חשבון הנפש - מנחם מנדל לפין


תנועת המוסר רואה את מטרתה של התורה ואת תכליתו של האדם בשלמות הנפשית: שלמות הדעות והמידות, המוסריות. מעלות אלה לא נקנות בלימוד או בהסכמה בלב בלבד, אלא בעמל ובהתאמצות מרבה, עד ההגעה לקניינן המוחלט.


מנחם מנדל לפין 1749-1826 מראשוני תנועת ההשכלה היהודית בפולין לא הזדהה לגמרי עם המשכילים שבזמנו ויצא בביקורת עליהם על שהם נבדלים מהעם, אינם שומרים מצוות ומזלזלים בהלכה. הוא תמך בשיפור חיי היהודים בפולין על ידי הפצת השכלה, כינון בתי ספר מתקדמים, איסור על לימודי חסידות וקבלה, הטלת מגבלות על הרבנים כמרבית אנשי תנועת ההשכלה בזמנו.


ספרו "חשבון הנפש" [1808] הוא ספר מוסר העוסק בתיקון מידות הנפש ובחינוך העצמי שהציב עמדה שונה משקפות ומעשי החסידים בתחום ההשתלמות האישית, המוסר והתפילה. הספר הוא עיבוד של אחד מחיבוריו של בנג'מין פרנקלין נשיא ארה״ב תוך התאמת המסרים בהתאם למקורות חז"ל ולרוח היהדות כפי שלפין תפס אותה. הספר הפך נפוץ והשפיע על הקהילות היהודיות במזרח אירופה, ובמיוחד על רבי ישראל מסלנט, מייסד את תנועת המוסר שפעלה באופן ציבורי לתיקון המידות ויצרה שיטות חינוכיות להשתלמות האדם [שלמותו הרוחנית] למעשים מתוך כנות ואמת, בהירות מחשבה ורגש פנימי.


(1845 בקירוב) הדפיס רבי ישראל מסלנט ספר לתיקון המדות המבוסס על רעיונות רבים ממנו ודחף להדפסת מהדורה שנייה, תוך הצנעת היותו של לפין משכיל ובעל דעות אנטי חסידיות. מאוחר יותר הושכח גם שמו של לפין עצמו בספרות של ישיבות המוסר, וכמעט שנשכחו גם וחיבוריו.


מספר רעיונות מ״חשבון הנפש״


הבנת דרכי המחשבה (יצירת המחשבה)


כי ההכרה החיצונית אינה שלמה, כי המידות [הם] רגשים פנימיים בנפש המתגלים במחשבה ואחר כך יוצאים לפעולות, ועיקר הכל הוא פיקוח על המחשבה שבלב. המחשבה נגררת אחרי רגשי המידות והתאוות [למשל] הווצרות קנאה בלב באה עם חלישות הדעת, שהוא רגש קל במחשבה שאין האדם עומד עליו.


כשהאדם מכין את עצמו לעשות דבר טוב לפרט או לכלל וחושב אם לעשות או לחדול, יסתכל בלבו לראות [להבין] את המחשבה בראשונה שעלתה על לבו – האם לתועלת עצמית [היתה] ונדחתה מפני מחשבות אחרות חשובות?


הדעת במהות שלטון ההרגל, שהעובר ושונה לו נעשית לו כהיתר [החוזר ושונה על דבר, נראה לו כמותר]


א. הרגל חיצוני – כשאדם מורגל בפעולה אחת זמן רב, ההרגל נעשה לתאווה חזקה בחפץ הלב למלא ההרגל.

ב. כשההרגל משתתף עם תאוות כמו פטפטנות והסתכלות – כוחו [גודל] פי שתיים בגלל התאוות וההרגלים.

ג. ההרגל במחשבה – אם מחשבה אחת כבשה לבו הרי היא נעשית לציר מחשבותיו והשכל עצמו נלכד ברשת ואין מושיע לו [השכל מושפע מגחמת הלב].


וכתוב: מִכּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ כִּי מִמֶּנוּ תוֹצאוֹת חַיים׃ (משלי ד, כג)



סילוק מחשבות רעות - [מאחר ורק מחשבה אחת יכולה להתקיים בשכל] ניתן להתרגל להחליף מחשבה זרה על ידי התרגלות במחשבות טובות, דעות נכונות ורגשי קודש, שישנו את מהלך מחשבותיו לטוב, ולימוד התורה היא הרוח החיה באופנים, והיא כל המצוות שהאדם עושה [ולכן אי אפשר לספור את המצוות ולא נכון לספור אותן כי התורה היא הוראת חיים, דרך חיים, והיא אישית ומתאימה לכל מהלך נפש].



פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו - דרכים הן מידות בטבע האדם כשנולד, רגליך – הן מידות שהאדם הרגיל עצמו אליהן. את אלה שהרגיל צריך לשמור ולפלס ואז אלו שבטבע יהיו ממילא שמורים וזהו לפלס, להעביר לאט לאט את המידות הרעות ולא במכה, עד להרגל שבו ׳יכונו׳ – לשון כן ובסיס (כקשר בקצה שרשרת מרגליות). ולכן ראשית המלאכה היא לפלס וליישר הרגלים, לחזק כוח השכל והדעת ובהיות אדם רגיל להתגבר על הרגליו, אז יצליח להוציא השכל מכבלי ורשתות ההרגל [ויותר מכך] ישתמש בכח ההרגל ככלי אמנות במלאכת החינוך המוסרי לתקן כל המידות שבטבע.



הנפש הבהמית - [היא הנפש הקשורה לתאוות הגוף] דעתה קצרה והיא צופה בעיני בשר שרואות רק בסמוך, בגלוי, ובשל עכשיו, ואובדת עצה לדחות טפל מפני עיקר ועראי מפני קבוע, והיא מחוסרת גבורה ולה מורת רוח מיקיצה מתרדמת עצלות ונכנעת תיכף נגד היצר, שאם לא כן היתה משלימה קוצר המושג על ידי המלכה מתונה. מי שאין לו רוח גבורה לעמוד על נפשו ולוקח לו פנאי להמלכה – אין לו תקנה.



כוחות הנפש


1. הכוחות אינן שולטות [זמן רב] אלא זמן מה, הן חלשות וקצרות ורק התרחקות מספיקה.

2. גם החזקות נוחות בתחילתן כי הנפש הבהמית רואה רק בסמוך, ובגלל שהיא רואה בסמוך הרחקת הגורם תעזור ויכולה להפטר מהתאוות הקשות בלא טורח כשלא נגלו לעיני הבשר, ואם רואה [הגורם] אז מתעורר הרוח בכל תקפו.



על הרגש - כל רגש, אפילו כשמשתכח מיד מן הלב – נרשם ומשתייר רשום בכח הזכרון ובהתחדש ההרגשה מצטרף לרישום הישן ומוסיף עליו. בכל פעם שההרגשה חוזרת להגלות מצטרפים אליה כל הרשימות הקודמות, וזה כח ההרגל לחזק רגשות קלות ומוליד תאווה מלומדת שהולכת ומתחזקת ע״י הרגל ארוך, וזה ההרגל וכן אפשר לחדש הרגלים שונים לכוונות מיוחדות.


יש רשימות לרגשות קלות שלאו דווקא הרגשה ממש אלא דמות הרגשה וציור נפש שהן משתיירות והופכות גורם לכוחות קשות, ואפילו שהכוחות קטנים – רשימותיהם אינן בטלות והן חוזרים ונעורים בכל פעם ומצרפים לפיכך כחות קטנים היכולים לנצח גדולים שבגדולים.


כח גבורת הרצון - קטנה היא לעומת תאוות קשות ונדחית מפניהם לפי שעה [בתחילה], אך בעזרת חסד אלהי ורשימות המצטרפות [התגברויות והתנגדויות קטנות] עד שהיא עתידה להתגבר על התאוות הקשות ביותר – וזה תלוי בהתמדה רצופה בהליכה בדרך ישרה. שעור חוזק הרשימות תלוי בחוזק הדיוקן שמהם נתרשמו. אי לכך מתגדלות רשימות כח הגבורה (הבטלות לכתחילה) לפי ערך כוונת האדם המתריס כנגדה, אע״פ שהוא מנוצח לפי שעה, הוא משייר רשימה גדולה בנפשו ומוסיף כוחו בהתנצחות.


במשך מהלך החינוך כח ההתנגדות מתחזק והולך על ידי קיבוץ דחיית התאוות עד שגם השב עצמו מרגיש התאמצות, ומתמעטים עוונותיו וזהו מהלך התיקון.



מונחי יסוד בתורת המוסר - המשמעות לביטויים הללו מאוחרת והם אינם מביעים רעיונות מקראיים.


  • מדרגה - רמה רוחנית.

  • בעל מדרגה - אדם הנמצא ברמה רוחנית גבוהה.

  • מידה - תכונת אופי, מולדת או נרכשת.

  • תיקון המידות - שיפור תכונות האופי.

  • קניין - תכונה נרכשת.

  • עלייה - התקדמות במצב הרוחני האישי.

  • ירידה - נסיגה במצב הרוחני האישי.

  • הֶרְגַש - התעוררות של קליטה רגשית פנימית של מסר הגלום בפסוק או ברעיון.

  • התפעלות - מצב שבו מידה אחת כובשת את הנפש ומשתקת את המידות האחרות.

  • נגיעה - אינטרס או תאווה הגורמים לשיפוט שגוי של המציאות.

  • ציור - הדמיית מצב או מאורע בדיבור או במחשבה, לשם חיזוק האמונה או לתיקון האופי.

  • מבהיל - מזעזע את המחשבה ואת הרגש עד כדי שינוי פנימי באישיות.

  • מחייב - גורם הדוחף להתקדמות רוחנית כללית או לשיפור בתחום מסוים.