מצוות הנף העומר מתייחסת להבאת קציר השעורים אל בית המקדש, להנפה לפני ה׳ ביד הכהן: וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ׃ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃
 (ויקרא כג, ו-ח)

המצווה כוללת שתי הוראות עיקריות:

האחת היא זמן הבאת העומר - וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן׃ וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן׃ (שם, ט-יא)

השנייה היא קרבנות ונסכים - וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַיהוָה׃ וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַיהוָה רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין׃ וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם׃ (שם, יב-יד)

הבאת העומר לא יכולה להעשות בתוך ימי חג המצות, שכן עד להבאת העומר אסורה אכילת חמץ, ככתוב: מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכל גְּבֻלֶךָ: (שמות יג, ז) וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר: (דברים טז, ד)

ולכן, יום הבאת העומר מוכרח להיות לאחר חג המצות כולו, ׳למחרת השבת׳ מתייחס לשבת שבה לא יוקרבו קרבנות חג המצות, וכך מצויין גם במגילות הכהונה.

מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן - חשיבות הדיוק במועד

על יום הנף העומר נחלקות בדעתן והלכתן שתי הקהילות העיקריות בישראל, הפרושים (רבנות) והקראים. עבור הפרושים ׳השבת׳ היא מקרא הקודש יומו הראשון של חג המצות, ומאחר ואין יום קבוע לחג בלוח הירחי, והחג יכול להתקיים בכל יום, קורה לא פעם שהנף העומר חל ביום אחר מהיום הראשון בשבוע. טרם נמצא הסבר למליוני אנשים שאינם חשים בעיוות ואינם חשים לתקנו מיראתם את החכמים שהנהיגוהו, ומתו לפני זמן רב. הקראים לעומתם מבינים היטב ש׳השבת׳ היא היום השביעי לשבוע, אך מבחינתם זוהי השבת שבתוך חג המצות. אז הנף העומר חל ביום ראשון ככתוב, אך מה עם האיסור להביא חמץ אל המקדש בשבעת ימי המצות? ובכך טועים גם הם.

ובתורה, לעין כל, מצווה מפורשת שלא לצרף מקראי קודש לשבתות: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְהוָה וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כׇּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כׇּל נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיהוָה: (ויקרא כג, לז-לח)

יום הנף העומר הוא אחד מארבעה מועדי הבכורים (שעורה, חיטה, תירוש ויצהר) התלויים זה בזה על ידי ספירת 49 יום ממועד אחד למשנהו, ככתוב בכל מגילות המועדים ומחלקות הכהנים שהתגלו במדבר יהודה, וגם בתורה: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה׃ עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה׃ (ויקרא כג, טו-טז)

ימי הבכורים הנם מקראי קודש שלא תעשה בהם מלאכת עבודה, אך אשר יעשה למאכל: וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם׃ (שם, כא)

בין מקטעי המגילות מצאנו פיסה מאירת עינים הפיסה נכתבה ביד כהן יודע תורה וצדק, בימים בהם בית המקדש עמד ופעל, אך הכהנים המשרתים בו לא קיימו את מועדי ה׳ בזמנם הנכון. לאחר עזיבת כהני הצדק את המקדש, החלה תקופה חדשה בה שירתו בו כהנים שכירי השלטון, הפרושים, שקיימו את מועדי ישראל על פי לוח השנה הירחי. 

//כיא שבתון זכרון מקרא קודש הוא יום הנף העומר

___ ואין להקריב עומר ביום שבת קודש

הלוא כתוב מלבד שבתות יהוה ___

גם אין לעשות זכרון עמהם ככל תעות עוורון העם

העושים ככל אשר הראו עֹנניהם ___ ולא מתורת משה//

מן המקטע ניתן להסיק:

1. לא מתקיימים מועדים יחד עם יום השבת - שבתות ה׳ הם ימי זכרון מקרא קודש ואין לעשות עמהם זכרון חג נוסף.

2. יום הנף העומר הוא יום מקרא קודש - מאשרת התורה ומגילת המקדש.

3. הכהן מחזק טענתו בעזרת פסוק מן התורה: מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְהוָֹה.

4. לא מקריבים עומר ביום שבת - טעות הקשורה לשימוש בלוח השנה הירחי ולהוראת ״ממחרת השבת״.

5. לוח השנה הכהני כבר לא משמש את היהודים, הלוח הירחי כבר הושלט על המקדש.

קראו עוד כאן