בבואנו ללמוד על מצוות השבת ואופן שמירתה מן הכתובים, נתחיל מבאור 11 אזכוריה מן התורה ונמשיך עם הכתוב בנביאים וכתובים, ובספר היובלים.

אזכורי השבת בתורה

1. בבריאה - השמים והארץ הגיעו לתכליתם, ואלהים ברך את היום וקידשהו: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: (בראשית ב, ב-ג)

2. מצוות השבת וגבולות יום השבת ניתנו לישראל לראשונה. ניכר שיום השבת מתחיל בבוקר ולא ביום שישי בערב - וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוָֹה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר: וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָֹה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי: רְאוּ כִּי יְהוָֹה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי: (שמות טז, כב-ל)

3. עשרת הדברים בספר שמות - זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָֹה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: (שמות כ, ח-יא)

4. בפרשיית מצוות השמיטה - שֵׁשֶת ימִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּביּוֹם השְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנפשׁ בֶן אֲמָתְךָ וְהגֵּר׃ (שמות כג, יב) (גם שמיטה היא שבת, שבת הארץ)

5. כשיורד משה מן ההר בפעם הראשונה, לאחר שקיבל מה׳ את הוראות הכנת משכן - וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדִּשְׁכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ: שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָֹה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת: וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָֹה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: (שמות לא, יג-יז)

6. כחלק מדברי הברית לאחר חטא העגל - שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת׃ (שמות לד, כא)

7. מיד לפני הוראות הכנת המשכן - שֵׁשֶׁת ימִים תֵּעָשֶׂה מלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוה כָּל הָֽעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת׃ לֹא תְבעֲרוּ אשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בּיום הַשַּבּת׃ (שמות לה, א-ג)

8. בקובץ המצוות ׳קדושים תהיו׳ - דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא יט, ב-ג)

9. בפרשיית מקראי הקודש - שֵׁשֶׁת ימים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: (ויקרא כג, ג)

10. לאחר מצוות היובל ובהקשר של עבודה זרה - לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲות עָלֶיהָ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהיכֶם׃ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְהוָֹה: (ויקרא כו, ב)

בעשרת הדברים מספר דברים - שָׁמוֹר את יוֹם הַשַּבָּת לְקדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃ שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת׃ (דברים ה, יב-טו)

גבולות יום השבת

לפי דברי משה ע״ה מסעיף 2 השבת מתחילה ביום שבת בבוקר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָֹה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׃

ישנה התעלמות גורפת מצד חכמי כל הדורות מהפסקה החשובה והברורה בהוראתה הזו, בה אומר משה ביום הששי כי ׳שבת מחר׳. לחיזוק, בבוקר שלמחרת משה אומר כי ׳שבת היום׳. ישנן הוכחות רבות בתנ״ך לכך שהיום מתחיל בבוקר, ניתן לקרוא במאמר ׳מתי מתחיל היום בתנ״ך׳.

לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת

לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ - הצווי לא לבער אש מופיע פעם אחת בלבד במקרא כולו. מיקומו בתורה הוא מיד לפני התחלת איסוף החומרים למלאכת המשכן, כשמשה ציווה שלא תעשה מלאכה גם אם מדובר במלאכת עשיית המשכן. נזכור שכלי המשכן עשויים מנחושת, כסף וזהב - מתכות בעלות נקודת ההתכה גבוהה הנעה בין 1085- 961 מעלות צלסיוס.

פרוש המילה לבער הוא להגדיל ולהזין האש. מאחר ובתורה אין מילים נרדפות, אלא לכל מילה משמעות פרטית ומדוייקת, נוכל להבדילה מהמילה להצית או להדליק וגם מהמילה להבעיר, בה משמעות הפועל היא הדלקת אש מכוונת לכילוי דבר מה וקשור להגדלת החום. כל השייך לשורש ב.ע.ר נכלל באיסור, ויש לשים לב שגם בספר היובלים נעשה שימוש בשורש זה, אף אם הספר מתורגם.

ה׳ רחום וחנון, נתן לנו את השבת לטוב לנו ובלתי מתקבל על הדעת שירצה אלהינו בשבתנו באפלה, או חלילה מותנו מקור, ואם הדלקת אש הנדרשים למאור ולחימום הבית, אם אינם כרוכים במלאכה והכל מוכן להם - אינם נכללים באיסור. צא וחשוב - אם ישב האדם בקור מקפיא או בחשיכה, הלזאת יאמר ׳וקראת לשבת עונג׳? הבזה יכובד כבוד ה׳?

בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם - ולא נאמר בכל בתיכם. המילה מושבותיכם מתייחסת במקרא אל אופן ההתיישבות, אם עיר או כפר או מאהל - בכל איזורו אין לבער את האש למלאכה, ובזה המילה מושבותיכם מחזקת את האמור לעיל על הבערת האש למלאכה שנעשית אמנם לרוב בפאתי מעיר או הכפר, אך עדיין בתחומו וגם היא אסורה.

פרשיית המקושש - המקושש נענש על כי קושש עצים

וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׃ וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרן וְאֶל כָּל הָעֵדָה׃ וַיּניחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כּי לא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ׃ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה׃ (וידבר טו, לב-לו) המקושש לא נענש על כי התכוון להדליק אש אלא על מלאכת הקישוש עצמה, שהיא מעשה שהיה לו לעשותו לפני השבת, והוא עבר על המצווה: שֵׁשֶת ימִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּביּוֹם השְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת.

להטהר לפני השבת, ולא להטמא ביום השבת

כלל ההטהרות מטומאה הם רחצת כל הגוף לפני בֹא השמש - כלומר לפני הערבתה. כשמגיע הערב אז הגוף טהור, ולכן יש להטהר כבר ביום הששי. על הטהרה יש לשמור ולהמנע מטומאות באשר הן ביום השבת - טומאת מאכל, נידה, זרע, מת משום שהיום קדוש הוא, וטומאה תחללו.

מצווה להתענג בשבת, והעונג הוא במנוחה ועידון הגוף

אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר׃ אָז תִּתְעַנַּג עַל יְהוָה וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בׇּמֳותֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר׃ (ישעיהו נח, יג-יד) כלומר יש להתענג על השבת ולכבד את ה׳ בכך שלא למצוא חפצנו, או לעשות הדברים שאנו מורגלים בהם, או לחטוא בדבור רע. כל המצוות שכיבד בהן אותנו ה׳ הן הטבה ומתנה וכבוד לישראל להנפש כמלכים שהכל מוכן עבורם ודבר לא יפריע למנוחתם, יחד עם בורא השמים והארץ ככתוב בספר היובלים: וברכתם את ה׳ אלהיכם אשר נתן לכם יום שבתון ויום מלוכה, וקדוש היום הזה לכל ישראל בימיכם ובכל הימים: כי גדול הכבוד אשר נתן לישראל לאכל ולשתות ולשבוע ביום השבתון הזה, ולנוח ביום ההוא מכל מלאכה אשר היא מלאכת אדם: ברוך אלהינו על כך.

האיסור להתאבל ולבכות

בימי מקרא קודש אסור להתעצב, להתאבל או לבכות: וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: הדבר נאמר ביום תרועה שהוא מקרא קודש

האיסור לקנות ולמכור

בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹּרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת וְעֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד: וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל מֶכֶר וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם: וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: (נחמיה יג, טו-יז) חילול השבת כלל דריכה על היין, נשיאת משא, משא על הבהמה, הבאת המשא למכירה בשבת.

האיסור לשאת משא

משא - יכול להתפרש כמֶכר ויכול להתפרש כנשיאת דברים כבדים, נקבל שניהם: כֹּה אָמַר יְהוָה הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְאַל תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם: וְלֹא תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם: (ירמיהו יז, כא-כב)

אפשר להתרחק מן הבית

מהאישה השונמית שאלישע הנביא החיה את בנה למדנו שהיו הולכים לאנשי אלהים בין אם ללמוד התורה או לדרוש את ה׳ בשבתות ובראשי חודשים: וַתִּקְרָא אֶל אִישָׁהּ וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה: וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אתי הלכתי אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם: (מלכים ב ד, כב-כג) אין מדובר בהיתר לעלות על גב בהמה שכן הרכיבה על בהמה ביום השבת אסורה אף היא: לְמַעַן יָנוּחַ שוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ: והיא גם נשיאת משא.

שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׃ שאמר משה ע״ה בפרשיית המן התייחס להוראה לא ללקוט את המן למחרת בבוקר, בשבת.

שמור ועשה תעשה ביום השבת

להתקדש בגוף ובמחשבה

לשבות מכל מלאכה/עשייה/עבודה

להתענג על השבת, לנוח לאכול ולשתות

לשמוח

להטהר לפני השבת

לברך את ה׳ על שנתן לנו השבת

להיות קדושים במחשבתנו, בדבורנו ובמעשינו

זכור ואל תעשה

לא לעשות מלאכה - בשלושת מישורי הקיום - לא לחשוב ולתכנן, לא לדבר עליה ולא לעשותה

לא להתאמץ פיזית

להכין את צרכי השבת מראש

לא לבשל ולא לאפות

לא לעשות מעשים שניתן לעשות ביום חול

לא לטמא יום קודש באף אחת מהטומאות

לא לדבר דבר רע, או דבר רחוק מקודש, כגון קללות ולזות שפתים

לא לצאת לדרך/נסיעה/ מסע בים

לא לעבוד את האדמה

לא לשאת משא על האדם או הבהמה

לא לרכב על בהמה

לא להכות ולא להרוג

לא לשחוט חיות

לא לצום

לא לצאת למלחמה הלחם

לא להתאבל, להעצב או לבכות

לא לבער אש

קדושת ישראל - השמרות מטומאה שאינה גופנית ובייחוד ביום השבת

מפרקים יט-כ בספר ויקרא (פרשת קדושים) למדים שישנן מצוות שאינן קשורות לטומאת הגוף אלא למחשבה בבחינת - קדשִׁים תהיו כי קָדוֹשׁ אֲנִי יהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם:

אִישׁ אִמוֹ ואָבִיו תירָאו ואֶת שַׁבתֹתַי תשׁמֹרו אֲנִי יהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם:

כי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יקַלל אֶת אָבִיו ואֶת אִמוֹ מוֹת יומָת אָבִיו ואִמוֹ קִלל דמָיו בוֹ:

אֶת שַׁבתֹתַי תשׁמֹרו ומִקדשִׁי תירָאו אֲנִי יהוָֹה:

לֹא תקַלל חֵרֵשׁ ולִפנֵי עִור לֹא תִתן מִכשֹׁל ויָרֵאתָ מאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יהוָֹה:

לֹא תגנֹבו ולֹא תכַחֲשׁו ולֹא תשַׁקרו אִישׁ בעֲמִיתוֹ:

לֹא תִשׂנָא אֶת אָחִיךָ בלבָבֶךָ הוֹכֵחַ תוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ ולֹא תִשא עָלָיו חֵטא:

לֹא תִקם ולֹא תִטר אֶת בנֵי עַמךָ ואָהַבת לרֵעֲךָ כמוֹךָ אֲנִי יהוָֹה:

והִבדלתם בין הַבהֵמָה הַטהֹרָה לַטמֵאָה ובֵין הָעוֹף הַטמֵא לַטהֹר ולֹא תשַׁקצו אֶת נַפשֹׁתֵיכֶם בבהֵמָה ובָעוֹף ובכֹל אֲשֶׁר תרמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבדלתי לָכֶם לטַמא:

חזק חזק ונתחזק.