מצוות כיבוד אב ואם ומצוות שילוח האם (ולא שילוח הקן, צרוף שאינו מופיע בכתובים) הן מצוות ששכרן בצידן - אריכות ימים. נקרא ונברר אם אמנם שכרן אחיד, ונלמד על המצוות הנוספות המבטיחות אריכות ימים:

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: (שמות כ, יב)

כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: (דברים כב, ו-ז)

במצוות שילוח האם (אותה נבאר בהמשך) כתוב והארכת ימים, ובכיבוד אב ואם הוא אומר למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה׳ אלהיך נותן לך, ואין פרושו חיים ארוכים כי אם אריכות ימים בארץ. וזהו עניין אחר, בו מדובר על מתן שכר לגוי כולו ולא ליחידיו, ומה השתנה? יש לדעת, שלכל עם ועם חוקים ודרכים ומנהגים מדור לדור, ובשמירתם יזכה לשלום ואושר ואריכות ימים על אדמתו, והעם אשר יקלו בעיניו חוקות אבותיו ודרכיהם ומנהגיהם ויתחיל ללכת בחוקות עמים אחרים, לא יארכו הימים והוא ישבות מעם ויֹאבַד מהר מעל אדמתו.

כשנשא שלמה את בת פרעה ונשים נכריות רבות, עבר את מצוות ה׳: וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת: מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה: (מלכים א יא א-ב). שלמה התחיל בכך מעשה שהביא לסדרה של עונשים: התפצלות הממלכה בימי בנו רחבעם, לסילוק 9 השבטים מממלכת ישראל (9 ולא 10, שכן הנשארים היו מיהודה, בנימין ושמעון), גלוֹת השבטים הנותרים לבבל, וברבות הימים אבדן הממלכה כליל. והיודע דברי ימי עמנו יודע שלא גלו ישראל מעל ארצם אלא משום שהמירו חוקות אבותיהם ואלהיהם בחוקות הגויים ואלהיהם, ובשביל שנתנו לגויים מדרך רגל ושלטון בארצם, והוא ההיפך מהמצווה על ישראל: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא: (דברים יז, טו)

וזה הכלל: העם המכבד אבותיו הוא שומר חוקות אבותיו והולך בדרכיהם לטוב לו, והעם המקלה אבותיו, יקלו דרכי אבותיו בעיניו, וכשיעזוב חוקות אבותיו ואלהיהם יאבד מהר מעל אדמתו וישבות מעם. לכן אמר הכתוב בכבוד אב ואם לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

הבטחת אריכות ימים

את הבטחת אריכות הימים ניתן לחלק לארבע:

1. הבטחת אריכות ימיו של היחיד

2. הבטחת אריכות ימי היחיד ובניו

3. הבטחת אריכות והיחיד והעם גם יחד

4. הבטחת אריכות ימי העם על אדמתו

1 - אריכות ימי היחיד

• שניאת בצע תאריך ימים - נָגִיד חֲסַר תְּבוּנוֹת וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת שנא בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים׃ (משלי כח, טז)

• יראת ה׳ תאריך ימים - יִרְאַת יְהוָה תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצַרְנָה׃ (משלי י, כז)

• החוסה בה׳ ובוטח בו - אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי׃ (תהלות צא, טז)

• על דורש החכמה - אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד׃ (משלי ג, טז)

• השומר תורה ומצוותיה - בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ׃ כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ׃ (משלי ג, א-ב)

• והרשע לא יאריך ימים - וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים׃ (קהלת ח, יג)

2 - הארכת ימי היחיד ובניו

• אהבת ה׳ ושמירת דרכיו, חקותיו ומצוותיו - לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ׃ (דברים יא, כ-כא)

3 - אריכות ימים ליחיד ולרבים

• על מצוות אהבת ה׳ - וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ לְמַעַן תִּירָא אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ׃ (דברים ו, א-ב)

4 - אריכות ימי העם על אדמתו

• הליכה בדרכי ה׳ - בְּכל הדֶרֶך אשר צִוָה יְהוָה אלֹהיכם אתּכם תלֵכוּ למען תִחיוּן וטוֹב לכם וְהַארכתֶם ימים בארץ אשר תירָשוּן׃ (דברים ה, כט)

• מצוות אהבת ה׳ - וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ (דברים יא, יח-יט)

• לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם׃ (דברים ל, כ)

• רדיפת צדק - אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃ (דברים כה, טו)

• עבודת אלהים אחרים תאביד את העם מעל הארץ - וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם: הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: (דברים ד, יז-יח)

• כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ׃ הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן׃ (דברים ד, כה-כו)

  
  

על משמעות מצוות שילוח האם מן הקן

כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: (דברים כב, ו-ז)

במצווה מגולמים העדפת החמלה והרחמים על פני הכניעה לרעַב ומתן פתח לאכזריות כפולה: אם יקח הרעב את האם, היא תמות והגוזלים נידונים למות ברעב. לעומת זאת אם האם תשולח, היא תחיה וּודאי תטיל עוד ביצים ותחדש ימיה כקדם. בעיני ה׳ יתברך שמידותיו הן החמלה והרחמים על כל מעשיו, מי שטבועות המידות הללו בנפשו - או שמאמצן לו - ולא יקח אם מבניה, ראוי הוא לשכר חיים טובים ואריכות ימים.

שד״ל מפליא לפרש את המצווה דרך עיני החמלה ואהבת הצדק וההקרבה העצמית:

״כשאדם קרב אל הקן, אלמלא רחמיה על בניה היתה האם נמלטת לנפשה ועוזבת אפרוחיה, אבל היא מאהבתה את בניה תשליך נפשה מנגד ותעמוד שם להצילם ולא תברח למלט את נפשה. על כן אין ראוי לקחתה, שאם אדם לוקחה יהיה מעשה הצדקה שאהבה את בניה גורם לה רעה. והנה המכוון במצווה הזאת היא לכבד המידות הטובות ולקבוע בלבותינו כי לא יצא מהצדקה הפסד, שאם היה מותר לקחת האם תחת אהבתה את בניה היה מתרשם בלב האדם כי החמלה עניין גרוע ומנהג שטות הגורם רעה לבעליו, ועכשיו שלקיחתה אסורה לנו, יקר תפארת החמלה יוחק בלבנו חקוי עמוק״ (שד״ל ׳המשתדל׳ פרשת כי תצא).

מצוות אהבת ה׳

מצווה זו מוזכרת בתורה 12 פעמים, והדבר מוכיח את חשיבותה הרבה. למעשה למצווה זו ישנו מעמד-על המחוזק באזהרה כמצווה בנאום הסיכום והנבואה של יהושע: וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃ (יהושע כג, יא)

אהבת ה׳ היא אהבה שיש עמה מעשה, כי על מצוות אהבת ה׳ עומדות המצוות כולן, באשר טבע האוהב לרָצות ולשמח את אהובו. האוהב את ה׳ מבין ורואה בפעולותיו ובדרכיו את טובו וחסדו, הוא ישמע בקולו ואף ירצה להתדמות לו - והיא ההליכה בדרכי הצדק, החסד והאמת.

נשים על לבנו ושכלנו שכל המצוות ניתנו לנו במתנה מאהבת ה׳ יתברך את אבותינו ואותנו, כיום הזה: רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהוָה לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזּה׃ (דברים י, טו)

* ספר יהושע מכיל מצוות רבות, וככזה מהווה חלק מתורתנו, כפי שבררנו במאמר ספר יהושע שייך לתורה.