נהוג לחשוב שספרות המוסר היא רעיון מאוחר בהיסטוריה ואחד מענפיה של הספרות התורנית-חסידית, אך באמת, הבחירה בטוב והעבודה על תיקון מידות הנפש נמצאים כבר בספר חנוך, ולאורך התורה. גם ספרי הנביאים ספרי מוסר הם, ותכליתם השבת האדם לדרך ה׳ ומצוותיו תוך הנהגה רצוייה ביחסים עם הזולת, ומה נאמר על ספרי הכתובים שבהגדרתם הם ספרי מוסר וחכמה: משלי, איוב, מזמורי חכמה בתהלות וגם דברי שלמה וספר בן סירא - כולם עוסקים בהדרכת האיש והאשה להצלחת הנפש. אנו עשויים חומר ורוח שזורים זה בזה וכך גם המצוות: המצוות המעשיות הן חוט השתי שבתורה [מלשון תשתית] ואילו חוטי הערב [מלשון ערבוב] הן מצוות ההיטב הרוחני, או ׳המצוות שבלב׳ כפי שקרא להן ר׳ בחיי בעל ׳חובות הלבבות׳, העוסק במצוות הקשורות ללב, שליט המחשבה.

כבר בתחילת תורתנו הקדושה, מזהיר אלהינו את קין טרם יהרוג את אחיו: וַיֹּאמֶר יהֹוָה אל קָיִן לָמה חָרָה לָך וְלָמה נָפלוּ פָניךָ: הלוֹא לַפֶתַח חַטָאת רֹבֵץ אם תיטִיב שְׂאֵת ואתה תמשֹל בו ואם לא תֵיטִיב ואליך תשׁוקתוֹ׃ (בראשית ד, ז) רוצה לומר אלהינו, שהחטא רובץ לפתחך וככזה אינו מגיע ממך. אם תבחר בטוב הלא שאתה תמשול בו כי יסתלק מעליך, ואם לא תבחר בטוב תהיה מקום משכנו כי אליך תשוקתו, ובזה מצטייר החטא כבעל רצון ומשתוקק לאדם, ההיפך מספרות המוסר ורעיון ה׳חטא הראשון׳ שהגיע מאמונות דואליות ודבק בעמנו לבלתי הנתק, שם יצר טוב ויצר רע הם חלק מהאדם ובתוך עצמו משתוללים שניהם פנימה, והבחירה הכה חשובה היא כניעה לאחד ללא יכולת משילה ושלטון, הוא הדטרמיניזם הידוע המעודד ונותן אישור לאוחזיו לחטוא ללא גבולות.

חלוקת הפסוק למקטעיו מבהיר את הערבוב הלא הגיוני בעליל בגרסת המסורה:

הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמשָׁל בּוֹ׃

לעומת הסידור המוצע, הנושק יותר לכוונת התורה ולשכל הישר:

הֲלוֹא לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ, וְאִם לֹא תֵיטִיב, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ׃

לא קשה להבין מדוע עורבב עד לאין פשר דווקא הפסוק הזה בחשבנו על הספרות הענפה שנכתבה בשם ׳היצר הטוב והיצר הרע׳. הנדסת תודעה היא נשק קדום, המוזהר בספר חנוך א׳: ״ועתה ידעתי את הסוד הזה כי החטאים יחליפו הרבה ויטו דברי יושר וידברו דברי רשע וישקרו ויעשו מעשים גדולים ויכתבו ספרים לחזק על דבריהם...אוי לכם כותבי שקר ודוברי רשע אשר יכתבו שקריהם למען ישמעו אליהם אנשים:״

ונחזור לעניין, אם לא תֵיטִיב ואליך תשׁוקתוֹ - איזהו החטא המשתוקק לאדם? הרוחות שהשאיר אלהינו על הארץ לאחר המבול: אֵל אלֹהֵי הָרוּחֹת לְכל בָּשָׂר אומרים משה ואהרון לה׳, ואנו נתבונן במושג ׳רוחות׳ לאורם של צוואות אבותינו, שכן בצוואות בני יעקב מתברר העניין.

על הרוחות המושלות באדם מצוואת ראובן בן ראשון ליעקב ולאה:

״ועתה שמעו אלי בני את אשר ראיתי על דבר שבעת רוחות התֹהו באֶבלי. כי שבעה רוחות ניתנו נגד האדם והם ראש כל מעשה נַערוּת. ושבעה רוחות אחרים ניתנו לו כאשר נוצר ובהם יהי כל מעשה האדם. הראשון הוא רוח החיים אשר בו יווסד קיום האדם השני הוא רוח הראיה אשר בו תִיוָצר התאוה: השלישי הוא רוח השמיעה אשר איתו תבוא חכמה הרביעי הוא רוח הריח ואיתו ניתנו הטעם ושאיפת האויר והנשימה. החמישי הוא רוח הדיבור ואיתו תבוא תבונה. הששי הוא רוח הטעם ועל ידו תהיה אכילת כל מאכל ומשקה ועל ידו יווצר הכח כי במאכלים יסוד הכח. הרוח השביעי הוא רוח ההולדה והמשגל ועל ידו יבוא החטא בתאוות החשק. ועל כן אחרון הוא במערכת הבריאה וראשון לנוער כי מלא הוא כסילות ואת הנער יוביל כעיוֵר אל בור וכבהמה אל שחת. ואחרי כל אלה עוד רוח רוח השינה אשר בו יהיה קיום התולדה ודמות המות.

ובכל הרוחות האלה מתערבים רוחות תעתועים. לראש יכוֹן רוח הזנות בטבעו ובחושיו הרוח השני הוא רוח הרעב בבטן אשר לא תשבע השלישי הוא רוח הריב בכבד ובמרה. הרביעי הוא רוח החנופה ואחיזת העיניים למען ישא חן בהכנעו לפני איש. החמישי הוא רוח גבוהה למען יתפאר ויתגאה הששי הוא רוח השקר בשנאה וקנאה לבדות אמרים ולהסתיר אמרים ממשפחה ומרעים. השביעי הוא רוח הרשע ואתו גנבות וגזלות למען ימלא תאוות נפשו כי הרֶשע יתחבר בערמה עם כל הרוחות האלה. ועם כל אלה יתחבר רוח השינה והוא רוח עִוְעים והזיה. וכך יאסֵף כל נער כי תחשך דעתו מהאמת ולא יבין בחוקות ה׳ ולא ישמע למוסר אבותיו כאשר סבלתי גם אני בנעורי.״

רוח הקנאה מצוואת שמעון

על רוח הקנאה

חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה׃ (משלי יד, ל)

רקבון העצמות מחליש את יכולת העמידה והקשיון של הגוף, וגם נראה שלרגש הקנאה יש תחושה גופנית, כמו .

אַכְזְרִיּוּת חֵמָה וְשֶׁטֶף אָף וּמִי יַעמֹד לִפְנֵי קִנְאָה׃ (משלי כז, ד)

שתוצאותיה חזקות יותר מאלו השלושה.

כִּי לֶֽאֱוִיל יַהרֹג כָּעַשׂ וּפֹתֶה תָּמִית קִנְאָה׃ (איוב ה, ב)

הקנאה מצויירת כדבר חיצוני שנפתים לו, וסופו שימית.

מצוואת שמעון העוסקת ברוח הקנאה

״וגם אתם בני אהבו איש את אחיו בלב טוב ותסור מכם כל רוח קנאה: כי היא תרגיז נפש ותשחית בשר ורוגז וריב תביא ותרתיח את הדם ותוליך דעת איש שולל ותביא בַלָהָה לנפש ורעדה לגו: כי גם בשנתו קנאה רעה תתעהו ותאכלהו וברוחות רעות תרעיש את נפשו ותבהיל את בשרו וברעש תידוד שנה מנפשו וכרוח רע ומרעיל יֵראה האיש לבני האדם: ולכן היה יוסף יפה תאר וטוב רֹאי כי כל רע לא היה בו: ועתה בני היטיבו את לבבכם לפני ה׳ וישרו את דרככם בפני אנשים ותמצאו חן בעיני אלהים ואדם: והשמרו נא גם אתם בני מכל קנאה ותחרות והתהלכו בתם לבב למען יתן ה׳ גם לכם חן וחסד וברכה על ראשיכם כאשר ראיתם ביוסף:

ועתה בני שמעו לי והשמרו מרוח עִוְעִים ומן הקנאה: כי הקנאה תמשול ברוח האדם ולא תתנהו לאכול ולשתות ולעשות טוב: כי בכל מקום תסיתהו להרוג את אשר יקנא בו: וכל עוד האיש אשר יקונא יפרח יבּוֹל המקנא בו: ועל כן שנתים עיניתי נפשי בצום ואדע כי יגאֵל האיש מקנאה ביראת אלהים: כי כל אשר ינוס אל ה׳ תרחק ממנו הרוח הרעה ודעתו עליו תֵקל: והוא גם את אשר קנא בו ירחם ויסלח לאויביו וככה יסור מקנאה:

והנה עצת ה׳ בנושא: אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּֽחַטָּאִים כִּי אִם בְּיִרְאַת יְהוָ֗ה כׇּל הַיּוֹם׃ ( משלי כג, יז)

נקנא במי שירא את ה׳ כל רגע ביום.

עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת - על רוח הזנות בצוואת יהודה, הבן הרביעי ללאה וליעקב

הרוח המוזכרת ביותר בצוואות, והאחראית ביותר על רוב פשעי האדם - היא רוח הזנות. יהודה מודה על חטאיו ומלמדנו על שתיית היין, שבארבעת הרוחות הנלוות אליה מסכנת את נפש האדם:

״ועתה בני אל תשתו יין לשכרה כי הוא יסיר את הלב מאחרי האמת ויעורר קנאה ותאווה ויטה את העינים לתעתועים. כי היין כמשרת לרוח הזנות למלא תאוות נפש כי גם שניהם יעקשו את תבונת האדם. שמרו בני את גבול היין כי ארבע רוחות רעות בו רוח החמדה רוח חשק בשרים רוח ההוללות ורוח הבצע.

בני אל תאהבו כסף ואל תביטו אל יפי הנשים כי אלה יסירו מאחרי תורת אלהים ויעוורו עצת נפש וילָמדו גאוה ולא יתנו לאיש לרחם על קרובו. והם יגזלו כל חנינה מנפשו ויציקו להם בעני ועמל וינידו ממנו שינה ויאכלו את בשרו: והוא את מצוות אלהים יפר וברכת אלהים לא יזכור ולא ישמע נביא כי ידבר אליו ודברי תמימים יתעב: כי הוא לשני יצרים יעבד ולא יוכל לשמוע בקול אלהים כי החשיכו את נפשו וביום כבלילה יהלך: אהבת הכסף תוביל לעבודת אלילים כי בתעתועי הכסף יקראו לאלילים אלים ואשר יש לו כסף בשגעון ינהג: בעקב הכסף מתו לי בני ולולי שבתי ונכנעתי ולולא תפילות יעקב אבי כי אז ערירי הלכתי למות ואלהי אבותי חמל עלי כי עשיתי את אלה:

לקריאה: צוואת יהודה

נזכיר בקצרה את צוואת לוי מהשבוע הקודם, אמנם לא לוי עצמו נכשל ברוח הזנות, כי אם זרעו אחריו כפי שניבא להם: ״ויאמר אלי (יצחק) השמר מרוח הזנות כי היא תשריש ותטמא בזרעך את הקדָשים: ולכן קח לך בנעוריך אשה אשר אין בה מום ולא חללה ולא משבט הגוים. את קרבנות ה׳ תגזולו ומחלקיו תגנבו כל מבחר ובשאט נפש עם הזונות תאכלו ובבצע כסף את מצוות ה׳ תורו: ונשי איש תטמאו ועם זונות ומנאפות תתחברו ואת בנות הגוים לנשים תקחו והיה משכבכם בהן כסדום וכעמורה.״

עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת - על רוחות התעתועים מצוואת יששכר - בן חמישי ללאה ויעקב

יששכר טהור הלב לא התוודה בצוואתו על חטא, אלא הלך בדרכי אהבה יושר וצדק, אותם ביקש להנחיל לבניו, והנה גם הוא מזהיר מרוחות התעתועים הכובשות את לבו של האדם מטעות אותו במחשבות שווא והבל להחטיאו: 

״ועתה בני שמעו אלי והתהלכו בתם לבבכם כי בו ראיתי את כל רצון ה׳. איש תם לא ישאף הון ומאכלי תאוה שונים לא יחמוד ובגד מחלצות לא ירצה. ימים רבים לא יקוה לחיות והוא רק לרצון ה׳ יחכה. ועל כן כל רוחות תעתועים לא ימשלו בו כי לא יואיל הבט אל יפי הנשים למען אשר לא יחלל נפשו בתהפוכות. אין קנאה בעצותיו והכעס לא יעציב את נפשו ולא יענה את רוחו בתאווה נכזבה. והוא בתמת נפשו יתהלך וכל דבר ביושר לבבו יראה ויעצום עיניו מראות רע בחטאי העולם לבל יראה בהפר איש את מצוות ה׳. ועל כן שמרו בנים את תורת אלהים וקנו תֹם וביושר תתהלכו ואל תהיו קלי דעת במצוות ה׳ ובמעשי קרוביכם. ואהבו את ה׳ איש את קרובו ועל דל ועל חולה תחמולו״. 

כדברי אברהם אבינו בספר היובלים: ״ויתפלל בלילה ההוא ויאמר אלהי אל עליון אתה לבדך לי אלהים ואתה בראת הכל והכל מעשה ידיך הוא ובך ובעבודתך בחרתי: הצילני נא מיד הרוחות הרעים המושלים במחשבות לב האדם ואל יתעוני מאחרי אלוהי והֹשיבני אותי וזרעי לעולם ואל נסור מאחריך מעתה ועד עולם:״

אמן.

צוואות 12 בני יעקב נכתבו בהיות העם במצרים איש לפני מותו, וכולן מאוחדות בידיעה שהחטא מגיע ממקור חיצוני לאדם, אם כי הבחירה והעשייה שלו היא. מבנה צוואות בני יעקב זהה בתכנו: וידוי על חטאם, הוראת הבנים בדרכי מוסר וחסד השמרות מרוחות החטא המבקשות להחטיא את האדם, נבואה על אחרית הימים ולשבטם, משפט ה׳ על הארץ וצווי לכבד את בני לוי ויהודה.