אֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב

משכב זכר בתנ״ך

בפרשת בראשית מתגלים שני ייעודים לבריאת האדם זכר ונקבה, פרק א׳ מייעד את המשך המין וריבוי האדם בארץ: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ: (א, כז-כח) וגם את הצמחים ברא האל זכר ונקבה. בפרק ב׳ היעוד הוא קיום משותף, זוגיות ויחסי אהבה: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: [עזר במובן השלמה, שתכונות שחסרות לו ימצאו אצלה ולהיפך] וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם [שלא יחוש במעשה] וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: [סגר את מקום לקיחת הצלע] וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם [כי חוץ מפעם זו לעולם יבוא ולד מאשה] עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי [כמשמעו, מין האדם התחיל מגנטיקה זהה, טהורה] לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת: עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד [הילוד המשותף להם]:

אנשי סדום - הקשר בין עושר גאווה ורוע לקלקול מיני: טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה, וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם: בכל גיל ומכל שכבות האוכלוסיה דרשו לאנוס אורחיהם ובמשכב זכר דווקא, כי הרי היו נשים.


פשעי סדום מן המקרא: אַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהֹוָה מְאֹד גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם - אנשיה גאים בעשירות ובשבע כְּגַן יְהֹוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: (בראשית יג, י) וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט - שלווה בתוכם ושקט מאוייביהם וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה - חברה שלא תומכת בחלש הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה: וַתִּגְבְּהֶינָה וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי וָאָסִיר אֶתְהֶן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי: (יחזקאל טז, מט-נ) בסכם הנביא את החטא ועונשו, אמר כי גבהות הלב קדמה לעשיית התועבה. השחיתות המוסרית כה שורשית ועמוקה עד שכל אנשי העיר בלי יוצא מן הכלל נטו אחר משכב זכר ואף תבעו לאנוס באופן המוני אורחים שבאו ללון בעיר. ככל שהשחיתות המוסרית בחברה מתרחבת ומעמיקה, ומצטרפות לה עשירות ואיתה פנאי ממלאכה, קל מהרה מוצאת הזימה חיק לגדול בו, ולשכוח אלהים ככתוב: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה: וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: (דברים ח, יא-יג) הלוי והפילגש בגבע בנימין לוי מגיע לבית אבי פילגשו ושם אנשי בליעל המתגוררים בעיר מתנהגים כאנשי סדום: הֵמָּה [הלוי ואבי הפילגש] מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת הַבַּיִת מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת וַיֹּאמְרוּ אֶל הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ: וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל אַחַי אַל תָּרֵעוּ נָא אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא הָאִישׁ הַזֶּה אַל בֵּיתִי אַל תַּעֲשׂוּ אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת: הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת: וְלֹא אָבוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ וַיֹּצֵא אֲלֵיהֶם הַחוּץ: (שופטים יט, כב-כה) הלוי מעיד בפני ישראל: וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי וָאֲנַתְּחֶהָ וָאֲשַׁלְּחֶהָ בְּכָל שְׂדֵה נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל כִּי עָשׂוּ זִמָּה וּנְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל: (כ, ו) רק רשעים מאנשי גבעת בנימין היו אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל, שמטרתם כמו בסדום היתה בעילת הגברים ולא הנשים שבבית, אך באמת כל שבט בנימין אשם כי תמך במעשה בכך שלא מסרו רשעי עירם: וְעַתָּה תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא אָבוּ בִנְיָמִן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: בליעל הוא אבי הרוחות המחטיאות: חגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבור בָּךְ בְּלִיַּעַל כֻּלֹּה נִכְרָת: (נחום ב,א) המקרא קושר בין הזימה לרשע, שוחד, כסילות ואוולת: אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם זִמָּה וִימִינָם מָלְאָה שֹּׁחַד: (תהלות כו, י) קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ: (שם, קיט, קן) כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה וְחׇכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה: (משלי י, כג) זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה אַף כִּי בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ: (שם, כא, כז) זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ: (שם, כד, ט) חוקות מצרים וכנען "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (ויק' יח, ג). וחוץ מקריבה אל שארי בשר: וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא: וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ גם הזנות משני המינים היתה חלק מהפולחן הדתי: לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (דברים כג, יח) והקשר הדתי בין מצרים וכנען גדול, אחים הם. אך אלו מעשים בקצה החמור, ואלהים מזהיר אפילו מלרמוז לבלבול בין המינים: לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר [כלי עבודה או נשק] עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה: (דברים כב, ה) מכל המובאות ופרושן עולה רוח אחת טהורה וזכה, זכר ונקבה ברא אותם, ויוצאי הדופן אינם פעלו של אלהינו. מה יעשה הרוצה לשלוט בתאווה יוצאת דופן? ישוב אל ה׳ וירחמהו, יאמץ פרישות מינית לתקופת מה, ילמד תורה ויעסוק במצוות ובחכמות עד שתתאזן נפשו ותבריא ועל כל פנים ישמר מאד מלעבור מצוות בוראו וירחק מדבר מתועב בעיניו יתברך.

קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ - קידום סטיות מיניות בחברה

מטרתה הגלויה של התנועה המקדמת את הבלבול היא פריקת עול מוסרי, זימה חסרת גבולות והפקרות מינית ומטרתה הסמוייה היא החטאת ישראל, כפירה בתורת משה ובאלהי ישראל. אל נלחם בם כי יתעוררו למרוד ביתר-שאת ויתר עוז, והם אינם עצמאים לעצמם כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם, אם להט היצרים משלהבם ובוער בם כאש אוכלה, שיבערו גם יאוכּלו הרחק מאיתנו, וה׳ יאיר עיני עוורים ויעשה משפט רשעים, כי אל צדק הוא וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ: (דברים ז, י). קשת הצבעים שמסמלת את הברית בין ה׳ ובין כל חי למען לא יהיה מבול עוד לכסות הארץ, מופקעת משימושה המקורי והטהור וכעת מייצגת את החטא והטומאה, כל החמס שבגינו הביא ה׳ את המבול מלכתחילה: גאווה, רשע והשחתת דרך כל בשר. כִּי הִשְׁחִית כּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: המילה ׳דרך׳ מתפרשת גם כמעשה המיני: דֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה: (משלי ל, יט) כי האדם נברא ככל החי וגם הצומח כך: וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ: (ו, יט) אנו נחזק ונבצר את השורות במחנה ה׳, נהיה נאמנים לדרך האמת ונתיבותיה ונאיר עיני הרוצים להתקרב אליה. בעיקר נחזק את הילדים הרכים ונדגיש את ההבדלה ההכרחית בין האיש והאשה, הרחקה ממושגי שוויון הין מינים ונרחיקם מכל תועבה וננחיל להם ערכי זוגיות תקינים מבית, כי שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה: גם חיות גם אדם. אם קיימת נטייה מולדת דעתנו שהיא תלוייה בהשפעות חומרים חיצוניים על המוח בצעירותו, אם במעי אמו ואם בזמנים קבועים מרגע לידתו, ולראייה היא המקרה היחידאי של העם התאילנדי שבחמישים השנים האחרונות חווה גידול מפלצתי ולא טבעי בעליל של גברים עם בעיות זהות מינית קשות, רובם בעלי העדפה לגברים. אמנם כיום אנו רואים לא רק הסכמה וקבלה אלא חינוך ודחיפה לדבר מהגיל הרך דרך מוסדות החינוך ורבים מיצרני תכני התרבות. מצאנו לנכון להביא מכתבו של הרב מנחם מנדל שניאורסון ז״ל, המכונה הרבי מליובאוויטש, לאדם שנאבק במשיכתו המינית לגברים. ״בעזרת ה' כ"ה שבט תשמ"ו ברוקלין, ניו יורק (ארה"ב)

שלום וברכה, זאת לאשר קבלת מכתבך בינואר 26, ובו אתה כותב על בעיה רצינית. כמו שביקשת, אזכור אותך בתפילתי להגשמת משאלות לבך לטובה. אמנם כל הברכות נובעות מאת ה', אבל האדם צריך לעשות מה שדרוש בסדר הטבעי. בעניין הבעיה האמורה, אתה בוודאות יודע על רופאים ופסיכיאטרים שמטפלים בזה, ושהצליחו במקרים רבים. ידועים לי על מספר מקרים של אנשים שהייתה להם הבעיה הזאת, אבל בסופו של דבר התגברו עליה, התחתנו והקימו משפחות. בהיותנו בנושא זה, אבקש לפתור תפיסה מוטעית שהובילה אנשים מסוימים למבוכה ולמסקנות לא נכונות. התפיסה המוטעית נובעת מהטענה שמכיוון שאנשים מסוימים נולדים עם הבעיה הזאת, היא בהכרח דבר "טבעי". משום כך, אין להגדירו כדבר לא מוסרי או חטא, ולכן אין צורך בכלל לנקוט בצעדים לשנות אותו, או, בכל מקרה, הוא אינו בעיה רצינית כלל. ניתן לראות שגישה זו היא בלי יסוד כלל, מכך שהתורה (שנקראת תורת חיים ותורת אמת כי היא המדריך האמתי שלנו בחיי היום-יום שלנו) מצהירה שלְסַפק את רצונות הללו, או אפילו להרהר בהם, זו עבירה על מצוות ה'. לפיכך גם ברור כי הבעיה היא ניתנת לשליטה, שאילו היא הייתה מעבר לשליטת האדם, ה' לא היה מגדירה כחטא. העובדה שיכול להיות שהבעיה מולדת לא משנה את המצב. כל יום ילדים נולדים עם טבע מסוים, או נטיות מולדות או דחפים, מקצתם טובים ומקצתם לא טובים. בגלל זה בני אדם צריכים לעבור הכשרה וחינוך, כדי לפתח ולחזק את התכונות החיוביות ולסלק את התכונות השליליות. הבורא העניק לאדם את היכולת לשפר, אפילו לשנות, את תכונותיהם ה"טבעיות" (המולדות). קח לדוגמה את הקלפטומניה. מוכּר לרוב שהקלפטומניה היא דחף מאוד קומפולסיבי. אבל איש לא יטען שמכיוון שהתכונה הזאת מן הסתם מולדת ומאוד קשה לשנותה, צריך לומר לאדם הקלפטומני שמותר לו לגנוב, או שאין לו מה לעשות לתקן את תכונה זו, וכן הלאה. כן במקרה של האדם שנולד עם התאווה להרוס חפצים, או עם טבע וַכְּחני או אגרסיבי, או עם הנטייה לרמות או לשקר, או עם כל תכונה אחרת שנחשבת כמגונה. גישה זו לא תעזור, לא לאדם עצמו ולא לחברה. להפך, כל הניתן לעשות צריך להיעשות, ובפועל נעשה, כדי לעזור לאנשים אלה להתגבר על נטיותיהם הטבעיות, באשר הם. אין צורך לומר שייתכן שהאדם המיוסר על ידי בעיה זאת או בעיה נירולוגית אחרת, ישאל, "מדוע ברא ה' דחף קומפולסיבי זה, שנוגד באופן ישיר למערכתו המוסרית? מדוע הוא מייסר אותי, שרצוני לקיים באופן מלא את מצוותיו?" אין בריאה יכולה לעמוד על שאלות אלה, שרק ה' יכול לעמוד עליהן. הערה אחת שניתן לומר על השאלה "מדוע אני?", היא שאם אדם עובר מצב קשה או מטריד במיוחד, מובטח שה' נתן לו כוחות יוצאים מן הכלל להתגבר על הקושי היוצא מן הכלל. סביר להניח כי האדם המדובר אינו מודע לכוחו הפנימי האמתי, ולכן סביר להניח כי הניסיון הוצב לתכלית היחידה של להוציא מהאדם את כוחו הטמון, שאותו, אחרי התגברותו על הבעיה, אפשר להוסיף מכאן והלאה לארסנל של יכולותיו הגלויות, כדי להשתמש בשניהם להשגות גדולות יותר באופן אין-סופי, לטובת עצמו ולטובת הזולת. הרמב"ם, "מורה הנבוכים" לדורו ולכל הדורות לאחריו, שגם זכה בכינוי הרופא בטוב ביותר בתקופתו, מצהיר בקטע ידוע בספרו המפורסם משנה תורה (הלכות תשובה פרק ה' הלכות א'-ג', עיין שם), "רשות כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו… אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע… ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה". הערה אחרונה מנקודת מבט מדעית: לומר שהשכל האנושי והמערכות הנירולוגיות הן מורכבות בצורה בלתי מושגת, זה לומר דבר שמובן מאליו. רק הבורא יודע את עבודת ידו. אבל הבורא העניק לשכל האדם תכונות נפלאות שמאפשרות לו לבחון את תעלומות הטבע, לחקור, לנסות, ולאגור בצורה הולכת וגוברת עוד ועוד מידע על עצמו ועל יכולותיו הפיזיים והנפשיים. התקדמות ניכרת כבר הושגה על ידי מדענים בחקירתם את תאי המוח והורמונים. היום ברור שניתן לגרות באופן מלאכותי טווח רחב של רגשות אנושיים ותחושות, על ידי טכניקות אלקטרוניות וביו-רפואיות. היום מוסכם באופן כללי, שרוב אם לא כל ההפרעות הנירולוגיות, כולל התנהגות מינית סוטות, מן הסתם נובעים מליקויים כימיים (הורמונים) או אי-סדירויות בתקופת הנעורים. הפרעות נירולוגיות מסוימות כבר מטופלים בהצלחה בתחומים מסוימים הקשורים למערכת העצבים, ויש לקוות שהטווח יתרחב ובסופו של דבר יכלול את כל הספקטרום של ההפרעות הנירולוגיות, גם של הפרט וגם של העמים. בינתיים, ניתן רק לבטוח בה', ולחזק את דבקותנו לתורה ומצוות, שעליהם נאמר "כי הם חיינו ואורך ימינו".