יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם

תיקונים לנוסח התורה

 
 
הסרת העתקות כפולות  

אספנו את כל המקרים בהם חשד להעתקה כפולה בספרי התורה: הסימון הצהוב מסמן את ההעתקה המיותרת, הסימון בתכלת - את המקום האמיתי של הכתוב. בנוסח התורה באתר הכפילות הוסרה. 

1. וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן: (בראשית לה,יג-יד) 

 

המתוקן: וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן:

 


2. וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהי הַכּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כנּים בְּכָל אֶרֶץ מצְרָים׃ וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹציא אֶת הַכּנּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהי הַכּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה׃ וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהים הוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דּבֶּר יְהוָה׃ [שמות ח, יג-טו] 

המתוקן: וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כנּים בְּכָל אֶרֶץ מצְרָים׃ וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹציא אֶת הַכּנּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהי הַכּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה׃

 


3. כָּל אישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יגַּשׁ לְהַקְריב אֶת אשֵּׁי יְהוָה מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יגַּשׁ לְהַקְריב׃ לֶחֶם אֱלֹהָיו מקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשׁים וּמן הַקֳּדָשׁים יֹאכֵל׃ [ויקרא כא, כא-כב] 

 

המתוקן: כָּל אישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יגַּשׁ לְהַקְריב אֶת אשֵּׁי יְהוָה מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יגַּשׁ לְהַקְריב׃ מקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשׁים וּמן הַקֳּדָשׁים יֹאכֵל׃ 

 


4. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לפְנֵי יְהוָה תָּמיד מֵאֵת בְּנֵי ישְׂרָאֵל בְּרית עוֹלָם׃ [שמות כד, ח]

המתוקן: בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לפְנֵי יְהוָה תָּמיד מֵאֵת בְּנֵי ישְׂרָאֵל בְּרית עוֹלָם׃ 

 

 

5. וְשָׁמְרוּ אֶת משְׁמַרְתּוֹ וְאֶת משְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה לפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמּשְׁכָּן׃ וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת משְׁמֶרֶת בְּנֵי ישְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמּשְׁכָּן׃ [וידבר ג, ז-ח] 

וְשָׁמְרוּ אֶת משְׁמַרְתּוֹ וְאֶת משְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה לפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד׃ וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת משְׁמֶרֶת בְּנֵי ישְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמּשְׁכָּן׃


6. וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלים לַגֻּלְגֹּלֶת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ תּקָּח עֶשְׂרים גֵּרָה הַשָּׁקֶל׃ [וידבר ג, מז]

 

וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת שְׁקָלים לַגֻּלְגֹּלֶת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ תּקָּח עֶשְׂרים גֵּרָה הַשָּׁקֶל׃

 

 
7. כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כָּל זְהַב הַכַּפּוֹת עֶשְׂרים וּמֵאָה׃ [וידבר ז, פו]

כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כָּל זְהַב הַכַּפּוֹת עֶשְׂרים וּמֵאָה׃


8. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאָביהָ יָרֹק ירַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תכָּלֵם שׁבְעַת יָמים תּסָּגֵר שׁבְעַת יָמים מחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף׃ וַתּסָּגֵר מרְיָם מחוּץ לַמַּחֲנֶה שׁבְעַת יָמים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מרְיָם׃ [וידבר יב, יד-טו]

 

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאָביהָ יָרֹק ירַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תכָּלֵם שׁבְעַת יָמים תּסָּגֵר מחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף׃


9. עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלּינים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי ישְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלּינים עָלַי שָׁמָעְתּי׃ [וידבר יד, כז] 

 

עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי ישְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלּינים עָלַי שָׁמָעְתּי׃


10. אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמין וּשְׂמֹאול׃ [דברים ב, כז]
11. אַל תֹּאמַר בּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצדְקָתי הֱביאַני יְהוָה לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרשְׁעַת הַגּוֹים הָאֵלֶּה יְהוָה מוֹרישָׁם מפָּנֶיךָ׃ לֹא בְצדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כּי בְּרשְׁעַת הַגּוֹים הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרישָׁם מפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיצְחָק וּלְיַעֲקֹב׃[דברים ט, ד-ה]
12. וְהַלֵּוי אֲשֶׁר בּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ כּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עמָּךְ׃ מקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנים תּוֹציא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהוא וְהנַּחְתָּ בּשְׁעָרֶיךָ׃ וּבָא הַלֵּוי כּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה׃ [דברים יד, כז-כט]
13. וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל אַרְצֶךָ וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ בְּכָל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ׃ [דברים כח, נב]
14. וְאָכַלְתָּ פְרי בטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָציק לְךָ אֹיְבֶךָ׃ הָאישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתיר׃ מתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מבְּלי השְׁאיר לוֹ כֹּל בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָציק לְךָ אֹיבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ׃[דברים כח, נג] 
15. חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עם חֵלֶב כָּרים וְאֵילים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדים עם חֵלֶב כּלְיוֹת חטָּה וְדַם עֵנָב תּשְׁתֶּה חָמֶר׃ [דברים לא, יד]

16. אֵל אֱלֹהים יְהוָה אֵל אֱלֹהים יְהוָה הוּא יֹדֵעַ וְישְׂרָאֵל הוּא יֵדָע אם בְּמֶרֶד וְאם בְּמַעַל בַּיהוָה אַל תּוֹשׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה׃ [יהושע כב, כב] 

השבת פסוקים למקומם הראוי

ספר בראשית

1. ולאדם לא מצא עזר כנגדו

 

בנוסח המסורה אלהים לא רוצה שיהיה האדם לבד ומביא אליו את החיות, כביכול כדי שימצא לו זיווג מהם חס וחלילה, ולאחר שלא מצא לו האדם עזר כנגדו ברא לו האלהים אישה. ודברי כפירה וזימה ותֶבל המה: 

 

[ב,יח] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׃ [ב,יט] וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ׃ [ב,כ] וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׃  

החזרת הפסוק למקומו מראה את סדר הדברים של כותב בריא בנפשו. ראשית האדם קורא שם לכל החיות ורואה אותם זכר ונקבה, וראה עצמו בבדידותו המועצמת, ויבא אליו ה׳ את האשה, שלהבדיל מן החיות נוצרה מגופו ממש, לאחר שכבר היה שלם בגופו ובתודעתו.

[ב,יט] וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ׃ [ב,כ] וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׃ [ב,יח] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׃ [ב,כא] וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה׃ 

2. פגישת אברהם ומלכיצדק

 ֿ[יז] וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ: [יח] וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: [יט] וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: [כ] וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל: [כא] וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ: [כב] וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהֹוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: [כג] אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם: [כד] בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם:

הנכון: 

 ֿ[יז] וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ: [כא] וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ: [כב] וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהֹוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: [כג] אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם: [כד] בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם:

[יח] וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: [יט] וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: [כ] וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל:

בנוסף, סדר הדברים הזה מאפשר לראות את השוני בין ברשע שלא הוציא אפילו מים לאברהם, שאך הגיע משדה הקרב, לעומת מיבותו של מלכיצדק שבא משלם. הדבר מתאמת בספר היובלים:

ויבא אליו מלך סדום וישתחו לפניו ויאמר אדוננו אברם תן לנו את הנפש אשר הצלת והיה הרכוש לך: ויאמר אליו אברם הרימותי ידי לאל עליון אם אקח מכל אשר לך מחוט ועד שרוך נעל פן תאמר אני העשרתי את אברם: בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי אונן ואשכל וממרא הם יקחו חלקם:

 

​ויבא עבדו זקן ביתו את מעשר הבכורים הראשון לה׳ לכפר בעד אברהם ובעד ביתו וישם ה׳ לחק עולם כי יתנהו לכהנים אשר ישרתו לפניו: ואין למצווה הזאת קץ הימים כי לדורות עולם שׂוּמה כי יתנו מעשר לה׳ מן הזרע ומהיין ומהשמן ומן הבקר ומן הצאן: ויתן את המעשר לכהניו לאכל ולשתות בשמחה לפניו:

 

ספר שמות

 

1. בנוסח המסורה שני הפסוקים העוסקים בבצק העם הופרדו מבלי תכלית:

[יב,לג] וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים׃ [יב,לד] וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם׃ [יב,לה] וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת׃ [יב,לו] וַיהוָה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם׃ [יב,לז] וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף׃ [יב,לח] וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד׃ [יב,לט] וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם׃ [יב,מ] וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה׃ 

המתוקן:

[יב,לג] וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים׃ [יב,לה] וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת׃ [יב,לו] וַיהוָה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם׃ [יב,לז] וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף׃ [יב,לח] וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד׃ [יב,לד] וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם׃ [יב,לט] וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם׃ [יב,מ] וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה׃ 

2. כהונת עולם לאהרן ובנין מורכבת משלושה: לבישת בגדי הקדש, הקרבת קרבנות המילואים, ומשיחה בשמן הקודש. בפרק ההוראות להקדשת הכהנים נדדו להם שני פסוקים הקשורים לבגדי הכהונה אל אמצע עניין קרבנות המילואים, וזרותם שם זועקת:

[כז] וְקִדַּשְׁתָּ אֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים מֵאֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וּמֵאֲשֶׁר לְבָנָיו: [כח] וְהָיָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי תְרוּמָה הוּא וּתְרוּמָה יִהְיֶה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם תְּרוּמָתָם לַיהוָֹה: [כט] וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו לְמָשְׁחָה בָהֶם וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם: [ל] שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ: [לא] וְאֵת אֵיל הַמִּלֻּאִים תִּקָּח וּבִשַּׁלְתָּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמָקֹם קָדֹשׁ:

השבת שני הפסוקים למקומם הנכון בסיכום עניין בגדי הכהונה:

[כט,ח] וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת׃ וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת: [כט,כט] וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו לְמָשְׁחָה בָהֶם וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם׃ [כט,ל] שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ׃ [כט,ט] וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם וּמִלֵּאתָ יַד אַהֲרֹן וְיַד בָּנָיו׃

 

ספר ויקרא

פרשיית המועדים בפרק כג - פסקת הסיום תחובה בין הוראת חג הסכות:

נוסח המסורה: [כג,לו] שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃ [כג,לז] אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ [כג,לח] מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְהוָה וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיהוָה׃ [כג,לט] אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן׃ 

 

בנוסח המתוקן אלו פסוקי הסיום לאחר עניין חג הסכות:

[כג,מב] בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת׃ [כג,מג] לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃

 

[כג,לז] אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ [כג,לח] מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְהוָה וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיהוָה׃ [כג,מד] וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃

ספר דברים

 

החלפה בין פסוק כב׳ לכג׳

[כא] וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי: [כב] וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: [כג] וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ: [כד] וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם: 

 הפסוק המסומן הוא המשך דבריו של ה׳ לאחר שדיבר עם משה צווה על יהושע:

[כא] וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי: [כג] וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ: [כב] וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: [כד] וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם: 

ואז כתיבת משה את הספר היא עניין אחד.

השלמות לתורה מממצאי המגילות
על קיומו של מועד קורבן העצים למדנו מספר נחמיה, אך למרות הכתוב, קורבן העצים אינו מוזכר בתורה. מדובר בשני אזכורים לקרבן העצים ולא אחד, מעידה כפולה של מנסחי המסורה שלא השכילו להוציא את הראיות שמעידות על חבלתם את כתובים: 
  • והַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה׃ (י, לה).
  • וָאַעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם אִישׁ בִּמְלַאכְתּוֹ וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת וְלַבִּכּוּרִים זכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה:(יג, לא)

לקרבן העצים כבר מצאנו עדים רבים, כספר היובלים, ומגילת המקדש, מקטעי מגילות ואף רמזים בתורה נמצאו: וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה: (בראשית כב, ג) ולא עצים מכל הבא ליד לקח אבינו, וכן ארבע פעמים: עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ: (ויקרא א) ואין ספק לגבי אמיתתו, אלא שלא ידענו היכן מקומו בתורה עד שמצאנו את העֵד החשוב, מקטע ממגילת ספר ׳ויקרא׳ ובו מקום הצווי בספר התורה, לאחר פרשיית המועדים:

(ויקרא כג, מג-מד) בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישב בסוכות למען ידעו דורותיכם כי הסוכות הושבתי את אבותיכם בהוציאי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם: וידבר משה את מועדי יהוה אל בני ישראל:

וידבר יהוה אל משה לאמור צו את בני ישראל לאמור בבואכם אל הארץ אשר אנוכי נותן לכם לנחלה וישבתם עליה לבטח תקריבו עצים לעולה ולכל מלאכת הבית אשר תבנו לי בארץ: לערוך אותם על מזבח העולה מתחת העולות המנחות והזבחים לפסחים ולשלמים ולתודות ולנדבות ולעולות דבר יום ביומו // מים ולמנחות ולכל מלאכת הבית יקריבו: אחר מועד היצהר יקריבו את העצים שנים עשר מטות בני ישראל יקריבום: ויהיו המקריבים ביום הראשון לוי ויהודה יחד וביום השני בנימין ובני יהוסף וביום השלישי ראובן ושמעון וביום הרביעי//

המאמר המלא כאן
 החלפת סדר המילים בפסוק
1. הלוֹא לַפֶתַח חַטָאת רֹבֵץ׃ (ד, ז)

ה׳ מזהיר את קין טרם יהרוג את אחיו: וַיֹּאמֶר יהֹוָה אל קָיִן לָמה חָרָה לָך וְלָמה נָפלוּ פָניךָ: הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת  וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ  וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשל בּוֹ.

הצבעים מבהירים את הערבוב הלא הגיוני בעליל של חמשת חלקי הפסוק בסידור המסורה, לעומת הסידור הנושק ביותר לכוונת התורה בעינינו: מתוקן: הֲלוֹא לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ  אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת  וְאַתָּה תִּמְשל בּוֹ וְאִם לֹא תֵיטִיב וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ׃  

כי החטא מגיע ממקור חיצוני לאדם, ורוצה לומר אלהינו שהחטא רובץ לפתח האדם, ומאחר שכך אינו מגיע מתוכו. אם יבחר בטוב הלא שימשול בחטא ויסלקו מעליו, ואם לא יבחר בטוב תהיה לחטא תשוקתה אליו, ובזה מצייר את החטא כבעל רצון ומשתוקק לאדם, ההיפך מהמחשבה ההלכתית בה יצר טוב ויצר רע משתוללים בלב פנימה, עד לנצחון האחד ללא יכולת האדם למשול בו.


2. שמות טז, לד - על צנצנת המן.

בנוסח: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת:

המתוקן: וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל מֹשֶׁה:
 
 
 
תיקוני ניקוד
לעתים נפלו טעויות ניקוד בכתובים. את הניקוד המקורי הצבנו בסוגרים {מסולסלות} אלו רק שתי דוגמאות מן רבות:

1. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהוָה (שמות לב, כט). הרי הלויים כבר מילאו ידם ע״י הריגת החוטאים, ואין צורך לצוותם לעשות זאת שוב, והנכון: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מָלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהוָה.

2. יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאׇהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: (בראשית ט, כז) הפועל המוזר מתפרש לרוב בהקשר ליופי, לומר בני יפת יפי מראה הם, ולא נתקלנו בפועל כזה באף מקופ במקרא. ובאמת מדובר כאן בעניין פיתוי, והניקוד הנכון הוא: יִפָּתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת: (יפת יפותה בעתיד על ידי אלהים אחרים, ולא יהוה כברכתו של נח את שם. ומצאנו את הפועל מלשון פיתוי: פִּתִּיתַנִי יְהוָה וָאֶפָּת: (ירמיהו כ, ז) וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי: (איוב לא, כז)

3. וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם: (בראשית כד, יב) בניקוד זה, עבד אברהם מבקש שאלהים יקרה לפניו דבר מה, לעומת הבקשה האמיתי שיקרה ה׳ בעצמו (כלומר שהשגחתו להיה ניכרת) ולכן הניקוד הנכון הוא הִקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם:

4.  עַל כן יֵאָמַר בסֵפֶר מִלחֲמֹת יהוָה אֶת וָהֵב בסופָה ואֶת הַנחָלִים אַרנוֹן׃ (וידבר כא, יד)
לא קיים ספר מלחמות ה׳, כל מלחמות ישראל הן מלחמות ה׳. הניקוד הנכון מדבר על סיפור מלחמות ה׳: עַל כן יֵאָמַר בסַפֶּר מִלחֲמֹת יהוָה - בעת שמספרים על מלחמות ה׳.
החלפת אותיות​
בספר שמות מוזכרת אותה הוראה אכזרית לגבי פדיון פטר חמור, פעמיים: וְכל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ: (שמות יג, יג) וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ: (שמות לד, כ)

הנה ההוראה האמיתית מתבררת מהתורה עצמה: וְאִם כּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קרְבָּן לַיהוָה וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אֹתָהּ: (ויקרא כז, יא) ועוד אחת, שתיים מול שניים: אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה: (במדבר יח, טו)
והנכון והישר הוא וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַכְתּוֹ:


כי מי יאמין, האומנם אלהינו יורה על מעשה חסר תכלית שכולו הפסד וצער וכה שונה ממצוות עגלה ערופה, שענינה כפרה על דם הרוג ואין יודע מי הרגו? ואיך איש לא התקומם על זאת מלבד חכם אחד? החכם מרדכי בן יוסף סולטנסקי בספרו ׳תיטיב דעת׳.
חלקי פסוק שאינם קשורים לעניין
הפסוק עוסק בנגעי צרעת הבגד, אולם נוסף בסופו חצי פסוק הקשור לנגעי הגוף בלי ספק. לא ידענו מאין בא משום שאין זו העתקה כפולה. ​וְרָאָה הַכֹּהֵן אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ וְהַנֶּגַע לֹא פָשָׂה טָמֵא הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ פְּחֶתֶת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ׃ [ויקרא יג, נה]
מציאת מקום פרשייה שהוזזה ממקומה

פרשת תצווה מתחילה בשני פסוקיו האחרונים של פרק כז׳, מייד לאחרי הצווי על חצר המשכן. על משה לצוות על בני ישראל להביא שמן זית להעלאת נר תמיד שיערך על ידי אהרן ובניו, אולם עד כה ה׳ טרם בחר באהרן ובניו לכהונה, רק מלאחר מכן בתחילת הפרק הבא משה מצוּוה להקריב אליו את אהרן ובניו לכהונה, ועל הכנת בגדי הכהונה, ולכן יש לצפות שהצווי על העלאת נר התמיד (שהיא המנורה) תבוא במקום מאוחר יותר, לאחר שנבחרו אהרון ובניו לכהן, ובתוך עניין הוראות הכלים שבקדש הקדשים.  

[כז,יח] אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וְאַדְנֵיהֶם

נְחֹשֶׁת: [כז,יט] לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ וְכָל יְתֵדֹתָיו וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר נְחֹשֶׁת: 

פרשת תצוה [כז,כ] וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: [כז,כא] בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָֹה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  

[כח,א] וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן:

מקומם הנכון של שני הפסוקים התועים טרם נמצא באופן ודאי, זו אחת ההתכנויות, לאחר הוראת הרחצה לפני הכניסה לאוהל מועד ולפני הכנת הקטורת, המצריכה שמן לעשייתה.

 

[ל,כ] בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַיהוָֹה: [ל,כא] וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם: 

 [כז,כ] וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: [כז,כא] בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָֹה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  

[ל,כב] וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: [ל,כג] וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם: