הוראות מקרא קודש שאינו שבת מתאפיינות בפסוק: כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם:

על פי כתובינו, אלו המצוות החלות עלינו במקרא קודש:

• לנוח לאכול ולשתות

• לקרוא וללמוד בקודש

• לשמוח

• להטהר לפני מקרא הקודש (אין מניעה מרחצה בשבת)

• לברך את ה׳

• להיות קדושים במחשבתנו, בדבורנו ובמעשינו

• לשבות מכל מלאכה מלבד הקשורה להכנת המזון

• לא לעשות מעשים שניתן לעשות ביום חול

• לא לטמא יום קודש בטומאות גוף

• לא לדבר רע, קללות או לזות שפתים

• לא לעבוד את האדמה

• לא להכות ולא להרוג

• לא לצום, לא להתאבל, להעצב או לבכות

• להתקדש בגוף ובמחשבה

קדושת ישראל משמעה השמרות מטומאה שאינה גופנית ובייחוד במקראי קודש. מפרשת קדושים (ויקרא יט,-כ) למדים שישנן מצוות שאינן קשורות לטומאת הגוף אלא לקדושת המחשבה, ומהותן - קדשִׁים תהיו כי קָדוֹשׁ אֲנִי יהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: כי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יקַלל אֶת אָבִיו ואֶת אִמוֹ מוֹת יומָת אָבִיו ואִמוֹ קִלל דמָיו בוֹ: לֹא תִשׂנָא אֶת אָחִיךָ בלבָבֶךָ הוֹכֵחַ תוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ ולֹא תִשא עָלָיו חֵטא: לֹא תִקם ולֹא תִטר אֶת בנֵי עַמךָ ואָהַבת לרֵעֲךָ כמוֹךָ אֲנִי יהוָֹה: לֹא תגנֹבו ולֹא תכַחֲשׁו ולֹא תשַׁקרו אִישׁ בעֲמִיתוֹ: לֹא תקַלל חֵרֵשׁ ולִפנֵי עִור לֹא תִתן מִכשֹׁל ויָרֵאתָ מאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יהוָֹה: והמאחד אותן הוא ההקשר המשפחתי והחברתי, הקדושה מתבטאת בבית בו ישנו כבוד להורים, אהבה לאחים, אחריות אישית על השבת האחר לדרך ה׳, נקיון רוחני מנקמה - שהיא המחשבה להרע, ומנטירה, שהיא שמירת העוולה שנעשתה לאדם והצפתה בפניו ברגע של כעס או ׳הזדמנות׳, והאדם שאינו רוצה לנטור, ישכח לגמרי מן העוול שנעשה לו ולא יזכירהו לעולם, ואת המשפט לאלהים יעזוב. והתורה אינה מזניחה גם קשרים רחוקים יותר, כעמיתים ואף זרים קל וחומר אם הם מוחלשים ופגיעים. והמסר מאלהינו מכוון לקדשות הגוף והמחשבה בייחוד במועדים בהם המשפחה/השבט והעם, מבלים זמן רב ביחד ושם נדרשות אזהרות מיוחדות, תמיד תמיד לטוב לנו.

וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם

וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם

וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם

אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: (וידבר י, י)

חזק חזק ונתחזק.