לימודי תנ״ך ומגילות המקדש

מגילות:
4Q394: ״ושלמה השנה שלוש מאות וששים וארבעה יום.״
4Q252: ״ביום ההוא יצא נוח מן התבה לקץ שנה תמימה לימים שלוש מאות ששים וארבעה.״
11Q5: ״לשורר לפני המזבח על עולת התמיד לכול יום ויום לכול ימי השנה ארבעה וששים ושלוש מאות."    

יובלים:
״ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים כמספר הזה שלש מאות וששים וארבעה ימים יהיו שנה תמימה.״

חנוך:
״והשנה תשלם בשלוש מאות וארבעה וששים יום והדבר קיים והחשבון שלם.״
״והשמש והכוכבים יוציאו את כל השנים לנכון ולא יעדיפו או יחסירו את מושבותם יום אחד עד עולם ושלמו את השנים בצדק נכון שלוש מאות וששים וארבעה ימים.״

4Q394, 4Q321, 4Q319, 11Q5: ״ולקורבן השבתות שנים וחמשים שיר"        

יובלים: ״ויהי כל ימי שבת קודש ומצווה חמישים ושתים ימים בכל שנה תמימה ככה נחרת והוקם בלוחות השמים ולא יעברוּ שנה אחת ללא זכרון.״

התנ״ך:
שמואל הנביא ודוד המלך סידרו מחלקות לשרות המלך, אחת לכל חודש: הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: והאחרונה: הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:  (דברי הימים א כד).
ניצבים לשלמה: ״וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד לְכַלְכֵּל: (מלכים א׳ ד, ז) . בכל התנ״ך לא נמצא חודש 13, חודש אדר ב׳ או ׳עיבור שנה׳."    

כל מגילות המקדש:
4QPu: ״שבת לכול‏ שבועי השנה ו‏שנים עשר חודשיה וארבעת מועדי השנה"    

תנ״ך:

• הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשֹׁון הוּא לָכֶם לְחדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ (שמות יב, כ)

• שָׁמֹור אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הֹוצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָילָה׃ (דברים טז, א). 

יום השויון האביבי מציין את חודש האביב ותחילת העונה, הוא היום שבו מסלול השמש עובר מעל קו המשווה, ביום הזה אורך היום והלילה שוים, ומכאן שמו.  

בכל המגילות - בחודש הראשון מתחילה השנה.

תנ״ך:
ביום רביעי בו נבראו המאורות התחיל הזמן בארץ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: (בראשית א, יד)
האור הנברא במאמר ׳ויהי אור׳ ביום הראשון לבריאה הוא אור שבעת הימים, ולאורו עשה אלהים מלאכתו: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְהוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא: (ישעיהו ל, כו)
לאור הזה אין עניין עם האנושי.״

מגילות:
בכל המגילות השבת חלה ברביעי לחודש הראשון, כלומר יום רביעי הוא הראשון לחודש. דוגמאות:

• 4Q400: למשכיל שיר עולת השבת הראישונה בארבעה לחודש הראישון 

• 11Q19: ראש השנה מקרא קודש: ובאחד לחודש ה‏ראישון ראוש חודשים ראישון הוא לכמה לחודשי‏ השנה כול מלאכת ע̇בודה לוא תעשו ועשיתמה שעיר עזים לחטאת‏‬‬‬‬‬‬‬‬‬״

יובלים:
וביום הרביעי ברא את השמש והירח והכוכבים וישימם ברקיע השמים להאיר את הארץ ולממשלת היום והלילה ולהבדיל בין לילה ויום ובין חושך לאור. ויתן ה׳ את השמש לאות גדול על הארץ לימים ולשבתות ולירחים ולמועדים ולשנים ולשבתות השנים וליובלים ולכל עתות השנים.״

חנוך: 
״וביום הרביעי צויתי על בריאת המאורות הגדולים בחוגי השמים״

לפי התנ״ך בחודש ישנם 30 ימים בדיוק:

• חמישה חדשים במבול: וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם: (בראשית ז, כד)

• לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם: (וידבר יא, יט-כ)

• וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל: (במדבר כ, כט)

• וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם: (דברים לד, ח)

מגילות:
4Q400: למשכיל שיר עולת השבת הראישונה בארבעה לחודש הראישון, למשכיל שיר עולת השבת השביעית בשש עשר‏ לחודש." הסבר: "השבת הראשונה ברביעי לחודש הראשון, והשבת השביעית ב-16 לחודש השני, וכך חודש הוא בן 30 ימים:   

חנוך:

• ״זהו חוק הכוכבים אשר מספר כל ימיהם כמספר אשר ילך השמש בשמים בבואו ובצאתו בשערים שלושים יום.״

• ״וחסרו השמש והכוכבים חודש שלושים יום״

​
יובלים:
״ויעמדו המים על פני הארץ חמישה חודשים מאה וחמישים יום ותלך התבה ותנח על ראש לובר אחד הרי אררט. ״
​

בתנ״ך - יום החודש קבוע מראש:
וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ: (שמואל א כ, יח)    

מגילות:
4Q394:

• בשלושים לשני שבת (ולכן יום א׳ הוא תחילת חודש שלישי)

• ארבעה ברביעי שבת (כלומר הראשון לרביעי הוא יום רביעי)  

• בשבעה בששי שבת (כלומר הראשון לחודש הוא יום ראשון) 

וכך בכל המגילות - כל החדשים מתחילים בימים א, ד, ו. 

תנ״ך:

• תחילת הרבעון הראשון: בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: (בראשית ח, יג), 

• תחילת הרבעון הרביעי: בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים: (בראשית ח, ה)  

מגילות:
4Q394: ״ושלמה התקופה תשעים ואחד יום״
4Q324 - כאן הוכחה לשלושים יום בחודש ול 91 יום ברבעון:

• בעשרים ושלושה בה​ ביאת‏ אלישיב ​(יום שבת 23.5)

• בשלושים בה‬‬‬‬‬‬‬‬​ ביאת יקים ​(שבת 30.5) אחד ביקים זה אחד בששי ​(ראש חודש 1.6)

• בשבעה בה ביאת חֻפה‬‬‬‬‬‬‬‬​ (שבת 7.6)

• בארבעה עשר בה‏ ביאת ישבאב​ ברית ​(שבת 14.6)

• בעשרים ‬‏ואחד בה ביאת בלגה ​(שבת 21.6)

• בעשרים‏ ושמונה ב‏ה ביאת אמר​ (שבת 28.6) יום רביעי באמר​ זה אחד (ראש חודש 1.7)

ספר היובלים
"וכן יכלו ימי כל השנה לפי מחזור ארבע העתים: האחד לחדש הראשון והאחד לחדש הרבעי והאחד לחדש השביעי והאחד לחדש העשירי ימי זכרון הם וימי מועד הם בארבע תקופות השנה כתובים וקיימים הם לעדות לעולם. וישימם נח לו לחגים לדרות עולם כי היה לו בהם זכרון. באחד לחודש הראשון נאמר לו כי יעשה תבה ובו יבשה האדמה ויפתח ויראה את הארץ. ובאחד לחדש הרביעי נסגר פי מעמקי תהום תחתיה והאחד לחודש השביעי נפתח כל פי מעמקי הארץ ויחלו המים לרדת את תהם תחתיה. ובאחד לחדש העשירי נראו ראשי ההרים וישמח נח. ועל כן שם אותם לו לחגים לזכרון עד עולם וכה הם שוּמים. ויעלום על לחות השמים שלושה עשר שבועות כל אחד מהם מזה עד זה זכרון מהראשון עד השני מהשני עד השלישי מהשלישי עד הרביעי.״

תנ״ך:
"בתורה שלושה מושגים לציון יום יחודי: ׳דבר יום ביומו׳, ׳במועדו׳, ׳בעצם היום הזה׳:

• אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: (ויקרא כג, לז)

• בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכל חֻקֹּתָיו וּכְכל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ: (וידבר ט, ג) 

• וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם: (שמות יב, יז)   

מגילות:

• ‎4Q325: ‏״הפסח יום שלישי בשמונה עשר בו שבת על יויריב״ 

• ‎4Q323: ״יום רביעי בחזיר זה אחד בעשירי״

• ‎4Q324a: ״יום רביעי‏ ב‏מלכיה זה אחד בחודש העשירי‏״

• 1Q22: ״ויעברו כול מקרא קודש ושבת הברית‏ ומועדים את אשר‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬ אנוכי מצוך היום״‏

יובלים:

• ״ולא ישחיתו את מועדה מימיה ומחגיה״, ״כי הכל יבוא אליהם כעדותם ולא יאבדו ולא ישחיתו חג.״

• ״ואם יעברו ולא יעשוּם כאשר צוּוה עליהם כולם ישחיתו את זמניהם והלכו השנים מזה והזמנים והשנים יעברו את חוקם. ושכחו כל בני ישראל ולא ימצאו את דרך השנים ושכחו חודש ושבת וחג ובכל חוק השנים יתעו.״

• מהוראת זבח הפסח: ״וזכרת את היום הזה כל ימי חייך פעם בשנה ביומו ככל חוקתו ואל תחליף יום מימיו ואל תמר חודש באחר. כי חוק עולם הוא חרות על לוחות השמים לבני ישראל לעשותו בכל שנה ושנה פעם בשנה בכל דורותיהם ואין סוף הימים כי לעולם הושם. והאיש הטהור אשר לא יבוא לעשותו ביומו להביא קרבן ניחוח לפני ה׳ ביום חגו ולאכול ולשתות ביום חגו ונכרת האיש ההוא הטהור והקרוב, כי קרבן ה׳ לא הביא בעתו ונשא האיש את עוונו לנפשו.״ 

• ״על כן צווה ה׳ את בני ישראל לעשות את הפסח ביום מועדו כי יום חג הוא ויום מצווה ולא יעברו בו יום מיום וחודש מחודש כי ביום חגו יעשה.״

מגילות:
4QPu:  שבת לכול‏ שבועי השנה ו‏שנים עשר חודשיה וארבעת מועדי השנה 

חנוך:
״ובימי האותות יתעו אנשים ולא יחשבום בחשבון השנה כי טועים הם האנשים ולא ידעום כמשפטם כי הם בחשבון השנה יבואו ובאמת ירשמו עד עולם.״
זהו חוק הכוכבים אשר מספר כל ימיהם כמספר אשר ילך השמש בשמים בבואו ובצאתו בשערים שלושים יום, עם שרי האלפים ועם ארבעת הימים הנוספים המבדילים בין ארבעת חלקי השנה."

התנ״ך:

• מקרא קודש של מועד ניתן לבשל ולאפות: וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כׇּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכׇל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם: (שמות יב, טז) הדבר עומד בסתירה למצוות השבת בה אלו באיסור."  

•  אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהֹוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: (ויקרא כג, ב-ד) ובסיום הפרשה: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהֹוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְהוָֹה וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיהוָֹה: (שם, לז-לח)יחודה של השבת בנפרד מהמועדים מצויינת בשתי פרשיות המועדים שבתורה, האחת בספר ויקרא פרק כג, המדגישה שבתות ומועדים בנפרד: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהֹוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם:

• וכך בפרשיית המועדים שבספר ׳וידבר׳. בתחילה מצויינת השבת בנפרד גם מראשי החדשים וגם ממקראי הקודש של המועדים. (וידבר כח-כט)

במקומות נוספים בתנ״ך:
וּלְכֹל הַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה לַשַּׁבָּתוֹת לֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפָּט עֲלֵיהֶם תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה: (דברי הימים א כג, לא
וְהִשְׁבַּתִּי כׇּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חׇדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ: (הושע ב, יג)


מגילות: 

• ברית דמשק: ״אל יעלה איש בסולם וחבל וכלי‏‬ אל יעל איש למזבח בשבת‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬ כי אם עולת השבת כי כן כתוב מלבד שבתותיכם״

• 1Q33: ‬וראשי משמרותם עם פקודיהם יתיצבו למועדיהם לחודשיהם ולשבתות ולכול ימי השנה.״

היובלים:

• ״אחרי מותך ישחיתו בניך ולא יעשו את השנה שלוש מאות שישים וארבעה ימים ועל כן יתעו בראש חודש ושבת ומועד וחג.״

• ״ביום הזה וברכתם את ה׳ אלהיכם אשר נתן לכם יום שבתון ויום מלוכה וקדוש היום הזה לכל ישראל בימיכם ובכל הימים. כי גדול הכבוד אשר נתן לישראל לאכל ולשתות ולשבוע ביום השבתון הזה ולנוח ביום ההוא מכל מלאכה אשר היא מלאכת אדם כי אם להקטיר קטורת ולהביא מנחה לפני ה׳. המלאכה הזאת לבדה תעשה בימי השבת בבית מקדש אלהיכם לכפר על ישראל ובאה תמיד יום יום לזכרון כאשר צוויתיך.״

״והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים ויקדים משנה לשנה עשרה ימים. על כן תבואנה להם שנים אשר בהן ישחיתו ויעשו יום העדות לבוז ולטומאה ובלבלו כל ימי קודש בטמאים ויום טומאה ביום קודש כי ישחיתו הירחים והשבתות והחגים והיובלים.״  

‎4Q325: הפסח יום שלישי בשמונה עשר בו שבת על יויריב‬‬‬‬‬‬‬‬​ בערב, בעשרים וחמשה בו שבת על ידעיה ועל​יו‬‬‬‬‬‬‬‬ מועד שעורים בעשרים וששה בו אחר שבת.
כך גם על פי מגילת המקדש.

הוראת וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה לִרְצֹנְכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן: (ויקרא כג, יא) משמעה השבת שלאחר חגג המצות, ולכן המועד תמיד יחול ביום ראשון 26.1. ספירת שבעה שבועות מביאה לכך שחג השבועות תמיד יחול ביום א׳ 15.3.