בספר היובלים מסגרת הזמן מתחילה מהבריאה ועד יום לאחר מעמד ההתגלות, ותוכנו מקביל לזה של ספר בראשית ומחצית ספר שמות. בספר מתגלה תעוד הקשר בין האלהים לאבות בתאריכים ידועים שהפכו למועדי לישראל.

הסיבה ליום הכיפורים מובאת בספר היובלים

״ובני יעקב שחטו שעיר עזים ויטבלו את כתונת יוסף בדמו וישלחו אל יעקב אביהם ויהי זה בעשירי לחודש השביעי: ויביאוה לו ויתאבל כל היום ההוא עד הערב ויהי קודח בהתאבלו על מותו ויאמֶר חיה רעה אכלה את יוסף: ויהיו עמו כל אנשי ביתו ביום ההוא ויעצבו ויתאבלו עימו כל היום ויקומו בניו ובתו לנחמו ולא התנחם על בנו: ...ויתאבל על יוסף שנה אחת ולא חדל כי אמר ארד שאולה בהתאבלי על בני: על כן הוקם על בני ישראל לענות נפשם בעשרה לחודש השביעי בבוא היום אשר בו יבכו את יוסף אצל יעקב אביו לכפר בו עליו בשעיר עזים בעשרה לחודש השביעי פעם בשנה בעבור חטאותיהם כי העציבו את רחמי אביהם בעבור יוסף בנו: ויושם היום ההוא להתעצב בו בעבור חטאותיהם ובעבור כל פשעם ובעבור כל שגגותיהם לטהר נפשם ביום ההוא פעם בשנה:

את יוסף בכו במשך 22 שנים.

האם בני ישראל הכירו את הדברים שאך קראנו?

למעשה, מבלי לקבל את העובדה הפשוטה הזו, שבני יעקב לא חיו בואקום חסר שורשים במצרים עד קבלת התורה, לא נוכל להבין כיצד כיצד יייתכן שיקבלו עליהם את כל המועדים - ולא רק יום הכיפורים - מבלי לדעת סיבתם ומשמעותם.

לאחר מעמד הר סיני עוברים כ- 6 חדשים במדבר בבניית המשכן, שם יום הכיפורים מוזכר בפסוק אחד, בהוראת הכנת מזבח הקטורת: וְכִפר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בשנָה מִדם חַטאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בשנָה יְכַפר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכם קֹדשׁ קָדָשִׁים הוא לַיהוָה׃ (שמות ל, י)

לא יפלא בעינינו שמשה ע״ה העביר לזקני העם ולימדם, וכן הלויים שאך מכבר בפרשת העגל, קיבלו את הכהונה למדו את הספר כפי שאנו עושים היום. ספר שכל קורא בר לבב ודורש אמת יחוש בטוהרם וברוח התורה המנשבת מהם. ולא רחוק הדור, כי סיפורי אברהם יצחק ויעקב אבותינו – אין כמותם בארץ - לזכות להתגלות אישית ולהבטחת ארץ ושמירה של אלהים חיים! והדברים כתובים בצוואות השבטים.

בעשירי או בתשיעי לחודש?

אַךְ בעָשׂוֹר לַחֹדשׁ הַשבִיעִי הַזה יוֹם הַכפרִים הוא מִקְרָא קֹדשׁ יִהְיה לָכם וְעִניתם את נַפְשֹׁתֵיכם וְהִקְרַבְתם אִשה לַיהוָֹה: וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂו בעצם הַיוֹם הַזה כי יוֹם כִפֻרִים הוא לְכַפר עֲלֵיכם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכם: כי כָל הַנפשׁ אֲשׁר לֹא תְעֻנה בעצם הַיוֹם הַזה וְנִכְרְתָה מֵעַמיהָ: וְכָל הַנפשׁ אֲשׁר תעֲשׂה כל מְלָאכָה בעצם הַיוֹם הַזה וְהַאֲבַדְתי את הַנפשׁ הַהִוא מִקרב עַמה: כל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂו חֻקת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכם בכֹל משְׁבֹתֵיכם: שַׁבת שַׁבתוֹן הוא לָכם וְעִניתם את נַפְשֹׁתֵיכם בתִשְׁעָה לַחֹדשׁ בערב מֵערב עַד ערב תשְׁבתו שַׁבתכם: (ויקרא כג, כז-לב)

מצוות יום הכיפורים מוזכרת בתורה 4 פעמים, אך רק כאן כתובה ההוראה ״בתשיעי לחודש בערב מערב עד ערב״ וזו סתירה ברורה לראשית הפסקה ״אַךְ בעָשׂוֹר לַחֹדשׁ הַשבִיעִי הַזה יוֹם הַכִּפֻרִים הוא״. כמו כן כתוב ״אך״ שמשמעו כאן הוא רק, בלבד. האם מדובר בתוספת מאוחרת אותה ניתן לייחס לבעלי המסורה שמגמתם התבררה לא פעם להתחיל את היום ההלכתי בערב? האם הוסיפוה הסופרים הכהנים שביקשו לדייק את הוראת הצום ולמנוע אכילה בבוקר? אם הניסוח יוצר סתירה - התשובה ברורה.

גם בהוראת עבודת הכהן בבית המקדש ביום הכיפורים, אין אזכור לערב היום התשיעי

וְהָיְתָה לָכם לְחֻקת עוֹלָם בחֹדשׁ הַשבִיעִי בעָשׂוֹר לַחֹדשׁ תעַנו את נַפְשֹׁתֵיכם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂו הָאזְרָח וְהַגר הַגר בתוֹכְכם׃ כי בַיוֹם הַזה יְכַפר עֲלֵיכם לְטַהֵר אתְכם מִכל חַטאתֵיכם לִפְנֵי יְהוָה תִטְהָרו׃ שַׁבת שַׁבתוֹן הִיא לָכם וְעִניתם את נַפְשֹׁתֵיכם חֻקת עוֹלָם׃ (ויקרא טז, כט-לא)

מאששת זאת גם מגילת המקדש מקומראן, חיבור כהני פנימי שנכתב לקראת הקמת בית המקדש

ובעשרה בחודש הזה יום כפורים הוא ותענו בו את נפשותיכמה כי כול הנפש אשר לוא תתענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה:...פעם אחת בשנה יהיה היום הזה להמה לזכרון ולוא יעשו בו כול מלאכה כי שבת שבתון יהיה‏ להמה:... וכול האיש אשר יעשה בו מלאכה או אשר לוא יתענו בו ו‏נכרתו מתוך עממה שבת שבתון מקרא קודש יהיה לכמה היום הזה וקדשתמה אותו לזכרון בכול מושבותיכמה ולוא תעשו כול מלאכה://‏

המגילה, כמו התורה, מדייקת – בעצם היום הזה, ביום העשירי ולא אחר. כמו בספר היובלים גם בה לא מופיעים הביטויים ׳בתשיעי בחודש בערב׳ או 'מערב עד ערב' בהוראת יום הכיפורים או בכל הוראה אחרת.

מי שיומו מתחיל בבוקר

יום הכיפורים חל ביום העשירי לחודש ולא בערב היום הקודם, משום שזמן התענית הוא באור - מן הבוקר ועד הערבת השמש. בחינת כל הצומות במקרא מראה שכולם מתקיימים במשך היום עד הערב: וַיַעֲלוּ כל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וכל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְהוָה וַיָצוּמוּ בַיוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה׃ (שופטים כ, כו) וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם יְהוָה וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָֽרב׃ (שמואל ב א, יב). אמנם יש להפסיק את האכילה בערב היום הקודם בכדי לקום אל הצום ולא לאכול דבר במשך היום כולו.

שני שעירים לחטאת על ישראל

עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים היא לכפר על הקודש, על הכהנים ועל בני ישראל מכל חטאותם:

וְכִפר הַכהֵן אֲשׁר יִמַשַׁח אֹתוֹ וַאֲשׁר יֵמַלא את יָדוֹ לְכַהֵן תחַת אָבִיו וְלָבַשׁ את בגְדֵי הַבד בגְדֵי הַקדשׁ׃ וְכִפר את מִקְדשׁ הַקדשׁ וְאת אֹהל מוֹעֵד וְאת הַמזְבחַ יְכַפר וְעַל הַכהֲנִים וְעַל כל עַם הַקהָל יְכַפר׃ וְהָיְתָה זאת לָכם לְחֻקת עוֹלָם לְכַפר עַל בנֵי יִשְׂרָאֵל מִכל חַטאתָם אַחַת בשנָה וַיעַשׂ כאֲשׁר צִוה יְהוָה את מֹשׁה׃ (ויקרא טז, לב-לד)

ביום זה הכהן מצוּוה לכפר על הכהנים בפָּר, ולכפר על ישראל בשני שעירים. על שני השעירים מטילים גורל, אחד מהם ישחט ודמו ימשח על מזבח הקטורת בקדש הקדשים לכפרה מול ה׳, ואילו על השעיר השני יתוודה הכהן הגדול את כל עוונות ישראל וישַלחוֹ המדברה, לעזאזל.

מי הוא עזאזל ומהי ארץ גזרה

כשבני האלהים לקחו את בנות האדם (בראשית ו, א-ד) היה זה מעשה אסור שהוליד ענקים/נפילים. המעשה עצמו כתוב בתורה בקיצור ובנוסח מעט אניגמטי, אך בספר היובלים ובספר חנוך מתפרשים לגמרי ארבעת הפסוקים הללו. מעשה בני האלהים שראשיתו בסוד שנקשרו בו המלאכים גרם לעונש המבול, להשמדת כל האדם והחיה מהארץ. עזאזל הוא נשיא המורדים, והוא נענש בהשלכתו פתח במדבר, ארץ הגזרה, כשהוא קשור וסלעים מוחצים את לחייו, בחושך, לנצח נצחים. השעיר הנושא עליו את כל עוונות ישראל נשלח אליו, להוסיף עוונות על עוונותיו.

שעיר העזים אותו שחטו אחי יוסף הופך לשמש בשתי מטרות, האחד מכפר על ישראל בדמו, והשני משמש כלי להעביר עוונותיהם על אחר. ה׳ יתברך הפך את המקרה ליום של שיבה אליו ואל דרכיו, והזדככות, כי אל רחום וחנון הוא ואוהב את עמו. וכתוב וחרוץ הוא כפי שאומר המלאך למשה: ועל בני ישראל כתוב וחרוץ אם ישובו אליו בצדקה יסלח לכל אשמם וישא לכל עונם: קיים ונכתב כי ירחם על כל השבים מכל פשעיהם פעם בכל שנה: (היובלים ה) מנקודת מבט מקראית, יום הכיפורים הוא יום שסופו שמח.

זהו גם היום בו מצויינת תחילת שנת היובל – שנת הדרור: וְהַעֲבַרְת שׁוֹפַר תרועָה בחֹדשׁ הַשבִעִי בעָשׂוֹר לַחֹדשׁ ביוֹם הַכפרִים תעֲבִירו שׁוֹפָר בכָל אַרְצְכם: וְקִדשְׁתם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשים שָׁנָה וקְרָאתם דרוֹר באָרץ לְכָל יֹשְׁביהָ יוֹבֵל הִוא תהְיה לָכם וְשַׁבְתם אִישׁ אל אֲחֻזתוֹ וְאִישׁ אל מִשְׁפחְתוֹ תשֻׁבו: (ויקרא כה, ח-י)

צום מנין?

באף אחת ממצוות יום הכיפורים לא מוזכרת המילה צום אלא תענית, וזאת משום שישנם חלשים שאינם יכולים לצום, ולמה תמנע מהם מצווה? וה׳ לא יצווה על האדם דבר שלא יוכל לעשותו. את פרוש התענית כצום למדים מהמקרא: עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי (תהלות לה) וָאֶבְכֶּה בַצֹּום נַפְשִׁי׃ (תהילות סט, יא).

מנהג סליחות

במאמר על טעות עשרת ימי התשובה בררנו כי מנהג זה אינו מן הכתובים ואף פסול שכן הוא מחלל שני מקראי קודש, יום תרועה ושבת, ומהווה תוספת על מצוות התורה. עם זאת, באופן טבעי, לפני יום הכיפורים ישנן מחשבות של תשובה וההכנה הנפשית חשובה היא. נזכור שבין יום תרועה ליום הכיפורים חלה שבת קודש לאלהינו, אל לנו להתעצב בה ולענות נפשנו במחשבות, אלא להתענג בשבת ולנוח ולהשמר מלחללה. כי תַעשׂה הַטוֹב וְהַיָשָׁר בעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהיךָ׃

עבודת הכהן ביום הכפורים מגילת המקדש

והקרבתמה בו עולה ליהוה פר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה‏ שעיר עזים אחד לחטאת לבד מחטאת הכפורים ומנחתמה ונסכמה כמשפטמה לפר לאיל ולכבשים ולשעיר: ולחטאת הכפורים תקריבו אלים שנים לעולה אחד יקריב הכוהן הגדול עליו ועל בית אביהו:

ונתן הכוהן ה‏גדול על שני השעירים גורלות‏ גורל אחד ליהוה וגורל אחד לעזזאל‏: ו‏שחט את השעיר אשר עלה עליו הגורל ליהוה והעלה את דמו במזרק הזהב אשר בידו ועשה לדמו כאשר עשה לדם הפר אשר לו וכפר בו על כול עם הקהל: ואת חלבו ואת מנחת נסכו יקטיר על מזבח העולה ואת בשרו ואת עורו ואת פרשו ישרופו אצל... פרו חטאת הקהל הוא ויכפר בו על כול עם הקהל ונסלח להמה: ורחץ את ידיו ואת רגליו מדם החטאת ובא אל השעיר החי והתודה על רואשו את כול עוונות בני ישראל עם כול אשמתמה לכול חטאתמה ונתנמה על רואש השעיר: ושלחו לעזזאל המדבר ביד איש עתי ונשא השעיר את כול עוונות על‏ כול בני ישראל ונסל̇ח להמה:

אחר יעשה את הפר ואת ה‏איל ואת הכבשים כמשפטמה על מזבח העולה ונרצתה ה‏עולה לבני ישראל חוקות עולם לדורותיהמה:

מצוות יום הכפורים לפי סדר הופעתה בתורה

אזכור 1 - בהוראות הכנת מזבח הקטורת

וְכִפר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בשנָה מִדם חַטאת הַכפרִים אַחַת בשנָה יְכַפר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכם קֹֽדשׁ קָדָשִׁים הוא לַיהוָה׃ (שמות ל, י)

אזכור 2 - עבודת הכהן – לאחר הקמת המשכן

בזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אל הַקדשׁ בפַר בן בקָר לְחַטאת וְאַיִל לְעֹלָה׃ כתֹנת בד קֹדשׁ יִלְבשׁ ומִכְנְסֵי בַד יִהְיו עַל בשָׂרוֹ ובְאַבְנֵט בד יַחְגר ובְמִצְנפת בד יִצְנֹף בגְדֵי קֹדשׁ הֵם וְרָחַץ במיִם את בשָׂרוֹ ולְבֵשָׁם׃ ומֵאֵת עֲדַת בנֵי יִשְׂרָאֵל יִקח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזים לְחַטאת וְאַיִל אחָד לְעֹלָה׃ וְהִקְרִיב אַהֲרֹן את פר הַחַטאת אֲשׁר לוֹ וְכִפר בעֲדוֹ ובְעַד ביתוֹ׃ וְלָקַח את שְׁנֵי הַשעִירִם וְהעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהוָה פתַח אֹהל מוֹעֵד׃ וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשעִירִם גרָלוֹת גוֹרָל אחָד לַיהוָה וְגוֹרָל אחָד לְעֲזָאזֵל: וְהִקְרִיב אַהֲרֹן את הַשעִיר אֲשׁר עָלָה עָלָיו הַגוֹרָל לַיהוָה וְעָשָׂהו חַטאת׃ וְהַשעִיר אֲשׁר עָלָה עָלָיו הַגוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְהוָה לְכַפר עָלָיו לְשַׁלח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמדְברָה׃ וְהִקְרִיב אַהֲרֹן את פר הַחַטאת אֲשׁר לוֹ וְכִפר בעֲדוֹ ובְעַד ביתוֹ וְשָׁחַט את פר הַחַטאת אֲשׁר לוֹ׃ וְלָקַח מְלֹא הַמחְתה גחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמזְבחַ מִלפְנֵי יְהוָה ומְלֹא חָפְנָיו קְטֹרת סַמים דקה וְהֵבִיא מִבית לַפרֹכת׃ וְנָתַן את הַקטֹרת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְהוָה וְכִסה עֲנַן הַקטֹרת את הַכפרת אֲשׁר עַל הָעֵדות וְלֹא יָמות׃ וְלָקַח מִדם הַפר וְהִזה בְאצְבעוֹ עַל פנֵי הַכפרת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכפרת יַזה שׁבַע פעָמִים מִן הַדם באצְבעוֹ׃ וְשָׁחַט את שְׂעִיר הַחַטאת אֲשׁר לָעָם וְהֵבִיא את דמוֹ אל מִבית לַפרֹכת וְעָשָׂה את דמוֹ כאֲשׁר עָשָׂה לְדַם הַפר וְהִזה אֹתוֹ עַל הַכפרת וְלִפְנֵי הַכפרת׃ וְכִפר עַל הַקדשׁ מִטמְאֹת בנֵי יִשְׂרָאֵל ומִפשְׁעֵיהם לְכָל חַטאתָם וְכֵן יַעֲשׂה לְאֹהל מוֹעֵד הַשכֵן אִתם בתוֹךְ טֻמְאֹתָם׃ וְכָל אָדָם לֹא יִהְיה באֹהל מוֹעֵד בבֹאוֹ לְכַפר בקדשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפר בעֲדוֹ ובְעַד ביתוֹ ובְעַד כל קְהַל יִשְׂרָאֵל׃

וְיָצָא אל הַמזְבחַ אֲשׁר לִפְנֵי יְהוָה וְכִפר עָלָיו וְלָקַח מִדם הַפר ומִדם הַשעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמזְבחַ סָבִיב׃ וְהִזה עָלָיו מִן הַדם באצְבעוֹ שׁבַע פעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדשׁוֹ מִטמְאֹת בנֵי יִשְׂרָאֵל׃ וְכִלה מִכפר את הַקדשׁ וְאת אֹהל מוֹעֵד וְאת הַמזְבחַ והֵקְרִיב את הַשעִיר החָי׃ וְסָמַךְ אַהֲרֹן את שְׁתי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשעִיר הַחַי וְהִתְוַדה עָלָיו את כל עֲוֺנֹת בנֵי יִשְׂרָאֵל וְאת כל פשְׁעֵיהם לְכָל חַטאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשעִיר וְשִׁלח ביַד אִישׁ עִתי הַמדְברָה׃ וְנָשָׂא הַשעִיר עָלָיו את כל עֲוֺנֹתָם אל ארץ גזֵרָה וְשִׁלח את הַשעִיר במדְבר׃ ובָא אַהֲרֹן אל אֹהל מוֹעֵד ופָשַׁט את בגְדֵי הַבד אֲשׁר לָבַשׁ בבֹאוֹ אל הַקדשׁ וְהִניחָם שָׁם׃ וְרָחַץ את בשָׂרוֹ בַמיִם במָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ את בגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה את עֹלָתוֹ וְאת עֹלַת הָעָם וְכִפר בעֲדוֹ ובְעַד הָעָם׃ וְאֵת חֵלב הַחַטאת יַקְטִיר הַמזְבחָה׃ וְהַמְשַׁלחַ את הַשעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבס בגָדָיו וְרָחַץ את בשָׂרוֹ במיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אל הַמחֲנה׃ וְאֵת פר הַחַטאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטאת אֲשׁר הובָא את דמָם לְכַפר בקדשׁ יוֹצִיא אל מִחוץ לַמחֲנה וְשָׂרְפו בָאֵשׁ את עֹרֹתָם וְאת בשָׂרָם וְאת פרְשָׁם׃ וְהַשרֵף אֹתָם יְכַבס בגָדָיו וְרָחַץ את בשָׂרוֹ במיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אל הַמחֲנה׃

וְהָיְתָה לָכם לְחֻקת עוֹלָם בחֹדשׁ הַשבִיעִי בעָשׂוֹר לַחֹדשׁ תעַנו את נַפְשֹׁתֵיכם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂו הָאזְרָח וְהַגר הַגר בתוֹכְכם׃ כי בַיוֹם הַזה יְכַפר עֲלֵיכם לְטַהֵר אתְכם מִכל חַטאתֵיכם לִפְנֵי יְהוָה תטְהָרו׃ שַׁבת שַׁבתוֹן הִיא לָכם וְעִניתם את נַפְשֹׁתֵיכם חֻקת עוֹלָם׃ (ויקרא טז ג-לא)

אזכור 3 - במקבץ מועדי קדש (ויקרא כג)

אַךְ בעָשׂוֹר לַחֹדשׁ הַשבִיעִי הַזה יוֹם הַכפרִים הוא מִקְרָא קֹדשׁ יִהְיה לָכם וְעִניתם את נַפְשֹׁתֵיכם וְהִקְרַבְתם אִשה לַיהוָֹה: וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂו בעצם הַיוֹם הַזה כי יוֹם כפרִים הוא לְכַפר עֲלֵיכם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכם: כי כָל הַנפשׁ אֲשׁר לֹא תְעֻנה בעצם הַיוֹם הַזה וְנִכְרְתָה מֵעַמיהָ: וְכָל הַנפשׁ אֲשׁר תעֲשׂה כל מְלָאכָה בעצם הַיוֹם הַזה וְהַאֲבַדְתי את הַנפשׁ הַהִוא מִקרב עַמה: כל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂו חֻקת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכם בכֹל משְׁבֹתֵיכם: שַׁבת שַׁבתוֹן הוא לָכם וְעִניתם את נַפְשֹׁתֵיכם בתִשְׁעָה לַחֹדשׁ בערב מֵערב עַד ערב תשְׁבתו שַׁבתכם: (ויקרא כג, כז-לב)

אזכור 4 - במקבץ קרבנות המועדים (וידבר כט)

ובעָשׂוֹר לַחֹדשׁ הַשבִיעִי הַזה מִקְרָא קֹדשׁ יִהְיה לָכם וְעִניתם את נַפְשֹׁתֵיכם כל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂו: וְהִקְרַבְתם עֹלָה לַיהֹוָה רֵיחַ נִיחֹחַ פר בן בקָר אחָד אַיִל אחָד כבָשִׂים בנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תמִימִם יִהְיו לָכם: ומִנְחָתָם סֹלת בלולָה בַשמן שְׁלֹשָׁה עשְׂרֹנִים לַפר שְׁנֵי עשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאחָד: עִשרוֹן עִשרוֹן לַכבשׂ הָאחָד לְשִׁבְעַת הַכבָשִׂים: שְׂעִיר עִזים אחָד חַטאת מִלבַד חַטאת הַכפרִים וְעֹלַת הַתמִיד ומִנְחָתָה וְנִסְכיהם: (וידבר כט ז-יא)

על כל הצומות במקרא כאן.

מדוע היום מתחיל בבוקר כאן.