כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא

ראש השנה באביב

קריאה מקדימה מומלצת: לוח השנה המקראי.


בתורה מצויין ראש השנה בפסוק הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשֹׁון הוּא לָכֶם לְחדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ אך היום אינו מוזכר כמקרא קודש בתנ״ך. האחד לחודש הראשון, לפי מגילת המקדש וגם לפי ספר היובלים הוא מקרא קודש ובו אסור לעשות כל מלאכה, ואת קרבנו יש להקריב בנוסף לקרבנות ראשי חודש לעומת התורה, בה כל מועדי הקודש כתובים בספר ויקרא פרק כג ובספר וידבר פרקים כח-כט, ומהם נעדרת הוראת מועד ראש השנה.


ממגילת המקדש


//ובאחד לחודש ה‏ראישון ראוש חודשים ראישון הוא לכמה לחודשי‏ השנה כול מלאכת עבודה לוא תעשו: ועשיתמה שעיר עזים לחטאת‏ לבד הוא יעשה לכפר עליכמה: ועשיתמה עולה פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים מ‏ל‏בד עולת החודש: ומנחה שלושה עשרונים סולת בלולה בשמן‏ מחצית ההין‏ לפר האחד ויין לנסך מחצית ההין ריח ניחוח ליהוה: ושני‏ עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן שלישית ההין ויין לנסך תקריבו‏ שלישית‏ ההין לאיל ה‏אחד אשה ריח ניחוח ליהוה: ועשרון‏‏ סולת‏ מנחה בלולה בשמן רביעית ההין ויין לנסך תקריבו‏ רביעית ההין לכבש‏ האחד כבשים ולשעיר://


את ההבדל בין המקורות ניתן להסביר בשתי דרכים, האחת, שהמגילות מזוייפות ושיד נעלמה הגתה והוסיפה את המועד במגילת המקדש ובספר היובלים. מאחר ואמינות המגילות נבדקה ומוכחת בעינינו, נשארה האפשרות השנייה, והיא שהוסרו פסוקים מן התורה. על אף שהדבר נשמע מזעזע במחשבה ראשונה, מספר נחמיה אנו למדים שדבר כזה ייתכן: וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: (נחמיה י, לה).


כל הארועים שקרו ביום אחד לחודש הראשון במקרא קשורים לקודש:


  1. הארץ התיבשה ונטהרה - וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. 

  2. הקמת המשכן - בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן באֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד: (שמות מ, ב).

  3. הקמת בית המקדש השלישי - כֹּה אָמַר יהוה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תִּקַּח פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְחִטֵּאתָ אֶת הַמִּקדָּשׁ׃ (יחזקראל מה, יח).

  4. יסוד המעלה מבבל - כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל: (עזרא ז, ט)

  5. כילו להפריד נכריות מזרע הקודש - וַיְכַלּוּ בַכֹּל אֲנָשִׁים הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נׇכְרִיּוֹת עַד יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן׃  (עזרא י, יז)

  6. החלו לקדש את בית המקדש במצוות חזקיהו: וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ (דהי״ב כט, יז)


מן המגילות:


  1. זהו הראשון בארבעת הימים הפגושים/פגועים ונקרא יום זכרון ויום מועד: ״והאחד לחדש הראשון והאחד לחדש הרבעי והאחד לחדש השביעי והאחד לחדש העשירי ימי זכרון הם וימי מועד הם בארבע תקופות השנה״ (היובלים ו).

  2. אברהם בונה מזבח - ויהי בשנה השראשונה בשבוע השביעי בראש החודש הראשון ויבן מזבח בהר ההוא ויקרא בשם הויה אתה אלהַי אל עולם: ויעל על המזבח עולה לה׳ כי יהיה איתו ולא יעזבנו כל ימי חייו: (היובלים יג).

  3. יצחק מתברך בחלומו, בנה מזבח והקריב בו קרבן (היובלים כד)

  4. חלום יעקב הנודר להקים בית אלהים - ויבוא אל לוז אשר בהרים אשר היא בית אל בראש החודש הראשון בשבוע הזה: ויבא אל המקום בערב ויסר מן הדרך מערבה לדרך בלילה ההוא וישן שם כי בא השמש: וידר יעקב נדר לה׳ לאמר אם יהיה ה׳ עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך בו ונתן ה׳ לי לחם לאכל ובגד ללבוש ושבתי בית אבי בשלום: והיה ה׳ לי לאלהים והאבן הזאת אשר שמתי במקום הזה לאות תהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי אעשרנו לך אלהי: (היובלים כז)

  5. היום שבו נולד לוי בן יעקב, הראשון לכהונה (היובלים כח, צוואת לוי)

  6. יום הולדתו של קהת בן לוי, ממשיך הכהונה (היובלים)

  7. זהו מועד הכניסה לארץ הקודש בסוף היובל החמישים בימי יהושע לפי מגילת ספר יהושע.


ביום זה קרו ארועים משמעותיים ועם זאת הוראת היום הזה נשמטה מן התורה.


לעומת לוח השנה המקראי בו חודש האביב הוא הראשון, הלוח הירחי האלילי המוחל בישראל מתחיל בחודש השביעי (תשרי - התחלה בבבלית). בעלי המסורה שהיוו הגוף שאיחד את כל ספרי התורה לספר אחד, ניקד, פיסק, חילק והטעים (השימוש במילה טעמים מקומם, כי טעם מוסיפים רק לתפל), גם החליט על הנוסח הסופי של התנ״ך כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, והם שהסירו ממנו פסוקים הקשורים לקודשו של היום, על משמעותו ועל עבודתו. ולא רק את ראש השנה אלא גם את קדושת כל ראשי החודשים, כפי שמעיד ספר היובלים: ״והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים ויקדים משנה לשנה עשרה ימים: על כן תבאנה להם שנים אשר בהם ישחיתו ויעשו יום העדות לבוז וטומאה ובלבלו כל ימי קודש בטמאים ויום טומאה ביום קודש כי ישחיתו הירחים והשבתות והחגים והיובלים:״


השנה החקלאית מתחילה בחודש השביעי ללוח המקראי, לאחר האסיף, אז מעבדים את האדמה ומכינים אותה לזריעה, לאחר שהגשם מרווה אותה, את היבול מתחילים לקצור ולאסוף החל מהחודש הראשון שבו מועד קציר שעורים, ועד לחודש השביעי, ואלו גבולות שנת השמיטה, המתחילה לאחר שמיני עצרת ככתוב: וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה׃ (שמות כג, טו).


שנת המועדים מתחילה בראש השנה, באביב.