חקר התנ״ך ומגילות המקדש
הוצאה לאור של הספרים הגנוזים

׳ויברא ה׳ את כל הבריות למענו ויחלק לעתים ומן העתים עשה שנים ומן השנים קבע ירחים ומן הירחים ימים ויקבע שבעה ימים ובהם קבע שעות ואת השעות מדד לחלקים למען יחשב האדם את העתים׳.

 ספר חנוך, הוא הראשון לכל הספרים בארץ, וכך הוא מעיד על שליחותו בעניין הזמנים: ״ויברא ה׳ את כל הבריות למענו ויחלק לעתים ומן העתים עשה שנים ומן השנים קבע ירחים ומן הירחים ימים ויקבע שבעה ימים ובהם קבע שעות ואת השעות מדד לחלקים למען יחשב האדם את העתים״.

 נציג מן הספר את עקרונות הלוח:

​​1. השנה מתחילה קרוב ככל האפשר ליום השויון האביבי:

על פי ספר חנוך נשלם המהלך השנתי בחודש השנים עשר שסופו הוא יום השויון: ״בחודש השנים עשר יזרח בשער השלישי לשלשים ואחד בוקר לפי האות שלו והעריב בשער השלישי במערב השמים. ביום ההוא יתמעט הלילה והיה לתשעה חלקים והיום לתשעה חלקים ושוה הלילה ליום. ובזה ישלים השמש את מחלקותיו ושב והקיף את מחלקותיו והשנה היא בימיה לנכון שלוש מאות ששים וארבעה ימים״

2. השנה בת 364 ימים:

״והשנה תשלם בשלוש מאות וארבעה וששים יום והדבר קיים והחשבון שלם.״״והשמש והכוכבים יוציאו את כל השנים לנכון ולא יעדיפו או יחסירו את מושבותם יום אחד עד עולם ושלמו את השנים בצדק נכון שלוש מאות וששים וארבעה ימים.״

3. ראש השנה חל תמיד ביום רביעי, יום בריאת המאורות.

״וביום הרביעי צויתי על בריאת המאורות הגדולים בחוגי השמים״

4. ישנם 12 חדשים בשנה, בני 30 יום כל אחד.

״זהו חוק הכוכבים אשר מספר כל ימיהם כמספר אשר ילך השמש בשמים בבואו ובצאתו בשערים שלושים יום.״, ״וחסרו השמש והכוכבים חודש שלושים יום״

5. השנה מתחלקת לארבע עונות בנות 13 שבועות כל אחת, שהם 3 חדשים ויום פגוש - יום נוסף בין עונה לעונה:

״ובימי האותות יתעו אנשים ולא יחשבום בחשבון השנה כי טועים הם האנשים ולא ידעום כמשפטם כי הם בחשבון השנה יבואו ובאמת ירשמו עד עולם.״זהו חוק הכוכבים אשר מספר כל ימיהם כמספר אשר ילך השמש בשמים בבואו ובצאתו בשערים שלושים יום, עם שרי האלפים ועם ארבעת הימים הנוספים המבדילים בין ארבעת חלקי השנה."

6. כל מועד חל ביומו הקבוע בשבוע.

7. לעולם לא יחול מקרא קודש של מועד ביום השבת.

שני העקרונות האחרונים לא היו רלוונטים בימיו של חנוך בן ירד, והעדרם מהווה הוכחה לקדימותו של הספר, הנה חנוך נאמן לזמנו, ולא היה מודע כלל למועדים הללו, למעט מועד אחד, ראש השנה: ״בחודש הראשון ביום מועד לחודש הראשון ביום הראשון אני חנוך לבדי הייתי בביתי ואנוח על משכבי ואישן״ (חנוך ב׳)

למעשה שם ישראל - או כל אומה אחרת - נעדר כליל מספרו, ויש להתבונן בדברי חנוך, שלו היה כותב אחר מתקופה מאוחרת, היתה מתגלית אי ההתאמה.

מסקנה נוספת שיש להסיק מכך היא שלוח השנה שחנוך מביא לבני אדם הוא הלוח שחייב בזמנו את כלל האנושות, ואילו אנו רואים כיצד כל האומות חוטאות לצו האלהי, בלכתם אחר גילוליהם, ככתוב בספר היובלים:

״הוא היה הראשון מבני האדם אשר למד ספר כתב ומדע וחכמה ויכתוב את אותות השמים כסדרם בספר למען ידעו בני האדם את זמן השנים לסדרם ולירחיהם. הוא החל לכתוב עדות ויעד על משפחת האדם ותולדות הארץ ושבועות היובלים אמר ויגד את ימי השנים וסדר הירחים ויאמר את שבתות השנה כאשר הגדנהו״ (יובלים)

 הלוח בספר חנוך

חנוך בן ירד, דור שביעי לאדם הראשון, הוא איש צדיק עליו התורה מעידה: וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים: (בראשית ה, כד). חנוך ופעלו מוזכרים גם בספר היובלים, בכמה מצוואות השבטים, ספר בן סירא, ספר דברי שלמה - כולם נחשבו בעבר לספרים ׳חיצוניים׳ לספרות הקודש של ישראל, עד לגילויים בין עשרות עותקי מגילות התנ״ך ומגילות עבודת הכהונה בבית המקדש.

ספר חנוך שנכתב לפני המבול, הוא ראש להבנת מבנה הארץ, הזמנים ותנועת המאורות: ״הוא היה הראשון מבני האדם אשר למד ספר כתב ומדע וחכמה ויכתוב את אותות השמים כסדרם בספר למען ידעו בני האדם את זמן השנים לסדרם ולירחיהם. הוא החל לכתוב עדות ויעד על משפחת האדם ותולדות הארץ ושבועות היובלים אמר ויגד את ימי השנים וסדר הירחים ויאמר את שבתות השנה כאשר הגדנהו״ (יובלים)

מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ: (תהלות יט, ז)

 חנוך מסביר את אורכי היום והלילה המשתנים לפי תנועת השמש - תקופתה (מלשון היקף) וגבהה: השמש עוברת דרך שבעה שערים במזרח ושבעה במערב, שהראשון והגדול בהם הוא האמצעי - השער הרביעי שנמא מעל קו המשווה והוא נקודת התחלת מסלול השמש. בעברה בשערים 5, 6, 7, היא עולה מעלה.

רבעון ראשון מתחיל בשער הרביעי הנמצא מעל קו המשווה: "וזה חוק המאורות הראשון למאור השמש מוצאו בשערי מזרח השמים ומבואו בשערי מערב השמים. בחודש הראשון יצא השמש בשער הרביעי והוא הגדול משבעת השערים במזרח (מעל קו המשווה) ולו שנים עשר חלונות פתוחים לרווחה מהם תצא אש כשהם נפתחים בעתם. והשמש יצא דרך השער הרביעי ויזרח בשמים שלשים בוקר ויעריב ויבוא בשער הרביעי במערב השמים. בחודש הזה ילך היום ויארך והלילה ילך וקצר בתשיעית והוא חלק אחד עד הבוקר השלושים. אז היום יגיע לנכון לעשרה חלקים והלילה לנכון לשמונה חלקים. בחודש השני יצא השמש משער המזרח החמישי ובא בשער החמישי במערב וכך יזרח שלושים בוקר. בחודש ההוא יארך היום והיה לאחד עשר חלקים והלילה יקצר והיה והיה לשבעה חלקים. בחודש השלישי שב ויצא מן שער הששי במזרח ובא בשער הששי במערב שלשים ואחד בוקר על פי האות שלו. ביום ההוא יארך היום מן הלילה והיום יהיה פי שנים מן הלילה והיה היום לשנים עשר חלקים והלילה יקצר והיה לששה חלקים ושב השמש למזרח. 

רבעון שני מתחיל בשער השביעי הוא הצפוני ביותר ומהווה את נקודת ההיפוך הקיצית:ובחודש הרביעי יצא מן השער השביעי במזרח ובא בשער השביעי במערב וכעבור שלושים בוקר יקצר היום בחלק אחד בדיוק והיה היום לאחד עשר חלקים והלילה לשבעה. בחודש החמישי יצא השמש בשער הששי לשלושים בוקר והעריב בשער המערב הששי. ביום ההוא יחסר היום שני חלקים והיה היום לעשרה חלקים והלילה לשמונה חלקים. ובחודש הששי יצא השמש וזרח מהשער החמישי לשלשים ואחד בוקר לפי האות שלו ובא בשער החמישי במערב. ביום ההוא ישוה אור היום ללילה והלילה יהיה לתשעה חלקים והיום לתשעה חלקים. 

רבעון שלישי מתחיל ביום השויון הסתוי בחזור השמש בשער הרביעי:בחדש השביעי יצא השמש בשער הרביעי ובא בשער הרביעי במערב לשלושים בוקר. וביום ההוא יארך הלילה מן היום והיום יקצר עד הבוקר השלושים והלילה יהיה נכון לעשרה חלקים והיום לשמונה חלקים. ובחודש השמיני יצא השמש מן השער השלישי במזרח ובא בשער השלישי במערב שלושים בוקר ושב אל המזרח. וביום ההוא יהיה הלילה לאחד עשר חלקים והיום לשבעה חלקים. ובחודש התשיעי יצא השמש מן השער השני במזרח ובא והעריב בשער השני וזרח שלושים ואחד בוקר לפי האות שלו. ביום ההוא יארך הלילה והיה פי שנים מן היום והלילה יהיה נכון לשנים עשר חלקים והיום לששה. 

רבעון רביעי מתחיל בנקודת ההיפוך החרפית בשער הראשון, הדרומי ביותר: ובחודש העשירי יצא השמש מן השער הראשון במזרח והעריב בשער הראשון במערב השמים לשלושים בוקר ובלילה ההוא ימעט הלילה בארכו בתשיעית והיה הלילה לאחד עשר חלקים והיום לשבעה חלקים. בחודש עשתי עשר יצא השמש מן השער השני במזרח ובא בשער השני במערב השמים לשלשים בוקר ושב למזרח. ביום ההוא ימעט הלילה בארכו והיה הלילה לעשרה חלקים והיום לשמונה. בחודש השנים עשר יזרח בשער השלישי לשלשים ואחד בוקר לפי האות שלו והעריב בשער השלישי במערב השמים. ביום ההוא יתמעט הלילה והיה לתשעה חלקים והיום לתשעה חלקים ושוה הלילה ליום. ובזה ישלים השמש את מחלקותיו ושב והקיף את מחלקותיו והשנה היא בימיה לנכון שלוש מאות ששים וארבעה ימים׳. ​

אורכי היום והלילה מיוצגים בתופעה ידועה הנקראת ׳אנלמה׳, במסלולו השמש עולה מעלה עם הצפינו ומנמיך מטה בהדרימו:

״ואורך היום והלילה וקוצר היום והלילה נבדלים הם בשל מהלך השמש אשר יעלה מעלה לקצר את היום ולהאריך את הלילה. על כן יארך מהלכו מיום ליום ויקצר מהלכו מלילה ללילה. ויצא המאור הגדול שנקרא שמש לעולמי עולמים כאשר צוה ה׳ כצאתו כן יבוא ולא יתמעט ולא ינוח כי אם ירוץ יומם ולילה."