לאחר מכירת יוסף החיים בבית יעקב השתנו, יעקב שהתאבל על יוסף שנים רבות, מות בלהה ודינה בחודש בו מת יוסף ואשמת האחים על מעשיהם כפי שמעידות צוואותיהם... אבל מיד ה׳ היתה זאת להחיות עם רב ויוסף הורד מצרימה ונמכר לעבד, בתחילה לפחות, היפך לתוכן חלומותיו. לאחר הורדת יוסף מצרימה, התורה מספרת על הקמת בית יהודה וזרעו, ואין הולם יותר מיהודה עצמו לבאר ולפרש את סיפורו. הבאנו את הפרשיה מהתורה ופרשנותה מצוואת יהודה להלן בצבע כחול:
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: [איש - אדם חשוב, שוע - עשיר מאד: וּלְכִילַי לֹא יֵֽאָמֵר שׁוֹעַ׃ (ישעיהו]
כי אמרתי אל חותני איועץ באבי וכן אקח את בתך והוא לא חפץ ויראני את בתו והמון זהב לבלי חוק כי מלך היה: ויפאר אותה בזהב ובפנינים ויצוֵהַ להשקותנו יין בחדר הנשים והיא יפה מאד: והיין הטה את עיני והחשק החשיך את נפשי ואנכי חשקתי בה ואשכב עמה ואעבר מצות ה׳ ומצות אבי ואקחה לאשה: וה׳ שלם לי על עצת נפשי הרעה כי לא היה לי נחת בבניה:״
וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עֵר: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן: וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ: וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר:
״אחר הדברים האלה לקח לו ער בני את תמר מארם נהרים בת ארם לו לאשה: [תמר אינה כנענית]
וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וַיְמִתֵהוּ יְהֹוָה:
״ויהי ער רע ויצק לתמר כי לא הייתה מארץ כנען וימיתהו מלאך ה׳ בלילה השלישי: והוא לא ידעהּ במזימת אמו כי לא חפץ להוליד ממנה בנים:״
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ: וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו: וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ:
״ואתננה לאונן לאשה בימי המשתה וגם הוא ברעתו לא ידעהּ ויעש אִתה שָנָה: ויהי כאשר יִרֵאתי אותו ויבוא אליה ויַשחֵת זרעו ארצה במצוות אמו וימות גם הוא ברעתו:״
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ:
״ואבקש לתִתה לשלה ולא נתנתני אמו כי כעסה על תמר אשר לא הייתה מבנות כנען כמוה: וגם אנכי ידעתי כי רעה משפחת הכנענים ועצת נעורים נמהרה עוורה את תבונתי: ובראותי אותה והיא השקתני יין ואֵפָּת ואקחֵהָ בלא עצת אבי: והיא כאשר הלכתי ותלך ותקח אשה לשלה מבנות כנען: וכאשר נודע לי את אשר עשתה ואקללהָ במר נפשי ותמת גם היא ברעתה יחד עם בניה:״
וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה: וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ: וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף [עדתה תכשיטים] וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה:
״ויהי מקץ שנתיים אחר הדברים האלה ותמר באלמנותה ובשמעה כי הולך אנכי לגז את צאני ותעד בגדי כלולותיה: ותשב בעיר עינים לפני השער כי כן חוק לאמורים אשר יושיבו את המאורסה שבעת ימים לפני השער להזנותה:״
וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ: וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ: וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ: וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ:
״ואנכי בשתותי יין לשכרה לא הכרתיה ויפתני יפיה ומראה יפי עדייה: ואֶט אליה ואמר אבוא נא אליך ותאמר מה תתן לי ואתן לה את מטי ואת פתילי ואת חותמי לערבון וכאשר באתי אליה ותהר:״
וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ: וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה: וַיָּשָׁב אֶל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ [שתיקח לעצמה] פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ:
וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף: הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה: וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ:
״ובהוָדעי את אשר עשָתה ואבקש להרגה והיא שלחה אלי חרש את הערבונות ותכלימני: ואני אמרתי אולי בעצת ערמה עשתה בקחתה את הערבון מאשה אחרת ובקראי לה ואשמע גם את דברי הסוד אשר דברתי בשכבי עמה בשכרוני ולא יכלתי להמיתה כי מאת ה׳ הייתה זאת: וגם אנשי העיר אמרו לא היה בשער קדשה כי מארץ אחרת באה ותשב בשער לזמן מצער:
וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ: וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה: וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ: וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח:
ואנכי לא קרבתי אליה כל ימי חיי כי עשיתי את התועבה הזאת בישראל: ואנכי אז בן שש וארבעים שנה ושלוש ושבעים שנה גרתי במצרים:״
גרסת ספר היובלים
גם ספר היובלים לא מכחיד מאיתנו את סיפורו של יהודה, והוא זהה לסיפור התורה, רק וכדרכו הפרשייה היא הבסיס למצוות שנבעו מתוך המעשה וניתנו באופן מסודר לישראל, ומלמד כי היתה תורה לאבות בטרם הנתן התורה לישראל:
״וידע יהודה כי רע הדבר אשר עשה לשכב עם כלתו ויבז בעיניו וידע כי חטא ושגה כי גלה כסות בנו ויחל להתעצב ויתחטא לפני ה׳ על חטאו: ודבר אליו ה׳ בחלום כי יכופר לו כי התחטא מאד ויתעצב ולא יסף לעשות כזאת ויכופר לו כי שב מחטאו ומסכלותו כי חטא גדול הוא לפני ה׳ אלהינו וכל עושה זאת והשוכב עם כלתו ישרפהו באש למען יבער בה כי נבלה ותועבה עליהם באש ישרפום:
ואתה משה צו את בני ישראל ולא תהיה נבלה בתוכם כי כל השוכב עם חותנתו ועם כלתו נבלה עשה באש ישרפו את האיש השוכב עמה ואת האשה וסר הקצף והמגפה מישראל: וליהודה אמרנו כי לא שכבו עמה שני בניו ועל כן קם זרעו ולא יכרת כי הלך ויבקש דין על פי משפט אברהם אשר צווה לבניו כי צוה יהודה לשרפה באש:
עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ׃ (ויקרא יח, טו)
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת כַּלָּתוֹ מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם תֶּבֶל עָשׂוּ דְּמֵיהֶם בָּם׃ (ויקרא כ, יב)
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ׃ וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם׃ וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים׃ וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי׃ (ויקרא כ, כג-כו)
וְאִישׁ אֶת כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה
בספר יחזקאל מודיע ה׳ את התועבות שנעשו בירושלם, אשר בגינן נחרבה העיר והעם נפוץ בגולה, ושרשן חילול קודש עושק וזימה, הדברים שהארץ עצמה אינה סובלתם עד כדי שמקיאה את יושביה ממנה, עדות נפלאה נוספת לחיותה, או לפחות מודעותה של הארץ, היכולה גם לפעור פיה, ולהיות עדה לדברי האל, היא והשמים.
וְאַתָּה בֶן אָדָם הֲתִשְׁפֹּט
הֲתִשְׁפֹּט אֶת עִיר הַדָּמִים וְהוֹדַעְתָּהּ אֵת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ...
אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ
לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ
יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ:
קָדָשַׁי בָּזִית וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ:
אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם
וְאֶל הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ
זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ:
עֶרְוַת אָב גִּלָּה בָךְ טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ בָךְ:
וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה
וְאִישׁ אֶת כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה
וְאִישׁ אֶת אֲחֹתוֹ בַת אָבִיו עִנָּה בָךְ:
שֹׁחַד לָקְחוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם
נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ
וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק
וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה:
וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפִּי אֶל בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית
וְעַל דָּמֵךְ אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ:
הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ
אִם תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ לַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ
אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי:
וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִיךְ בָּאֲרָצוֹת
וַהֲתִמֹּתִי טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ:
וְנִחַלְתְּ בָּךְ לְעֵינֵי גוֹיִם
וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְהוָה: (כב, א-טז)
אמנם מאז עברו ימים רבים, ובתהליך שנמשך כמאה וחמישים שנה ישראל שב לאדמתו אחד מעיר ושנים ממשפחה:
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת
וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:
וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים
וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:
וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם
וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:
וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם
וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:
וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם
וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:
ברוך יהוה אלהי ישראל מן העולם ועד העולם.