הקדמת ׳מסילת ישרים׳ - רמח״ל



"לא חיברתי את החבור הזה על מנת ללמד בני אדם את שלא ידעו, אלא להזכיר להם את הידוע להם כבר, ואת מה שמפורסם פרסום גדול, כי מה שתמצא בדבריי הם דברים שרוב בני האדם יודעים – אך לא מסתפקים בהם כלל. נראה שככל שרב פרסומם, וככל שאמיתם גלוייה לכל, כך מצוי בהם ההעלם, והשכחה רבה, ולכן קריאה אחת אמנם מביאה תועלת ומעט חידוש לקורא, אך תהיה תועלת מן החזרה עליו ומן ההתמדה. ייזכרו לו דברים שנשכחים מבני האדם מתוקף טבעם, ובקריאה הוא ישים לב אל חובתו, אשר הוא מתעלם ממנה.


אם נתבונן במציאות נראה כי רוב אנשי השכל המהיר והפקחים החריפים ישימו את רוב התבוננותם ועיונם (וזמנם) בדקות החכמות ועומק הלימודים – איש איש כפי נטיית שכלו וחשקו הטבעי. יש כאלה שיטרחו במחקר הבריאה והטבע, אחרים במדע והנדסה ואחרים אל התורה הקדושה. חלק מהם ילמדו פלפולי הלכות, חלק מדרשים וחלק בפסקי הדינים, אך מעטים מבין אלה – שיקבעו לימוד על ענייני שלמות העבודה, על האהבה, על היראה, על הדבקות ועל כל שאר חלקי אמונה.


ולא מפני שהדברים לא עיקרים אצלם, כי אם תשאל אותם יגידו שזה העיקר הגדול, ושלא יחשוב חכם, שיהיה באמת חכם, שלא יתבררו אצלו כל הדברים האלה (בבוא העת). הסיבה שלא ירבו ללמוד על הדברים הללו הוא משום פרסומם ופשיטותם, וכי הם ברורים ומובנים מאליהם עבורם, כך שלא ייראה אצלם הצורך לבזבז בעיונם זמן רב. ואז נשארים הלימוד בזה וקריאת הספרים הללו בידי אלו ששכלם גס, אותם תראה שוקדים על ענייני השלמות, האהבה, היראה ודבקות ולא יזוזו ממנו! עד שלפי מנהג העולם, כשתראה אחד מתחסד תחשדהו כגס שכל, ולא תוכל להמנע מכך.


אך תולדות המנהג הזה רעות מאד – הן לחכמים והן לבלתי חכמים, כי גורם שמשניהם תחסר החסידות האמיתית, עד שתהיה יקרת מציאות בעולם: כי מן החכמים – יחסר המיעוט בו, ומן הלא חכמים – לכך שלא יבינוה. וכך נדמה לרוב בני האדם שהחסידות תלוייה באמירת מזמורים רבים, וידויים ארוכים, צומות קשים וטבילות קרח ושלג – דברים שהשכל לא נח בהם והדעת אינה שקטה. וכך החסידות האמיתית, הנחמדה והנרצית, רחוקה מדמיוננו. כי זה דבר פשוט, ואף על פי שבאדם הישר טבועים התחלות ויסודות החסידות, אם לא יעסוק בהם, יראה את פרטיהם ולא יכירם, יעבור עליהם מבלי שירגיש שעשה כן.


ענייני היראה והאהבה וטהרת הלב אינם מוטבעים באדם, ואינם נמצאים בתנועותיו הטבעיות – שינה ויקיצה, רעב ושובע וכו', אלא צריך אמצעים ותחבולות לקנות אותם. יש כאלו שמפסידים להם שירחיקום מן האדם, ולא חסרות להרחיק מפסידיהם. אם כן איפוא, איך לא יצטרך אדם למצוא זמן ולעיין בכך, ולדעת את אמיתות הדברים והדרך להשיגם ולקיימם? מאין תבוא החכמה בלב אדם אם לא יבקשנה? וכיוון שהתאמת אצל כל חכם צורך תמימות העבודה וחובת טהרתה ונקיונה – שבלי אלו, לא רק שאינה רצוייה אלא נמאסת ומתועבת "כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות הוא מבין".

ומה נענה ביום תוכחה אם התרשלנו מן הלימוד הזה, והזנחנו דבר שכל כך מוטל עלינו – שהוא הוא העיקר מה שה' מבקש מאיתנו? הייתכן שיעמול שכלנו בחקירות שאיננו חייבים בהם, ובפלפולים שלא ייצא כלום מהם ודינים שלא שייכים לנו, ואת מה שאנחנו חייבים לבוראנו חובה רבה נניח להרגל, או שנניח אותו ל"מצוות אנשים מלומדה"? אם לא הסתכלנו ולא למדנו מהי היראה האמיתית ומהם ענפיה, איך נקנה אותה? ואיך נמלט מן ההבל העולמי המשכיח אותה מליבנו? הלא היא תשכח ותלך אף על פי שאנו יודעים את חובתה.


כמו כן האהבה לה' – אם לא נשתדל לקבוע אותה בלבבנו בכח, בכל האמצעים שברשותנו, איך נמצא אותה בנו? מאין יבואו הדבקות וההתלהטות בנפשותנו עם ה' ותורתו יתברך, אם לא נשעה אל גדולתו ואל רוממותו, שתוליד בנו הדבקות הזו? איך תטהר מחשבתנו אם לא נשתדל לנקות אותה מהמומים שמטיל בה הטבע הגופני? הרי כל המידות צריכות כל כך תיקון ויישור... מי יתקן אותם ומי יישר אותם אם לא נשים אנחנו לב אליהם ולא נדקדק בהם דקדוק גדול?


הלא אם עיינו את הדבר עיון אמיתי, היינו מוצאים שהוא אמיתי, ומיטיבים לעצמנו, ומלמדים אותו את האחרים ומיטיבים עמם גם כן, כדברי שלמה: אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין ייראת ה׳: (משלי ב, ג-ד) הוא לא אומר תבין פילוסופיה, מדע, רפואה, דינים או הלכות – אלא אז תבין יראת ה'.


הרי לך - על מנת להבין את הייראה צריך לבקש אותה ככסף ולחפש אותה במטמונים.


האם מספיק לנו מה שלמדנו מאבותינו? האם מספיק לנו מה שכל בן-דת יודע בדרך כלל? ואולי מצאנו זמן לכל חלקי הלימוד ולזה לא יישאר זמן? למה שאדם לא ויקבע לעצמו זמן להסתכלות הזו, אם הוא חייב לפנות בשאר זמנו אל עניינים אחרים?


הכתוב אומר: "הן יראת ה' היא חכמה: (איוב כח', כח) היראה היא חכמה, הוא אומר, וודאי שמה שנקרא חכמה מצריך לימוד. והאמת היא, שאכן צריך לימוד גדול על מנת ללמוד את יראת ה', על מנת שנדע אותם באמת ולא על הדמיון והסברה הכוזבת, כל שכן לקנות אותן כמו שקונים חכמה ולחפש אותן כמו שמחפשים מידע.

משה ע״ה מלמדנו באמרו: ועתה ישראל, מה ה' שואל מעימך? כי אם ליראה את ה' אלוהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצוות ה' וכל חוקותיו" משה כלל כאן את כל חלקי שלמות העבודה אותה ה' רוצה מאיתנו: היראה, ההליכה בדרכיו, האהבה, שלמות הלב ושמירת כל המצוות.


היראה – היא יראת רוממותו – ליירא מפניו כפי שייראים מלפני מלך גדול ונורא, ולהתבייש מגדולתו על כל תנועה שמתנועעים, כל שכן בדברינו לפניו בתפילה או בעיסוק בתורה.