אָבוֹת אכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה זהו משל שפשט בישראל בימי החורבן שבו אכילת הבוסר משולה לחטא ואבדן חדות השיניים לעונש. המשל היווה את התפיסה הרווחת בעם שלפיה אין סיכוי לשנות את גורל החורבן שנגזר בעטיים של מעשי אבותיהם, אך באמת, יותר מעשרים שנה קרא ירמיהו לעם ולגדוליו לחזור ממעשיהם ולא שמעו. עד הרגע האחרון ממש יכלה ירושלים להנצל מחורבן לו רק היה המלך צדקיהו שומע בקול ה׳ ונכנע למלך בבל: וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם יָצֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ וְהָעִיר הַזֹּאת לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ וְחָיִתָה אַתָּה וּבֵיתֶךָ: אך צדקיהו הלא מאמין התעלם מירמיהו ניסה לברוח, נתפש, עוּוָר והוגלה - וגורל העיר ידוע.
המשל נושא המסר בעייתי, שכן הוא מנוגד למצווה לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ: (דברים כד, טז) ומנוגד לאמת הפנימית של כל איש ואישה - מי יסכים להענש בשל חטאי אבותיו, ואיזה הורה יסכים שבניו יענשו במקומו? יחזקאל בן בוזי הכהן הוא נביא הגלות בבבל, ובפיו דבר ה׳ המתקומם על משול משל השקר והתפיסה המעוותת של תורת הגמול (פרק יח).
בשפה פשוטה וברורה ה׳ מודיע את גמול הצדיק, גמול בנו הרשע, גמול בן צדיק לאיש רשע, וגמול השבים מדרכיהם. נבואתו מובאת בתוספת כותרות, מילות קישור והבהרות בסיסיות למושגים.
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: מַה לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה: חַי אָנִי נְאֻם יְהוָה אִם יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל: הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת:
מעלות הצדיק וגורלו
וְאִישׁ כִּי יִהְיֶה צַדִּיק וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה: אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל [לא אכל מציד ומתקרובת עבודת אלילים] וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל [ע״ז] וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב: וְאִישׁ לֹא יוֹנֶה חֲבֹלָתוֹ חוֹב יָשִׁיב גְּזֵלָה לֹא יִגְזֹל לַחְמוֹ לְרָעֵב יִתֵּן וְעֵירֹם יְכַסֶּה בָּגֶד: בַּנֶּשֶׁךְ לֹא יִתֵּן וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח מֵעָוֶל יָשִׁיב יָדוֹ מִשְׁפַּט אֱמֶת יַעֲשֶׂה בֵּין אִישׁ לְאִישׁ: בְּחֻקּוֹתַי יְהַלֵּךְ וּמִשְׁפָּטַי שָׁמַר לַעֲשׂוֹת אֱמֶת צַדִּיק הוּא חָיֹה יִחְיֶה נְאֻם יְהוָה:
ונולד בן רשע לאיש הצדיק
וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ [מלשון פריצת גדרות] שֹׁפֵךְ דָּם וְעָשָׂה אָח מֵאַחַד מֵאֵלֶּה: וְהוּא אֶת כָּל אֵלֶּה [שעשה הצדיק] לֹא עָשָׂה כִּי גַם אֶל הֶהָרִים אָכַל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּא: עָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנָה גְּזֵלוֹת גָּזָל חֲבֹל לֹא יָשִׁיב וְאֶל הַגִּלּוּלִים נָשָׂא עֵינָיו תּוֹעֵבָה עָשָׂה: בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה עָשָׂה מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה:
ונולד בן צדיק לאיש הרשע
וְהִנֵּה הוֹלִיד בֵּן וַיַּרְא אֶת כָּל חַטֹּאת אָבִיו אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּרְאֶה [לשון הבנה] וְלֹא יַעֲשֶׂה כָּהֵן: עַל הֶהָרִים לֹא אָכָל וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא: וְאִישׁ לֹא הוֹנָה חֲבֹל לֹא חָבָל וּגְזֵלָה לֹא גָזָל לַחְמוֹ לְרָעֵב נָתָן וְעֵרוֹם כִּסָּה בָגֶד: מֵעָנִי הֵשִׁיב יָדוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לֹא לָקָח מִשְׁפָּטַי עָשָׂה בְּחֻקּוֹתַי הָלָךְ הוּא [הצדיק] לֹא יָמוּת בַּעֲוֹן אָבִיו חָיֹה יִחְיֶה: [גם אם] אָבִיו כִּי עָשַׁק עֹשֶׁק גָּזַל גֵּזֶל אָח וַאֲשֶׁר לֹא טוֹב עָשָׂה בְּתוֹךְ עַמָּיו וְהִנֵּה מֵת בַּעֲוֹנוֹ: וַאֲמַרְתֶּם מַדֻּעַ לֹא נָשָׂא הַבֵּן בַּעֲוֹן הָאָב: [העם רוצה שהבן ישא בעוון האב, ולכך ה׳ משיב] וְהַבֵּן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה אֵת כָּל חֻקּוֹתַי שָׁמַר וַיַּעֲשֶׂה אֹתָם חָיֹה יִחְיֶה: [כלומר] הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת רָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה:
ועתה מדבר על השבים מדרכם
גמול הרשע ששב מחטאותיו ושמר חוקות ה׳
וְהָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכָּל חַטֹּאתָו אֲשֶׁר עָשָׂה וְשָׁמַר אֶת כָּל חֻקּוֹתַי וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה חָיֹה יִחְיֶה לֹא יָמוּת: כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יִחְיֶה: הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם יְהוָה הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה:
גמול צדיק ששב מצדקתו ועשה תועבות הרשע
וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כְּכֹל הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הָרָשָׁע יַעֲשֶׂה, וָחָי ? [הלא] כָּל צִדְקֹתָו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה: בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּם יָמוּת: וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ יְהוָה [כוונתם: לא יתכן שעשיית רשע תבטל הצדקות, ונענו] שִׁמְעוּ נָא בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲדַרְכִּי לֹא יִתָּכֵן הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵנוּ:
ולסיכום כל העניין
בְּשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וּמֵת עֲלֵיהֶם בְּעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יָמוּת: וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה: ו[אם] יִּרְאֶה וַיָּשׁוב מִכָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת: וְאָמְרוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ יְהוָה הַדְּרָכַי לֹא יִתָּכְנּוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵן:
השיבה לדרך ה׳ והשבת האחרים מסירה את העוונות בהם נכשל האדם
לָכֵן אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל פִּשְׁעֵיכֶם וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם לְמִכְשׁוֹל עָוֹן: הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל: כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם יְהוָה וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ:
מספר עקרונות הנלמדים משוב האדם מדרכו
רב הנלמד על דרכי ה׳ מהפרשייה, דרכי אמת וצדק: אֲנִי יְהוָה חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו: (ירמיהו יז,י) ומה נפלאה יכולת התשובה למחות זכר חטאים, ובאותו האופן למחות צדקות להולך בדרך הרשע. כמה רחום ה׳ הרוצה בשוב הרשע מדרכיו ואינו רוצה במותו בשום אופן, כי היקשה בעבור ה׳ להרוג במחי רצונו את כל רשעי הארץ? אין זאת כי אם מטרת ה׳ בבריאה כולה הוא להיטיב לברואיו כי אלהי חסד הוא, וקל וחומר שירצה להיטיב לבנו בכורו ישראל.
כן משתמע כי הרוצה שה׳ ימחה פשעיו ישוב ואף ישיב עמו את הקרובים לו לבל תהא אחריתם מוות ככתוב בספר משלי: לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּות׃ (משלי י, ב) כי הצדקה הוא ההליכה בדרכי הצדק והאמת בכל תחום, ובהצלחת הנפש מדובר[1].
באותו משתמש ירמיהו בנבואת אחרית הימים הבאה עלינו לטובה, העת בה יעשה משפט צדק לכל יושבי הארץ ותיגלה הנהגת ה׳ באופן ברור:
בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת: כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו: הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה: לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם יְהוָה: כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְהוָה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד: (ירמיהו לא כח-לג)
בְּרִית חֲדָשָׁה - בברית החדשה שיכרות ה׳ עם ישראל יסלח לחטאות ועוונות העם, תורת ה׳ תהיה בקרב ובלב כל איש, משום שבאחרית הימים יסוף הרשע ולא יהיה עוד, ולא תהיה תורה אחרת על פני ארץ וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף׃ (ישעיהו ב, יח)
אותו גמול וצדק יחול גם על האומות
רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד: וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ: וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנֹת וְלִנְטֹעַ: וְעָשָׂה הָרַעה בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי וְנִחַמְתִּי עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ: (ירמיהו יח, ז-י)
הערות
הנרטיב הנוצרי [וספרו] מושתת על כך שהברית בין ה׳ לישראל אינה שלמה, ולכן בחר לו ה׳ עם אחר לקיים איתו ברית. פלא פלאים - כיצד כה רבים מתעלמים מכתובים ברורים, שגם הברית החדשה היא עם ישראל: כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם.
חזרה בתשובה/חזרה בשאלה - אלו מושגים מאוחרים שלא מופיעים במקרא, אין אדם חוזר בתשובה כי אם חוזר בו ממעשיו הרעים אל דרך אלהיו או חוזר מדרך הטוב לדרכי רשע.
׳גלגולי הנשמה׳ - מפי ה׳ שמענו כיצד משפטו משפט צדק המבטל מכל וכל את הרעיון שחדר לעמנו ממקור זר, ונאמר כבר בבראשית: עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב: (ג,יט)
האם הכתוב מעלה סותר את הפסוק: נֹצֵר חֶסֶד לאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹות עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים ? קראו על כך כאן.