״הפירוש הזה אשר אנכי נותן לפניך היום, ושאר הפירושים שהוצאתי לאור במשך שלשים שנה, ואחרים שכתבתי ועדיין לא ראו אור הדפוס, כלם מיוסדים על עשרה יסודות, ואלו הם:
היסוד הראשון הוא מציאות הבורא
כלומר שהשמים והארץ וכל צבאם אינם קדמונים, אלא שהיתה להוייתם התחלה, ונבראו ברצון הבורא שהוא חוץ להם ונבדל מהם, ובראם בכוונה ורצון והוא לבדו קדמון ומושל בכל. מי שהורגל בפילוסופיה המזוייפת של שפינוזה ותלמידיו, והרגיל עצמו לחשוב שהעינים לא נעשו בכוונה למען נראה, מחשבותיו רחוקות כרחוק מזרח ממערב ממחשבות הנביאים ושאר בעלי ספרי המקרא, ורחוק הוא שיוכל להבין דבריהם על אמתתם, כלומר לפי כוונת מי שאמרם.
היסוד השני הוא ההשגחה והשכר והעונש בעולם הזה
מי שהורגל לייחס הצלחת האדם לשכלו ולחריצותו, ולומר: כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה [דברים ח,יז], בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי [ישעיהו י, יג], לא יתכן שיהיו ספרי הקדש מובנים לו על אמתתם, אבל יעשה בהם פירושים רחוקים מכוונת כותביהם.
היסוד השלישי הוא המופתים למעלה מן הטבע [ניסים] והנבואה
מי שלא יאמין שהיו בעולם ברצון הבורא מאורעות שלא כמנהגו של עולם, כגון המן שאכלו אבותינו במדבר, ושבאה לאדם הודעה מאת ה׳ [נבואה], ובאופן שהתברר לאותו אדם כי ההודעה ההיא מאת ה׳ באה לו ולא מרעיוני לבבו, הוא יסלף דברי הנביאים ואי אפשר שיבין ספרי המקרא לפי אמתת כוונת בעליהם, וכמה פעמים יצטרך גם כן להטיל בהם מום ולכחש קדמותם.
היסוד הרביעי הוא אהבת האמת
והוא שתהיה תכלית מגמתנו להבין אמתת כוונת הכותבים, ולא תהיה בחדרי לבנו תשוקה למצוא בספרי הקדש סיוע וחזוק לאמונות וסברות שבאו לנו ממקום אחר, בין שיהיו סברות פילוסופיות, או אמונות תורניות מקובלות באומה. המדה הזאת, מציאותה יקר מאד במפרשים שעם היותם דבקים בלב שלם בדברי חז״ל, לא נמנעו מלפרש הכתובים לפי פשוטם, אף אם יהיה פירושם מתנגד להלכה.
היסוד החמישי הוא לצאת ממקומנו ומזמננו ולהביא עצמנו בזמן הכותבים ובמקומם
וזה ודאי לא יתכן לנו לעשותו בשלמות, אבל קצת מזה אפשר ואפשר. ועל הכל צריך שלא יתכון המפרש למצוא חן בעיני אנשי דורו ולקנות לעצמו תהלה וכבוד ולמצוא לספריו קונים רבים. כי זה יביאהו (גם בלי שתהיה זאת כוונתו, ובלי שיחדל לאהוב האמת) לסלף דברי הקדמונים, ולקרבם למנהגי האחרונים.
היסוד הששי הוא ההרגל בספרי ישראל הקדמונים ובכתיבה בלשון הקדש
כי רבוי הקריאה והכתיבה בשאר לשונות [גם העברית בימינו ג.פ] סוגרת בעדנו הבנת לשון הקודש, שהוא לפעמים קצר מאד וסתום והולך בדרך הדבור הטבעי היוצא מקירות הלב. כי אמנם ידוע הוא בכל הלשונות כי פשט המלות איננו תמיד המכוון במאמר, ואותן המליצות שאין הוראתן כמשמען, וההשמטות הנוהגות בלשון, הן מפורשות בספרי חכמת הלשון, אך אין אתנו ספר בחכמת לשון הקדש, נעשה בזמן שהיתה לשון הקדש לשון מדוברת, וכמה מדרכיה לא נתבארו עד היום בספרי המדקדקים, והם מורגשים למורגלים בלשון הרגל חזק.
היסוד השביעי הוא להעמיק העיון בטעמי המקראות
כי הטעמים [מלרע ומלעיל ג.פ] הם הקריאה המקובלת פה אל פה עד חכמי בית שני, שהתקינו מקרא סופרים והם ודאי היו מרגישים תהלוכות הלשון יותר ממנו, וגם ראינו כי עשו פעולתם בדקדוק גדול ובחכמה נפלאה.
היסוד השמיני, שיהיה מוכשר בשירי הקדש ובמליצות הנביאים
מלבד זה שיהיה המפרש בעל נפש שיריית, צריך שיהיה מוכשר להיכנס בפנימיות רעיוני המשוררים והנביאים, ולהבין הדברים שלא נכתבו, אך היו במחשבת המשורר. אבל התכונה השיריית הזאת צריך שתהיה טבעית, או קנויה מתוך שירי המקרא, לא מתוך שירי יון ורומי, כי אין דרכיהם של אלו כדרכיהם של אלו. וכי השיר העברי הוא חפשי לגמרי מכל מיני מדה ומשקל או שווי במספר התבות.
היסוד התשיעי הוא כי פירושי חז״ל וגם התנועות והטעמים אינם תמיד ראיה לפירוש המקראות
שאין בפירושי חז"ל או המסורה או מי מהמפרשים על דרך רמז דרש וסוד שום ראייה על פשט המקרא ואם כבר ההיפך – נזק הם. כי כמה פעמים בפירושיהם ובתרגומם ובקריאה בתנועות וטעמים שמסרו לנו בעל פה, נטו בכוונה ממה שידעו שהוא עקר משמעות הכתוב.
היסוד העשירי הוא כי ספרי הקדש נשמרו בקרב ישראל כסגולה יקרה וחמודה אם כי חלו במקרא שיבושים – השמטות ותוספות
ברבות השנים אי אפשר שלא ימצאו בהם כה וכה קצת חילופי נסחאות, שאחת מהן היא הנכונה אשר יצאה מתחת ידי בעל הספר, והאחרת אינה אלא שגגת הסופר המעתיק.״
שד״ל על אהבתו את לשון הקודש
״וכבר בקשו ממני שנים מגדולי חכמי אשכנז שאשלח להם פירושי, והם יתרגמוהו אשכנזית ויוציאוהו לאור, ולא רציתי יען כל ישעי וכל חפצי היה תמיד להפיץ בישראל ספרים כתובים עברית, חדשים גם ישנים, וזה להועיל לבני עמי בארבע כנפות תפוצותיהם, ולהועיל גם כן ללשון הקדש, לחדש נעוריה כל מה שאפשר.״
על הבאת פרושים מהגויים
״ואם לפעמים מצאתי לנכרים אחרים גם מהקדמונים פירוש חדש הצודק מכל צדדיו, לא דחיתיו, אבל קבלתיו, וכתבתיו בשם בעליו, כי האמת לבדה היא מגמתי, ואמונתנו תהלה לאל איננה מפחדת מן האמת.״
פרוש שד״ל לספר ישעיהו באתר על התורה ספרו הכיל תרגום ספר ישעיהו לאיטלקית ופרוש בעברית, יצא לאור בשנת 1855.
הערה: היסוד השביעי נראה כמתנגד ליסוד התשיעי, ופלא הוא - הייתכן שיאמר שד״ל דבר והיפוכו? אמנם אם התכוון החכם לחכמת הטעם במלרע ומלעיל צדק בדבריו, ואז היסוד התשיעי בחיבורו מתקיים יפה. והאמת לא תשא פנים לאיש, ותכובד על ידי מי שישאה.