לימודי תנ״ך ומגילות המקדש

לפי התנ״ך, מועד לעולם לא יתקיים בשבת, הנה בכל הפסוקים המובאים השבתות והמועדים בנפרד זה מזה:​, ונראה שהדבר כך גם במגילות המקדש, הכוללות את ספר היובלים וספר חנוך.

​

תורה

​

החשיבות הגדולה שיש ליום בשבוע בו נחוג המועד, קשורה לקדושת השבת, שכן בלוח המקראי, מקרא קודש של מועד וראשי חדשים לעולם לא יחולו בשבת, והעדים לכך בתורה, בשתי פרשיות המועדים בהן השבת קודמת לכל המועדים ונפרדת מהם.

 ויקרא כג - השבת נפרדת ממקראי הקודש של המועדים: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי:  שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהֹוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: וממשיך אל המועדים: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהֹוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיהוָֹה: (ב-ה)

וידבר כח - השבת נפרדת מראשי החדשים ומן המועדים: וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ: עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ:  וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַיהֹוָה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם:.. וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח לַיהֹוָה: (ט, י-יא; טז)

במקרא קודש של מועד ניתן לבשל ולאפות: וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם: (שמות יב, טז) הדבר עומד בסתירה למצוות השבת בה אלו באיסור.

​

נביאים

פסוקים העוסקים במועדים לכולם יפרידו את השבת משאר המועדים וראשי החדשים:

• וְעַל רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לשְׁפֹּט בְּמִשְׁפָּטַי ושְׁפְּטֻהוּ וְאֶת תּוֹרֹתַי וְאֶת חֻקֹּתַי בְּכל מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ: (יחזקאל מד, כד)

• וְעַל הַנָּשִׂיא יִהְיֶה הָעוֹלוֹת וְהַמִּנְחָה וְהַנֵּסֶךְ בַּחַגִּים וּבֶחֳדָשִׁים וּבַשַּׁבָּתוֹת בְּכל מוֹעֲדֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הוּא יַעֲשֶׂה אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הָעוֹלָה וְאֶת הַשְּׁלָמִים לְכַפֵּר בְּעַד בֵּית יִשְׂרָאֵל: (יחזקאל מה, יז)

• וְהִשְׁבַּתִּי כל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ: (הושע ב, יג)

• וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ שִׁחֵת מוֹעֲדוֹ שִׁכַּח יְהוָה בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת וַיִּנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן: (איכה ב, ו)

​

כתובים

​

• וּלְכֹל הַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה לַשַּׁבָּתוֹת לֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפָּט עֲלֵיהֶם תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה: (דברי הימים א כג, לא)

• וּמְנָת הַמֶּלֶךְ מִן רְכוּשׁוֹ לָעֹלוֹת לְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב וְהָעֹלוֹת לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה: (דברי הימים ב לא, ג)

• הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי לְהַקְדִּישׁ לוֹ לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת תָּמִיד וְעֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל: (דברי הימים ב ב, ג)

• יחזקאל מו, א-טו - קדושת ראשי חדשים ושבתות, שונה מקדושת מועדים, קראו כאן.

ספר היובלים:

״ביום הזה וברכתם את ה׳ אלהיכם אשר נתן לכם יום שבתון ויום מלוכה וקדוש היום הזה לכל ישראל בימיכם ובכל הימים. כי גדול הכבוד אשר נתן לישראל לאכול ולשתות ולשבּוע ביום השבתון הזה, ולנוח ביום ההוא מכל מלאכה אשר היא מלאכת אדם כי אם להקטיר קטורת ולהביא מנחה לפני ה׳. המלאכה הזאת לבדה תעשה בימי השבת בבית מקדש אלהיכם לכפר על ישראל ובאה תמיד יום יום לזכרון כאשר צוויתיך.״