את מצוות השבת כפי שניתנה בספר שמות (לא, יג-יז) פרשנו בשיטת ניתוח ספרותי, השונה מהפרשנות העוסקת במילים ומשמעותן, וזאת משום שבפרשיית השבת אין פעלים קשים – הכל ברור לכל קורא. בחינת המבנה של הפרשייה ולאחר מכן בחינת התוכן המוצג בחלוקה מראה שהיא כתובה במבנה של שירה, ולנו לברר מה המשמעות של דרך כתיבה נדירה זו ומה ניתן ללמוד מהניתוח הספרותי, שלא עולה מקריאה עניינית, שממנה נתחיל:

וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ

כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדִּשְׁכֶם:

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם

מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָֹה

כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:

וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:

בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם

כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָֹה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ:

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָֹה:

המבנה המשוכלל:

מילה מנחה

המילה שבת היא המילה המנחה בפרשייית המצווה, כי היא חוזרת 7 פעמים ומשמעה לפי עקרונות הניתוח, שהמצווה הנה יחידה ספרותית אחת.

חלוקה לבתים

ככל יחידה ספרותית, המצווה מתחלקת לבתים בעלי מספר מילים שווה וציר מרכזי במצווה זו פלא פלאים – גם החלוקה המספרית של המילים היא סימטרית מאין כמוה: כל היחידה בנוייה מ- 99 מילים, המילה ה- 50 (נמצאת בין שני יובלי מילים) והיא המילה המרכזית של הפרשיה: קֹדֶשׁ.

2 הבתים בעלי צלעות שוות באורכן

בית א׳ - בנוי מ- 41 מילים המחולקות לארבע צלעות

· וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ (10)

· כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדִּשְׁכֶם: (11)

· וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם (7)

· מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ: (13)

בית ב - בנוי מ 41 מילים המחולקות לארבע צלעות

· וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: (11)

· בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם (7)

· כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָֹה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: (13)

· שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָֹה (10)

הציר המרכזי בפרשייה הוא הפסוק בין בית א׳ ובית ב׳

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָֹה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת: פסוק זה מהווה את ההגדרה הקלאסית של השבת בתורה. ב- 11 הפעמים בהן ניתנה מצוות השבת הפסוק חוזר בשינויים קלים בלבד. הציר מורכב מ- 17 מילים מחולקות לשתי צלעות:

· שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָֹה (10)

· כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת: (7)

אורך הצלעות

בשתי המחציות אורך הצלעות זהה ומורכב ממספרים טיפולוגיים, כלומר מספרים בעלי משמעות סמלית במקרא: 3, 7, 10, 13, 40, 49 ,50, 70.

חזרה על ביטויים

המילה שבת – 7 פעמים

מלאכה – 4, ששת ימים – 3

שורש ע.ש.ה – 5

יום שביעי – 3

בניתוח תוכן הבתים נראה את ההבדלים המשמעותיים, על אף הסימטריה והמצאות ביטויים זהים בכל מחצית:

אוֹת הִוא - למה משמש האות?

הסיבה בבית א׳ - לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדִּשְׁכֶם:

הסיבה בבית ב׳ - כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָֹה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ:

ושמרתם את השבת – מדוע יש לשמרה?

הסיבה בבית א׳ - כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם:

הסיבה בבית ב׳ - לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:

מה העונש?

בית א׳ - מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:

בית ב׳ – לא מופיע עונש.

אחד ההבדלים הבולטים הוא גוף הפנייה

בית א׳ - ה׳ פונה לישראל בגוף שני, רבים נוכחים. (חוץ מהמחלל, עליו נכתב ביחיד נסתר ולכן הגיוני שידובר עליו ולא אליו).

בית ב׳ - ה׳ פונה אל ישראל בגוף שלישי נסתר.

סגנון הכתיבה

בית א׳ – כתוב כמצווה.

בית ב׳ – כתוב כסיפור.

המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל היא, שהכתוב מדבר בשתי שבתות.

השבת שבמחצית הראשונה ניתנה ארצה משמים כצו אלהי. השבת האלהית שמקויימת בשמים ושניתנה לישראל במתנה כשהמונח המרכזי בה הוא קדושה. ה׳ הוא קדוש וקידש את היום השביעי, וקידש את ישראל לשבות בו עמו - וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָֹה והיא ניתנה לישראל, וכשישראל יקימוה ידעו כל העמים שהשבת ניתנה רק לשיראל כאות. זו לשון ציווי ולכן מי שמחלל את קדושתה של השבת עובר עברה חמורה שמשמעה עונש כרת מאת ה׳.

השבת שבמחצית השניה באה מארץ - זו השבת האנושית הקשורה למעשיהם האובייקטיבים של ישראל שאין בהם צווי: ושמרו בני ישראל את השבת כי הם רוצים לשמור, אין צורך בציווי. בכך שישראל עושים את השבת הם הופכים את עצמם לבני בריתו של אלהים, שנתן להם את המתנה הזו.

אין זו אות לקדושה של השבת כי השבת היא קדושה מעצמה, אבל זו אות שבני ישראל מקיימים, הרוצים להדמות לה׳ ולהתקדש, ולכן לא מופיע כרת ולא מופיע חילול.

ומאיזו סיבה נאמר כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת בציר המרכזי? כי מי שמחלל את השבת פוגע בברית הישראלית, ולישראל עניין להעניש את מי שמוציא עצמו מן הברית.

בספר היובלים כתוב שתכלית השבת בקיום האנושי היא ישראל! המלאך מספר למשה על השבת שניתנה למלאכי הפנים ומלאכי הקדושה, ועל ישראל שאותם הבדיל לו ה׳ לעם, ונתן במתנה את השבת:

״ויכל ה׳ את כל מלאכתו ביום השישי וכל אשר בשמים ובארץ בימים ובתהמות באור ובחשך ובכל: ויתן לנו אות גדול את יום השבת למען נעשה מלאכה שישה ימים ונשבות ביום השביעי מכל מלאכה: ויאמר לנו מלאכי הפנים ומלאכי הקדושה כי נשבות עמו בשמים ובארץ: ויאמר לנו הנני מבדיל לי עם מכל העמים ושבתו הם ושמרו את השבת וקידשתים לי לעם כאשר קידשתי את ימי השבת ובֵרכתים והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים: ואבחר בזרע יעקב מכל אשר ראיתי ואכתבהו לי לבן בכור ואקדישהו לי לעולם ועֵד והודעתים את יום השבת למען ישבתו בו מכל מלאכה: ויעש ה׳ בו אות אשר בו הם ישבתו עמנו ביום השביעי לאכול ולשתות ולברך את בורא הכל: ויעש לפניו פקודות להעלות ריח ניחוח אשר ינעם לפניו כל הימים: עשרים ושנים ראשי אנשים מאדם עד יעקב ועשרים ושנים מיני מלאכה נעשו עד היום השביעי והיום ברוך וקדוש והאיש ברוך וקדוש ויהי זה עם זה לקדושה ולברכה כל הימים: זאת התורה ומועד הקודש הראשונים כאשר קדש וברך את יום השבת:

ויברכהו בורא הכל ולא קידש כל עם ועמים לשבות בו כי אם לישראל לבדו נתָנוֹ לאכל ולשתות ולשבות בו על הארץ: ויברך בורא הכל אשר ברא את היום הזה לברכה ולקדושה ולתהילה מכל הימים: ויתן ה׳ יום חג קדוש מועד שמחה לכל מעשיו על כן צִוה כל אשר יעשה בו כל מלאכה ימות וכל המטמא אותו מות ימות: ותנתן התורה והעדות מוֹרשה לבני ישראל חוקת עולם לדורותיהם:״

ולנו נותר רק להתפעל מחכמת ה׳ יתברך הנגלית בכל אות מספר התורה ולשמוח על היעוד שניתן לנו: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדשׁ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: (דברים כו, יט)