בראש החודש השביעי חל ׳יום זכרון תרועה׳ המצויין במקרא רק פעמיים. משני האזכורים לא מובן מדוע נקרא כך היום, מה זוכרים דווקא ביום זה ומה עניין התרועה. האם הרעה בשופר, ולאיזו מטרה?

1. בחֹדֶשׁ הַשׁביעי בּאֶחָד לַחֹדש יהיה לכם שַׁבָּתֹון זִכרֹון תְּרוּעָה מקרָא קֹדֶשׁ׃ (ויקרא כג, כד) 

2. וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כל מלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יֹום תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם׃ (וידבר כט, א)

כידוע, בכדי לדעת פרושה של מילה בתנ״ך, יש לאסוף את כל אזכוריה על פעליה ולבדוק אותם בהקשרם. נמצא שהמילה תרועה מתפרשת לשלושה:

1. אחד מקולות השופר: וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנֹות הַחֹנִים קֵדְמָה׃ (וידבר י, ה)

2. הגבהת קול מתוך שמחה: וְכל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדֹולָה בְהַלֵּל לַיהוָה עַל הוּסַד בֵּית יְהוָה׃ (עזרא ג, יא)

3. התרועעות ורעות: יְהוָה אֱלֹהָיו עִמֹּו וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בֹּו׃ (וידבר כג, כא)

ישנם עוד שני פסוקים המפרשים ׳תרועה׳ במובן רעות:

• יֶעְתַּר אֶל אֱלֹוהַּ וַיִּרְצֵהוּ וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה וַיָּשֶׁב לֶאֱנֹושׁ צִדְקָתֹו׃ (איוב לג, כ)

• אַשְׁרֵי הָעָם יֹודְעֵי תְרוּעָה יְהוָה בְּאֹור פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃ (תהילות פט, טז)

והנה, אין מדובר ברעות שבין איש לאיש כי אם בשמחת הקשר בין האלהים והאדם!

ספר היובלים יודע להסביר היטב את שהתורה קיצרה, ומגלה שבתאריך הזה ממש, החלה הרעות שאת זכרונה אנו חוגגים מדי שנה. יום רביעי 1.7.1951 הוא היום שבו בחר האלהים באברהם: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: (בראשית יב, א-ג)

״ויצא תרח מאור כשדים הוא ובניו ללכת ארצה הלבנון וארצה כנען וישב בחרן וישב אברם עם תרח אביו בחרן שבועיים שנים (שבוע שנים = 7 שנים). ויהי בשבוע השישי בשנה החמישית בו ויקום אברם וישב בלילה בראש החודש השביעי להביט בכוכבים מהערב עד הבוקר לראות מה יהיה מעשה השנה בגשמים. ויהי הוא יושב לבדו ומביט, ויבוא דבר בלבו ויאמר כל אותות הכוכבים וכל אותות השמש והירח הכל ביד ה׳ ולמה אני חוקר? ברצונו ימטיר ערב ובוקר וברצונו יוריד טל והכל בידו הוא. ויתפלל בלילה ההוא ויאמר אלהי אל עליון אתה לבדך לי אלהים ואתה בראת הכל והכל מעשה ידיך הוא, ובך ובעבודתך בחרתי. הצילני מיד הרוחות הרעים המושלים במחשבות לב איש ואל יתעוני מאחרי אלהי, וכוננני אותי וזרעי לעולם ואל נתעה מעתה ועד עולם. ויאמר האשוב אל אור כשדים אשר בקשו פני לשוב אליהם ואם אשב פה במקום הזה? דרך ישרה לפניך הצליחנה ביד עבדך ויעש ואל ילך בשגגת לבו אלהי.

הוא כילה לדבר ולהתפלל והנה נשלחו דברי ה׳ אליו בידי (הוא המלאך המדבר אל משה) לאמור קום לֵך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראךָּ ואעשך לגוי גדול ורב. ואברכך ואגדל שמך והיית ברוך בארץ ויתברכו בך כל גויי הארץ ואברך מברכיך ומקלליך אאור: והייתי לך לאלהים לבניך ולבני בניך ולכל זרעך אחריך אל תירא מעתה ועד כל דורות הארץ אני אלהיך.

ויאמר אלי ה׳ אלהים פתח פיו ואזניו למען ישמע ודבר בשפה אשר תראה כי שבתה מפי כל בני האדם ומימי המפולת (מגדל בבל): ואפתח פיו ושפתיו ואחל לדבר עמו עברית בלשון הבריאה: ויקח ספרי אבותיו והמה כתובים עברית ויעתיקם ויחל להגות בהם מאד ואגיד לו אני את כל הקשה ממנו ויהגה בהם בששת ירחי הגשם.״ (ספר היובלים יב)

צֵא מִן הַתֵּבָה אמר ה׳ לנח, ומאז ועד אותו היום לא דיבר באיש, וביום הזה חזרה לשון הקודש להידבר במשפחת אברהם, ולראיה: וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד: (בראשית לא, מז) ולכן נקרא אבינו אברם העברי, כי בנוסף להיותו צאצא לעברים בן שם, הוא וביתו דיברו בעברית.

׳יום זכרון תרועה׳ הוא היום בו התחיל קשר נצחי וברית עולם בין בורא שמים וארץ ובין האיש אשר את זרעו בחר לו לעם. מדי שנה בראש החודש השביעי ביום רביעי אנו נזכרים באותה תרועה המציינת את ההבטחה לאבותינו ואת קיומה, ומעיר את לבנו להבנה מפליאה, שאכן תתכן רעות בין האלהים והאדם, והשופר, אין עניינו לכאן.

תִּתֵּן אֱמֶת ליַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃ (מיכה ז, כ)

---

ספר היובלים הוא אחד ממגילות ספריית בית המקדש ממדבר יהודה, בו מתועדים התאריכים המדוייקים של מפגשי ה׳ עם האבות. המעיין בספר ימצא שארועים אלו הם הבסיס והמקור לכל מועדי ה׳.

לקריאה: הסיבות למועדי ישראל