א

 

(א) שופטי ארץ אהבו צדק חשבו טוב על יי בקשוהו בתום לבב: (ב) כי ימצא ללא ניסוהו יתודע למאמינים בו. (ג) ומחשבות אָוֶן מבדילים מה׳ וביום נקם תוודע אוולת האוילים. (ד) כי לא תבוא חכמה בלב רע ולא תנוח בנפש החוטאת: (ה) כי רוח דעת תשנא תהפוכות ותרחק ממחשבת אוולת והעוון ימרה בה: (ו) טובה היא רוח חכמה את המחרף בשפתיו לא תמלט: (ז) כי עד ה׳ על מחשבותיו דורש היטב את לבבו ושומע את לשונו: (ח) כי כבוד ה׳ מלא כל הארץ והמכלכל הכל מבין כל דבר: 

(ט) על כן לא יסתר מפניו אוהב עלילות רשע ממשפט וממוסר לא ינקה: (י) כי דברי רשעים דרוש ידרשו וקול דבריהם עד יי יבוא להשיבם מפשעיהם: (יא) אזנו בזעם תאזין דבר וקול תלונות לא נעלם ממנה: (יב) לכן השמרו ואל תלונו כי אין בה מועיל ולשונכם תשמרו מדבר רע: (יג) אשר תתלחשו לא יפול ארצה ולשון שקר תמית נפש: (יד) אל תבקשו מות בעקשות דרכיכם ואל תביאו אבדן בפועל כפיכם: (טו) כי ה׳ לא בחר במוות ולא חפץ באבדן החיים: (יו) להעמידם לעד בראם ושלום עמי ארץ בידם הוא: (יז) חמת אבדון אין בינותם ושאול אין על עפר ממשלתו: (יח) כי צדקה לא תמות ותבואת רשע מות אשר הביאו רשעים בדבריהם ומעלליהם: (יט) כעל ריע בטחו בו ויסופו ויתמו ממנו היו בקושרים ועתידים הם להיות אצלו:
 
ב

(א) כי אמרו בלבם ובלשונם החליקו לדבר: (ב) ימי חיינו קצרים ושבעים עמל ממות לא ימלט גבר ואיש לא נודע אשר שב מני שאול: (ג) במקרה נולדנו ונהי כלא היינו כי רוח אפנו עשן: (ד) ומדברנו כניצוץ עולה מלבבנו כי יכבה הבשר אל עפר ישוב והנפש תחלק כרוח קל: (ה) לימים יבואו ישכח שמנו ומעשיו לא יזכרו עוד: (ו) כענן הולך חיינו יחלופו וכהמס ערפל מאור שמש ונמוג מחמתו כן יגועו: (ז) ימינו כצל עובר כתמס לא תשב רגל חתום הוא אין יוצא ממנו: (ח) ועתה בואו ונשמחה בכל הטוב אשר לנו נחישה בנעורנו ללכת בדרכי לבנו: (ט) נמלא בטננו יין טוב ושמן לא נוחר מועד הנצנים בצרורי שושנים נעטירה טרם יבולו: (י) ממאן לעשות כמונו לא ישב איתנו:

(יא) נשימה אותותינו בכל המקומות אשר שמחנו כי זה חלקנו וגורל נחלתנו: (יב) נרמסה אביון וצדיק על אלמנה לא נחמול שיבת זקנים לא נהדר ואם חיו חיים רבים: (יג) ידנו תורת צדק תהיה כי החלש מה הוא: (יד) נטמנה פחים לתפוש צדיק למשא הוא עלינו: (טו) ועל מעשנו בעברנו על התורה יוכיחנו ועל רוע דרכינו יכלימנו: (יו) יתפאר כי ידע את ה׳ ויאמר מבני האלהים אני ואותי צווה להוכיח אתכם על פניכם: (יז) לראות פניו היה עלינו לטורח כי לא במנהגי אדם מנהגיו ומדרכי זולתו דרכיו נבדלו: (יח) ככסף נמאס נחשבנו לו מארחותינו ירחק כמפני תועבה: (יט) אחרית צדיקים יאשר ויתהלל כי ה׳ יהיה להם לאב: (כ) ועתה נראה אם דבריו נכוחים נבחנה מה יהיה בו: (כא) אם מבני אלהים הוא יריב לו ויצילהו מיד אויביו: (כב) באלות ובשפטים נחקרהו למען יוודע טובו ותראה תוחלתו: (כג) כי כמות נבל יומת ואם כנים דבריו אשר דבר יוושע: 

ג

(א) כדברים האלה דברו ויתעו כי רעתם עוורה אותם: (ב) והם לא ידעו משפט ה׳ ולא חכו אל גמול כל קודש ולא השכילו כי יש שכר לנפשות הזכות: (ג) כי ה׳ ברא את האדם להחיותו חיי עולם ויעש אותו בצלמו כדמותו: (ד) ובקנאת השטן עלה מות בתבל ואשר בגורלו יתמכו בו: (ה) ונפשות צדיקים ביד ה׳ המה ונגע לא יקרב אליהם: (ו) למראה עיני כסילים מתו צאתם נחשב לפחד ונסעם מאתנו אבדן והמה בשלום: (ז) ואם לעיני אדם נענו נעמת נצח תקוותם ואם נוסרו מעט רב טוב ישיגם: (ח) כי ה׳ צרפם וירא כי לו המה כזהב בכור בחנם ויקחם כקרבן כליל: (ט) ישים עינו עליהם לטובה בבוא היום יזהירו ויעופו בכל מקום כנצוצים על פני קש: (י) ישפטו עמים וימשלו על גויים וה׳ אלהיהם ימלוך לעולם ועד: (יא) הבוטחים בו יבינו אמת ואמונים יוסיפו לאהבה אותו: (יב)  כי חסד ורחמים על קדושיו ועיניו על בחיריו: (יג) והרשעים בל חשבו צדק ואשר מרדו בי בעלילותיהם ישפטו:

(יד) הוי כל בוזי חכמה ומוסר תקותם הבל מעשיהם לא יועילו למו ופעולתם אפס: (טו) נשיהם פתיות זרעם מרעים וארורה משפחתם: (יו) על כן אשרי עקרה לא נטמאה בל ידעה משכב עוון היא תשא פרי ליום תבקרנה הנפשות: (יז) והסריס לא הכעיס בפעל כפיו ולא יעץ בליעל על ה׳ בתמתו יוחן ויד ושם במקדש ה׳ ינתן:  (יח) כי פרי כשרון מעשים לזכר טוב ושורש החכמה לא ייבש לעולם: (יט) ובני מנאפים אך למחסור וזרע משכב הטומאה ישמד: (כ) ולו שנים הרבה יחיו לריק יחשבו ואחרית שובתם ללא כבוד: (כא) ואם מהרה ימותו גם תקווה גם נחמה אין להם ליום המשפט כי אחרית ילדי פשע למחתה:
 
ד
 
(א) טוב הולך ערירי ורודף צדקה כי לזכר עולם היא יען אהובה לה׳ ולאדם: (ב) כי תבא יאהבנה וכי איננה יחפצנה כי תעטרהו תמשול לעד מאז גברה במלחמתה לתפארת ואין מכלים: (ג) והמון רשעים רבים ומשפחותיהם כי רבו לא יוסיפו למו ונטעי זנונים לא יעמיקו שרשם ולא יחזקו גזעם: (ד) ואם עד עת ישלחו ענפים לא יבטחו על שרשם כי ברוח ירעשו ובסופה ישורשו: (ה) טרם יגדלו ישברו דליותיהם ופריים אל יחשב כי בסר הם לא יאכלו ולא יועילו לכל דבר: (ו) כי הבנים הנולדים ממשפט נאופים עדים יהיו על חטאות אביהם ואמם ליום ישאלו:

(ז) וצדיק מת בנעוריו בוא יבוא אל המנוחה כי לא רוב ימים הדר שיבה ולא מספר שנים רבות: (ח) חכמה תחשב גם היא שיבת אדם ולכת בדרך טובים בואו בימים: (ט) אשר התהלך לפנים את האלהים מצא חן ובעבור שכן בין רשעים לוקח מארץ לשמים: (י) לוקח לבל תשונה דעתו ברע ולא תמשול מרמה בנפשו: (יא) כי כשופי רשעה יאפילו נגה צדקה ויצר הפכפך יהפוך תבונת סר מרע: (יב) מהר להיות תמים גם ימים רבים מלא ויען יקרה נפשו בעיני ה׳ מהר לקחתו מבין רשעים: (יג) והעמים רואים ולא יבינו זאת ולא ישימו על לב לדעת כי חסד ורחמים על קדושיו ועינו על בחיריו: (יד) והצדיק מת יבוז רשעים חיים ונער תם נאסף את ארך ימי פושעים: (טו) כי יראו כי אחרית חכם ואינם יודעים על מה עשה ה׳ ככה ולמה לקחו: (יו) המה ראו וילעגו וה׳ ישחק למו: (יז) והיה אחרי כן יפלו למשואות והיו דראון בתוך יורדי בור ישליכם אל תחתיות ארץ: (יח) ימחץ ראשם ויאלמו יער יסודם שמה ושממה יהיו וימח כל זכר למו: (יט) יזכרו עוונותם ויבהלו והלך לפניהם פשעם להאלותם:
 
ה
 
(א) אז יקום צדיק לבטח לעיני צריו ובוזי מעשיו: (ב) והם יראהו תאחזמו רעד יחתו מאד לראותו נושע הפך מאשר זממו אז יבושו ממחשבותיהם ומשבר רוח יילילו:  (ג) איש אל אחיו יאמרו הלא זה הוא אשר לפנים היה לצחוק בעינינו ואשר היה לנו למשל: (ד) נואלנו מאד כי חשבנו חייו שגעון ומותו נבלה: () ועתה נחשב עם בני אלהים וחלקו בין קדושים: (ה) תעינו מדרך אמת אור משפט לא האיר לנו ושמש צדקה לא זרחה עלינו: (ו) היינו בדרכי עוון ואבדון הלכנו ארחות עקלקלות ולא ידענו דרך ה׳: (ז) הגאון מה הועיל והעושר והכבוד מה הוסיפו לנו עתה כל אלו עברו כצל וכרץ ירוץ אורח: (ח) כאניה תלך בין גלי היהם ועקבותיה לא נודעו ובמים שוטפים אין נתיב אחרי עברה: (ט) כעוף יעופף על פני רקיע ומעגליו לא נכרו כי בכנפיו ירחף ובכחו יבדיל את הרוח ואותותיו לא תשארנה בו: (י) כחץ יירה למטרה הרוח יחלק וכרגע ישוב לאיתנו ולא יראה בו אן עבר: (יא) כן אנחנו מאת היינו חדלנו להיטיב וצדקה רחקה ממנו אך בעוונותינו גווענו: 

(יב) כי תקוות רשעים כעפר ישאנו רוח וכמוץ קל יסער כה וכה מסופה וכעשן ידפנו רוח ונשכחה כזכר אורח לא גר בעירו רק יום אחד: (יג) וצדיקים יחיו לעד תשועתם בה׳ ועליון מגן בעדם: (יד) לכן ממלכת כבוד יהיה להם ועטרת תפארת מיד ה׳ בימינו יגן עליהם ובזרועו ילחם להם כעם צינה: (טו) יחגור קנאתו ככלי קרב יחלצו כל להנקם מאויביו: (יו) ילבש צדקה כשריון ומשפט אמת ככובע ואת קדשו ישא כמגן עוז: (יז) ישנן חרון אפו כחרב תבל ומלואה ילכו עמו לצבוא על רשעים: (יח) ירעם עליהם רעמים חיציו יפגעו בם ילכו מענניו כמקשת דרוכה בכח לירות למטרה: (יט) ימטר עליהם ברד רב כמן הקלע אשר ביד איש חמות ומי הים בזעפו ישפכו עליהם ונהגות בגאוותם ישטפום: (כ) רוח עזה מנגדם תעמוד וסופתה תפיצם עד עולתה ארץ למדבר תשים והרשעה תשמיד כסאות גבורים:
 
 
ו
 
(א) ועתה מלכים שמעו והבינו השופטים עד קצווי ארץ למדו: (ב) הטו אזניכם המושלים בעמים המתנשאים על גויים רבים: (ג) מאת אלהים נתן לכם הכח ומה׳ הממשלה והוא ישפוט על דרכיכם והוא יחקור מזימותיכם: (ד) יען פקידי מלכותו אתם ולא שפטתם מישרים לא שמרתם חוקיו ובעצתו לא הלכתם: (ה) פתאום תחתו בהראותו כי יבוא במשפט עם ראשי עם את השפלים ירחם והנשאים בחמה ישפטו: (ו) כי אלהי עולם לא ישא פני גבר ומכל רם לא יירא היוצר יחד קטן וגדול ומשגיח על כולם: (ז) אך למען אדירים יכונן למשפט כסאו על כן אליכם מלכים אדברה למען תלמדו חכמה ולא תפרעו: (ח) כי השומרים באמונה דברי קודש קדושים יקראו ולומדיהם ימצאו מחסה:

(ט) ועתה קחו את דברי בקשו אותם ויורו לכם: (י) החכמה ברה ולא תבול לעד נקל לה להגלות לאוהביה ולהמצא למבוקשיה: (יא) תשחר פני כל חפץ בה תראה ראשונה מהם: (יב) משכים קום למענה לא ייגע כי ימצאה יושבת על דלתיו: (יג) ראשית חכמה קנה חכמה ושוקד על דלתותיה חיש יחדל מדאוג אליה: (יד) כי שבה אל כל רוח לבקש אנשיה בנתיבות תראה אליהם והולכת לפניהם בכל מחשבותיהם: (טו) תחלת חכמה לחפוץ חכמה אם יחפצנה יאהבנה: (יו) כי יאהבנה ישמור מצוותיה ושומר מצוותיה יחיה לעולם: (יז) והחי לעולם קרוב ה׳ אליו לכן איש חפץ חכמה יצליח למלוכה: 

(יח) ועתה מלכי הגויים אם חפצתם כסא ושבט אהבו חכמה למען תמשלו לעולם: (יט) אגידה לכם החכמה מה היא ומאין תבוא: (כ) לא אעלים מכם סודה אדרוש מוצאה וראשית מקורה ואשימנה חשופה וגלוייה ולא אכחד דברי אמת: (כא) כי דל בשר מקנאה רעה דרכו בעיני לא לו נחלה בחכמה: (כב) ברבות חכמים תשועת ארץ ומלך חכם מבט עמו על כן האזינו דברי ויטיבו לכם:
 
ז
 
(א) גם אנכי אנוש ימות כמות כל אדם מילידי אדם הראשון הנוצר מן האדמה: (ב) רֻקמותי בבשר תשע ירחים בבטן אמי נקפאתי בדם זרע מחמדת המשכב: (ג) אחרי הולדי שאפתי רוח שהיא לכולנו נפלתי על הארץ נושאת הילודים כולם הרימותי קולי הראשון בבכי ככל הנולדים: (ד) אמנתי בסדינים בדאגה רבה כי אין בלדת מלך עניין אחר: (ה) אבל עניין אחד לכל לבוא בארץ ועניין אחד להם לצאת ממנה: (ו) לכן התפללתי ותנתן לי מדע קראתי ורוח חכמה באה אל קרבי: (ז) ותיקר בעיני משבט וכסא והון לא ערכתי לה: (ח) אבני חפץ לא דמיתי לה כי כל זהב ארץ כמעט חול בערכה והכסף לנגדה כדומן יחשב: (ט) אהבתיה מיופי ומבריאות בשר אמרתי תהיה נרי כי אורה לא יכבה: (י) ואמנם כל טוב בא אלי לרגלה ועושר לא יספר מידיה: (יא) ובכל הדברים הייתי שמח כי תורֵם החכמה ואנכי לא ידעתי כי היא אם כל הדברים האלה: (יב) בתום לב למדתי אותה בלי קנאה אלמדנה לא אעלים את עשרה כי הון עתק היא לבני אדם: (יג) בלכתם בה אהובי עליון יהיו וירצו לפניו כי להורותם בדרך נתנה להם:

(יד) ה׳ עשה עמדי חסד ויתן לי לשון לימודים לדבר דברי חפץ ולהשיב אמרים על פי הדברים הנודעים לי: (טו) כי הוא מוליך אל החכמה ונוהג את החכמים: (יו) כי בידו אנחנו ודברינו גם התבונה וכל מלאכת מחשבת: (יז) ויחנני דעת אמת בכל המעשים ידעתי תכונת העולם וכח היסודות: (יח) ראשית אחרית ומחצית כל מועד נזילת המסלות ותמורת הימים תקופת השנים והכוכבים למחלקותיהם: (יט) העניין אשר לבהמות וחמת החיות הרעות סערת הרוחות ודברת בני אדם הנטעים למינהם וכוחות השורשים: (כ) את הכל אני יודע הנסתרות והנגלות כי יוצר כל המעשים הורני על פי החכמה: (כא) כי יש בה רוח מבין וקדוש אחד ורב עניינים: (כב) צח ואמיץ בר וטהור מהיר לא ירע איש אוהב טוב שנון ואין דבר יעצרהו מעשות טוב: (כג) נדיב בטוח ונאמן בלי עצב יוכל כל רואה כל עובר בין כל רוחות ברות משכילות וזכות: 

(כד) כי החכמה מהירה יותר מכל ובטהרתה מגעת ועוברת בכל: (כה) היא רוח מפי עליון ונגה כבוד אל על כן כל טומאה לא תקרב אליה: (כו) היא זוהר אור עולם וראי זך אל צדקת ה׳ ודמות טובו: (כז) לבדה היא ותוכל כל בעינה תעמוד ותחדש כל דבר: (כח) ולעת תבוא בנפשות יקרות תעשׂם אהובי אל ונביאים כי אין ה׳ אוהב את האדם אם לא ישקוד על החכמה: (כט) ברה היא מן השמש ועליונה ממעלת הכוכבים ויתרון לה על האור אם תדמה אליו: (ל) כי אחרי אור יבא לילה והרשעה לא תעל על החכמה:
 
ח
 
(א) מגיעה בעֻזה מן הקצה אל הקצה ונוהגת כל המעשים כמשפטם: (ב) אהבתיה חיפשתיה מנעורי שאלתי לקחתה לכלה חולה אהבה הייתי ביפיה: (ג) מקור הודה רם מאד כי היא משחקת לפני ה׳ ואדון כל המעשים אהבה: (ד) היא ראשית דרכי אל והמבדלת בין דבר לדבר: (ה) אם הון ועשר מאווי החיים מי גדול מחכמה המביאה את הכל: (ו) ואם להצליח בתחבולות מי אמן טוב ממנה בכל אשר תחת השמש: (ז) מי אוהב  צדק הנה כל מעשיה מישרים: (ח) כי היא מלמדת עצה ותושיה בינה וגבורה הטובים לחיים יותר מכל הדברים: (ט) מי חפץ לדעת דברים רבים היא יודעת מה שהיה ותשפוט מה שיהיה: (י) תבין לשון ערומים ותביע חידות תחווה האותות והמופתים טרם תבאנה וילדי הימים וקורות העתים אשר תקראנה: (יא) אמרתי תשב עמדי ונחיה יחדיו ידעתי כי לטוב לי תיעצני ותהיה נחמתי ביגוני ובעמלי: (יב) במקהלים יכבדוני למענה וזקנים יהללו אותי אף כי נער אנכי כמשפט גבר ימצאונני ומגבורתי גבורים יתמהו: (יג) אם אחריש ידמו לי אדברה יאזינו לי אם אוסף דבר יד לפה ישימו: (יד) בעבורה שמי לעולם יהיה וזכרי לדור דור לבאים אחרי: (טו) בעמים אמשולה ולאומים תחת רגלי יהיו מלכים אדירים ישמעון את שמעי וחלו מפני בקהל. (יו) עם איש טוב אהיה ואיש חיל במלחמה והלך בקרב ביתי בה אמצא מנוחתי: (יז) כי אין צר לשכנה ואין תוגה לרעה רק רווחה ושמחה: 

(יח) את כל זאת ראיתי ונתתי את לבי אשר אוהבי חכמה יחיו לנצח: (יט) ורעיה ששון ושמחה ישיגו עושר והון רב תביא בעמל ידיה: (כ) דעת במועצותיה ושם טוב לשמע דבריה ואחפש אותה להביאה אלי: (כא) נער חמד הייתי ונפש יקרה ניתנה בי:
(כב) הלכתי גדל וטוב ואת בשרי לא החטאתי: (כג) ויהי כאשר בינותי כי נשגבה היא לא אוכל לה זולתי אם יתננה לי האלהים: (כד) וגם בזאת חכמתי עמדה לי לדעת מאין תבא ואלך לדרוש את ה׳: 
 
ט

(א) ואתפלל בכל לבי ואומר: (ב) אנא אלהי אבותי אל רחום אשר בדברך עשית את כל המעשים: (ג) ואת האדם כוננת בחכמתך למשול בכל נפש חיה אשר עשית לשפוט תבל בצדק ולדון בישרת לבב: (ד) תן לי חכמה היושבת לפני כסאך ואל תבדילני ממספר בניך: (ה) כי אני עבדך בן אמתך איש רך וקצר ימים וחסר תבונות בחכמה ומשפט: (ו) וגם אם איש בנו יתמם אם אין חכמתך בו מה הוא: (ז) אתה בחרת בי למלך על עמך ולשופט את בניך ובנותיך: (ח) ותאמר אלי לבנות מקדש בהר קדשך ומזבח במקום שבתך כתבנית משפט כבודך אשר הכינות מאז: (ט) ועמך החכמה היודעת מעשיך כי הייתה אצלך אמון כאשר יסדת תבל את הטוב בעיניך והישר במצוותיך תעשה: (י) שלח אותה משמי קדשך ומכסא כבודך תהיה עמדי במלאכתי ואדע את אשר ייטב בעיניך: (יא) כי היא יודעת ומבינה את כל הדברים תורני בכל מפעלותי בהשכל ותשמרני בהודה: (יב) למען ירצו בעיניך מעשי ואמלוך בצדק על עמך ואכון לפניך לשבת על כסא אבי: (יג) כי מי יבין עצת ה׳ ומי ידע את אשר חפץ אלהים: (יד) הלא מחשבות בני תמותה לא נאמנו ותחבלותינו תרופפנה: (טו) כי הבשר המת יכבד על הנפש ואהל האדמה יריב עם הדעת להעציבה: (יו) בלי עמל לא נשיג לדעת את אשר בארץ ובלי טרח לא נמצא את אשר עומד עמנו:  (יז) ומי יבין מקצה ועד קצה הדברים אשר בשמים: (יח) מי הבין עצתך טרם נתת לו חכמה ועד לא שלחת אליו רוח קדשך ממרומים: (יט) כי בה יכונו ארחות יושבי תבל וילמדו בני אדם לעשות הטוב בעיניך ויהיו נושעים בחכמה:
 
י
 
(א) היא שמרה את אבי כל בני תבל הראשון בהבראו לבדו מאז: (ב) ותקימהו ממפלתו ותתן לו עוז למשול בכל המעשים: (ג) והחוטא איש חמות סר ממנה ויאבד כי הסיתו יצרו לרצח את אחיו: (ד) ובהשחת הארץ למענו ממי המבול המליטתו החכמה ותנהג איש צדיק על עץ קל: (ה) ולעת נפוצו הגוים אשר יזמו לקשור קשר ותדע צדיק ישר לב: (ו) ותעמידהו לפני ה׳ ותחגרהו עוז ובטחה כי אהבתהו כבנה: (ז) וביום אבוד רשעים ותצל צדיק בנוסו מפני האש אשר תרד על חמשת הערים לעדה על פשעיהם: (ח) והארץ ההפוכה תעשן לעולם ועציה עצי מאכל לא יבשילו פריהם ונציב מלח נצב מצבת נפש לא אמון בה: (ט) כי אין די לבוזי חכמה ברעה אשר להיטיב לא ידעו אבל גם מזכרת אוולתם יניחו לבאים אחריהם לבל יכשלו אלה כמוהם:

(י) והחכמה הושיעה את מכבדיה מעָנְיַם: (יא) היא הוליכה בדרך ישר איש צדיק בברחו מפני חמת אחיו: (יב) ותראהו את ממלכת ה׳ ותופע עליו דעת קדושים ותעשירהו בעמלו ותרוויחהו ביגיע כפו: (יג) ותהיה עמו ותצליחהו לעיני רעי עין אשר התלו בו: (יד) ותצרהו מאויביו ותבטיחו מאשר ארבו לו ותשור אותו במלחמה קשה וידע כי יראת ה׳ תעוז מכל: (טו) לא עזבה צדיק לעת נמכר ותחשוך אותו מחטוא ותרד עמו אל הסוהר: (יו) לא נטשתהו בבור עד הביאה לו שבט מלכות וממשלה ברודים בו ותתן מחרפיו למפיחי שקר ותעש לו שם עולם: (יז) ותוציא גם היא עם קדוש וזרע אמת מן הגוי אשר עבדו בהם: (יח) ותבוא בנפש עבד ה׳ ויקם לפני מלכים אדירים באותות ובמופתים: (יט) עמל קדושים גמלה ותפליא לנחותם בדרך ותהי להם יומם מחסה ולילה אור כאור הכוכבים: (כ) ותעבירם בים סוף ותנחם במים אדירים: (כא) את אויבהם טבעה בים ואותם העלתה ממצולות עמוקות: (כב) ויבוזו ישרים את רשעים וישירו לשם קדשך יי ויהללו יחדיו את ידך הגדולה: (כג) כי החכמה פתחה פי אלמים ולשון ילדים למדה לדבר צחות:
 
יא
 
(א) ותצליח את דרכיהם ביד נביא: (ב) וילכו במדבר וילכו במדבר אין יושב ויטעו אהליהם במקומות לא עבר בהם איש: (ג) ויקומו נגד אויביהם וינקמו מצריהם: (ד) ויצמאו ויתפללו אליך ויתן להם מים מן הצור ורויה לצמאם מן החלמיש: (ה) בדבָר נשפטו בו צריהם הושעת אלה בצר להם: (ו) כי נבהלו אויביהם לראות דם נבאש תחת מי נהרים נוזלים להכלים אותם על מצותם אשר צֻוו להמית כל בן הילוד: (ז) ולאלה נתת מים רבים לא הוחילו למו: (ח) ובצמאם אשר צמאו הודעת להם מחלת צריהם מה היתה: (ט) וכן כפעם בפעם בהיצרך להם לנסותך ברחמיך הכירו דוי המחלה אשר שמת במורדים הנשפטים באפך: (י) כי את אלה ניסית כאב ללמדם דעת ואלה שפטת כמלך עז ותאשימם: (יא) וגם הרחוקים נוסרו כמו הקרובים לספות על צרתם כי עתה נהמו ויזכרו את אשר עבר עליהם: (יב) בשמעם כי היטיב עם אלה בדבר הרע להם בו ידעו את ה׳: (יג) ובהשכילם מה נעשה השתאו כי המפלה בין צמאם לצמאון צדיקים לפנים עד שערי מות הגיע ויהי בעיניהם לבוז: (יד) אחרי כן השיבות להם גמול על מחשבות יצר לבבם הרע: (טו) שהמה הדיחום לעבוד לזוחלי עפר ולכל חיות רעות אין דעת בם: 

(יו) ותשליח בם ערוב רב אין דעת בם להנקם מהם למען יבינו כי פועל אדם ישלם לו בדבר אשר זדה בו: (יז) כי ידך היכולה כל אשר בראה תבל מאין לא יפלא ממנה להשליח בהם דובים ואריות גאים: (יח) או יבראו עתה חיות מלאות חמה לא היו כמוהם מאז יטילו תרעלה בוערת כאש ולהבים מחרידים מעיניהם: (יט) ומלבד כי מרוב כֹחם יחדיו ישמדו גם מפחד מראיהם יאבדו: (כ) ואם גם אין זאת הלא אם תישוף בם ייבשו כי תרדפם בנקמתך תכלם ברוחך הקשה: (כא) אך אתה הכינות את כל המעשים במידה במספר ובמשקל:

(כב) כי בכחך כל עת להפליא בגבורתך נפלאות בכל ועם כל ומי יעמוד פני זרוע עוזך: (כג) הנה תבל כולה לפניך כשחק מאזנים וכטיפת טל הנופלת בבוקר על הארץ: (כד) אך אתה מרחם על כל בעבור כי תוכל כל: (כה) דמית כאינך רואה את חטאת בני האדם למען ינחמו עליהן: (כו) כי אתה אוהב את כל המעשים ולא תמאס דבר מכל אשר עשית לו מאסתם מאז לא יצרתם: (כז) ואיך יקום דבר לא תחפוץ בו ואיך דבר לא ציוית להיות יהי: (כח) אבל אתה מרחם על כל בעבור כי לך המה יי האוהב כל נפש:

 
יב
 
(א) כי רוחך המחיה כל הכל היא: (ב) על כן מעט מעט תוכיח את הנכשלים ואז אזנם תגלה להזכירם עונותיהם למען יעזבו פשעיהם ויחסו בך ה׳: (ג) וכאשר שנאת את היושבים הראשונים אשר ישבו בארצך הטובה: (ד) על דבר אשר הטמאו בכישופיהם גם זבחו זבחי מתים: (ה) ממיתים את בניהם באכזריות רב ויאכלו בחגיהם את החלבים מבשר האדם:  (ו) ואת הדם זרקו לגלוליהם ביד כהניהם השכורים: (ז) והאבות מרצחים אלה הנפשות העשוקות ואין עוזר להם: (ח) ותקץ בם בעבור תועבותיהם ותאמר להשמידם ביד אבותינו: (ט) למען הארץ הזאת אשר אהבת מכל הארצות תהיה נחלת צבי לבני אלהים: (י) ובכל זאת חסת עליהם כאילו אדם הם: (יא) ותשלח את הצרעה ותרץ לפני צבאותיך לכלותם מעט מעט: (יב) לא מבלי יכולת להדוך רשעים תחת צדיקים במלחמה או לשכלם בחיה רעה או בדבר אחד להשחיתם עד כלה: (יג) אך בהכותך אותם מעט מעט נתת להם יד להתנחם: (יד) ואם לא נעלם ממך כי הם זרע מרעים ורעתם בקרבם שרשה ולא יהפך לבבם לעולם כי ארור זרעם מראשית: 

(טו) ולא מפני כי יראת מדבר הניחות להם בפשעיהם: (יו) כי מי ישאלך מה עשית ומי זה ירשיע משפטיך: (יז) ומי יריב עמך כי תשמיד גוים יצרת ומי יתיצב לפניך לנקום נקמת אנשים רשעים: (יח) הלא אין אלוה מבלעדך משגיח על כל אבל הראיתנו כי אין עול במשפטיך: (יט) אין מלך ואין מושל ירים פניו אליך מפני משפטיך עם אלה: (כ) יען כי צדיק אתה תמלוך בצדק על כל המעשים על דעתך לא נאוה להודך להרשיע את אשר איננו רשע למות: (כא) כי גבורותיך בנתיבות משפט והעבור שאתה מושל בכל תמחול על כולם: (כב) את זרוע עזך תחשוף אם לא יאמינו כי לגבורתך אין תכלה ואתה משלם גאות מתחכמים: (כג) ואם תמיד העוז כולו בידך תשפוט אותו בפלס ותנהלנו ברחמים רבים כי אם תחפוץ תוכל: (כד) ובפעליך אלה למדת את עמך כי יפלס צדיק אורחותיו: (כה) ובתתך להם יד לשוב מעונותיהם מלאת את בניך תקווה טובה: (כו) כי אם את שונאי בניך אשר היה בהם משפט מות בחטאתם שפטת בחמלה רבה לתת להם יד ומועד לרפא משובתם: (כז) מה יגדל חסדך כי תביא במשפט את בניך אשר הקימות עם אבותיהם את הברית ואת השבועה אשר דברת עליהם: (כח) לכן אם אותנו תשפוט שפוט אלף פעמים ככה תכה את אויבנו בכל מכותך: (כט) כי אם תשפטנו זכר רב טובך נזכור ואחרי נשפטנו נייחל לרחמים: (ל) לכן גם רשעים אלה אשר הלכו אחרי ההבל שפטת ביד תועבותיהם כי בעקלקלות ארחתיהם הרחיקו לכת: (לא) וגם בהמות מאסו בם צריהם עשו להם לאלהים ויפתו כמו נערים קטנים אשר אין תבונה בם: (לב) ולמען תתעלל בהם ותעש גם אתה בהם במשפטיך כעם נערים קטנים חסרי לב: (לג) וכאשר לא שעו לדברי תעלולים אשר התעללת בהם להזהיר אתהם נודע להם משפט אלהים: (לד) בהוסרם ביד אלה אשר אמרו אלהים המה על אפם ועל חמתם הודו בלבם לאשר כחשו בו לפנים: (לה) ויאמינו כי הוא אל אמת וכי למען זאת כליון חרוץ ניתך עליהם:
 
יג
 
(א) אמנם כן הוא אך להבל דמו בני אדם אשר אין בם דעת אלהים: (ב) כי אינם יודעים את ה׳ וטובו נגד עיניהם לא הכירו את היוצר: (ג) ואם הביטו על מעשיו ויהי להיפך כי אמרו אש או רוח או סער או חוג הכוכבים או מים שוטפים או מאורות השמים הם האלהים המושלים בארץ: (ד) ואם תפארת דברים אלו השיאם להאמין כי אלהים הם: (ה) איך לא הבינו מה רם אשר ממעל להם אדון התפארת אשר עשם: (ו) ואם על כֹחם וגבורתם תמהו מדוע לא השכילו מה רב כח יוצרם: (ז) כי בהתמשל היוצר על מעשיו מכח כלם ומתפארתם יראה דמות כבודו: (ח) ופן תאמר לא יאשמו על זאת כי את ה׳  בקשו ולבוא עד תכונתו חפצו ויכשלו: (ט) כי עודם תרים במפעלותיו נלכדו למראה עיניהם כי טובים היו הדברים אשר ראו: (י) לא כן הוא ולא יכפר להם הדבר הזה: (יא) כי אם יספו דעת ויבינו מוסדות הארץ על מה לא השיגו חיש מהר את אדון כל המעשים האל: (יב) ואלה נבזים כולם אשר קראו בשם אלהים לכל מעשה ידי אדם זהב וכסף העשוי בכל מלאכת מעשה: (יג) תבנית כל חיה  ואבן דומם אשר פסלו קדמונים וישימו כסלם בדברים מתים: (יד) וכמו כן חרש עצים יכרת לו עץ רענן ויפצלהו מסביב לו: (טו) ויעש מחציו כל כלי וצרכי ביתו ועל חציו יבשל בשר ארוחתו לשבוע: (יו) ושאריתו אשר לא יצלח לכל מעקל ורקב בו ככלותו את מלאכתו יקציעהו ויתארהו בחכמתו ויעשהו כתבנית איש: (יז) או יעשהו כתבנית חיה רעה בשני ייפהו ובצבעים יכסה את כתמיו: (יח) יעשה בית לכבודו ויושיבהו אל החומה ויחזקהו בברזל: (יט) היטיב לראות להכין פסלו בל ימוט ידע כי לא יוכל מלט נפשו כי פסל הוא ועל זולתו ישען: (כ) ולא יכלם להתפלל אליו בעד קניניו בעד אשתו ובעד בניו ולדבר לדבר אשר אין כל רוח בו: (כא) יתחנן אל החלש לאמר רפאני יעתר למת יחיינוֹ יבקש עזרה מלא ידע עד מה: (כב) ישאל על דרכו מאשר לא ימיש ממקומו: (כג) ומאשר לא ימשש ישאל כח לעשות חיל לעבוד עבודה ולהיות אמן:
 
 
יד
 
(א) ויש יכין אניה לעבור ימים בין גלים ויצעק לעץ בזוי מאד מן האניה הנושאת אותו: (ב) אהבת ההון השכילה לעשות אניה ובחכמת החרש נבנתה: (ג) אבי כל הלא פקודתך תוליכנה כי אתה נתת בים דרך ונתיב בטוח בתוך גליו: (ד) להודיע כי תושיע בכל מקום ולו ירד בו איש בלי כלי מעשה: (ה) ויען לא חפצת שתהיינה מפעלות חכמתך לתוהו עשית זאת: (ו) שיתנו בני אדם נפשם בעץ קל ויעברו באניות במים אדירים וינצלו: (ז) גם מקדם כאשר נשמדו הנפילים אנשי השם: (ח) הנשארים אז להפרות תבל נמלטו בתבת עץ נהוגה בידך להשאיר זרע על כל הארץ: (ט) כי העץ העשוי לפעולת צדק ברוך הוא וארור עץ מעשה ידי אדם כמוהו כחרש עושהו: (י) זה על דבר אשר עשהו וזה כי אפס הוא ויקרא בשם אלה: (יא) כי הרשע ורשעו תועבת ה׳ גם שניהם על כן יחדיו ישמדו המעשה ועושיו:

(יב) כי הנה יום בא לשפוט את כל אלילי הגוים: (יג) על דבר אשר הפכו את מעשה ה׳ לקללה להשחית בם נפשות בני האדם ושמום כלכד ללכוד בם רגלי האוילים: (יד) כי תחבולת אלילים מקורה מרוח זנונים מדרך משחת: (טו) מעולם לא היו ועד עולם לא יהיו: (יו) רום עיני האדם הביאם בארץ וביען מעט ימיהם על כן יזמו לעשותם: (יז) כי האב אשר התעצב על בנו כאשר מת פתאום בלא עתו: (יח) כהצר לו עשה את תבניתו ויעש לאלהיו אדם מת ויצו לאנשי ביתו לזבוח לו ולעבדו: (יט) וברוב הימים התחזק המנהג הרע הזה וישימו אותו המלכים לחוק ויצוו לכבד את הפסילים: (כ) כי האנשים אשר גרו בארץ רחוקה לא יכלו לכבד את פני המלך: (כא) ויעשו פסל כתבנית המלך החי אשר עבדו להחניפו באהבתם מרחוק כמקרוב: (כב) וגם גאות החרש אמצה את לבב האוילים לעבוד את העבודה הזאת: (כג) אולי מגמת החרש היתה למצוא חן בעיני המלך ויתאמץ לעשות תאר התבנית שלם כתארו: (כד) ולבב דלת העם אשר נפתה מיופי המלאכה נתנו הוד אלוה לאשר כבדו לפנים כאדם: (כה) ויהי זאת מוקש לרגלי בני אדם כי מכוֹבד עוֹל ומאכזריות המושלים בם קראו בשמות לעצים ולאבנים לא יקרא בהם כל יציר: (כו) ויהי נקל בעיניהם כי חדלו לדעת את האלהים: (כז) אבל כאשר רגשו ללכת באוולתם קראו לרעות הגדולות בשם השלום: (כח) כי ככה יעבדום זובחים את בניהם או יטמאו לגלות ערוה או זוללים וסובאים בהוללות נכריה: (כט) לא שמרו דרך החיים ולא נשאו להם נשים כמשפט: (ל) אך זה מרצח רעהו בערמה וזה ינאף את אשת עמיתו להדאיב נפשו: (לא) הכל חבר יחדיו באוולתם דם ורצח וגזל ומרמה משחת ומרד ומהומה ואלה ולצרור לאנשים טובים: (לב) נבלה והכאב לב תועבת קָדֵש גם לקחת הנשים בחזקה גם נאוף וגם זנות כל אלה נהגו בינהם:

(לג) כי עבודת האלילים ימחו שמותם ראשית סבת ותכלית כל רע: (לד) בחגיהם משתכרים מתנבאים סרה נוהגים בדרך רע ונשבעים לשקר: (לה) ועל שתיהן ישפטו בצדק על חשבם רע על ה׳ ועל השבעם במרמה לשקר להבזות כל קֹדש: (לב) לא בכח אלה אשר ישבעו בם אבל נקמת צדק המתנקמת כיום משפט מרשעים תעשה זאת:
 
טו

(א) ואתה אלהינו ברוך נאמן ארך אפים ואתה מנהג כל יצור ברחמיך: (ב) ואף אם נחטא לך אנחנו כי ידענו את כחך ובעבור ידענו כי לך אנחנו לא נחטא: (ג) כי דעת אותך צדקה והשכל באמיתך שרש החיים: (ד) ותחבולות בני האדם הרעות לא רמונו ולא הבלי מלאכת הצובעים תבנית צבוע בצבעים שונים: (ה) מראהו יעיר חפץ אוילים החפצים בצלם דומם אין רוח בקרבו: (ו) האוהבים מלאכת און תקותם כמוהם תהיה עושיהם מבקשיהם ועובדיהם: (ז) כי יוצר חרשׂ ייגע ללוש חומר רך לעשות ממנו כל כלי מעשה: (ח) ומקצתו יעשה כלים נכבדים ומקצתו יעשה כלים נקלים וכטוב בעיני היוצר כן יעשה: (ט) אחרי כן יבלה ברעה יומו לעשות אליל משארית הרגבים והוא מעט לפנים נוצר מעפר: (י) ובהפקד על רוחו אשר הפקד אתו פתאום ישוב אליו כי ממנו לוקח: (יא) ולא יחוס על יגיעו ולא על ימיו המעטים אך מגמתו להתגדל על צורף הזהב ולהדמות לעושה בכסף ובנחושת ולהתפאר במעשה שוא ומדוחים: (יב) לבבו כאבק תקותו שפלה מן הארץ ודומן נכבד מחיתו:

(יג) כי שכח יוצר יצָרו אשר עשה לו נפש רבת פעלים ויפח באפו נשמת חיים: (יד) בעיני האנשים האלה חיינו צחוק ומרוץ החיים כעיר מרכולת לאסוף הון: (טו) ויאמרו אם טוב אם רע נעשה רק אם בצע יהיה לנו: (יו) איש כזה יודע פשעו יותר מן האחרים כי עושה מעפר אחד כלים מתפוצצים וצלמים: (יז) גם כל אויבי עמך הלוחצים אותם בזרועם נבערים מדעת ובזויִם מטפשי לב: (יח) כי בעיניהם כל אלילי הגוים אלהים הם אף כי עינים להם ולא יראו אף להם ולא יריחון אזנים להם ולא ישמעו ידים להם ולא ימישון רגלים להם ולא יהלכו: (יט) כי עושם אדם הוא ורוח עושם מזולתו הופקד אתו ואיך יעשה אדם לו אלהים ידמו אליו והוא אנוש ימות: (כ) גם ידיו החטאות תעשינה דברים מתים והוא נכבד ממעשיו אשר יירא כי הוא חי והם עד נצח לא יחיו: (כא) ואף גם זאת כי יעבדו את הבהמות האויבות אותם: (כב) ובהתמשלם ליתר הבהמות הם רעות מכולם כי אין בם דעת: (כג) גם הדר אין להם כהדר בהמות הטובות אך נעדרות ממהלל ומברכת ה׳: (כד) לכן במשרים נשפטו בחיות כאלה ויוסרו בבהמות רבות:

טז
 
(א) ולעומת מוסר זה עשית חסד עם עמך ותמן להם בשר מטעמים חדשים את השליו למלאת שאלתם: (ב) למען אלה כי רעבו כל אוכל להשיב נפש יתעבו בעבור המשלחת השלחת בם וממראה עינהם כי ראו זרות: (ג) ואלה אשר החלו לחסור גם מטעמים חדשים באו להם: (ד) כי זה משפט האכזרים לבל יעצרו כח במחסורם ולהודיע את אלה איך יסרת שונאיהם: (ה) ויהי גם זאת בפגוש בם חמת שן בהמות וינשכו אותם הנחשים השרפים וימותו: (ו) ולא משכת אפך עליהם עד כלה אך למצער נבהלו למען יוסרו: (ז) ותראם אות ישועה להזכירם חקת תורתך כי אשר ראה אותו וחי לא חי בעבור הביט אליו אך בך מושיע כל: (ח) ואת אויבנו הודעת בזאת כי אתה פודה מכל רע:

(ט) הן המה מתו מנשכת ארבה וזבוב ורפואת תעלה לא הייתה לחיותם יען בעלילותם שפטתם בכמו אלה: (י) ולבניך גם שני זוחלי עפר לא הרעו כי ברחמיך עזרתם ותרפאם: (יא) ויהיו כנגפים בקוץ וכרגע נרפאו למען יזכרו דברך כי אמרת אם יוסיפו לשכוח לא תושיעם נדבתך עוד: (יב) כי לא עשב ולא מזור רפאם ואולם דברך ה׳ הנותן מרפא לכל דבר: (יג) כי עמך עוז להמית ולהחיות תוריד על שארי שאול ותעל: 

(יד) ואם אמנם ביד האדם לרצח ברשעתו לא ישיב לו הנפש היוצאת: (טו) כי אין שליט בנפש הנאספת להשיבה אל קרבו גם לברוח מפניך מי יוכל עשוהו: (יו) כי המורדים אשר אמרו לא ידענוך הכו בזרוע עזך נרדפו ממטר זר מברד ומסער ואין מציל מידם ואחרי כן היו למאכלת אש: (יז) והאש גדלה עד להפליא ותתגבר בתוך המים המכבים כי ארץ תתקומם לישע צדיקים: (יח) פעמים התאפקו לחכות לבל תאכלנה כל בהמה משלחת אשר שולחו במורדים ולהראותם גלוי לעינהם כי מלאך ה׳ רודפם: (יט) התלקחה פעמים בתוך המים רב מאד מכח האש להשמיד שרשים מתחת בממלכה החטאה: (כ) ותחת זאת האכלת את עמך דגן שמים ותמטר להם משחקים מן לאכול לא עמלו בו אשר בקרבו כח כל המטעמים ויטעם לכל איש כמטעמיו אשר אהב: (כא) כי מאתך באה המחיה הזאת להודיע רב טובך לבניך על כן כתאוות לוֹקטה כן טעם בה:

(כב) ועוד זאת השלג והקרח קמו בפני האש והמס לא נמסו: (כג) למען ידעו כי האש אם בערה בתוך הגשם והתלקחה בתוך הברד לכלות יבול אויבים נהפכה גם היא ותאבד כֹחה להחיות ישרים: (כד) כל יצור יצרת בעמדו לשרתך פעם כח על כחו תוסיף להכות בו רשעים ופעם תגרע מנו להיטיב עם הבוטחים בך: (כה) ולכן התהפך לכל המטעמים לשרת את נדיבתך המשביעה כל חי ותמלא משאלות כל שואל: (כו) למען בניך אשר אהבת ה׳ ילמדו כי לא תבואת פרי כל לבדנה תחיינה את האדם כי מוצא פיך מגן למאמינים בך: (כז) ואשר לא המסו האש וחם אור השמש מעט ונמס להודיעם כי טוב להודות לך לפני שמש ולברכך עם אור הבוקר: (כח) ותקוות נבל נמס כקרח החורף וניגר כמים הנשפכים ארצה:
 
יז
 
(א) כי משפטיך גדולים ואין ספורות למו על כן השתוללו אנשים לא למדום היטב: (ב) כי רשעים אשר יזמו להחזיק בעם קדוש אֻסרו באסורי אפלה ויכלאו באורך לילה התחבאו בבתיהם כנסים וכמסתתרים מעיני ה׳: (ג) ויאמרו להסתר עם אגֻדות פשעיהם ולהשכח תחת מסך החשך וישׁוֹמו ויבהלו מאד ויחרדו מתמונות זרות: (ד) כי המחבא אשר נחבאו בו לא שמרתם לבטח אך קולות שונות המו סביבותיהם להפחידם ומלאכים רעים זועפי פנים נראו למו: (ה) האש לא עצרה כח להאיר להם ונגה כל כוכבי אור לא יהלו משואת ליל זה: (ו) אבל להבות מלואי פחד עלו ויראו להם ויחתו ממראות אלה אשר לא ראו עד מה ויהיו עוד רעים בעיניהם מאשר הם: (ז) אז ירדה תעתועי להטיהם וגאות חכמתם נכלמה: (ח) כי אשר התפארו להסיר מנכה רוח מחיתה ופחד חתו גם המה מפחד תעלולים: (ט) ומלבד כי פחדו מבלהות אלה חרדו לרגעים מפגוש חיות ומקול פתנים ומפחד גועו: (י) באמרם גם אור היום חדלנו לראות אשר לא ישבות לעולם:

(יא) כי הרשעה מבעתת את בעליה ופיה ירשיענה ואשר רוחו תציקנו ידרוש רעה לנפשו: (יב) כי הפחד אין דבר כי אם קשר מחשבות המתפרצים על הדעת: (יג) וכפי אשר ימעט נחם בקרבו כן ירבה פחדו ובאחרית לא יבין בעליו מה הגדיל מצוקתו: (יד) וכן אלה היגעים מתרדמת לילה כבד מאד אשר יצא מירכתי שאול לא יכלו שאתו: (טו) נבהלים ממראות שעירים ומתעלפים ממצוקת רוחם הקושרת עליהם קשר כי פחד פתאום ושואה לא ידעו אחזתם: (יו)  לכן כל הנלכד בו הושב במשמר ואֻסר בסהר וברזל אין: (יז) כי אם היה חורש או רועה או עובד השדה ביגיע כפו ותמישהו זאת ישב תחתיו ולא מש ממקומו: (יח) כי היו כולם כאסורים בחבלי אפלה אם נשבה רוח אם צפרים מצפצפים נתנו קול בין עצי עבות או המו שטף מים נוזלים: (יט) או רעשו אבנים נופלים או ירוצון בהמות צוהלות ולא ראום או שאגו חיות רעות וקשות או שאון יצא מבין ההרים מפחד כל אלה התעלפו: (כ) כי מאור זורח האירה הארץ כולה ומלאה אדם עושים מלאכתם ואין מעציר: (כא) ולא היו כי אם אלה הנושאים כבר לילה הנטוי עליהם אשר היה לו תבנית אפל: (כב) ויהיו הם יותר למשא עליהם מאשר הכביד עליהם האופל:
 
יח
 
(א) ולכל קדושיך היה אור גדול והם שמעו את קולם ופניהם לא ראו ויהי מאושרים בעינהם כי נמלטו מצרה זאת: (ב) ויברכו אותם כי לא הרעו עמהם לגמול הלחץ אשר לחצו אותם וישאלו מהם לשאת את הרעה אשר עשו להם: (ג) ותחת זאת נתת להם עמוד אש להורותם בדרך לא ידעו ודמות שמש לא יכם לפאר את מסעם: (ד) כי היה משפט אלה אשר ימנע מהם אור ויאסרו באפלה יען כלאו את בניך שעל ידם אור תורת חיים ינתן בארץ: (ה) והם התחכמו להמית בני קדושים הילודים וימלט מהם אחד משערי מות לרדות בם: (ו) ותקח מהם גם אתה בנים רבים ויחד אבדתם במים אדירים: (ז) הלילה הזה בוּשר לאבותינו טרם בואו למען יאמץ לבבם לדעת מה היא השבועה אשר האמינו בה: (ח) אז ראו עמך שלום צדיקים ואבדן צרים:

(ט) כי כאשר שפטת צריך רוממתנו ותקרא אותנו אליך: (י) כי בחירי בנים קדושים זבחו בסתר בלב שלם ויעשו יחד כולם מצות האלהים: (יא) ויוועצו יחד לקבל את הטוב ואת הרע והאבות החלו לשורר תהלות קדושות: (יב) ובעת ההיא הייתה צעקה גדולה בקרב האויבים ויללה רבה השמיעו המבכים את הבנים: (יג) כי העבד נשפט כאדוניו ודלת העם נעצבו כמלכם: (יד) ויהי לכלמו במכת מוות אחת אנשים מתים בלי מספר ולא יכלו המלוים לקבור אותם כי מבחר משפחותיהם נשמדו כרגע: (טו) ואלה אשר עד כה לא אבו שמוע מפני כישופיהם במות כל בכור הודו גם הם כי עם זו בני אלהים הם: (יו) כי כאשה דמו כלם והלילה בחציו היה: (יז) וירד דברך אשר כל יוכל מן השמים מכסא מלכותך כגבור מלחמה אל טבור ארץ הרשע: (יח) ויביא דתך עמו שנונה כחרב חדה ויתיצב וימלא אותה פגרים בלכתו על הארץ ראשו מגיע השמימה: (יט) ותפעם רוחם פתאום כי בחלומות ראו נוראות ופחד בל ידעו נפל עליהם: (כ) אז נפלו אלה מכֹה ואלה מכֹה נגפים וחצי מתים (ואיש איש מהם בין מות לחיים) מספרים ויען מה הם מתים: (כא) כי את כל זאת ראו תחילה בחלומות אשר החתוּם לבל יאבדו טרם יבינו על מה הם מתים: 

(כב) ואם אמנם גם בצדיקים החל הנגף לנסותם ויהי במדבר מגפה רבה לא האריך הקצף מועד רב: (כג) כי מהר איש גבר ויעצרהו ויקח את כלי עבודתו את הקטורת ואת הרינה לכפר: (כד) ויתיצב לפני האף וישם קץ לצרה ויראה כי הוא משרתך: (כה) כי לא גבר על המשחית בזרועו או בכלי קרב אבל בתחנוניו הכניע את הנוגף בזכרו את הברית ואת השבועה עם אבותינו: (כו) והמתים נופלים צבורים אלה על אלה ויעמוד בינהם ויגדור בעד נתיבות האף ויעצרהו מבוא אל החיים: (כז) כי היה לו כליל תפארת ממעל לאפודתו והדר האבות על ארבעה טורים אבני חפץ והודך על נזר ראשו: (כח) וירף המשחית מפניהם ויראם כי לא יצא הקצף רק לבעבור נסות אותם:
 
יט
 
(א) ועל הרשעים נתך חרון בלי חמלה עד כלה כי ראה את אשר יעשו אחרי כן: (ב) כי בשלחם את העם התחננו להם ללכת בחפזון ויהפוך לבבם לרדוף אחריהם: (ג) עודם סופדים ומתאבלים על קברי המתים נועצו עצת אוולת לרדוף אחרי אלה אשר שלחו בתחנונים כמו אחרי בורחים: (ד) כי את אשר נגזר להם שת בחלקות למו להשכיח מהם כל הקורות אשר מצאום למען הביא אליהם את כל הרעה העתידה להם: (ה) למען ילכו עמך בדרך לא יחלו והם יצמתו בצמיתות זרה: (ו) כי התהפכו האיתנים ויהי לכל אחד תבנית חדש לעמוד למשפטיך ולשמור את בניך מכל רע:

(ז) הענן האפיל את השדה והאדמה החרבה נשאת מבין המים ויגלו תהומות מכוסות: (ח) ותהי דרך סלולה בים סוף והמצולות העמוקות היו כשדה מלא עשב: (ט) ויעברו בה כל העם חוסים בידך ויחזו תמונות נפלאות: (י) ויצהלו כסוסים וידלגו כאילים ויהללוך יי אשר גאלתם: (יא) כי זכרו עוד את אשר עשית בארץ אשר גרו בה: (יב) איך תחת הבהמה הוציאה הארץ כנים והנהר שרץ צפרדעים רבים תחת דגים: (יג) אחרי כן ראו עוף חדש כי התאוו תאווה וישאלו בשר מטעמים: (יד) ולמלאת תאותם ותעל להם את השליו מן הים והמשפט על הרשעים התחולל: (טו) לא מבלי רחמים גדולים אשר קדמו לו לשאת עול גמול פשעיהם: 

(יו) כי עשו רעות גדולות עם הגרים: (יז) יש לא נשא פנים לאשר היו בינהם בלי מכיר ויש הכבידו בעבודה את הגרים אשר עשו עמהם טובה: (יח) ומלבד כל זאת רעה עינם באיש המרחם עליהם כי לא נתנו לגרים חנינה: (יט) ויש עשה להם משתה בבואם ויקחו אותם אחרי זה בחזקה לעבודתם אף כי היו אזרח ותושב כמוהם: (כ) לכן הוכו באפלה כמו לפנים אנשים נסבו על פתח צדיק אשר הוכו בסנוורים ויבקש כל אחד דרך לביתו: (כא) כי היו מוסדות ארץ לאחדים בתהפוכות אלה כמיתרי כלי שיר אשר לכל אחד בשם יקרא ויחדו ייטיבו נגן: (כב) כן מתבונן רגע יראה זאת בדברים אשר נעשו: (כג) בהמת הארץ באו במים והנבראים לשוט במים יצאו על הארץ: (כד) האש העיזה להתגבר במים ותחדל כחה והמים רפה כחם לכבות: (כה) ויהי גם להפך להבות לא שרפו פגרי חיות נאכלות ואם הלכו בינהן ולא המסו לאשר עינו כעין הקרח והוא דבר נגר והוא לחם אבירים: (כו) כי אתה ה׳ בכל המעשים כבדת וגדלת את עמך ולא בזיתם מהושיעם בכל עת ובכל מקום: