תהלה או התרסה - יד מול נג

במקרה שלפנינו תופעה מעניינת - שני מזמורי תהלה כמעט זהים.

מזמור יד׳ עוסק במעשי הכופרים במציאות ה׳ ובהשגחתו, החשים כי אין אלהים משגיח במעשיהם . אך ה׳ משקיף לראות אם יש משכיל הדורש אותו - ולשוא - אין גם אחד. ולו היה איש השם מחסהו בה׳, יבישו עצתו. אך בבוא עתם יפחדו פחד כי ה׳ עושה צדק בכל דור ודור.

במזמור נג׳ חסר הפסוק ׳​עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ׳ אבל פסוק אחר בא במקומו.

במקום שהרשעים יפחדו פחד מגמולם - ׳לא היה פחד׳ מתריסים הם, ונותנים סיבה: ׳כִּי יְהוָה פִּזַּר עַצְמוֹת חִנְךָ׳ שהוא פסוק סתום לנו, וממשיך ואומר ׳כִּי יְהוָה מְאָסָם׳.

את מי מאס ה׳? את המשכילים? את הנבלים? איך מתפרש מזמור נג׳ באופן שהקריאה בו תהיה נקייה מסתירות ומתוספות שאינן מתפרשות, וכיצד נתפלל בו בתפילה נקייה מפניות?

עד יבוא מורה צדק ויורה לנו, נניח למזמור נג׳ מהיות חלק מתפילותינו פן נתריס מעלה כמעשה פועלי האוֶן.

ומזמור יד, חשוד בהחלפת פסוקים ה-ו.

א אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים

הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב׃

ב יְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם

לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת יְהוָה׃

ג הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ

אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד׃

ד הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי

אָכְלוּ לֶחֶם יְהוָה לֹא קָרָאוּ׃

ו עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ׃

ה שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כִּי יְהוָה בְּדוֹר צַדִּיק׃

ז מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל

בְּשׁוּב יְהוָה שְׁבוּת עַמּוֹ

יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל׃