בבאורנו זה נברר את עניין חקת התורה, באשר חֻקה בכל מקום בכתוב נאמרת על מצווה שיש בה מעשה כגון ׳זאת חֻקת הפסח׳, ׳חֻקת עולם תחגוהו׳ וכן כולם, אבל תורה נקרא לימוד כל דבר מועיל להמתלמד בין למעשה בין לאזהרה או כל ידיעה שיש בה מועיל. כמו כן נבאר את אופן הכנת אפר הפרה האדומה לאשורו, הבאורים שזורים תוך פסוקי התורה:

ההטמאות

[יט,יד] זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים׃ [יט,טו] וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא׃ [כל כלי ובו נוזל או מאכל שלא היה עליו כיסוי צמוד מפותל סביב פתחו] [יט,טז] וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים׃ [ואם לא באוהל אלא במקום פתוח נוגע הנוגע במת או בשרידיו, או בקבר שטמא מעצם היותו משכן המת, ולא רחוק הוא שבנוסף להרחקה מן הטמא, זוהי דרכו של אלהינו ללמדנו על הכבוד שיש לעשות לגופו של המת, ולא לנגוע במי שאינו יכול לסרב לנגיעה]

הפרה

[יט,א] וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ [יט,ב] זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [בני ישראל מביאים את הפרה] וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה [פרה בגוון חום-אדמדם] תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם [התמימות פרושה חוסר במום היכול לפסלה מהיות קרבן לה׳ ואין מדובר בשלמות אדמומיותה אלא בגופה עצמו כמבואר בספר ויקרא: כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם׃ תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ׃ עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת: וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַיהוָה וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ׃ (ויקרא כב,כ-כג) ] אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל׃ [שלא נעבד בה, שנולדה וחיה חפשיה]

שרפתה

[יט,ג] וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן [אלעזר בן אהרן טרם הפך לכהן גדול, שאם כן היה אסור לו לצאת מן המקדש, ומכאן המסקנה שכל כהן מלבד הכהן הגדול יכל לבצע זאת - ליבדוק את תנאיה, אדמומיותה ותמימותה] וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה [היציאה מחוץ למחנה היא תמיד לטמאים, כמצורעים] וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו׃ [השוחט שמייצג את ישראל שוחט את הפרה לפני הכהן] [יט,ד] וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ [שכן הוא עדיין עם השוחט מפקח על שחיטתה] וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים׃ [משתמע שהשריפה לא היתה מוכרחת להיות בקרבת הקודש] [יט,ה] וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף׃ [לעיני הכהן השוחט שורף את הפרה כולה]

הכנת האפר וטומאת העוסקים בהכנתו

[יט,ו] וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה׃ [אל השרפה מושלכים נציגי החזק בעצים והפחות שבהם וכן תולעת אדומה למול הפרה האדומה, הבהמה הטהורה] [יט,ז] וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב׃ [עצם הפעולה מטמאה טומאת יום והכהן נכנס אל המחנה לאחר הרחצה אך אל המשכן אינו נכנס אלא לאחר שנטהר עם בוא המש, בערב] [יט,ח] וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב׃ [גם השורף שהיה שותף לפעולת הכנת האפר נטמא טומאת יום]

מקום שמירת האפר וטומאת אוספו

[יט,ט] וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר [לאחר השרפה האפר עצמו טהור, והוא מונח מחוץ למחנה ולא בתוכו] וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא׃ [בשלב זה האפר ניתן למשמרת בני ישראל ולא לכהן] [יט,י] וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם׃ [אף כי האפר טהור, האוסף אותו נטמא עד הערב, על כי עשה פעולת קודש מחוץ לקודש]

המתחטאים

[יט,יא] הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים׃ [יט,יב] הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר׃ [ההטהרות נעשית ביום השלישי וביום השביעי] [יט,יג] כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ׃ [איש אשר לא יטהר מטומאתו ויכנס אל הקודש כשטומאתו עליו, תכרת נפשו]

ההתחטאות

[יט,יז] וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי׃ [הטמא לא יכול לקחת מן האפר בעצמו ולכן לוקחי עבורו אפר אל כלי ועליו נותן המזה מים חיים] [יט,יח] וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר׃ [על המזה עצמו להיות טהור, וכלל לא צריך כהן לשם כך] [יט,יט] וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב׃

מי שלא יתחטא

[יט,כ] וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יְהוָה טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא וְהָיְתָה לָהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם׃ [עונש הכרת הוא עבור שהטמא שלא זורק עליו מי נדה ובא אל הקודש טמא את המקדש] [יט,כא] וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב׃ [ המזה נטצא וכן כל מי שנגע במים או שבעת ההזאה נגעו בו] [יט,כב] וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב׃ [המזה ומי שנגע במים מטמאים את הנוגע בהם עד לעת הערב, עליהם לרחוץ גופם על מנת להטהר והתורה לא אמרה את שברור מאליו]

מספר מסקנות

• שרפת הפרה יכולה להתבצע בכל מקום מחוץ למחנה רק ההזאה תהיה לכיוון המשכן או המקדש.

• כהנים היו פזורים ב- 48 ערים לאחר הכיבוש, ומחוץ לכל עיר או אזור היה אפר פרה לשימוש העם.

• טומאת האפר לא מאפשרת קרבה למקדש ולכן הוא אינו נשמר שם אלא ניתן למשמרת לכל העדה לשימוש

• יותר מסביר לחשוב, שהכנת האפר לא הייתה מעשה נדיר משום ארעיות המוות, ופרות רבות נשרפו בכדי שבכל עיר יהיה מקום ובו אפר.

לחקת התורה ישנו חלק נוסף הקשור לשבים ממלחמה

כל הורג נפש, נוגע בחלל, והשבי

[לא,יט] וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם׃ [גם השבי באדם יתחטא כי כעת הוא חלק מישראל - גר הגר איתם - ובלתי ייתכן שישאר במחנה בטומאתו עליו או יטמא איש ישראל.] [לא,כ] וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ׃ [כשם שנעשית הזאה באוהל על כל הכלים בו שהיו חשופים לטומאה, כך גם הבגדים וכלי המלחמה].

חֻקת התורה לכלים שנטמאו:

[לא,כא] וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן [אשר היה הכהן בשרפת הפרה] אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה׃ [לא,כב] אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת׃ [מתכות שנטמאו יש להעביר באש ובנוסף להזות מי נדה ביום השלישי והשביעי] [לא,כג] כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם׃ [מאחר וישנם כלים שאותם תכלה האש, אלו ישטפו במים וטהרו לאחר הזאת מי נדה] [לא,כד] וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם וְאַחַר תָּבֹאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה׃ [ומסכם ואומר על השבים מהמלחמה לא לשוב אל המחנה עד תום ימי טומאתם]