וַיְקַטְּרוּ שָׁם בְּכָל בָּמוֹת כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר הֶגְלָה יְהוָה מִפְּנֵיהֶם:

במאמר נחקור את מנהגי לג׳ בעומר וההילולה ההמונית הידועה לאור פסוק האזהרה מעבודה זרה: כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם: לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה: בהמשך נעסוק במהות החג, מקורו הפגאני, בקשר לרשב״י ובכותבים האמיתיים של ׳ספר הזהר׳. נסכם במסר מנבואת ישעיהו, דבר אלהינו היודע מראשית אחרית, על מעשים כגון אלה.

הארוע הוא טקס מסודר למשעי: סדר ההילולה מתחיל במעמד ההדלקה על גג הקבר, בלילה; מיד לאחר ההדלקה נערכת הילולה בחצר רחבת הקבר; למחרת מקיימים הילולה בחצר הקבר ובה מתבצע טקס גזירת שערות המוני לילדים. הטקס נפרט למנהגים רבים המקויימים בדבקות על ידי רועי העם וצאנם, אותם נציב למול מצוות התורה הכתובה:

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי - העליה המונית לרגל לשם בקשות עבור הכלל והיחיד מהצדיק המת, ומתן כספים למען ישועות מהצדיק.

וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים - תפילות אישיות ואמירת תהילות לעילוי (כנראה העלאת) נשמת הצדיק מהאוב, מתן צדקה לכבוד הצדיק.

וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים - ההילולות מלוות בארוחות דשנות, הָרֹג בּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָין.

וְשֹׁאֵל אוֹב - עליית נשמתו של ר' שמעון בר יוחאי היא העלתו באוב מן שאול.

וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים - השתטחויות על הקבר, נגיעה בקבר שהיא טומאת מתים המונית.

כִּי דְבַר יְהֹוָה בָּזָה - מגדילים ׳לקדש׳ ומביאים לרוב כבוד אל חלקת הקבר ספרי תורה מירושלם עיר קדשנו לטמאו, כשבית המקדש עומד בקוטב הנגדי למוות, כי אדם טמא לנפש מנוע מגשת למקדש.

וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָֹה - טקס החלאקה ההמוני מגיע ממקור פגאני גרמאני-סלאוי וגם מוסלמים שותפים לו, אך שרשיו מהתרבות היוונית הקדומה, היא חוקת כנען. כהני המקדשים היו קונים את שערות הפעוט מהוריהם בעבור שמן וכסף, מחיר פעוט למצרך יקר עבורם.

וַיַּעֲבִירוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ: מלבד תורת ישראל, פולחן המוות עומד בבסיס כל תורות העולם ומהו פולחן האש אם לא ריקוד על פי שאול לאלילי החושך, בואך תופת?

וַיַּעַבְדוּ הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם לֹא תַעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: (מלכים ב יז, יב)

לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם

אומרים שמנהג המדורות בל״ג בעומר הגיע בהשפעת המיתולוגיה הנורדית, מחג מדורות ושמו ולפורגיס. מעניין לגלות כי למיתולוגיה הנורדית אין מקורות משום סוג ונוצרים איסלנדים כתבו רובי תורתם, אך הנה ישנן השפעות חובקות עולם ממנה, למשל ארבע הימים בשבוע באנגלית הם שמות של אלים נורדים ושאר ימי השבוע נקראים על שם צבא השמים.

לשיטת הפרושים ל"ג בעומר הוא יום פטירתו של הרשב״י, אליו הם מייחסים כתיבת ספר הזהר, מסורת שמקורה בטעות כתיב של ר׳ חיים ויטאל, רוחץ ידיו של האר״י. ביום ההוא כינס רשב"י את תלמידיו הקרובים וחשף בפניהם את סודות התורה, וכך הפך ל"ג בעומר לחג מתן תורה, המחליף את חג שבועות שחל שבועיים וחצי לאחר מכן. ובאמת, הבודק את נושאי ספרי ההלכה הרבניים יתקשה למצוא ׳מסכת שבועות׳ או ספרות הלכה משמעותית הקשורה לחג השבועות, זאת לעומת ריבוי הלכות וספרות מיוחדת לחגים שאינם מוזכרים בתורה, כ׳מסכת מגילה׳ העוסקת בפורים.

קֹסֵם קְסָמִים וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: הקשר של רשב"י לאש דווקא ברור, שהרי מיוחסת לו האגדה שבצאתו מהמערה שרף כל מה שראה... אם אכן שרף בעיניו, עשה זאת באמצעות כשף, משום שלא היה נביא האל, רק מיסטיקן מתבודד.

וכנוח להם... בשנה בה ל"ג בעומר חל במוצ"ש, יש שדוחים משום שריבוי המשתתפים והתארגנות כוחות הבטחון דורשת הערכות שעות רבות לפני תחילת התועבה. זו טרפה וזו נבלה, אם החג ״מקודש״ הזזתו תחללו, אם יקודש המועד, תתחלל השבת.

מי כתב את ספר הזהר?

סביר יותר שספר הזהר לא נכתב על ידי רשב״י אלא על ידי הרמב״ן, תלמידו ר׳ משה דה לאון שפרסם את הספר ומקובלים נוספים מרקע נוצרי במאה ה- 13. תורת הסוד ״היהודית״ הגיעה ממקור נוצרי-גנוסטי, יש בה עיוותי מקרא רבים, שפה מאוחרת שכלל לא נהגה בארץ, וכן מוזכרים בה אנשים שחיו מאות רבות אחרי רשב״י וקל לבדוק את הדבר. קדמותו הופרכה בסדרת הסרטונים הקצרה בנושא ׳מי כתב את ספר הזהר׳ מובאת כאן, על אף ההגשה ההיתולית, מצאנו שהדברים ישרים, נכוחים וחזקים, וטוב יעשה הצופה שיצפה בכל שבעת פרקיה הקצרים של הסדרה.

ומה אומר על כך אלהינו?

נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי

אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי:

פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל הַיּוֹם אֶל עַם סוֹרֵר

הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ לֹא טוֹב אַחַר מַחְשְׁבֹתֵיהֶם:

הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל פָּנַי תָּמִיד

זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת וּמְקַטְּרִים עַל הַלְּבֵנִים:

הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ

הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר וּפרַק פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם:

הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ

אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל הַיּוֹם:

הִנֵּה כְתוּבָה לְפָנָי

לֹא אֶחֱשֶׂה כִּי אִם שִׁלַּמְתִּי וְשִׁלַּמְתִּי עַל חֵיקָם:

עֲוֹנֹתֵיכֶם וַעֲוֹנֹת אֲבוֹתֵיכֶם יַחְדָּו אָמַר יְהוָה

אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת חֵרְפוּנִי

וּמַדֹּתִי פְעֻלָּתָם רִאשֹׁנָה על חֵיקָם: (ישעיהו סה, א-ז)

אין אזהרה גדולה יותר מעבודת אלהים אחרים בתורתנו הזכה. למעשה, החוקר בנושא יגלה, שמהות כל מצוות התורה היא הרחקה מעבודה זרה והשמירה ממנה: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי: לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת יְהֹוָה אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם: (דברים יב, ל-לא)