חקר התנ״ך ומגילות המקדש
הוצאה לאור של הספרים הגנוזים

שמירת האביב ואיפוס הימים העודפים שבין שנת שמש לשנה בת 364 ימים 

בין שנת השמש שבה 365.25 ימים לבין לוח בן 364 ימים יש הפרש של יום ורבע בכל שנה. ההפרש מרחיק את תחילת השנה מיום השויון האביבי ב- 8.75 ימים בכל 7 שנים, שהם 30 ימים בכל 24 שנים. איפוס הימים העודפים חייב להתבצע בשבועות שלמים בכדי שימי המועדים ישארו קבועים כמצוות התורה ׳אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם׳.

הפתרון המוצע בזאת לאיפוס הזמן העודף הוא הוספת שבוע מדי 7 שנים ושבוע נוסף עליו מדי 28 שנים בסוף שנת השמיטה המשוערת, באופן זה תחילת השנה אינה רחוקה מיום השויון ביותר משבעה ימים.

כך מתקיימים כל תנאי הלוח:

1. שמירה על האביב - על תחילת השנה להיות קרובה ככל האפשר ליום השויון האביבי.

2. השנה מתחילה ביום ד׳, יום בריאת המאורות ותחילת הזמן.

3. תוספת זמן של שבוע ימים או שבועיים בכדי לשמור על יום קבוע לכל מועד.

עד יבוא מורה צדק ויורה לנו, ניתן לחשב את תחילת השנה מראש לאורך שנים אין קץ, עד לאחרית.

יום תחילת האביב הוא יום השויון האביבי

מסלול השמש על פני הארץ הוא שמחלק את השנה לארבע עונותיה. בכל שנה השמש מקיפה את קו המשווה פעמיים, וביומיים אלה אורכי היום והלילה שוים, מכאן שמו של קו המשווה. בתחילה השנה, בחודש האביב, השמש עוברת מעל קו המשווה בדרכה צפונה, מנקודה זו הימים מתארכים והלילות מתקצרים - כך במשך שלושה חדשים עד שהשמש מגיעה לנקודה הצפונית ביותר, היא יום ההיפוך הקיצי. במסלולה מטה היום הולך ומתקצר עד הגעת השמש חזרה אל קו המשווה, וזוהי נקודת השויון הסתוית, בה מתחילה עונת הסתיוובה אורכי היום והלילה שוים. מנקודה זו הימים מתקצרים והלילות מתארכים במשך שלושה חדשים הגעת השמש לנקודה הדרומית ביותר בה חלה נקודת היפוך החורף, ובה היום הקצר ביותר. אז מתחילה עונת החורף והשמש עושה דרכה חזרה אל קו המשווה, לאביב. הנה סיכום הדברים ושמות נקודות הזמן כמקובל בכל מקום בארץ:

• יום השויון האביבי - היום והלילה שוים בארכם, ומנקודה זו היום מתחיל להתארך. זהו החודש הראשון בשנה, כולו פריחה, לבלוב והתחדשות.

• יום היפוך הקיץ -  בו חל היום הארוך ביותר ואחריו הולכות ומתקצרות שעות האור. זהו החודש הרביעי, הוא תחילת הרבעון השני והעונה החמה.

• יום השויון הסתוי - בו היום והלילה שוים שוב, והיום הולך ומתקצר עוד. זוהי תחילת חודש שביעי המהוה רבעון שלישי, בסתיו. 

• נקודת היפוך החורף - מתחילה ביום הקצר ביותר, ומשם האור הולך ומתארך. זהו החודש העשירי ותחילת הרבעון הרביעי, עונת החורף.

מדובר בתנועה אסטרונומית מוכרת בעולם העתיק והחדש כאחד: ׳יום השויון האביבי׳ (Vernal equinox 20-21/3) הוא היום בו אורכי היום והלילה שוים וממנו היום מתחיל להתארך. השמש עושה מסלולה צפונה מהשער הרביעי, האמצעי, אל השער השביעי, במשך שלושה חדשים בני 30 ימים כל אחד. ביום ה-91, הוא היום ה׳פגוש׳ בין עונת האביב לעונת הקיץ, חל ׳יום ההיפוך הקיצי׳ (Summer solstice 20-21/12) והוא היום הארוך ביותר בשנה ומהווה את תחילת הקיץ.

בשלושת החדשים הבאים השמש נעה חזרה והיום הולך ומתקצר במשך 90 ימים דרך השער הששי והחמישי אל השער הרביעי שבקו המשווה, עד ליום הפוגש בין הקיץ והסתיו, הוא יום השויון הסתוי בו היום והלילה שוים בארכם (Autumnal equinox 22-23/9). משם השמש עושה דרכה דרומה דרך השער השלישי והשני במשך 90 ימי עונת הסתו, בהם היום הולך ומתקצר עד הגיעו אל הנקודה הדרומית ביותר, בשער הראשון. ביום ה-91 של הרבעון הזה חל היום הקצר ביותר בשנה (winter solstice 20-21/6) ובו מתחיל החורף.

השמש נעה חזרה אל קו המשווה דרך אותם שערים, השני והשלישי במשך שלושת חדשי החורף הבאים, בהם היום הולך ומתארך עד הגיעה שוב אל השער הרביעי, אל קו המשווה, הוא יום השויון האביבי.  

האמור מעלה מתייחס לחלק הצפוני של הארץ, בחלק הדרומי העונות בהיפוך. מסלול השמש כפי שהוא מוצג למעלה אינו השערה או ניחוש' זו באמת אובייקטיבית וידועה, והיא מוצגת בספר חנוך א׳ אותו נציג בהמשך הדברים, בדיוק מופלא.

לכתוב בספר חנוך ישנה הוכחת אמת, הנה צילומו של לוקאס הפסיס את השמש מאותה נקודה במשך שנה:

חישוב ראשי השנים [למול התאריך הכללי] עד שנת 2088 להורדה כאן.

שעון השמש מקומראן

מבשנת 1997 פורסם שהתגלתה באזור גילוי המגילות קערת חרס (תמונה) שזוהתה על ידי חוקרים כשעון השמש בו השתמשו לקביעת יום השויון האביבי. קביעת יום השויון האביבי באמצעות שעון שמש היא אחת השיטות ההגיוניות ביותר, אך אם היתה זו שיטת החישוב בידי הכהנים אם לאו, לא ידענו.