל מי שעיניים בראשו יכול לראות מיד שזוהי תחילתה של הפרשה החדשה.

חיבורו מראה כיצד ניתן לאסוף נתונים ולהגיע למסקנות נכונות עד כדי ודאות רק על ידי שיטוט בשבילי פשט הכתובים הטהור, אמרות יהוה צרופות ככסף לארץ מזוקקות שבעתיים! ונשאל מדוע לא ביקשה הבנה זו מקום במוחם של חכמים, ולמה איננו מוצאים זכר לכך בכל ספרות חז״ל הענפה והמיגעת? והיתה להם סיבה טובה להתאמץ ולחקור ולדרוש אחר זכות זו בעת התרגשו צרות רבות ורעות על העם עוד בשבתו בארצו? 

התשובה טמונה במעשה העוולה של חלוקת התנ״ך לפרשות שבוע. בתקופת גאוני בבל חילקו את התורה לפרשות במספר שבועות השנה; חלוקה שרחוקה מעשיית חסד עם תורתנו. ומדוע נאמר שהדבר נעשה בכוונה? משום שמעשה מקולקל שחוזר על עצמו פעמים רבות אינו יכול להיות תלוי במקרה.

החלוקה לפרשות השבוע מתחילה את פרשת ׳לך לך׳ במילים אלו ממש, אך ההתחלה הטבעית של העניין, מתחילה מספר פסוקים לפני כן, שבלעדיהם לא ניתן להבין את הסיפור כל צרכו, והנה שער לעבור בו מדרשי הבל, אגדה והזיה שמילאו את מה שהכתוב לא רמז.

אלו הפסוקים בהם היתה הפרשה צריכה להתחיל:

{כז} ואלה תולדת תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן והרן הוליד את לוט: {כח} וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים: {כט}  ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה: {ל} ותהי שרי עקרה אין לה ולד: {לא} ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם: {לב} ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן:

ואז, שבוע לאחר מכן, כשמגיעים לפרשה הבאה, העניין נשכח מלב הצאן והרועים כלא היה והם מתחילים מן הפסוק התלוש מהקשרו הסיפורי:  {א,יב} ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך: 

וזהו עוול גדול שנעשה לתורה, לאברהם אבינו, ולנו, זרעו היורש את הארץ. 

בנוסח גֹדֶר פֶּרֶץ לתורה חילקנו את התורה, הכוללת את ספר יהושע, ל-52 פרשות שבוע חדשות. בחלוקה זו אין קטיעה של סיפור באמצעיתו, וכל פרשה מכילה עניינים מאוחדים ככל הניתן. לקריאת פרשות השבוע.