כמו כל מילה, ביטוי, רעיון או מצווה, ניתן ללמוד על מהות הצום ותפקידו מתוך כלל האיזכורים במקרא. צום הוא כלי להתקרבות רוחנית, מאחר וכאשר נחלש הגוף וכוחותיו מחוסר מזון ושתיה, אז גם הנפש נחלשת ונכנעת, ויכולת ההתקרבות הרוחנית גוברת.

צום העם על חטא

• וַיַּעֲלוּ כל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּצוּמוּ בַיֹּום הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלֹות וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה׃ (שופטים כ, כו)

• וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיָּצוּמוּ בַּיֹּום הַהוּא וַיֹּאמְרוּ שָׁם חָטָאנוּ לַיהוָה וַיִּשׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּצְפָּה׃ (שמואל א ז, ו)

צום על איש חשוב שמת

• וַיִּקְחוּ אֶת עַצְמֹתֵיהֶם וַיִּקְבְּרוּ תַחַת הָאֶשֶׁל בְּיָבֵשָׁה וַיָּצֻמוּ שִׁבְעַת יָמִים׃ (שמואל א לא, יג)

• וַֽיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהֹונָתָן בְּנֹו וְעַל עַם יְהוָה וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב׃ (שמואל ב א, יב)

צום כבקשה על שינוי גזרה

• וַיבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת הָאֱלֹהִים בְּעַד הַנָּעַר וַיָּצם דָּוִד צֹום וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה׃ וַיֹּאמרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו מָֽה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה בַּעבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם׃ וַיֹּאמֶר בְּעֹוד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה כִּי אָמַרְתִּי מִי יֹודֵעַ יחנני יְהוָה וְחַי הַיָּלֶד׃ וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבֹו עֹוד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹֽא יָשׁוּב אֵלָי׃ (שמואל ב יב, טז; כא-גכ)

• ואֲנִי בַּחֲלֹותָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצֹּום נַפְשִׁי וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב׃ (תהילות לה, יג)

צום / עצרה - עצרה היא הפסקת פעילות לשם העצרות לפני האלהים או העם והוא מקרא קודש

• וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר קִרְאוּ צֹום וְהֹושִׁיבוּ אֶת נָבֹות בְּרֹאשׁ הָעָם׃ (מלכים א כא, ט)

• וּבָאתָ אַתָּה וְקָרָאתָ בַמְּגִלּה אֲשֶׁר כָּתַבְתָּ מִפִּי אֶת דִּבְרֵי יְהוָה בְּאׇזְנֵי הָעָם בֵּית יְהוָה בְּיֹום צֹום וְגַם בְּאזְנֵי כל יְהוּדָה הַבָּאִים מֵעָרֵיהֶם תִּקְרָאֵם׃ (ירמיהו לו, ו)

• וַיְהִי בַשָּׁנָה הַחֲמִשִׁית לִיהֹויָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי קָרְאוּ צֹום לִפְנֵי יְהוָה כּל הָעָם בִּירֽוּשָׁלם וְכל הָעָם הַבָּאִים מֵעָרֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלֶם׃ (ירמיהו לו, ט)

• וַיִּרָא וַיִּתֵּן יְהֹושָׁפָט אֶת פָּנָיו לִדְרֹושׁ לַיהוָה וַיִּקְרָא צֹום עַל כָּל יְהוּדָה׃ (דברי הימים ב כ, ג)

צום של חרטה

• וַיהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרֹו וַיָּצֹום וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיהַלֵּךְ אַט׃ (מלכים א כא, כז)

• וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ צֹום וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדֹולָם וְעַד קְטַנָּם׃ (יונה ג, ה)

• וָאֶבְכֶּה בַצֹּום נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפֹות לִי׃ (תהילות סט, יא)

• בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצֹום וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן׃ (תהילות קט, כד)

מהו צום בעיני ה׳

• לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֵן בְּיֹום צֹֽמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ וְכל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ׃ הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכֹּות בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיֹּום לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרֹום קֹולְכֶם׃

• הֲכָזֶה יִהְיֶה צֹום אֶבְחָרֵהוּ יֹום עַנֹּות אָדָם נַפְשֹׁו הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשֹׁו וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקרָא צֹום וְיֹום רָצֹון לַיהוָה׃ הֲלֹוא זֶה צֹום אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבֹּות רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדֹּות מֹוטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חׇפְשִׁים וְכל מֹוטָה תְּנַתֵּקוּ׃ (ישעיהו נח, ג-ו)

• קַדְּשׁוּ צֹום קִרְאוּ עֲצָרָה אִסְפוּ זְקֵנִים כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְזַעֲקוּ אֶל יְהוָה׃ (יואל א, יד)

• וְגַם עַתָּה נְאֻם יְהוָה שֻׁבוּ עָדַי בּכׇל לְבַבְכֶם וּבְצֹום וּבְבְכִי וּבְמִסְפֵּד׃ (יואל ב, יב)

• תִּקְעוּ שֹׁופָר בְּצִיֹּון קַדְּשׁוּ צֹום קִרְאוּ עֲצָרָה׃ (יואל ב, טו)

• אֱמֹר אֶל כּל עַם הָאָרֶץ וְאֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר כִּי צַמְתֶּם וְסָפֹוד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצֹום צַמְתֻּני אָנִי׃ (זכריה ז, ה)

• כִּי יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שֹׁמֵע אֶל רִנָּתָם וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רֹצָם כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אֹותָם׃ (ירמיהו יד, יב)

• כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאֹות צֹום הָרְבִיעִי וְצֹום הַחֲמִישִׁי וְצֹום הַשְּׁבִיעִי וְצֹום הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשֹׂון וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טֹובִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלֹום אֱהָבוּ׃ (זכריה ח, יט)

צום העם או היחיד לתחנונים ובקשה לשמירה

• וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי אֶל אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּצֹום וְשַׂק וָאֵפֶר׃ (דניאל ט, ג)

• וָאֶקְרָא שָׁם צֹום עַל הַנָּהָר אַהֲוָא לְהִתְעַנֹּות לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכׇל רְכוּשֵׁנוּ׃ (עזרא ח, כא)

• וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל זֹאת וַיֵּעָתֵר לָנוּ׃ (עזרא ח, כג)

צום לאות אבל על ישראל

• וַיְהִי כְּשׁמְעִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָשַׁבְתִּי וָאֶבְכֶּה וָאֶתְאַבְּלָה יָמִים וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם׃ (נחמיה א, ד)

• וּבְיֹום עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֹום וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם׃ (נחמיה ט, א)

יום הכפורים - תענית/צום

• שַׁבַּת שַׁבָּתֹון הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עֹולָם׃ (ויקרא טז, לא)

• וְהָיְתָה לָכם לְחֻקת עוֹלָם בחֹדשׁ הַשבִיעִי בעָשׂוֹר לַחֹדשׁ תעַנו את נַפְשֹׁתֵיכם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂו הָאזְרָח וְהַגר הַגר בתוֹכְכם׃ (ויקרא טז, כט)