וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים הוּא זִמּוֹת יָעָץ לְחַבֵּל
איתור חבלות בנוסח המסורה לתורה
נוסח התורה שבידנו שונה ועוות על ידי גוף מחבל
השם "מסורה" מגיע מלשון מסירה בהקפדה מדור לדור, וגם מלשון ספירה שכן בעלי המסורה היו סופרים את אותיות המקרא, תיבותיו ופסוקיו, ומבחינתם אין לשנות מהגרסה הסופית שתיקנו אפילו אות. חשוב לדעת - נוסח המסורה הוא היסוד לחוקות הבעל-פה והלכותיה. מוסרי המסורה דרשו כל תג ותג שבמקרא ולא תתקיים חוקתם מבלי שמירה מעולה על נוסח המקרא.
העיסוק במסורת המקרא התנהל במשך מאות שנים והוא פרי עבודה קיבוצית ענפה: "בעלי המסורת היו למאות ולאלפים, דור אחרי דור, כמה שנים. ולא נודע זמן התחלתם, גם זמן חתימתם". (אליהו בחור, בהקדמה לספרו "מסִרת המסֹרֵת"). עיסוקם כלל: החלטה על הספרים שיכללו בתנ״ך, חלוקתו לפרקים, חלוקה לפסוקים, חלוקה לפרשיות, ניקוד, הוספת טעמים, הסרה או הוספה של האות ו׳, שימור אותיות זעירא, רבתי ואותיות תלויות, (תופעות שהן לא יותר מטעות סופר) ובהמשך חלוקת התורה לפרשות. אחד ממפעלם היה חילופי כתיב וקרי(א) והכריחו קריאת השינוי שעשו, ולא את הנוסח המקורי, כאילו ידעו הם טוב יותר מאלהים חלילה מה צריך להכתב בו, ומפליאה התעוזה לשנות דבר ה׳.
חבלות במבנה
הוצאת ספר יהושע מן התורה
חלוקה לא נכונה לפרשות - המעוותת הבנת סיפורים בשלמותם.
חלוקה לא נכונה לפרקים - תחיבת פסוקי התחלת סיפור בסיום הפרק קודם ואיבוד גבולות הסיפור.
פרשות פתוחות וסגורות - קביעת גבולות פרשיות שאינה נצרכת.
הוספת טעמים כמפסקים - הגורמים להבנה לא נכונה של הפסוקים ומסתבר מבלעדם לא תתקיימנה הלכות הבעל פה.
חבלות בתוכן
הוספת קריא ללא הצדקה - שהוא למעשה חבלה רבתי, מדובר בהחלפת מילות התנ״ך וזו כפירה בדבר ה׳.
ניקוד לא נכון - הנובע מחוסר הבנת הכתובים, שכן הנקדנים לא היו מבארים.
נביא כאן את ראשי הדברים עם מעט דוגמאות, ואת תיקוני החבלות ניתן למצוא כאן.
הוצאת את ספר יהושע מגבולות התורה
במאמר מקיף בררנו את מעמדו של ספר יהושע, ממשיך דרכו של משה להבאת העם לארץ ישראל וכיבושה מיד עממי כנען. מלבד ההקשרים הסיפוריים החזקים והגיון גבולות התורה, שלא תסתיים אלא עם הנתחלות העם בארצו כמובטח לאבותינו אברהם, יצחק וישראל, ניתנו מצוות נוספות מידי ה׳ אל יהושע. קראו על כך כאן.
בנוסף לספר יהושע שני פרקיו הראשונים של ספר שופטים, סיפורי כיבוש והתנחלות נוספים ותאור מותו של יהושע בפעם השנייה, באותם המילים. גם עדות ה׳ על השארת אוייבים לנסות בם את ישראל לדורי דורות, אחד המאמרים החשובים לחיי ישראל בעתיד? חקירת 2 הפרקים הראשונים שבספר שופטים הביאה לגילוי גבולות התורה האמיתיים קראו כאן.
חלוקה לא נכונה לפרשות שבועיות - המעוותת הבנת סיפורים בשלמותם
חלוקה לא נכונה לפרקים
הכוללת תחיבת פסוקי התחלת סיפור בסיום הפרק קודם ואיבוד גבולות הסיפור
אומרים, שחלוקת התנ״ך לפרקים נעשתה ע״י אבות כנסייה נוצריים במאה השלישת לספירה הכללית, אז נכתבה הוולגטה, תרגום התורה ללטינית. החלוקה הקיימת שרירותית ולא עושה חסד עם תוכן הכתובים, בלשון המעטה, וזאת מסיבות הקשורות בתאולוגיה נוצרית. החלוקה התקבלה על יהודים במאה ה- 12 והתקבעה בספרי התנ״ך בטענה קלושה: נוחות מציאת הפסוקים בתקופה בה הפולמוס היהודי-נוצרי היה בשיאו.
כאן מובאים כל הפרקים בהם החלוקה נוגדת את גבולות הסיפור
הוספת הטעמים ככלי פיסוק
לטעמים אשר הומצאו על ידי פרושים מבבל מצאנו סיבות תפלות וסרות טעם, אלו הסיבות לאי נחיצותם:
1. לטעמים יש כח פיסוק שמטֶה את כוונת הפשט, כדוגמת המקף, שלו יש כח מחבר בין מילים ושימוש בו הופכם לצירופים כבולים, וזו הנחייה פרשנית ברורה.
2. הכבדה על הקריאה - בנוסף לניקוד על כל מילה יש לפחות טעם אחד. לקורא הלא מלומד מתייגע ללמדם, והם מרחיקים את הלימוד וממאיסים את הקריאה השוטפת והצחה, בבחינת מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה.
3. הטעמים הם גם הוראת ניגון שאינה תמיד ברורה להבנת המאזין הלא בקיא ומביאה להרגשת סתימות ושעמום. האזנה לקריאה קולחת של הכתובים עדיפה לאוזן ולשכל, ואף מצווה: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: (דברים לא, יב).
4. השם ׳טעמים׳ הנו יומרני ומתריס. כי בא לומר שמילות התורה תפֵלות מחוסר טעם, ולא ניתן לדבר זה יד.
אמנם דבר אחד טוב נמצא בם, והוא סימון עילי ותחתי למילה (ובלעז מלרע ומלעיל), הנחוץ מאד, וניתן היה לסמנו בסימן מוסכם אחד, כפי שנעשה בנוסח ׳גודר פרץ׳ לתורה.
פרופ׳ אהרן מירסקי מוכיח בספרו הסגנון העברי שאין לשון הקודש זקוקה כלל לפסוק ולטעמים:
הלשון העברי, כל פיסוקו עליו וטעמיו מתוכו משל למה הדבר דומה לרימון שהמוהל שלו נתון בנרתיקים ונרתיקיו עשויים מדורות מדורות כדי שלא יהיו כולם שרויים בעירבוביה אין הוא נזקק לטובתן של הבריותשיבואו ויתקינו בו מחיצותיו כל לשון עברי יש בו סימני הפסק בתוכו עולים עם דבורו ואין הוא צריך שיבואו ויתנו בו סימני הפסק חיצוניים אלא מי שברא את הלשון ברא בו פסוק טעמיו (פרופ׳ אהרן מירסקי הסגנון העברי עמ׳ 69)
מחיקת מועדים מהתורה
1. העלמת ימי בכורי תירוש ויצהר - כוללת בתוכה ביטול ימי מקרא קודש ושתי ספירות שבעת שבועות.
2. מועד קרבן העצים הוצא מספר ויקרא - מוכח מספר נחמיה ומן המגילות
על קיומו של מועד קורבן העצים למדנו מספר נחמיה, אך למרות הכתוב, קורבן העצים אינו מוזכר בתורה. מדובר בשני אזכורים לקרבן העצים ולא אחד, מעידה כפולה של מנסחי המסורה שלא השכילו להוציא את הראיות שמעידות על חבלתם את כתובים.
לקרבן העצים כבר מצאנו עדים רבים, כספר היובלים, ומגילת המקדש, מקטעי מגילות ואף רמזים בתורה נמצאו, ואין ספק לגבי אמיתתו, אלא שלא ידענו היכן מקומו בתורה עד שמצאנו את העֵד החשוב, מקטע
ממגילת ספר ׳ויקרא׳ ובו מקום הצווי בספר התורה, לאחר פרשיית המועדים בפרק כג׳. קראו על כך כאן.
3. הוצאת שירת מרים מן התורה כפי שהוכיחו מקטעי מגילת שמות על מנת לקיים הבלם ׳קול באשה ערווה׳, קראו כאן.
הזזת פסוקים ממקומם
שינוי מיקום פסוקים נועד להתאים לרעיונות המצויים במדרשים או ברעיונות שהתגבו בספרי ההלכה, הנה דוגמה לכך:
בנוסח המסורה מכוונים לזאת: אלהים לא רוצה שיהיה האדם לבד ומביא אליו את החיות, כביכול כדי שימצא לו זיווג מהם חס וחלילה, ולאחר שלא מצא לו האדם עזר כנגדו ברא לו האלהים אישה. ודברי כפירה וזימה ותבל המה:
[ב,יח] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׃ [ב,יט] וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ׃ [ב,כ] וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׃
החזרת הפסוק למקומו מראה את סדר הדברים הבריא, ראשית האדם קורא שם לכל החיות ורואה אותם זכר ונקבה, וראה עצמו בבדידותו, אליה האלהים התייחס מיד, והביא אליו את האשה, שלא כמו החיות נוצרה מגופו ממש, לאחר שכבר היה שלם בגופו ובתודעתו.
[ב,יט] וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ׃ [ב,כ] וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׃ [ב,יח] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׃ [ב,כא] וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה׃
תחיבת פסקאות למקום זר
פרשת תצווה מתחילה בשני פסוקיו האחרונים של פרק כז׳, מייד לאחרי הצווי על חצר המשכן. על משה לצוות על בני ישראל להביא שמן זית להעלאת נר תמיד שיערך על ידי אהרן ובניו, אולם עד כה ה׳ טרם בחר באהרן ובניו לכהונה, רק מלאחר מכן בתחילת הפרק הבא משה מצוּוה להקריב אליו את אהרן ובניו לכהונה, ועל הכנת בגדי הכהונה, ולכן יש לצפות שהצווי על העלאת נר התמיד (שהיא המנורה) תבוא במקום מאוחר יותר, לאחר שנבחרו אהרון ובניו לכהן, ובתוך עניין הוראות הכלים שבקדש הקדשים. בין כה וכה נוכל להבין את העוקץ שבהתחלת פרשה חדשה בעניין לא גמור ולא קשור, ללא פתיחה מקובלת ׳וידבר ה׳ אל משה לאמור׳ שכך בחרו מחבלי המסורה לתת סימן וזכר למעשיהם.
אחת הסיבות לכך היא שנאת החכמים את הכהנים וזלזולם בהם השזור לכל אורך חלוקת התורה לפרשות. הדבר נובע מרגשי נחיתות עמוקים, שהרי ׳חכמים׳ לא נבחרו לשרת בקודש ולא להורות את ישראל, רק לקחו לעצמם המשרה מאהבת השררה והכבוד המדומה, ומאז ועד עתה פועלים בכל כוחם להקטין ואף להעלים את חשיבות תפקיד הכהנים וייחוסם. הלא צווי על הבאת השמן בן שני פסוקים הוא, ולאחריו עניין חדש וארוך על הבחירה באהרן לכהן ובגדי הקודש, ומדוע לא יתחילו הפרשה בעניין חשוב זה? ויש להשיב חרפתם על ראשם.
[כז,יח] אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וְאַדְנֵיהֶם
נְחֹשֶׁת: [כז,יט] לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ וְכָל יְתֵדֹתָיו וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר נְחֹשֶׁת:
פרשת תצוה [כז,כ] וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: [כז,כא] בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר :לִפְנֵי יְהוָֹה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
[כח,א] וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן: