לוח השנה של ספר היובלים, בהיותו ספר חלוקת הזמן מבריאת העולם ועד כניסת ישראל לארצו, הוא בן 364 ימים המחולקים ל-52 שבועות, ובו כל התאריכים לעולם יחולו באותו היום בשבוע. הסיבה לדיוק השביעוני של הלוח כפולה. האחת, שמירה על יום קבוע בשבוע לכל מועד: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: והשנייה, שמקראי קודש לעולם לא יחולו ביום השבת, כפי שממשיך הפסוק ואומר: מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְהוָה: (ויקרא כג, לז-לח). ובאשר מקור כל מועדי ישראל הם תאריכים בהם התקיימו ארועי־מפתח בחיי האבות - התגלות ה׳ אליהם, בריתות, לידות, וגם חטאים - כך הם נחגגים באותם הימים.
יום הכיפורים בלוח המקראי הוא דוגמה למועד שלא ידענו מקורו - מדוע חל יום הכיפורים ביום העשירי לחודש השביעי, מה עניין השעיר המשתלח, מי הוא עזאזל ולמה דווקא ביום זה יכפר עלינו ה׳ מכל חטאינו ולא ביום אחר? ספר היובלים מסביר: ״ובני יעקב שחטו שעיר עזים ויטבלו את כתונת יוסף בדמו וישלחו אל יעקב אביהם, ויהי זה בעשירי לחודש השביעי. ויביאוה לו ויתאבל כל היום ההוא עד הערב ויהי קודח בהתאבלו על מותו ויאמר חיה רעה אכלה את יוסף. ויהיו עמו כל אנשי ביתו ביום ההוא ויעצבו ויתאבלו עימו כל היום ויקומו בניו ובתו לנחמו ולא התנחם על בנו; ויתאבל על יוסף שנה אחת ולא חדל כי אמר ארד שאולה בהתאבלי על בני. על כן הוקם על בני ישראל לענות נפשם בעשרה לחודש השביעי בבוא היום אשר בו יבכו את יוסף אצל יעקב אביו לכפר בו עליו בשעיר עזים בעשרה לחודש השביעי פעם בשנה בעבור חטאותיהם כי העציבו את רחמי אביהם בעבור יוסף בנו. ויושם היום ההוא להתעצב בו בעבור חטאותיהם ובעבור כל פשעם ובעבור כל שגגותיהם לטהר נפשם ביום ההוא פעם בשנה.״ (ספר היובלים לד)
חטא גדול חטאו אחי יוסף: כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: (דברים כד, ז) אך בימי מכירת יוסף טרם ניתנה תורה לישראל ובידוע שבני יעקב שבו ולא נענשו על חטאם. מהסיבות הידועות לה׳ ית׳ המעשה הפך לזכרון לבני ישראל לשוב מפשעיהם אל האלהים פעם אחת בשנה.
על כלל ישראל חלות שתי מצוות ביום הכפורים, איסור עשיית כל מלאכה ועינוי הנפש, שתיהן באזהרת כרת: אַךְ בעָשׂוֹר לַחֹדשׁ הַשבִיעִי הַזה יוֹם הַכפרִים הוא מִקְרָא קֹדשׁ יִהְיה לָכם וְעִניתם את נַפְשֹׁתֵיכם וְהִקְרַבְתם אִשה לַיהוָֹה: וְכׇל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: כִּי כׇל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ: וְכָל הַנפשׁ אֲשׁר תעֲשׂה כל מְלָאכָה בעצם הַיוֹם הַזה וְהַאֲבַדְתי את הַנפשׁ הַהִוא מִקרב עַמה: כל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂו חֻקת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכם בכֹל משְׁבֹתֵיכם: שַׁבת שַׁבתוֹן הוא לָכם וְעִניתם את נַפְשֹׁתֵיכם בתִשְׁעָה לַחֹדשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תשְׁבתו שַׁבתכם: (ויקרא כג, כז-לב)
הדברים טעוני ברור. אם מועד הכיפורים הוא בעשור לחודש השביעי, מה פשר ׳בתִשְׁעָה לַחֹדשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב׳, הנראית מעט זרה, וחשדנו שהיא תוספת מאוחרת. אמנם לא יתכן שעורכי המסורה הוסיפוה, כי הפסוק הזה הוא עֵד מוכיח ומרכזי לכך שהיום מתחיל בבוקר ולא בערב שלפניו. הנה הפסוק מראה שהערב הקודם נספר כיום התשעה לחודש, כלומר הערב הקודם ליום העשירי אינו נחשב ל׳ערב העשירי׳, ונוסיף, שלוּ ישים אדם לבו לדברים יראה, שבעצם אנשי ההלכה היו אמורים לצום יומיים לפי שיטתם שהיום מתחיל בערב הקודם, כי התשיעי לחודש בערב אצלם הוא ערבו של היום השמיני.
ולנו נראה שכוונתם של הכהנים-הסופרים בעצת ה׳ היתה לתקן ולהבהיר את כתובי הקודש [1], להדריך את העם ולהשמר, להכין ליום הקדוש הזה את לבם ומעשיהם, לשבות ממלאכה ולהתחיל בתענית טרם בוא היום, ככל הנראה בשלב מאוחר משום שבמגילת המקדש ממגילות מדבר יהודה, אין אזכור לערב היום התשיעי: ׳ובעשרה בחודש הזה יום כפורים הוא ותענו בו את נפשותיכמה כי כול הנפש אשר לוא תתענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה. פעם אחת בשנה יהיה היום הזה להמה לזכרון ולוא יעשו בו כול מלאכה כי שבת שבתון יהיה להמה: וכול האיש אשר יעשה בו מלאכה או אשר לוא יתענו בו ונכרתו מתוך עממה שבת שבתון מקרא קודש יהיה לכמה היום הזה וקדשתמה אותו לזכרון בכול מושבותיכמה ולוא תעשו כול מלאכה׳
באשר הזמן המקודש הוא החלק המואר ביממה[2], כך הצומות שבמקרא: וַיַעֲלוּ כל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וכל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְהוָה וַיָצוּמוּ בַיוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה׃ (שופטים כ, כו) וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם יְהוָה וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרב׃ (שמואל ב א, יב).
בפסוקי מצוות יום הכיפורים מוזכרת תענית ולא צום, אשר נלמד מפסוקים כגון: עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי: (תהלות לה) וָאֶבְכֶּה בַצֹּום נַפְשִׁי׃ (תהילות סט) כי הנפש היא רוח האדם בחיבורה עם הגוף, ובהחלשו ובמניעת מזונו יכניע גם את הנפש, וזאת להבדיל ממושג ׳נשמה׳ שהיא כולה ממקור עליון. ומדוע נכתבה המילה ׳תענית׳ ולא ׳צום׳ באופן מפורש? לנו נראה שמרחמי ה׳ הדבר, למען החלשים והחולים והקטנים שאינם יכולים לצום, שהרי לא יצווה ה׳ על האדם דבר שלא יוכל לעשותו.
נקרא על עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, ולאחר נבין מי הוא עזאזל, ומדוע נשלח השעיר אליו אל ארץ גזרתו, עם כל אשמת ישראל עליו.
בזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אל הַקדשׁ בפַר בן בקָר לְחַטאת וְאַיִל לְעֹלָה׃ כתֹנת בד קֹדשׁ יִלְבשׁ ומִכְנְסֵי בַד יִהְיו עַל בשָׂרוֹ ובְאַבְנֵט בד יַחְגר ובְמִצְנפת בד יִצְנֹף בגְדֵי קֹדשׁ הֵם וְרָחַץ במיִם את בשָׂרוֹ ולְבֵשָׁם׃ ומֵאֵת עֲדַת בנֵי יִשְׂרָאֵל יִקח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזים לְחַטאת וְאַיִל אחָד לְעֹלָה׃ וְהִקְרִיב אַהֲרֹן את פר הַחַטאת אֲשׁר לוֹ וְכִפר בעֲדוֹ ובְעַד ביתוֹ׃ וְלָקַח את שְׁנֵי הַשעִירִם וְהעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהוָה פתַח אֹהל מוֹעֵד׃ וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשעִירִם גרָלוֹת גוֹרָל אחָד לַיהוָה וְגוֹרָל אחָד לְעֲזָאזֵל: וְהִקְרִיב אַהֲרֹן את הַשעִיר אֲשׁר עָלָה עָלָיו הַגוֹרָל לַיהוָה וְעָשָׂהו חַטאת׃ וְהַשעִיר אֲשׁר עָלָה עָלָיו הַגוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְהוָה לְכַפר עָלָיו לְשַׁלח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמדְברָה׃
וְסָמַךְ אַהֲרֹן את שְׁתי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשעִיר הַחַי וְהִתְוַדה עָלָיו את כל עֲוֺנֹת בנֵי יִשְׂרָאֵל וְאת כל פשְׁעֵיהם לְכָל חַטאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשעִיר וְשִׁלח ביַד אִישׁ עִתי הַמדְברָה׃ וְנָשָׂא הַשעִיר עָלָיו את כל עֲוֺנֹתָם אל ארץ גזֵרָה וְשִׁלח את הַשעִיר במדְבר׃ (ויקרא טז ג-כב)
עניין השעיר הנשלח לעזאזל קשור לסיפור רחוק רחוק... מעשה בני האלהים ובנות האדם שהביא למבול, מובא בתורה בקצרה (בראשית ו, א-ד) מורחב ומבואר בספר חנוך[3]:
״ויהי בימים ההם, וירדו בני האלהים העירים ממרומי השמים ויאחדו זרעיהם עם בני האדם. ויהי כי רבו בני האדם בימים ההם ובנות יפות ונאות יולדו להם, ויראו אותן העירים בני השמים ויחמדו אותן. וידברו איש אל רעהו לכה נבחרה לנו נשים מבנות האדם ונולידה לנו בנים. ויאמר אליהם עזאזל והוא נשיאם יראתי פן תמאנו לעשות את הדבר הזה והייתי אני לבדי נושא העוון הגדול. ויענוהו כולם ויאמרו הישבע נשבע כולנו והתקשרנו בחרם בינותנו לבלתי סור מן העצה הזאת ובה נעשה את המעשה הזה. אז נשבעו כולם יחד ויתקשרו בינהם בחרם ויהיו כולם מאתים מלאך. וירדו בימי ירד על ראש הר חרונים ויקראו להר חרמון כי בו נשבעו והחרימו בינהם. ויקחו להם הם וכל האחרים עמהם נשים ויבחרו להם איש אחת אחת ויחלו לבוא אליהן. וידבקו בהן וילמדון קסמים וכשפים ויורון לכרות שורשים וצמחים. והן הרו ותלדנה גיבורים גדולים שלושת אלפי אמה גבהם אשר אכלו את כל יגיע בני האדם. וכאשר לא יכלו עוד בני האדם לכלכלם ויהפכו הגיבורים נגדם ויאכלו את בני האדם. ויחלו לחטוא בעוף ובחיה ובשרץ ובדגה ויחלו לאכול איש את בשר רעהו ולשתות את דמו, אז קוננה הארץ על בני החמס...
..ויאמר ה׳ אל רפאל אסור את עזאזל בידיו ורגליו והשלכתו אל החושך וכיסית את פניו לבל יראה אור. ועשית פתח אל המדבר אשר בדודאל והשלכתו שמה ושמת עליו סלעים קשים וחדים וישב שם עד עולם. וכתבת עליו את כל החטא וביום הדין הגדול יושלך אל תוך האש, וארפא את הארץ אשר השחיתו המלאכים ובישרת את רפואת הארץ כי ירפא לארץ ולא יכחדו כל בני האדם מפני כל הרזים אשר גילו העירים.״ (חנוך)
וכך, ביום הכפורים השעיר הנושא עליו את כל עוונות ישראל נשלח אל עזאזל, להוסיף על עוונותיו לזכר המעשה הנוגד את האחווה המחייבת את ישראל והאהובה על אלהינו, לזכר השעיר אותו שחטו האחים ואשר בדמו טבלו את כתונת הפסים בהתנכרות ליוסף אחיהם. וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם: וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא (בראשית לז, לא-לב)
ה׳ יתברך הפך את המקרה ליום של שיבה אליו ואל דרכיו, מחילת חטאים לשבי פשע, לכפרה על העוונות ולהזדככות הנפש, כי בשר ודם כולנו, וכי אל רחום וחנון הוא ואוהב את עמו כפי שאומר המלאך למשה: ״ועל בני ישראל כתוב וחרוץ אם ישובו אליו בצדקה יסלח לכל אשמם וישא לכל עונם, קיים ונכתב כי ירחם על כל השבים מכל פשעיהם פעם בכל שנה״ (היובלים ה) וסופו של היום הוא שמחה והטהרות, והוא היום בו מצויינת תחילת שנת היובל – שנת הדרור: וְהַעֲבַרְת שׁוֹפַר תרועָה בחֹדשׁ הַשבִעִי בעָשׂוֹר לַחֹדשׁ ביוֹם הַכפרִים תעֲבִירו שׁוֹפָר בכָל אַרְצְכם: וְקִדשְׁתם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשים שָׁנָה וקְרָאתם דרוֹר באָרץ לְכָל יֹשְׁביהָ יוֹבֵל הִוא תהְיה לָכם וְשַׁבְתם אִישׁ אל אֲחֻזתוֹ וְאִישׁ אל מִשְׁפחְתוֹ תשֻׁבו: (ויקרא כה, ח-י)
ברוך יהוה אלהי ישראל מן העולם ועד העולם!
הערות
[1] דוגמה לכך היא הבהרת ׳המספר יודע כל׳: לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה: (שמואל א ט,ט)
[2] להוציא את זבח הפסח, ליל שימורים, שסיבתו היחודית עמו.
[3] גם בספר היובלים, בחלק מצוואות השבטים, במגילת ברית דמשק, בספר משלי שלמה, בספר בן סירא
על כל הצומות במקרא כאן.
מדוע היום מתחיל בבוקר כאן.
מנהג הסליחות / עשרת ימי תשובה
במאמר על טעות עשרת ימי התשובה - המנהג שאינו מצויין בתורה גורם לחילול שני מקראי קודש, יום זכרון תרועה (1.7) והשבת שבין יום זכרון תרועה ליום הכיפורים (4.7). באופן טבעי לפני יום הכיפורים ישנן מחשבות והכנות לתשובה, וההכנה הנפשית חשובה היא, אך השבת קודש לאלהינו, אל לנו להתעצב בה ולענות נפשנו במחשבות, אלא להתענג בשבת ולנוח ולהשמר מלחללה, ולעשות הטוב והישר בעיני אלהינו.