מעשה בני האלהים ובנות האדם - ראשית העבודה הזרה בספר חנוך

וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם: וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ:... הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם: (בראשית ו, א-ב;ד)

פסוקיה המזוקקים של פרשת בראשית מספקים מעין הצצה דרך חור־מנעול אל חדריו הרחבים והמוארים של ספר חנוך, אל סודי סודות מהררי קודש: בריאת המלאכים, מחלקותיהם ותפקידיהם השונים, התהלכו של חנוך עמהם ברחבי שמים וארץ, ומטרת הלקחו ביד האלהים. ממנו מובן פשר מעשה בני האלהים ובנות האדם, והנפילים שהולידו וכל רעתם, וכן המצאם של גיבורים בכוחם בארצנו בימי אבינו אברהם - אימים, זמזומים ורפאים - אשר את צאצאיהם השמידו אבותינו כובשי הארץ בהנהגת משה מוסר התורה בדבר ה׳, ונאמן ביתו.

ואין אלו סיפורי קדמונים, שכן מעת ברוא אלהים אדם ועד לכתיבת התורה עברו עד משה רק שבע דורות: עמרם אבי משה הכיר את סבו לוי שחי עם יצחק אבינו 40 שנים, ויצחק חי עם אברהם 85 שנים, ואברהם חי עם שם בן נח 50 שנה, ושם נולד 99 שנים לפני המבול וראה את למך ומתושלח, והם ראו את אדם הראשון. משה הודיע כל זאת, והיה בידו וביד אבותיו ספר חנוך. ודע, לו היה נכתב בתנ״ך דבר שאינו אמת, היו כולם מתנגדים עוד אז, באשר לכל האומות היו דברי־ימים לעדות[1].

כתנ״ך, גם ספר חנוך נכתב בלשון הקודש[2] הלשון היחידה שבה מתפרשים השמות. ובספרי הקודש מבוארים מקריהם של האנשים והמקומות, כי קריאת השם היא על תולדת הדבר. אכן בלשון הקודש דיבר ה׳ עם אדם יציר כפיו ועם אבותינו הקדושים, בה ניתנה התורה ובה דברו החוזים זכי הנפש, ובינהם חנוך הראשון לנביאים שבא בסודו - מה צפוי לאחר המוות, השכר לטובים והגמול לרעים, ומראשית ועד האחרית.

נקרא על המעשה המדובר, המובא בספר חנוך בפירוט רב:

(א) ויהי בימים ההם, וירדו בני האלהים העירים ממרומי השמים ויאחדו זרעיהם עם בני האדם. (ב) ויהי כי רבו בני האדם בימים ההם ובנות יפות ונאות יולדו להם, ויראו אותן העירים בני השמים ויחמדו אותן. (ג) וידברו איש אל רעהו לכה נבחרה לנו נשים מבנות האדם ונולידה לנו בנים. (ד) ויאמר אליהם עזאזל והוא הגדול יראתי פן תמאנו לעשות את הדבר הזה והייתי אני לבדי נושא העוון הגדול. (ה) ויענוהו כולם ויאמרו הישבע נשבע כולנו והתקשרנו בחרם בינותנו לבלתי סור מן העצה הזאת ובה נעשה את המעשה הזה. (ו) אז נשבעו כולם יחד ויתקשרו בינהם בחרם ויהיו כולם מאתים מלאך. (ז) וירדו בימי ירד על ראש הר חרונים ויקראו להר חרמון כי בו נשבעו והחרימו בינהם. (ח) ויקחו להם הם וכל האחרים עמהם נשים ויבחרו להם איש אחת אחת ויחלו לבוא אליהן. (ט) וידבקו בהן וילמדון קסמים וכשפים ויורון לכרות שורשים וצמחים. (י) והן הרו ותלדנה גיבורים גדולים שלושת אלפי אמה גבהם אשר אכלו את כל יגיע בני האדם. (יא) וכאשר לא יכלו עוד בני האדם לכלכלם ויהפכו הגיבורים נגדם ויאכלו את בני האדם. (יב) ויחלו לחטוא בעוף ובחיה ובשרץ ובדגה ויחלו לאכול איש את בשר רעהו ולשתות את דמו, אז קוננה הארץ על בני החמס. 

ב

(א) ואלה שמות נשיאיהם שרי העשרות. (ב) עזאזל הוא הגדול בהם שמחזאי נשיאם ארתקף השני. (ג) רמאל הוא השלישי כוכביאל הרביעי ארזיל החמישי אעמאל השישי דניאל השביעי זיקיאל השמיני ברקאל התשיעי עשהאל העשירי. (ד) חרמני האחד עשר מטראל שנים עשר עננאל השלושה עשר סתואל ארבעה עשר שמשיאל חמישה עשר סהריאל ששה עשר. (ה) תמיאל שבעה עשר טוריאל שמונה עשר יומיאל תשע עשר יהדיאל העשרים. (ו) ואלה ראשי מלאכיהם ושמותיהם מהם שרי מאה ומהם שרי חמישים ומהם שרי עשרה. (ז) שם הראשון יקון הוא אשר התעה את כל בני האלהים ויורידם על הארץ ויתעם בבנות האדם. (ח) והשני היה שמו עזביאל והוא יעץ לבני המלאכים עצה רעה ויתעם עד טמאם את בשרם בבנות האדם. (ט) והשלישי היה שמו עדריאל הוא אשר הראה לבני האדם את חבלי המות את השריון ואת המגן ואת חרב המלחמה ואת כל כלי המות. (י) ומידו יצאו אלה על בני האדם יושבי הארץ למן היום ההוא ועד עולם והוא שהתעה את חווה. (יא) והרביעי היה שמו פונמואה הוא הורה לבני האדם את המר ואת המתוק ואת כל מסתרי חכמתם. (יב) והוא לימד את האדם לכתוב בדיו עפצים ובנייר ובזה חטאו רבים עד היום הזה ועד העולם. (יג) כי בני האדם לא נבראו לחזק את אמונתם בעט ובדיו עפצים כי לא נברא האדם בדרך אחרת מן המלאכים, כי אם להיות טהורים וצדיקים והמוות המכלה כל לא יגיע אליהם ורק בדעתם יאבדו. (יד) והחמישי שמו היה כשדיאל הוא אשר הראה לבני האדם כל מכות השדים והרוחות הרעות ומכות העובר בבטן אשר יפול ומכות הנפש נשיכות פתן וקטב ישוד צהרים ואת בן הנחש הנקרא טבעת. (טו) עזאזל הראם את אשר יבוא אחריהם ויודיעם את מחצבות האדמה ומלאכת מחשבתן וצמידים ועדיים. (יו) ויראם מעשה הפוך וכל האבנים היקרות ליפות את גבות העינים וכל צבעי רקמתיים. (יז) שמחזאי לימד כשפים ולחשים וכרות שורשים וארמרוס התר כשפים. (יח) ברקיאל חזות בכוכבים כוכביאל מערכת הכוכבים ותמיאל ראות בכוכבים וסהריאל תקופת הירח. (יט) ותהי רשעה רבה ויעשו זימה ויתעו וישחיתו את כל דרכיהם. (כ) לפני הדברים האלה נעלם חנוך ואיש מבני האדם לא ידע איפה נעלם ואיו ומה היה לו. 

ספר חנוך - המפתח להבנת מצוות התורה

אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ - אין זה משל. תאוות הזימה הביאה את העירים למרד ביוצרם ולהשחתת בריאתו הטובה השחת גמור, ואת רעתם לא מחו מי המבול. דרכיהם הנלוזות הפכו להיות ראש לרבים מחוקי דתות העמים, וכאז כן עתה. על כן ציווה אלהי ישראל על עמו ׳קדושים תהיו כי קדוש אני׳ והיא היבדלות מוחלטת מהגויים. זה לעומת זה עשה האלהים, לעומת דרכי העירים נתן ה׳ לנו את מצוות התורה, לטוב לנו בכל הימים, בזה ובבא.

מעשי העירים	מעשי העירים בחוקות העמים	תורת ישראל
חרם וסוד בקבוצה סגורה	הכתבים שמורים בכתב סתרים ואינם זמינים להמון־עם, רק בסוד מכשפים, מקובלים, כהני-דת ושליטים.	התורה זמינה לכל, גברים נשים וטף, עבודת כהני ה׳ מפורטת ואינה סוד.
ההנהגה נועצת בחרטומים, קוסמים ומאגים	כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ: וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן: (דברים יח, יד-טו)
הפלגת הזימה	גילוי עריות, משכב זכר, משכב בהמה, זנות, וקידוש הזימה כאקט דתי - קדש/ה.	ברית המילה להרחקה מזימה[3], איסורי קרבה לשאר בשר, וזכר לזכר, ולבהמה, איסור קדש/ה.
קרבנות אדם, קניבליזם ושתית דם אדם	לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כל תּוֹעֲבַת יְהוָה אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם: (דברים יב, לא). קידוש׳ הלחם והיין בנצרות וביהדות הרומית, הוא זכר למעשה, ואינו מן התורה.	תועבת ה׳ קרבן אדם ולכן פדיון פטר רחם, לא תרצח, הצורך בכפרת הארץ משופך הדם, איסור אכילת דם כל חי.
שימוש בצמחים לקסמים, כשפים וזבח לשדים	אצל הגויים מצאנו מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: (דברים יח, י)	איסורי כל אלה, כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ: (שם, יב)
אסטרולוגיה, גילוי עתידות	וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם: (דברים יז, ג)	וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם: (דברים ד, יט)
הרוחות הרעות משוטטות רעבות וצמאות בארץ	עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן מביאים מנחה לגילוליהם. עבורם הפסלים הם משכן לרוח הרעה במנחות מזון ושתיה מפייסים אותה, להשקיט חרון אפה.	בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ: (דברים יב, יד), בית ה׳ במקום אחד בלבד.
שחיתות מוסרית ורוע	באין יראת אלהים האדם מסוגל לכל פשע אם יביא לו תועלת.	בתורה חוקי מוסר והנהגה נעלים מכל חוקות האדם, כי ה׳ יראה ללב האדם.

ולא בכדי כותבים כל חכמי ישראל המופלגים בספריהם, שכל מצוות התורה באו להרחיק מדרכי העבודה הזרה. וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: (דברים ד, ח)

כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא - המעשים הללו, הם ראשית לעבודת האלילים.

הנה נזירים בודהיסטים, נמצאֵם תמיד סוגדים ועובדים לפסלים גדולי מימדים, הם זכררון לאליליהם הנפילים. וראו גם ראו את הבל חוקות העמים הללו, אשר לטביעת רגלו של נפיל תינוק באבן מתפללים.

הערות

[1]  ׳עלילות גלגמש׳ האפוס הבבלי האלילי הקדום המתוארך לשנת 2000 לפנה״ס (ויש שמעריכים 3000 לפנה״ס) משמר את שמות הנפילים חומבבה וגילגמש, הדמויות מ׳ספר הענקים׳, הוא אחד מכתבי המניכאים, ובשפה בקופטית, ובסורית ובסוגדיאנית נמצאו לו תרגומים.

[2]דברי מלאך ה׳ למשה בספר היובלים: ויאמר אלי ה׳ אלהים פתח פיו ואזניו למען ישמע ודבר בשפה אשר תראה כי שבתה מפי כל בני האדם ומימי המפולת (מגדל בבל): ואפתח פיו ושפתיו ואחל לדבר עמו עברית בלשון הבריאה: ויקח ספרי אבותיו והמה כתובים עברית ויעתיקם ויחל להגות בהם מאד ואגיד לו אני את כל הקשה ממנו ויהגה בהם בששת ירחי הגשם.״ (ספר היובלים יב)