האיסור לבשל גדי בחלב אמו (גדי שעודו יונק בחלב אמו) מופיע בתורה שלוש פעמים באותן המילים ללא פרוש או הסבר.

אזכור 1 - בעניין שלושת הרגלים, טהרת הזבח ואכילתו והבאת ביכורים לבית ה׳ - שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָֹה: לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (שמות כג, יז-יט)

אזכור 2 - בעניין שלושת הרגלים, טהרת הזבח ואכילתו והבאת ביכורים לבית ה׳ - כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה: לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (שמות לד, כד-כו)

אזכור 3 - בין מקבץ המאכלים האסורים לבין הבאת ואכילת ביכורים בבית המקדש - לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים: (דברים יד, כא-כג)

האיזכור השלישי יוצא דופן, משום שהוא משוייך לאכילת ממאכלים אסורים, אך הגדי או חלב אמו אינם אסורים כשהם בנפרד. מייד לאחר פסוקנו וללא הפסקה הכתוב עוסק במעשר התבואה, ואכילת המעשר במקום הקודש, כבשני האזכורים הקודמים. לעת עתה אפשר להסיק שהמשותף לשלושת האזכורים הוא טהרת הזבח ואכילתו, והבאת ביכורים לבית המקדש.

בישול גדי בחלב אמו הוא מנהג עובדי אלילים

אחת האזהרות החמורות המפורטות והחוזרות על עצמן ביותר בתורה הוא התרחקות מדרכי הכנעני שישב אז בארץ, ובייחוד נאסר לאמץ את מנהגי פולחנם. אחד מטקסי העבודה לאלה עשתורת, אלת הפריון, כללה בישול גדיים בחלב אִמם בעת הביכורים לשם בקשת פריון בעבור האדם, הבהמה והאדמה. העבודה לעשתורת לא הייתה מוגבלת לאזור כנען, זהו מנהג עובדי אלילים ששכנו בכל אזור הסהר הפורה, ממנו נמשכה ויצאה תועבת הקרבת ילדים כפי שמתואר לכל אורך התנ״ך. מנהג הקרבת גדי מבושל בחלב אמו המשיך להתקיים שנים רבות גם לאחר התפשטות האיסלאם באזור, וישנם מקומות בהם המנהג נמשך עד היום.

כך מתברר הקשר בין הבאת הביכורים ובין האיסור: אכן ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך כתודה על תבואת האדמה אשר נתן לך, אך הישמר לך פן תעשה כמעשה ארץ כנען ולא תבשל גדי בחלב אמו ותביאו קרבן! התורה מדייקת במילותיה - אלוהים הדגיש דווקא את בישול הגדי ולא אכילתו, שכן היה מוקרב ולא נאכל.

כוונת מצווה זו היא להרחיק את בני ישראל מהעבודות הזרות ועבודות האלילים והאמונות הטפלות שעובדי האזור היו מתנהגים בהם.

הפן המוסרי שבאיסור

למדנו מפרשיית קדושים תהיו שקדושת איש ישראל מורכבת מטוהר הגוף והנפש - המעשה והמחשבה, ולאיסור לבשל גדי בחלב אמו ישנו פן מוסרי שמכוון להרחקה, השמרות מאכזריות ואימוץ דרכי הנהגה נקיים ממום. כי האם נכון שגדי שעודנו ניזון וגדל מחלב אמו, ימצא את מותו באותו חלב? הרעיון הזה אינו יחידאי במצוות שילוח האם מהקן נאמר: לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים (דברים כב, ו) ובפרשייה העוסקת בתאור הקרבן הנרצה לה׳ כתוב: וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד: (ויקרא כב, כח). אלהינו אינו רוצה בקרבן שנגרם לו עוול, ושאינו משקף חסד ורחמים, ואת טהרת לבו ורעיונו של המקריב.

חבלת בעלי המסורה בכתובים

נחזור לאזכור השלישי בו האיסור מופיע בין פרשיית מאכלים אסורים לביכורים. אם האיסור קשור לקרבנות הביכורים, מדוע הוא מופיע בעניין מאכלים טמאים? ובכן, הוא לא. כהרגלם בקודש, רצו להתאים את הכתוב לשיטתם ולהלכותיהם וחיברו את האיסור לבשל גדי בחלב אמו לעניין טומאת מאכלים. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ: מהווה את ההסבר המסכם לאיסור מאכלים, והתעלמו ממנו.

וכך עשו: לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ...:(דברים יד, כא-כב)

יש לקרוא את האיסור כך: לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:

לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה:

נזכיר, שמגילות המקרא כולן נמצאו בלי חלוקה לפסוקים או לפרקים, זהו מעשה מאוחר. קראו על נוסח התורה ותיקונו.

===

[1] ספרו של ד״ר שלמה רובין // פרס ויהודה: מדבר על אמונות ודעות ומנהגים, אשר קימו וקיבלו אבותינו בימי שבתם בגלות בבל מאת הפרסים ודתיהם // (שנת 1909).